שדי חמד פאת השדה מערכת א נח
Sdei Chemed peat hasadeh marechet alef 58 · שדי חמד פאת השדה מערכת א · free full Hebrew text
Open in the reader →בכל איסורי דרבנן שאין להם עיקר מה"ת סגי ברובא בין במינו בין בשאינו מינו עכ"ל הרב יצ"ו ואני תמיה דאף שהאמת הוא שלא ראו גוף דברי הא"ז בתשובותיו הנ"ל מ"מ לא אוכל להלום איך יתכן לפרש כן בדברי ההג"א עצמם במה שסיים בההיא דשלהי ע"ז וצ"ע
ולמאי דאתן עלה (אי איסורין דרבנן דלית להו עיקר מה"ת סגי להו ברובא) הנה הרב ערך השלחן ביו"ד סי' צ"ב אות ג' הביא מ"ש מוהריק"ש שהזכיר מרן חיד"א הנ"ל והביא ג"כ דברי מרן הב"י בסוסי' צ"ט (צ"ל צ"ח) דכל הפוסקים סברי דאין חילוק בין איסור תורה לאיסור דרבנן וכתב שכן נראה דעת בה"ג סי' קל"ה ור"י בס' המכריע דגרסי מין במינו דליכא למיקם אטעמא כגון שמנונית דגיד בס' וכן גירסת הרי"ף והראב"ד והרשב"א בתה"ב ד' ח"ק אלמא אפילו שומן הגיד דאינו אלא מנהג צריך ס' וכ"כ הרמב"ם בפט"ו דבשר עוף בחלב בנ"ט וסיים ומיהו בשר עוף בחלב וכן שומן הגיד וכחל יש להם עיקר מדאורייתא אבל איסור דרבנן שאין להם עיקר אפשר דס"ל דסגי ברוב כדעת הרמב"ן שהביא הרשב"א בתה"ב ד' ח"ק ובמשמרת דף קכ"ב אבל דעת הרשב"א שם ורבינו שמשון והר"ן בפ' כ"ש דאפילו איסור דרבנן צריך ס' וכ"כ הריטב"א ונמק"י בפ' הערל וכתב שרש"ל בפ' ג"ה סס"י מ"ג והרב באר שבע סי' י"ט פירשו דברי ההג"א בחתיכה שנאסרה בחלב ואחר כך נתבשלה עם אחרות דהוא מין במינו ותמה עליהם דמדברי ההג"א בר"פ כל הבשר מתבאר יפה דגם במין בשאינו מינו ס"ל דבטל ברוב וסיים ומ"מ כבר כתב הרב מנחת כהן בחלק התערובות פ"א דכל איסור דרבנן אף במינו צריך ס' אבל אפר מוקצה שנתערב באפר היתר בטל ברוב דא"ץ ס' אלא באיסורי אכילה כמבואר בהרשב"א שם וכמ"ש בא"ח סי' תצ"ח ועיין רש"ל בפ' כל הבשר סי' ע"ט ועמ"ש סי' קט"ו עכ"ל ומתבאר למעיין בדב"ק שמוכיח כן מתחלת דברי ההג"א ולדעתי העניה אי מהא לא איריא דהוה מצינן לפרש דבריו כמ"ש מרן מוהרד"ף דלענין חתיכה נעשית נבלה הוא דקאמר אבל סוף דברי ההג"א מוכיחים כן כמו שכתבתי ואיך שיהיה אין נפ"מ לדינא כמ"ש הרב עה"ש דנקיטינן בכל איסור דרבנן בעי ששים וכ"כ הרב עמודי אש נר"ו (הנ"ל בד"ה והרב יד דוד) דלהלכה קי"ל דבכל איסורין דרבנן צריך ששים והתפלא על הרב כנה"ג סי' צ"ח ס"ק ל"א בהגהט"ו שכתב שדעת הש"ך כהא"ז הרי דעת שפתיו ברור מללו בכמה דוכתי דגם באיסורין דרבנן צריך ששים
ומן האמור בענין מתבאר דהכל מודים דדעת הרשב"א דגם באיסורין דרבנן צריך ששים (והיינו אפילו באיסור שאין לו עיקר כמתבאר מדברי העה"ש הנ"ל) ומזה תמיה לי על מה שראיתי להרב שמן המשחה בהלכות בשר בחלב סי' כ"ג (בד"ה ואף שהיו) שכתב בנדונו בחמאה של עכומ"ז והסכמנו להתיר דאף אם יש ספק אי איכא ששים דהיתר מותר חדא דברוב סגי וכמ"ש האיסור והיתר הארוך בסי' מ"ז ס"ז וז"ל ומ"מ מאחר שהגבינה רק מדרבנן אם נפל חתיכת גבינה תוך תבשיל חלב א"ץ ס' אלא כנגד איסור המדומע והילכך ברוב בעלמא בטל ע"כ (ס' או"ה אין נמצא בידי לעיין בגוף דב"ק כי מהדברים האלה שהעתיק בשמו נראה לע"ד לפום ריהטא דיתכן לפרש דבריו כמו שפירש מרן מוהרד"ף דברי ההג"א כנז"ל) ויש לדחות דהאיסור והיתר לטעמיה אזיל שכתב בסי' כ"ג ס"ב בשם הרשב"א דאיסור דרבנן בטל ברוב אבל יש חולקים בזה כידוע עכ"ל והוא תימה דהרי הרשב"א ס"ל דאיסור דרבנן נמי בעי ששים אף אם אין לו עיקר מן התורה ואיך יכתוב בשמו באיסור והיתר דס"ל דסגי ברוב וצ"ע
הן אמת דמצאתי בשו"ת עדות ביהוסף להג' מסלאנים בסי' מ"ד שכתב דהש"ך יו"ד סי' קט"ו ס"ק י"ז הוכיח דדעת הרשב"א דגבינה של עכומ"ז היא עד ס' כשמנו של גיד ונפלאים ממני דבריו הקדושים דהלא מבואר בחידושי הרשב"א פ"ח דיבמות דשמנו של גיד אוסר עד ששים וגבינה של עכומ"ז בטל ברוב עי"ש שהביא דברי הרמב"ן בזה ואינו חולק עליו עכ"ל והצ"ע הנה הביא לנו שהרשב"א בחי' ליבמות הביא סברת הרמב"ן בסתם ולא חלק עליו ומשמע דס"ל כוותיה ואפשר שזהו מ"ש האו"ה בשם הרשב"א אמנם מה שתמה על רביני הש"ך במחכחה"ר נראה דנעלם ממנו דברי הרשב"א שבתוה"ב ד' ח"ק שסובר דבכל האיסורין בעינן ששים אף שאין להם עיקר מדאורייתא כמ"ש הרב ערך השלחן ודבריו בזה הם בבית ד' שער הראשון קרוב לסופו (הרב עה"ש ציין דפי הספר כפי הדפוס שלפניו והתוה"ב שבידי הוא דפוס וויען שנת לישראל וזה השער מחזיק י"ג עלין מתחלת דף ט"ן עד סוף דף ע"א ודברים אלו הם בדף ס"ט ע"א וע"ב) שהביא שם סברת הרמב"ן דאיסור דרבנן שאין לו עיקר כגבינה של עכומ"ז סגי ליה ברובא וכתב ע"ד ואין דברים אלו מחוורים בעיני כל הצורך וכו' ומיהו ההיא דבכורות בפ' עד כמה תרומת ח"ל מבטלה ברוב (שממנה הביא הרמב"ן ראיה לסברתו) היא ראיה גדולה וכבר הורה זקן וכו' ומיהו אפשר שלא היקלו אלא בתרומה וחלת חו"ל ולא בשאר איסורין של דבריהם וראוי לחוש ולהחמיר בהן להצריכן ששים כשאר איסורין של דבריהם וכן נראה דעת רבינו שמשון כמו שאכתוב לפנינו (הוא שם בשער השלישי עי"ש) עכ"ל הרי מפורש דלא סמך על דעת הרמב"ן להתיר איסור שאין לו עיקר כגבינת העכומ"ז ברוב אלא יש להחמיר להצריך ששים וכן בשער שלישי כשבא לומר דבאיסור דרבנן שאין לו עיקר מבטלין לכתחלה כתב וז"ל ומיהו באיסורין שעיקרן מדרבנן כגבינה של עכומ"ז וכיוצא בה אם נפלה לפחות מששים מרבה עליה לכתחלה ומבטלה עכ"ל הרי נקט בציורו פחות מששים לומר דאף באיסור שאין לו עיקר כגבינת עכומ"ז בעינן ששים ומעתה כיון דבתורת הבית גילה דעתו כן אין לנו להשגיח על מה שלא חלק על הרמב"ן כשהביא דבריו בחידושיו דאפילו כשסותר דבריו ממש מחידושיו לתוה"ב דבריו שבתוה"ב הם עיקר וכמו שהוכחתי בקונטריס כללי הפוסקים עי' יו"ד אות ב' מדברי מרן הב"י ביו"ד סי' פ"ז (בד"ה חלב שנמצא) שכתב וז"ל והרשב"א אעפ"י שכתב בחידושיו שנראין דברי ר"ת בתה"ב כתב דאינו אלא כפירשא עכ"ל והבאתי שם שכ"כ מרבני האחרונים עי"ש וא"כ דברי הרב ש"ך נכונים במ"ש בדעת הרשב"א ודברי הרב פורת יוסף צ"ע לענ"ד ומה גם דהמעיין בדברי הרב ש"ך יראה דהוכחתו שכן דעת הרשב"א היא מדבריו שבתוה"ב סוף בית ג' וא"כ אף אם סותר דבריו ממ"ש בחידושיו נקיטינן כמ"ש בתוה"ב ועל הרב ש"ך תמיה לי אדמקיף אדר' להוכיח שהרשב"א סובר דבגבינות העכומ"ז בעינן ששים עפ"י מאי דקי"ל בשמנו של גיד דבעינן ששים כיעי"ש ליעול בהא פתחא רויחא שמפורש כן בדבריו שבבית ד' הנז"ל וצ"ע. ומקרוב השגתי ס' יקר טהרת המים וראיתי בקונטריס שיורי טהרה שהאריך הרב במערכת הבי"ת אות ע"א בביטול איסור דרבנן שאין לו עיקר אם הוא ברוב או בששים ולא פניתי לעיין בדב"ק לך נא ראה
ועל מה שכתבתי בנדפס (על פי דברי הרב מחצית השקל) שגם הרב מגן אברהם מודה דבאיסור דרבנן שהוא לח בלח בעי ששים ולא אמר דבטל ברוב אלא בקמח בקמח לפי שיש סוברים דחשיב יבש ביבש עי"ש כתב לי ידידי הרב הג' מוהר"ר מנחם נחום גלאנטי אבד"ק זאלאטאפאליא יצ"ו וז"ל עיין בש"ע מוהרש"ז סי' ש"ה סעיף ל"ב שנראה מדבריו שסובר שאף באיסורי מוקצה ונולד בטל ברוב בלח בלח ממש כפשטות המג"א סי' תצ"ח ס"ק כ"ח דלא כפירוש המחצית השקל עכ"ד וכבר הבאתי אני הדל שהרב ערך השלחן הבין דברי הרב מג"א כפשטן והשיגו שאין כן דעת הראשונים ולזה כתבתי דלפי מה שפירש דבריו הרב מחצ"ה ניצול אותו צדיק אחד היה אברהם מהשגת הרב עה"ש ולא הועלנו במה שנראה מדברי הגאון מוהרש"ז הנ"ל שאם כן השגת הרב עה"ש קיימת ונח לנו להסכים דעת הרב המג"א לדעת הפוסקים שסוברים דבאיסור דרבנן והוא לח בלח בעינן ששים אחר זמן קבלתי מכתב מידידי הרב אשר זעליג מיטערפעריל מעיר באר יצ"ו וכתב לי בזה וז"ל באות ת"א לח בלח באיסור דרבנן שאין לו עיקר מה"ת הביא דעת המג"א תצ"ח דבטל ברוב יעו"י בפמ"ג שם במקומו וביו"ד בשער התערובות פ"ג שאין דעתו כן כדעת המג"א ולפלא שלא העיר בזה הדר"ג עכ"ד יצ"ו ואני הדל לא ידעתי מה מקום לפליאה בזה שהרי לא היתה מגמתי במה שכתבתי בנדפס להביא דעות הפוסקים הסוברים כדעת מרן המגן אברהם ודעת החולקים עליו כי אם להצילו מפי