שדי חמד פאת השדה מערכת א עב

ואינו תדיר וכדומה (אמר המחבר הרב קרבן נתנאל בסוף מגילה כתב ג"כ דאין מעבירין על המצות דוחה לתדיר והוכיח כן מדברי התוס' ביומא ד' ל"ג ד"ה אין מעבירין ובזה דחה מה שפסק הרמ"א בסי' תרפ"ד (בראש חדש טבת שהתחיל בשל חנוכה שיפסיק ויקרא בשל ר"ח משום דתדיר קודם) ומרן חיד"א בס' ברכי יוסף סי' ק"ם כתב ליישב פסק הרמ"א על פי מה שהעלה הרב חכם צבי בס' ק"ז דאף דאין מעבירין עה"מ הוא אפילו על מצוה קלה מפני חמורה מכל מקום אם שתי המצות הן ענין אחד כתמידין ומוספין ששתיהם עבודת הקרבנות בהא לא אמרינן אין מעבירין עה"מ אלא אם שתיהם שוות אבל אם יש יתרון לאחת היא קודמת אבל בעלמא במצות שונות אין מעבירין על מצוה קלה מפני חמורה וגבי קריאות בס"ת יש לומר שהן ענין אחד דהאי שינון והאי שינון ובזה ודאי תדיר קודם וכן כתב הרב ערך השלחן בסי' כ"ה אות א' (אחר שכתב דהרב נמק"י צריך לומר שסובר דאין מעה"מ דוחה לתדיר) ליישב פסק הרמ"א הנ"ל דקריאת ר"ח וחנוכה הם ענין אחד ולכן תדיר קודם מה שאין כן במצות שונות בציצית ותפלין והזכיר שו"ת הרב ח"ץ ולא זכר שר את יוסף צדיקא בבר"י סי' ק"מ הנ"ל ומדברי כולם נלמוד דאין מעבירין עה"מ קודם לתדיר אלא שחלוקים בשתי מצות שהן ענין אחד דלהרב קרבן נתנאל גם בזה אין מעבירין ולהרבנים הנ"ל תדיר קודם. אמנם ראיתי בס' דברי מנחם סי' תרפ"ד (בד"ה ואולם) שכתב שבס' עץ יוסף בחידושיו לברכות ריש פרק אלו דברים הוכיח במישור דבמקום תדיר ליתא להא דאין מעבירין ושהביא דבריו הרב נוה שלום בסי' ץ' ד' כ' ע"א וגם בשם הרב גזע ישי ד' כ"ה כתב דמה שיישב בברכ"י פסקו של הרמ"א אין ישובו על נכון ושכתב לדחות דברי הרב קרב"ן ושגם בס' עץ יוסף דחה דבריו בטוב טעם והספרים הנ"ל אינם אצלי לראות דב"ק ובדברי מלכיאל בסי' ח' אות ב' כתב שאף שהרב מג"א סי' תרפ"ד כתב דתדיר עדיף מאין מעבירין כבר חלקו שם האחרונים עליו וציין ט"ז ודגול מרבבה ונתיב חיים ורעק"א וחידושי הגר"א וישועות יעקב והביא שבטורי אבן למגילה ד' ו' ע"ב כתב דתדיר או מקודש עדיף וקודם והרב המחבר יצ"ו דחה ראייתו ותמה עליו שבספרו שאגת אריה סוף סי' כ"ח הביא דברי הנמק"י והסכים להם דאין מעבירין עדיף ומשמע שם להדיא דהוא הדין למקודש ואם כן סותר דברי עצמו עי"ש ועיין לקמן באות קל"ה ס"ק כ"א (בד"ה ואם הא). ב. הא דאמרן. ג. אם התחיל בשאינו תדיר גומר ולא יפסיק בשביל עשיית התדיר. ד. אם פגע במצוה ועבר עליה ופגע באחרת מחוייב לעשות המצוה השנית שעומד בה עתה. ה. מצוה שחובתה היום ומצוה שחובתה למחר רק היא תדירה איזה שירצה יקדים אם אי אפשר לעשות רק אחת רק בתנאי שלא יעבור על אין מעבירין ו. אמע"ה שייך אף באי אפשר לעשות רק מצוה אחת משתי מצות. ז. להשהות מצוה כדי לעשותה מן המובחר מותר זמן מועט אבל לא זמן מרובה. (אמר המחבר בדין זה כתבתי בקונטריס שדי חמד במערכת הזי"ן זריזין מקדמין וכו' עי"ש. ח. מצוה עוברת ומצוה שזמנה נמשך אם הזמן דחוק צריך להקדים העוברת ואם יש זמן גדול עושה החשובה או זו שפגע בה ט. אם פגע במצוה ושוב באה לפניו מצוה אחרת ושתיהן מזומנות לפניו צריך לעשות החשובה קודם אף שבאה באחרונה. יו"ד. אם חדא דאורייתא וחדא דרבנן ותרווייהו שוות דאורייתא קדים לדרבנן אבל אם אחת תדירה או מקודשת היא קודמת (אמר המחבר בדין זה כתבתי לקמן באות צ"ב עי"ש). י"א. אין מעבירין על המצות הוא איסור דאורייתא (אמר המחבר בנדפס במערכה זו אות ק"ג כתבתי בזה ולקמן באות קל"ה ס"ק כ"א בד"ה ובמה בזה עי"ש). י"ב. מצוה שחובתה היום קודמת למצוה שנמשך חיובה מכבר ועתה הוא כעין תשלומין. י"ג. לעשות דבר הרשות קודם מצוה אם באופן שמניח המצוה ועושה הרשות הוי בזיון למצוה אסור אבל אם אינו מניחה כשהיא לפניו רק מצד שאפשר לעשותה וממשיך זמנה קצת דאין זה בזיון להמצוה שרי רק דבלאו הכי זריזין מקדמין למצות

מ"ח) איסורין דרבנן אם העובר עליהן עובר בעשה דעפ"י התורה אשר יורוך ובל"ת דלא תסור וכו' בנדפס אות שצ"ט כתבתי קצת בזה ועיין עוד בנדפס במערכת הגימ"ל אות ב' ולהרב חתם סופר דף קל"ג ודף קל"ד וראיתי בענין זה מאמר נכבד שבס' תורת נביאים להרב מוהר"ץ הירש חיות הובא בפתיחה לספר יאיר נתיב שנדפס בווארשא שנת תרט"ל וציינתי בנדפס ולפי שיותרו בו כמה ספקות ויתורצו כמה קושיות בענין זה ראיתי נכון להעתיקו ותורף דבריו הוא דגם הרמב"ם מודה דלאו דלא תסור ועשה דעפ"י התורה אשר יורוך לא נאמרו רק בב"ד הגדול אשר יושבים בלשכת הגזית וכן במשפט אשר יוצא מפיהם ציותה התורה באזהרות אלו לשמוע להם ובין בדבר שלמדו בדרכי מדות הנדרשת ובין בדבר שעשו משום תקנה וגזירה מ"מ כיון שב"ד הגדול עמדו למנין והסכימו בעשיית התקנות הללו או בסייגים הללו שוב נתחקה עשייתם לחוק קבועה בישראל לנצח וזה דוקא בדבר שנתקן או נגזר במנין כל החכמים הנמצאים או בישיבת לשכת הגזית אבל במאמרי יחידים שנמצאו בש"ס וכל אחד תיקן לעירו ולמקומו או אמר דעתו בבהמ"ד הן עם רבו אז בזמנו חולקים כמו רוב פלוגתות התנאים והאמוראים ואח"כ נפסק בש"ס הלכה כדברי אחד מהן או שבזמנים אחרונים עשו כללים לפסק הלכה וכו' ואחר הכללים הללו אנו הולכים בכל המחלוקת הרבות שנמצאו מפוזרות בש"ס משפט כל אלו הלכות אינם בכלל לא תסור כיון שלא נאמרו ונתקנו ונגזרו במנין כל החכמים ובזה מיושב מה שהקשה הרמב"ם על ה"ג מה שמנה חנוכה ומגילה ולמה לא מנה נט"י ועירוב ובאזהרות למה לא מנה שניות לעריות והיינו משום שכל אל נתקנו בימי שלמה שבת י"ד ע"ב יבמות כ"א והי' אז ב"ד יושבים בלשכת הגזית וא"כ שעכ"פ עמדו למנין והסכימו כל חכמי הדור וא"כ כל מי שעובר על התקנות וגזירות אלו עובר בלאו דלא תסור ובעשה דע"פ התורה אשר יורוך אבל אכילת בשר עוף בחלב או איסור חליצה לכהן הדיוט או פרטי השבותים כגון הפוסע פסיעה גסה או תחומין או בדיקת חמץ או איסור רדיית הפת בשבת או לענין טומאת בית הפרס או יו"ט שני של גליות או מצות מרור בזה"ז או איסור שמנו של גיד ואיסור אבר המדולדל או איסור סחורה בדברים האסורים וכדומה הרבה דברים בין שנמצאו בש"ס פלוגתא ונפסקה ההלכה לאיסור או שנאמרה בש"ס בסתם בלי שום חולק מ"מ כל שלא יצא הפסק מב"ד הגדול ולא עמדו למנין אין עליהם חובה מלא תסור והביא ראיה מהרמב"ם בהקדמתו לס' היד למנין המצות על סדר ספרו שכתב וז"ל ויש מצות אחרות שנתחדשו אחר מ"ת ופשטו בכל כגון מקרא מגילה ונר חנוכה ות"ב עירובין נט"י כל אלו המצות שנתחדשו חייבים אנו לקבלם ולשמרם שנאמר לא תסור מן הדבר וגו' משמע מלשונו ז"ל דוקא מצות אלו המה בכלל לא תסור אבל שאר מצות ואיסורי דרבנן אשר ירבו לאלפים ולרבבות אינם בכלל לאו זה וכו' ומפ"ז (ועל פי זה) תמצא ישוב לכל השגות של הרמב"ן ז"ל דכל הני שהקילו בדרבנן היינו דוקא דברים שלא היה במנין אבל ספק בתקנות וסייגי חכמים ונביאים שתקנו וגזרו בב"ד הגדול אפשר דג"כ ספיקא אסור ומחמירין בכל העניינים כמו של תורה. ועוד הביא ראיה מס' מורה נבוכים פמ"א לשלישי שכתב וז"ל אומר כי כאשר ידע השם יתעלה שמשפטי זאת התורה יצטרכו בכ"ז לפי התחלף המקומות והחידושים ולפי הנראה לפי העניינים להוסיף על קצתם ולגרוע מקצתם הזהיר מן התוספת ומן המגורעות ואמר לא תוסיף עליו ולא תגרע ממנו כי היה זה מביא להפסד סדרי התורה ולהאמין שאינה מאת ה' והותר ג"כ לחכמי כל דור רוצה לומר ב"ד הגדול לעשות סייגים כדי לקיים משפטי התורה האלו בעניינים שיחדשום לשמור התורה וישאירו הסייגים ההם קיימים לנצח כמ"ש ועשו סייג לתורה וכן הותר להם לבטל קצת מעשה ולבטל קצת הנזהר ממנו לפי ענין אחד ולפי מאורע אחד אבל לא יעמידוהו לדורות כמו שביארנו בסדר פי' המשנה בהוראת שעה ובזאת ההנהגה תתמיד התורה אחת ויתנהג בכל זמן ובכל מאורע כפי הצריך לו ולו היה זה העיון החלקי נמסר לכל אחד מן החכמים היה בני אדם נפרדים לרוב המחלוקת והסתבכות הדיעות והזהיר יתעלה שלא יעשו זה שאר החכמים אלא ב"ד הגדול לבד וציוה להרוג מי שיחלוק עליהם שאם יחלוק עליהם כל מעיין בטלה הכוונה המכוונת ובטלה התועלת עכ"ל הזהב של