שדי חמד פאת השדה מערכת א סט

פשיטא דחברו נמי חייב אלו תורף דב"ק בזה. ולי הדל דברי הרב א"מ לבינה יצ"ו נראין נכונים במאי דפשיטא ליה דחובל בעצמו אף שאינו רשאי אינו לוקה כאשר בא מפורש בדברי רבינו בספר החסידים וכאשר מתבאר מדברי התוספות בדף צ"א ד"ה החובל כמו שכתבתי למעלה ופלא בעיני איך העלים עיניו הבדולחים מדברי התוספות שאף אם לדעתו אין הכרח לזה מדברי התוספות על כל פנים היה לו להזכיר ולפלפל בדבריהם אשר לפי פשוטו של דבריהם משמע דחובל בעצמו אינו לוקה וכן לפי משמעות דברי רש"י בקוצץ נטיעותיו דאינו רשאי שהוא משום שעובר בבל תשחית ומשמע דאינו עובר משום ואותו לא תכרות משום שסובר שלא דבר הכתוב אלא במלחמה ורק משום לא תשחית הוא דאינו רשאי דלאו דלא תשחית משמע בכמה מקומות בש"ס שהוא בכל מקום ולכן כתב רש"י דקוצץ נטיעות מה שאינו רשאי הוא משום לא תשחית ולפי זה בקוצץ נטיעות מה שאינו רשאי הוא משום לא תשחית ולפי זה אין בקוצץ נטיעות מלקות דאין מלקות על לאו דלא תשחית כנודע ואם כן מאי דמשמע להרב יצ"ו מגופא דמתניתין דחובל בעצמו לוקה אינו מוכרח לפי משמעות דברי רש"י ואדרבא נהפוך הוא דכיון דתנא נקטינהו בהדי הדדי כי היכי דבקוצץ נטיעות אין מלקות הכי נמי בחובל בחברו אין מלקות אלא שאינו מוכרח שזו כונת רש"י עיין לרבינו התוספת יום טוב שם ומכל מקום אף דבקוצץ נטיעות איכא מלקות אין מזה הכרח לומר דכשם שבקוצץ איכא מלקות הכי נמי בחובל בעצמו מדתנינהו בהדי הדדי דאדרבא איכא למימר לאידך גיסא דמשום הכי פלגינהו לתרי בבי (החובל בעצמו אף שאינו רשאי פטור אחרים שחבלו חייבן הקוצץ נטיעותיו אף שאינו רשאי פטור אחרים וכו') ולא כיילינהו בחד בבא (החובל בעצמו והקוצץ נטיעותיו אף שאינו רשאי פטור אחרים וכו') משום דלא ראי זה כראי זה דחובל אינו לוקה וקוצץ נטיעותיו לוקה ובאמת לא זו הדרך להוציא דין על פי דקדוקים כאלו כי אם בזאת אם הדין הוא מפורש בש"ס או בפוסקים אזי נוכל להסמיך הדין על פי דקדוקים כאלו וכן לפי שיטתנו דמבואר בס' החסידים וכן משמע בתוספות כנז"ל נוכל לומר דמפני זה שנה התנא שני הדינים בבבות חלוקות כנז"ל

ועל ספקו טהור של הרב מאוירה יצ"ו כתב הרה"ג אבד"ק וישנווא יצ"ו דלשיטת הרמ"ה שפוסק דאדם רשאי לחבול בעצמו שמחלק דהכאה הוי רק כאב בעלמא אבל קללה יוכל להיות סכנה לנפשו וספק נפשות לשיטתו יש מקום לספק הנ"ל ושמצא בשו"ת רלב"ח דף רפ"א ד' ו' הרי שאומר לחברו הכני פצעני על מנת לפטור וכו' (העתיק כל דבריו בזה והן הן הדברים שכתבתי בשמו למעלה בד"ה ותמיה לי וכו' שהספר שביד הרב הנ"ל הוא לפי הנראה דפוס ישן ויש במה שהעתיק תיבה נוספת היינו פצעיני מה שאינה בדפוס חדש אשר בידי כמו שהעתקתי למעלה) והתפלא עליו דלפי פסק הרמב"ם (דאליבא דידיה קאי הרלב"ח) דאסור לחבול בעצמו פשוט שאסור לחבול אף אם הרשה לו דלא עדיף מהוא עצמו וכו' (וכמו שכתבתי אני ההדיוט לעיל בד"ה ותמיה לי) ומצא בס' מנחת חינוך מצוה מ"ח דפשיטא ליה דבין בהכאה ובין בקללה מהני נתינת רשות ושמצא לו חבר הרלנ"ח הנ"ל אבל אין דבריהם מבוררים להלכה ומצא בתשובת הריב"ש סי' תפ"ד דאסור אף אם נותן לו רשות ויש ראיה דאסור ממאי דכתיב במלכים ראשון כ' ל"ה ואיש אחד מבני הנביאים אמר אל רעהו בדבר ה' וכו' אלו תורף דב"ק בזה ואפריון נמטייה דדלי לן מרגניתא תשובת הריב"ש ועיינתי בה וראיתי שהצדק אתו שמבואר בדבריו שאף שאומר הכני פצעני על מנת לפטור אסור להכותו על פי נתינת רשותו שכתב בזה הלשון ואפילו בממון המתחייב מחמת צער הגוף שקיל וטרי בסוף פרק החובל אם אדם מוחל על צערו או לא ואף דמסקינן דכל שאמר בפירוש על מנת לפטור פטור זה אינו אלא לענין פיטור הממון וחיובו כשהכהו ופצעהו אבל שיוכל להכותו ולפצעו לכתחלה ולעבור הלאו של מכה חברו ארבעים יכנו לא יוסיף מפני הרשות שנתן לו זה הא ודאי לא אפשר ותדע שהרי אף בראשי איברים איכא מרבוותא דאמרי דכל שאמר על מנת לפטור פטור והא דתנן האומר סמא את עיני וכו' על מנת לפטור פטור והא דתנן האומר סמא את עיני וכו' על מנת לפטור חייב מוקמו לה בהן כמתמיה שהוא כלאו ובודאי שאין זה אלא לענין פיטור הממון וחיובו בשחבל בו אבל לא עלה על הדעת שבשביל תנאי זה יוכל לקטע את ידו ולסמא את עינו לכתחלה כי קרוב הוא שימיתנו בזה כמו שהעידה תורה שהברזל ממית בכל שהוא וכן אמרו שורייני דעינא בלבא תלו ומטעם זה אמרו עין תחת עין ממון משום דעין תחת עין ולא עין ונפש תחת עין אלא ודאי בין בראשי איברים בין בצערו לא אמרו שאדם מוחל עליהם אלא לענין הממון המתחייב עליהן החובל אבל שיוכל אדם להתנות שיצערוהו בגופו ומפני זה יכפוהו בית דין בצער ההוא זה אינו עכ"ל הרי מפורש יוצא מפה קדשו דאף אם אומר הכני לא מהני להתיר להכותו כמו שכתב הרה"ג יצ"ו שלא כדברי רבינו מוהרלנ"ח והגאון מנחת חינוך

מ"א) אין הולכין בממון אחר הרוב היינו משום דאיכא חזקת ממון לנתבע כמו שכתבתי בנדפס מערכה זו אות פ"ז ואם הוא מוחזק בממון אך לא היה בהיתר ומדעת הבעלים הולכים בממון אחר הרוב כ"כ הרב חלקת מחוקק סי' ד' ס"ק ל"ב ה"ד הרב אזן אהרן ד' ג' ע"ב ובעיקר הדין (אין הולכין בממון אה"ר) האריך ידידי הרה"ג מוהר"ר צבי מאיר אבד"ק דאברי יצ"ו בסה"ב אמרי הצבי בחידושיו לריש פרק שלישי דבבא קמא עי"ש

ואי בממון שאין לו תובעים אמרינן דגם רב מודה דאין הולכין בממון אחה"ר (דלא נחלקו רב ושמואל אלא בממון שיש לו תובעים) כתבתי בזה בנדפס מערכה זו אות רס"ח בד"ה ואי עי"ש ובעמודי אש שרשמתי שם כתב ששגה בזה הבית יצחק בשעה"ס בסי' ע"ג שחשב שגם בממון שאין לו תובעים פליגי עי"ש ומצאתי תנא דמסייע ליה מר ניהו הגאון יד שאול דבסי' רט"ן סוף אות י"ב כתב דבקונטריס הספקות לאחי הקצוה"ח כלל ו' כתב דכללא דאין הולכין בממון אחר הרוב לא אתמר אלא בממון דעלמא אבל בממון עניים ומתנות כהונה אזלינן בתר רובא וכתב ע"ד ובמכתה"ר אזיל בתר איפכא דהתוס' בכורות ד' ך' ד"ה ר' יהושע כתבו דבממון שאין לו תובעין אפילו לרב דאזיל בממון אחר הרוב מודה בזה דלא שייך רוב והחזקת ממון אלים טובא. ומה שהשגתי שם על הגאון עמודי אש יצ"ו שלא זכר דברי ההפלאה בכתובות סוף פרק קמא (דהא דאין הולכין בממון אחר הרוב אינו אלא כשדנין על דבר שבממון לבד אבל כשהספק שדנים עליו עיקרו לענין איסור רק שנמשך מזה גם לממון הולכים אחר הרוב) והיה לו ליישב בזה קושיית הרב שער המלך גבי בכור שנטרף וכו' עי"ש. עתה ראיתי שבסוף דבריו כבר הזכיר דברי ההפלאה ליישב קושית השלמי נדבה שהביא שם וכתב דלפי מ"ש ההפלאה וכו' אתי שפיר ועם שמשמעות דבריו הוא שכתב כן רק ליישב קושיית השלמי נדבה יש לומר שכונתו ליישב גם קושיית הרב שעה"מ ועכ"פ אינו צודק הלשון שכתבתי בנדפס שלא זכר דברי ההפלאה וכו' וגם במכתב שקבלתי ממנו כתב לי שכבר כתב בסיום הדברים דלפמ"ש ההפלאה מיושבת הקושיא וקושטא קאמר ואגב ריהטאי לא עיינתי בסוף דב"ק. ובעיקר כללין (אם בממון שאין לו תובעים אזלינן בתר הרוב) ראיתי לידידי הגאון אבד"ק וילקי יצ"ו בסה"ב ונגש הכהן כלל ז' שהביא מה שחדש בקונטריס הספקות שבס' קצות החשן דבממון עניים ומתנות כהונה אזלינן בתר רובא ותמה עליו שנעלם ממנו דברי התוס' בכורות ד' כ' (כמו שהקשה עליו הרב יד שאול שהבאתי למעלה) והרבה להשיב על הראיות שהביא לדבריו וגם בעיקר הדין דאין הולכין בממון אחר הרוב האריך מאד בכמה פרטים המסתעפים מזה לך נא ראה דב"ק. גם ידידי הרה"ג מוהרי"ץ נתן נטע דומ"ץ בקלעצק יצ"ו בס' נתיבות אור (שכבדני בו מקרוב) פלפל בכלליה דמרן בעל ההפלאה וכתב דמשמע שדעת הרמב"ם בפרק ט"ו מהלכות איסורי ביאה דין כ"ו אינה כן אלא אף אם הוחזק הרוב לענין דבר אחר לא אמרינן דהוחזק גם לענין ממון ושעל כל פנים נוכל לומר שהרמב"ם אינו סובר כי כלליה דרב ההפלאה ושבשיטה מקובצת בסוף פרק קמא דכתובות הביא כמה ראשונים דסברי הכי (כלומר דל ככלליה דרב ההפלאה וכתב עוד