שדי חמד פאת השדה מערכת א נו

בחי' לשבת דף ל"ז ע"ב (הביא דבריו הרב אהל ישרים אות ט"ל) כתב דלעולם קבעי הש"ס ומפרק לה אמוראי נינהו ושכן כתב בחי' ליבמות דף ס' ע"א ובחי' לשבת דף קכ"ו ע"ב ואי נימא סמי חדא וכו' נמצא שדעת הרשב"א כדעת ר"פ שבתוס' בנזיר הנ"ל ובמה שכתבתי שם בשם הרב מקנה אברהם שהר"ן סובר (בפרק ב' דמגילה) דמצינן לשנויי מדנפשין אמוראי נינהו כן כתב גם בנדרים דף ז"ן ע"ב ד"ה מתעשרת (שציין בלב שומע שם) וכן כתב הר"ן בהלכות בפרק ב' דשבועות ליישב קושית רש"י בסוף פרק קמא דנדה דף י"ב סוף ע"ב על האית דמפרשי וכמו שכתבו בשמו מרן הבית יוסף ביו"ד סי' קפ"ו (בד"ה וכתב הרא"ש ומשמע שזו היא כוונת ההגהות מיימון שהביא שם) והרב בית חדש בסעיף ב' ורש"י שכתב על האית דמפרשי וכו' שטועים הם משום דקשה דרב יהודה אדרב יהודה ולא ניחא ליה למימר אמוראי נינהו נראה שסובר דלית לן למימר הכי מסתברא דנפשין וכדעת הסוברים הכי

עוד כתבתי בנדפס שם דאמרינן אמוראי נינהו גם היכא דשתי המימרות נאמרו מפי האומר עצמו דבחדא אמרינן אמר רב לחוד (לא אמר רב יהודא אמר רב וכיוצא) וכן באידך וכן בתנאים תרי תנאי וכו' ועיין עוד בתענית ד' ד' ע"ב תרי תנאי אליבא דר' יהודה עי"ש והכי נמי במנחות ד' ב"ן ע"ב אמרינן אמוראי נינהו אליבא דר' יוחנן על שתי מימרות דר' יוחנן עצמו בלא שום אמורא שאמר משמו והכי אמרינן ביבמות ד' ט"ז ע"ב הן אמת דחדא מהנהו תרי מילי דר"י היינו הלכה כסת"מ, והא מילתא אתאמרא בחולין ד' מ"ג ע"א בשם רבב"ח אמר רי"ו אמנם הגאון בגליון שם הצריך ישוב גדול דבגטין ד' פ"א ע"ב מסקינן דרבב"ח אליבא דרי"ו לית ליה הלכה כסת"מ ובהכרח לומר דלא גרסינן בחולין רבב"ח אלא והאמר ר"י הלכה כסתם משנה כבשאר דוכתי שהוזכר הא דר"י וכמו שכך מתבאר מדברי רש"י בחולין שם דל"ג אלא ר"י יוחנן וכ"כ הרב מלא הרועים בקונטריס שונה הלכות בכלל סתם אות א' ואות ג' ועתה יו"ל ס' כנסת הגדולה חדש וראיתי בחוברת ג' צד צא אות ז' דברי ידידי הגאון אד"ר אבד"ק פאניוועז יצ"ו שהביא מ"ש התוס' בכתובות ד' ט"ו ע"ב ד"ה מאן דמתני הא דלא מסתבר דשום אמורא יחלוק אההיא דאבל ליחסין לא דרב גופיה קאמר לה בלא אמורא ותמה ע"ז דבמנחות ד' ב"ן אמרינן אמוראי נינהו אליבא דר"י אף ששתי המימרות נאמרו בשם ר"י לבד ומה בין זה לשינויא דמאן דמתני הא לא מ"ה עכ"ד והיא תמיה קיימת וצ"ע ובפרט לפי מה שרשמתי בנדפס דהכי ארחיה דתלמודא בדוכתי טובא לשנויי תרי תנאי וכו' אף שלא הוזכר שם תנא אחר האומר משמו וגס הבאתי דגם באמוראי נינהו אתמר הכי בפ"ק דמציעא עי"ש ולפי חומר הנושא עלה בדעתי לומר דגם התוס' בעלמא מודו דשייך שפיר לשנויי הכי אף היכא דמלתיה דרב אתמר בלא שום אמורא אלא דבהא לא מסתבר למימר הכי מדחזינן דאפירכיה דרבי ירמיה לא משני מאן דמתני הא לא מתני הא מוכח דקי"ל לש"ס דהא מילתא ברירא דאמרה רב וליכא מאן דפליג דהכי אמר רב וא"כ היכי משני הכי אפירכא דלרב חנן אלא ודאי מוכח כפירש"י וזהו שסיימו התוס' ולהכי אפירכא דרבי ירמיה לא משני מאן דמתני הא וכו' כן היה אפשר לדחוק בכונת דברי התוס' אמנם ראיתי בחי' הריטב"א שג"כ הסכים לפירוש רש"י מטעם שכתבו התוס' ובסיגנון לשונו לא יתכן להעמיס כן וזה לשונו ואין זה הפירוש נכון חדא דמוקי פלוגתא בין אמוראי בעיקר דינא ועוד האי דתינוק דרב גופיה ולאו דאמרה שום אמורא משמיה וא"כ היאך פליג עליה אלא פירש"י עיקר עכ"ל וק"ל. ובמכתב הרב מוהר"ר יאודה הכהן פישמאן מעיר סאראקא יצ"ו כתב לעיין בתוס' כתובות דף ט"ו ד"ה מאן ועל מה שציינתי מבבא מציעא דף י"ד שמצינו בהיפך הוסיף ציון מנחות נ"ב ע"ב וכפי הנראה אין אצלו ספר כנסת הגדולה הנ"ל שאם כן היה רואה שדברים אלו כבר הובאו בהכנסת

עוד מצאתי שהר"ן כתב לתרץ קושית רש"י בסוף פרק קמא דנדה סוף ד' י"ב (דרב יהודה אדרב יהודה) אמוראי נינהו והביאו דבריו מרן הבית א ביו"ד סי' קפ"ו (בד"ה וכתב הרא"ש) והרב בית חדש בסעיף ב' אלמא דאף כשלא הוזכר שם אמורא אחר עבידי רבנן דמשני אמוראי נינהו וראיתי להרב טהרת המים במערכת הסמ"ך אות י"ד וז"ל סתירה לאמורא שאמר במקום אחד בשם אמורא דבר אחד ובמקום אחר אומר בשמו בהיפך התירוץ הוא אמוראי נינהו אליבא דפלוני בית חדש יו"ד סי' קפ"ו ס"ב בשם הר"ן ובשארית יוסף ד' כ"ו חילק לדעת התוספות דבאין תירוץ אחר דוקא מתרצינן תרי אמוראי וכו' וקצת קשה על שניהם דבנדה ד' ס"ז ע"ב מקשינן דרב אדרב והכריע דהדר ביה רב ולא קאמר אמוראי נינהו אליבא דרב עכ"ל דמי פומא דמר כמאן דלא ידע (חלילה) דהאי שינויא משני בש"ס בדוכתי טובא כי קשיא לן בכי האי גוונא תריץ יתיב אמוראי נינהו ומה לו לתלות קושיתו על פי דברי הר"ן ושארית יוסף ואהש"ס גופיה תיקשי ליה דמנא ליה להכריע דרב הדר ביה דילמא אמוראי נינהו ותו קשה אהש"ס דמנא ליה להש"ס דהא אמר רב באחרונה וההיא קמייתא ואיפוך אנא דבתחלה אמר בין בזמנה בין שלא בזמנה ושוב הדר ביה ובחלקות ישית בין בזמנה לשלא בזמנה והכי אמרינן בשאר דוכתי ממאי דמהאי הדר דילמא מאידך הדר ביה ואף שיש לומר דכיון דלא ברירא לן מהי הדר ניחא לן למימר דמההיא הדר דכל כמה דמצינן להשוות הדעות הכי עדיף לן ובפרט כשהוא להחמיר ואין מזה הכרח למאי דבעינא למימר בס"ד מכל מקום לדידי חזה לי דהש"ס קים ליה דרב הדר ביה וקושטא דמילתא אמר אבל בעלמא היכא דלא קים ליה ולא אשכח שינויא אחרינא משני שפיר אמוראי נינהו אליבא דפלוני

ל') איסור שנעשה פירשא בעלמא מאיזה ענין שרי רשמתי קצת בנדפס מערכה זו אות שמ"ח עי"ש ובענין זה האריך מאד מרן החבי"ף בס' חקקי לב חיו"ד סי' ל"ח לדחות מ"ש הרב נחלת יעקב בטעם היתר ייגורטי (חלב חמוץ) של עכומ"ז משום שאף אם יש בו חלב טמא כבר נעשה פירשא ע"י שנתחמץ והרבה להשיב עליו עי"ש דף ט"ל ע"ד והלאה ומלבד הספרים שרשמתי בנדפס בענין זה אתה תחזה מה שכתב הרב עיקרי הד"ט חלק יו"ד סי' ט"ו אות א' וסי' טו"ב אות ט' בענין היתר המומיא (בשר המת שנתייבש) לחולה ורבין חסידא בספר כפי אהרן ח"ב בחלק יו"ד סי' ג' דף כ' ע"ב (מד"ה אכן והלאה) האריך קצת בעניינים אלו בדין חמץ שחרכו וחרצנים וזגים של יין נסך ובריה שאין בה עצם לאחר שנים עשר חדש ובדין המומיא שכתב הרדב"ז דמותר באכילה משום שנתייבש והוי כעפרא בעלמא ונמשך אחריו הרב מוהריק"ש וכן נמור שהוא דם קרוש וכתב הרדב"ז דמותר באכילה משום שנתייבש והוי כעפר וכן עוד בכמה דברים ושלכאורה יש לתמוה מכל זה אמאי לא מהני ישון שנים עשר חדש לכלים והרי הבלוע נעשה עפרא בעלמא וכתב ליישב אלו תורף דב"ק

ל"א) איסור דרבנן שאין לו עיקר מן התורה והוא לח בלח אם הוא בטל ברוב רשמתי קצת בזה בנדפס מערכה זו אות ת"א ונשמט שם ציון המראה מקום דברי הרב פר"ח ודבריו הם בסי' צ"ב ס"ק י"א בד"ה כתב בהג"א וכתב שם דאף דמרן הב"י בסי' צ"ב הביא מ"ש בהג"א דסגי ברובא בלי חולק אין לסמוך בזה שהרי מבואר בדברי הרמב"ם בפט"ו מהלכות מא"ס דין כ"ו דבשר עוף בחלב בנו"ט וגם התוס' בפסחים דף ל' כתבו דכל איסורין דרבנן צריך ששים וכן דעת הרשב"א וכו' ועצים שנשרו מן הדקל שמרבה עליהם ומבטלם היינו משום דמיקלא קלי איסורא אי נמי והוא עיקר משום דהוו יבש ביבש חד בתרי בטיל וחלת חו"ל ותרומת ח"ל דמבטלין ברוב אין למדין מהם אתוד"ק אלמא דגם במוקצה אם הוא לח בלח צריך ששים וכתבתי בנדפס שגם הרב מג"א מודה לזה עי"ש (עיין לקמן בד"ה ועל) ומרן חיד"א בשיורי ברכה שם אות א' כתב דמדנקטי הפוסקים בשר סתם מוכח דאין חילוק בין בשר בהמה לחיה ועוף דלא כהג"א וכ"כ מוהריק"ש בהגהותיו וכו' וכ"כ הפר"ח דמפורש בדברי הרמב"ם וכו' ותימה על מרן דהו"ל לכתוב בב"י שהפוסקים כתבו להיפך בפירוש ומ"מ מדהשמיט בש"ע להא דהג"א מוכח דלא ס"ל כוותיה אתוד"ק ובאמת יש לתמוה עוד על מרן הב"י במה שהביא דברי ההג"א בסי' צ"ב