שדי חמד פאת השדה מערכת א נז

דלפי הנראה היה ראוי להביא זה בסי' צ"ח בדין ביטול איסורין ובפרט ששם בסוף הסי' (בד"ה כתב הרמב"ם) כתב שמדברי הרמב"ם נראה דבכל איסורין דרבנן לבד משומן גיד הנשה (מפני שהוא בריה) משערינן בס' והאיסור מן המנין וסיים וכבר כתבתי בסי' ץ' שהרשב"א דחה טעמו וכתב שהרי איסורי סופרים גם הם צריכים ששים וכ"ן שהוא דעת כל הפוסקים שלא חלקו בין איסורי תורה לאיסורי סופרים בכל עכ"ל הרי שכתב שדעת הרשב"א וכל הפוסקים וגם הרמב"ם מודה דלא סגי ברובא ולא נחלקו אלא אם האיסור מן המנין ושם היה ראוי להביא דברי ההג"א שאיסור דרבנן בטל ברוב לכן היה נראה לכאורה שדברי מרן מוהרד"ף בס' מזמור לדוד דף ס"ג ע"ב נכונים וברורים דאין כוונת ההג"א דאיסור דרבנן בטל ברוב אלא כוונתו דהא דאמרינן דכל דליכא ס' בחתיכה נעשית נבילה ובעינן ס' כנגד כל החתיכה זהו בבשר בהמה אבל בעוף ברוב בעלמא בטלה מלומר עליה דין חתיכה נע"ן וסגי בס' נגד הטיפה דבדרבנן לא אמרינן חתיכה נע"ן ומדוקדק בדברי ההג"א עצמם וכו' ודבריו מוסכמים להלכה כמ"ש הרב פר"ח דבדרבנן לא אמרינן חתיכה נע"ן ולכן הביא מרן דבריו בלי חולק ומרן בש"ע לא הוצרך לכתוב כן לפי שמובן מלשונו וכו' אתוד"ק. ובזה מתיישב אצלי מאי דהוה ק"ל דברי בעל הלכות גדולות אהדדי דההג"א כתב דכן דעת הה"ג ואילו הרב ערך השלחן בסי' צ"ב אות ג' כתב דנראה דעת בה"ג בדף קל"ה ורבינו ישעיה בס' המכריע סי' ס"ח כדעת הפוסקים דבכל איסור דרבנן בעינן ששים מדגרסי בדברי רבה בפ' גיד הנשה מין במינו דליכא למיקם אטעמא כגון שמנונית דגיד בס' עי"ש והוא היפך ממה שהעיד בשמו בהג"א דבאיסור דרבנן סגי ברוב והייתי דוחק את עצמי לומר דמ"ש בהג"א וכן דעת ההלכות גדולות אעיקרא קאי אמ"ש בתחלת דבריו דקי"ל דבשר עוף בחלב הוא מדרבנן, ולדברי מרן מוהרד"ף הנ"ל ניחא ולק"מ כמובן (ותימה בעיני על הרב ערך השלחן דבא"ח סי' ש"י אות ז' העיד שדעת בה"ג כדעת הא"ז שבהג"א דכל איסור דרבנן שאין לו עוקר ברובא סגי ליה כמו שכתבתי בנדפס בשמו ואילו הכא ביו"ד מביא וקורא בשם בה"ג דבאיסור שאין לו עיקר נמי כשומנן של גיד בעי ששים ולא יעיר דהני מילי דרבינו בה"ג סתראי נינהו). אך בהורמנותיה דמרן מוהרד"ף דבריו תמוהים לענ"ד שהרי סיים בהג"א והא דתני נמי בשלהי ע"ז דבשר בחלב במשהו היינו בשר בהמה אבל בשר חיה ועוף בחלב בטלין ברוב בעלמא וכן סובר בה"ג עכ"ל ומובן דמילי מילי קתני דבתחלה קאמר בדין טיפת חלב שנפלה על החתיכה וכו' דהיינו הדין דחתיכה נעשית נבלה היינו דוקא בבשר בהמה והדר קאמר דגם הדין דביטול דתנן דאין לה ביטול ה"ד בשר בהמה אבל בשר עוף בטל ברוב

ובאמת עיינתי עתה בדברי הא"ז בגופן שלהן בס' א"ז וראיתי שמ"ש בשמו בהג"א הלא הם כתובים שם בח"א סי' תט"ן ויש קיצור לשון בהג"א והוא ששם אחר שכתב כל מ"ש בשמו בהג"א (חוץ ממ"ש וכן דעת ההלכות גדולות) סיים וז"ל והא נמי דתנן שלהי ע"ז דבשר בחלב במשהו ה"מ בשר בהמה בחלב אבל בשר חיה ועוף בחלב בטלין ברוב בעלמא וכן סובר בעל ה"ג דבשר עוף בחלב דרבנן שכתב דהא דתניא דבצים גמורות שבתרנגולת שחוטה מותרת בחלב היינו טעמא משום דבשר עוף בחלב מדרבנן אלמא דס"ל דבשר עוף בחלב דרבנן והה"ד דחיה דקי"ל כר' עקיבא עכ"ל הרי שכתב גם שם מפורש דגם לענין ביטול בעלמא סגי בבשר עוף בחלב ברובא ולא אמרו דאסור במשהו אלא בבשר בהמה ומעתה לא נוכל לומר דדעת הא"ז דבכל איסורין דרבנן בעי ס' וכדעת הפוסקים שהביא הרב פר"ח דמ"ש מרן מוהרד"ף הא גרמא ליה לפי שלא סיימו קמיה דמר כל דברי ההג"א וגם לא האיר אל עבר פניו דברי הא"ז הנז"ל אך לגבי דידן דחזינן סיום דברי ההג"א וזכינן זכיה דאורייתא שנדפס בימינו ס' הא"ז עינינו הרואות קרי בחיל בהני דוכתי שתים זו שמענו דלא זו בלבד לענין חתיכה נע"ן כתב לחלק כן אלא דגם לענין ביטול האיסור באיסיר דרבנן סובר דסגי ברובא ומתבאר ג"כ דמ"ש בהג"א דכן דעת הה"ג ארישא דמילתיה קמיהדר דגם הה"ג ס"ל דבשר עוף בחלב דרבנן אבל לענין ביטול אי סגי ברובא או בעי ששים לא קאמר ואתי שפיר מה שהוכיח הרב עה"ש מגירסת הבה"ג דבעי ששים ואין נסתר מחמתו ולשון ההג"א הטעה את הרב ערך השלחן בחא"ח הנז"ל להעיד בשמו מה שלא עלה על דעתו כי לא היה בידו ס' הא"ז לעיין במליה וחשב שמ"ש בהג"א וכן דעת בה"ג אכוליה מילתא קמיהדר אבל אין האמת כן כאמור

והרב יד דוד בסי' צ"ב הגב"י אות ט"ו הביא מ"ש במזמור לדוד הנ"ל וכתב ע"ד דנעלם ממנו דלמ"ד בכל האיסורין חתיכה נע"ן צריך ס' נגד החתיכה כדמוכח מדברי מרן הב"י בסוס"י ק' גבי שומן הגיד אע"ג שאינו אלא מנהג והרב עה"ש בסי' זה אות ו' ובד"ה גם מ"ש) הביא כן בשם כמה פוסקים דאמרינן חנע"ן אף באיסורין דרבנן עכ"ל הי"ד ומחשבתו נכרת לדחות דברי הרב מזמור לדוד ולפרש דברי ההג"א כדמשמע ליה להרב פר"ח דלענין ביטול בעלמא הוא דאמר הא"ז דאיסור דרבנן בטל ברוב ואומר אני הדל דאף דהאמת הוא שכן דעת הא"ז כמ"ש מפורש בהג"א ובס' הא"ז מ"מ תחלת דברי הא"ז מתפרשים שפיר לענין חנ"ן כדמתרגם להו מרן מוהרד"ף ולפי שיטתיה דרב פר"ח בסי' צ"ב ס"ק טו"ב דבאיסורין דרבנן לא אמרינן חתיכה נע"ן שפיר קאמר ליה הרב מוהרד"ף ועם כי לא פניתי כעת לעיין בדין זה (חתיכה נעשית נבלה באיסורין דרבנן) בכל מה שציינו ביד דוד וערך השלחן מ"מ האמת לענ"ד כן הוא דדעת הא"ז דבבשר עוף בחלב דרבנן לא אמרינן חתיכה עצמה נע"ן ואולי ס"ל דדוקא בבשר עוף בחלב לא אמרינן חתיכה נע"ן דס"ל דחשיב אין לו עיקר מדאורייתא כדעת הסוברים כן (עיין במה שכתבתי במערכת הכ"ף אות ק"מ סק"א בזה) אבל בשאר איסורין דרבנן שיש להם עיקר מודה דחתיכה נע"ן וצל"ע בזה ואכ"מ שו"ר מ"ש בס' הא"ז שם בהלכות גיד הנשה סי' תנ"ה שהביא מ"ש בש"ס דחולין דף צ"ח ע"א גבי ההוא פלגא דזיתא דתרבא דנפל בדיקולא דמסקינן דבעי ששים וכתב ע"ז דוקא דומיא דחלב ונבלה דעיקרייהו דאורייתא אבל כל דבר דעיקר שיעורא דידיה דרבנן ולית בה איסורא דאורייתא אפילו כזית וטפי מכזית בטל ברוב בעלמא ולכתחלה נמי מבטלינן ליה כדפי' בפרק בתרא דע"ז עכ"ל הנה גם פה מבואר דלענין ביטול ס"ל באיסור שאין לו עיקר בתורה דבטל ברוב ולפי מה שבאר לחלק בין איסור שאין לו עיקר ליש לו עיקר ע"כ לומר דמ"ש בסי' תט"ן דבשר עוף בחלב בטל ברוב היינו משום דס"ל דבשר עוף בחלב חשיב אין לו עיקר בתורה וממילא דאין לנו להוכיח דס"ל דבאיסור דרבנן לא אמרינן חתיכה נע"ן אלא באיסור שאין לו עיקר בתורה ומצאתי חבר אחר זמ"ר לסברת מרן מוהרד"ף (שכוונת ההג"א היא על חתיכה נעשית נבלה) בהגהות יד שאול רסי' צ"ב שכתב כן בשם אחד מהלומדים אבל הרב המחבר כתב דאף ששיטת הרמב"ם היא דלא אמרינן חנע"ן באיסור דרבנן מ"מ דוחק לפרש כן בדברי ההג"א ולכן לא נתקררה דעתו ליישב תמיהתו על ההג"א (דאיך יתכן לומר שמין בשאינו מינו באיסור דרבנן יהא בטל ברוב דמבואר בדברי הפוסקים דמין בשא"מ צריך ששים) עפי"ד אחד מהלומדים והצ"ע ואנכי לא ידעתי איך העלים עין הבדולח מסיום לשון ההג"א והא דתניא בשלהי ע"ז דבשר בחלב במשהו היינו בשר בהמה אבל בשר חיה ועוף בחלב בטלין ברוב בעלמא עכ"ל הרי דגם לענין ביטול בעלמא כההיא דפב"ת דע"ז דלא מיירי בדין חנע"ן אלא בביטול בתערובת בעלמא ס"ל דבדרבנן במין שאינו מינו נמי סגי ברוב וכן הוא בתשובותיו שבס' א"ז כנז"ל ומצאתי לידידי הגאון עמודי אש יצ"ו בסי' י"ג אות ו' שהביא בשם הרב באר שבע דף צ"ד דהא"ז לא כתב דסגי ברובא רק במין במינו ולא במין באינו מינו וכ"כ רש"ל בהגהותיו לש"ד סי' פ"ה וכ' דמ"ש באיסור חיה ועוף סגי ברובא היינו חתיכה של בשר עוף שנאסרה מחלב ואח"כ נתבשלה עם אחרות דהוי מין במינו ובעמודי שמים הלכות בב"ח פ"ו סי' ט' כ' דהא"ז לא כ"כ אלא לענין נע"ן דהוי דרבנן אבל בעצמות האיסור סובר גם כן דסגי (נראה דצ"ל דלא סגי) ברובא וכ"כ בהגהות יד שאול סי' צ"ב וכתבו כן לפי שלא ראו דברי הא"ז בשרשן בהל' בב"ח סי' תנ"ט ובהל' מליחה סי' תד"ע ובסי' תנ"ה שמבואר להדיא שלא כדעתם וסובר הא"ז