שדי חמד פאת השדה מערכת א סח

ואיך יהא רשאי לומר לחברו שיעשה לו כן ואין לומר דכוונת רבינו הרלנ"ח היא רק כלפי המכה דלדידיה הוא דאמר דכיון שהמוכה אומר לו הכני וכו' מותר להכותו אבל לגבי המוכה מודה דאסור לו לומר כן שאם כן גם להמכה יהיה אסור דעובר אלפני עור לא תתן מכשול אלא ודאי כונתו לומר שאין שום איסור לא למכה ולא למוכה וזה תימה ואולי יש לומר שסובר רבינו הרלנ"ח דחבלה לחוד והכאה לחוד ואף שלחבול בעצמו אסור מכל מקום להכות בעצמו מותר וצריך עיון

והנה במה שכתבו בספר החסידים ולחם משנה הנ"ל מוצא לדין זה מן התורה מדכתיב ואך את דמכם וכו' יש לתמוה דיותר היה להם להביא מקרא דושמור נפשך מאד דמניה ילפינן למקלל את עצמו כדאמרינן בפרק שבועת העדות דף ל"ו ע"א דכל מקום שנאמר השמר וכו' הוא לא תעשה והתוספות שם בד"ה ושמור הקשו דבחובל בעצמו איכא פלוגתא בבבא קמא דף צ"א ואילו במקלל את עצמו חייב לכולי עלמא ואמאי הא חבלה נמי תיפוק ליה מהאי קרא או מוהשמרו (ונשמרתם) מאד לנפשותיכם משמע שסוברים דמאן דאמר אין אדם רשאי לחבול בעצמו מהאי קרא דריש לה ותימה על מרן הלחם משנה שלא זכר דברי התוספות הללו ואף שמרן הפרי חדש הצריך עיון דבריהם דחבלה לא נפיק מהני קראי דקטלא שאני והכי דחי תלמודא בפרק החובל הנה מלבד שבחידושי הגאון מצפה איתן העלה מזור לדבריהם ועוד על כל פנים היה לו להזכיר דבריהם ולגלות דעתו שנראה לו שלמדו ממקום אחר ובאבות דרבי נתן פרק שלישי הובא המעשה שהובא בפרק החובל באותו שפרע ראש האשה בשוק וכו' ואמר לו רבי עקיבא החובל בעצמו אף על פי שאינו רשאי פטור. וכתב שם הרב בנין יהושע אע"פ שאינו רשאי כדכתיב ונשמרתם לנפשותיכם וכתב על דבריו הרב אבות הראש יצ"ו דאף שהתוספות כתבו כן כבר תמה עליהם הרב פרי חדש וכו' עי"ש והגאון שם אריה בחלק יו"ד סי' ז"ך הקשה על התוספות כקושית הרב פרי חדש עי"ש וכבר כתבתי שבחידושי מצפה איתן יישב דב"ק

ולכל הדברות נראה ודאי דנקיטינן דאין אדם רשאי לחבול בעצמו וכן כתב הרמב"ם בריש פרק חמישי מהלכות חובל ומזיק אסור לאדם לחבול בין בעצמו וכו' וכתב הרב המגיד זה מפורש בהחובל שאין אדם רשאי לחבול בעצמו ואף דבגמרא דף צ"א אמרינן דתנאי היא כתב הרב אבות הראש שם כיון דבברייתא שהובאה באבות דרבי נתן אתמר כדתנן במתניתין בפרק החובל סמי חדא מקמי תרתי ולא משגחינן אההיא ברייתא דתני אדם רשאי לחבול בעצמו כי אחת היא נגד שתיים זו מתניתין וברייתא ולכן כתבתי בנדפס באו"ת מ"א דמאי דנקיט הרב סכת דוד אדם רשאי לחבול בעצמו זו אינה משנה וכן כתבתי בשדי חמד בחלק אסיפת דינים במערכת חתן וכלה אות כ' על דברי הרב בית יהודה בחלק אבן העזר סי' י"א עי"ש וכן כתב בשם אריה שם דנקיטינן דאסור לחבול בעצמו וראיתי עתה (בששון) למרן חיד"א בשו"ת חיים שאל ח"א סי' כ"ג שדבר בקדשו בענין זה ולא אוכל כעת לחזור על לימודי הכתוב עד עתה (מתחלת האות עד כה וגם הכתוב אחרי זה עתה השגתי וכו' שכבר כתוב מאז הימים) ורק אכתוב תורף דב"ק (בד"ה איברא דחזיתיה) והוא זה מר קעסיק בדין בל תשחית כשאין הדבר נשחת לגמרי אי שרי ולפי דרכו הביא מאי דאמרינן בבבא קמא ד' צ"א ע"ב מאן תנא דשמעת ליה אין אדם רשאי לחבול בעצמו וכו' אלא האי תנא הוא מקרעין על המת ולא מדרכי האמורי אמר ר' אלעזר שמעתי שהמקרע על המת יותר מדאי לוקה משום בל תשחית וכל שכן גופו וחקר על זה למה לא הביאו הפוסקים הא דקורע על מתו יותר מדאי עובר משום בל תשחית וליכא למימר משום דמייתי לה משום ר' אלעזר משמע דהוי פלוגתא דהרי בש"ס דחו דלא אפשר דמשנתינו כהאי תנא דדילמא שאני בגדים דפסידא דלא הדרה הוא ומסיק דתרי תנאי הוא וכו' ומשמע דלמשנתינו דאינו רשאי לחבול בעצמו כל שכן דמקרע על מתו יותר מדאי לקי והרי"ף והרא"ש והרמב"ם הביאו משנתינו. אמנם הטור ח"מ סי' ת"ך הביא בשם הרמ"ה דאדם רשאי לחבול בעצמו ומכל מקום אף הרמ"ה אפשר דאית לי' דמקרע על מתו יותר מדאי לוקה דשאני בגדים דהוי פסידא דלא הדר. והן לו יהי דהרמ"ה חולק הרי הרי"ף והרמב"ם והרא"ש פסקו כמשנתינו וכן פסק מרן בש"ע שם דין ל"א ומהרש"ל בים של שלמה פרק החובל סי' נ"ט פסק כמשנתינו דאין אדם רשאי לחבול בעצמו וסיים דמסקינן שאסור לקרוע על המת יותר מדאי עיי"ש וקצת קשה על הטור שהביא דברי הרמ"ה לחוד דאמאי לא זכר דדעת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש כמשנתינו ומה גם דעת אביו הרא"ש דשמעתתיה בפומי כולי יומא ותו דהטור עצמו בקיצור פסקי הרא"ש כתב דאינו רשאי לחבול בעצמו ברם חזיתיה להרב כנסת הגדולה שם הגהות ב"י אות ט' ואות יו"ד שהאריך הרבה בזה ומדי עברי חזה הוית דיש מן האחרונים שרצו לומר שאין ראיה מהרי"ף והרא"ש אכן לא יגהה מזור משום יתובי דעתא דהטור דהרי איהו גופיה מייתי לה בקיצור פסקי הרא"ש אלמא דסבר דדעת אביו הוא הרא"ש הכי לפסוק כמשנתינו ואמאי לא הזכיר דעתו בטור אלו תורף דב"ק

עתה השגתי ספר יקר אמרי הצבי לידידי הרה"ג מוהר"ר צבי מאיר אבד"ק דאברי יצ"ו וראיתי בחלק ב' בחידושיו לפרק החובל סי' ל"ו אות ב' שפלפל בחכמתו אם למאן דאמר דאין רשאי לחבול בעצמו לוקה על זה או לא עי"ש וכבר הבאתי דברי רבנו יהודה החסיד בספר החסידים סי' תרע"ו שכתב מפורש דפטור בדיני אדם ודינו מסור לשמים וחידוש הוא שלא הזכיר הגאון יצ"ו דברי התוספות בדף צ"א ד"ה החובל עי"ש ובשיטה מקובצת דמתבאר דאין מלקות על זה ולולא בבא דקוצץ נטיעות הוה ניחא להו שפיר לפרש מאי דתנן החובל בעצמו אף על פי שאינו רשאי פטור דפטור ממלקות קאמר אבל ודאי הדין הוא כן גם לדידהו וכדעת הספר החסידים הנ"ל

עוד ראיתי שם (באמרי הצבי) שכתב דבשיטה מקובצת שם דף צ"א ע"ב (בד"ה רב חסדא כי) שכתב שמעת מינה דאדם רשאי לחבול בעצמו ואינו רשאי לאבד ממונו וקי"ל כר' חנינא דבתרא הוא הרמ"ה עכ"ל ונמצא לפי זה תנא דמסייע לרבנן בתראי הנ"ל ומכל מקום להלכה נקיטינן דאין אדם רשאי לחבול בעצמו וכתב הרב הנ"ל יצ"ו שם דיש לומר דאיכא נמי לאו כמו בחובל בחברו או דעל כל פנים איכא איסורא בעלמא מדאורייתא ועל ראית הרמ"ה מדר' חנינא כתב דיש לדחות דלא נאסרה חבלה בעצמו אלא כשעושה דרך חבלה בלא שום תכלית אבל כשעושה לשום תכלית כי הא דרב חסדא שלא יתקלקלו הבגדים לא מקרי חובל בעצמו עי"ש ודבריו נכונים וכיוצא לזה מצינו בדברי הפוסקים בלאו דבל תשחית דלא עבר אבל תשחית אלא כשעושה דרך השחתה כמו שכתבתי בשדי חמד בחלק הכללים במערכת הבי"ת אות י"ז ועי"ש באות ק"ב והוא הדין לענין חובל בעצמו והשתא דאתינן להכי יתכן לדחוק בכונת הרמ"ה דלא אמר דרשאי לחבול בעצמו אלא בכדי שלא לאבד מלבושיו אבל דרך חבלה גם הוא יודה דאסור

אחר זמן נדפס קונטריס ששי מקובץ כנסת חכמי ישראל וראיתי בסי' קט"ו ריש אות ד' דף קכ"ו ע"ב כתוב בשם הרב מוהר"ר אורי משה גארדאן מאוירא יצ"ו דחובל בעצמו אף על פי שאינו רשאי מכל מקום אינו לוקה ונסתפק באומר לחבירו הכני פצעני על מנת לפטור דקימא לן דפטור כדתני בברייתא שהובאה בסוף פרק החובל דף צ"ג ע"א אם הוא פטור גם ממלקות כמו בחובל בעצמו או דוקא מחיוב ממון ולא מחיוב מלקות דאית ביה מלאו דלא יוסיף וקריינא דאגרתיה מר ניהו הרה"ג מוהר"ר יהושע העשיל מרגליות אבד"ק ווישנווא יצ"ו השיב על דבריו דמאי דפשיטא ליה דחובל בעצמו אינו לוקה מספקא ליה טובא דמדתנן בהחובל דף צ' ע"ב החובל בעצמו אף שאינו רשאי פטור הקוצץ נטיעותיו אף שאינו רשאי פטור הנה מדנקיט תנא חובל בעצמו בחד לישנא בהדי קוצץ נטיעותיו משמע דכי היכי דקוצץ נטיעות לוקה הכי נמי חובל בעצמו דאינו רשאי לוקה ואזהרתיה מהשמר לך ושמור נפשך כדאיתא בשבועות דף ל"ו ועי"ש בתוספות בד"ה ושמור דכמו בקללה כן בהכאה ושוב צדד לומר דתלי בפלוגתא דאי מקשינן הכאה לקללה וכו' וכיון דבהכאת עצמו היה לוקה שהרי הרמב"ם פסק בריש פרק חמישי מהלכות חובל דאין אדם רשאי לחבול בעצמו