שדי חמד פאת השדה מערכת א נב

צרור לים וע"כ אי נימא דכוונתו רק על שיעור שלם הוי כמו שנשבע שלא יזרוק שתי אבנים הכי מצינו גזירה שלא יזרוק אבן אחת ואפי' לשיטת רש"י בשבת דף ע"ד דאסור חצי שיעור במלאכה בשבת שאני התם דע"י שישלם מלאכתו יצטרף אבל באכילת עפר לא שייך צירף ע"כ לולא האיבעיא לא הוי אסור במידי דלאו בר אכילה חצי שיעור

עוד יש נפ"מ לענין חשוד דקיי"ל דבשבועת ביטוי נעשה ג"כ חשוד וא"כ אם נשבע שלא יאכל חצי שיעור ואח"כ אכל נעשה חשוד אבל אם נשבע סתם ואח"כ אכל חצי שיעור לא נעשה חשוד לשבועה דבזה לא עבר רק על איסר חצי שיעור כמו ח"ש נבלות אבל אי נימא דבעפר דעתו אכל שהוא א"כ בכ"ש נעשה חשוד (ואפילו לשיטת רש"י שבשבועה דלהבא לא נעשה חשוד אפשר לומר דבזה נעשה חשוד דכאן לא שייך לביה אנסיה) וע"כ נפ"מ מהאיבעיא דנעשה חשוד מספק ופסול כמו שאיתא בחו"מ סי' ל"ד עוד נפ"מ באם הוא נשבע שלא יאכל היום והיה סמוך ללילה דמטעם חצי שיעור הוי מותר לו לאכול ח"ש דל"ש ח' לאצטרופי דלא יוכל עוד להשלים היום משא"כ אי דעתו אכל שהוא אסור ודו"ק

אמר המחבר מה שכתב הרב יצ"ו שהרמב"ם כתב בפ"ג מה"ש שהיתר גמור הוא חצי שיעור עיינתי בפרק שלישי מהלכות שבת ולא מצאתי מה שכותב בשמו ואתה תחזה במה שכתבתי אני הדל בקונטריס שדי חמד בחלק הכללים במערכת החי"ת אות ד' ששם הבאתי מערכה מול מערכה בדעת הרמב"ם אם במלאכת שבת חצי שיעור אסור מן התורה או אינו אסור אלא מדרבנן ואין מי שיאמר שהיתר גמור הוא דלכל הפחות אסור מדרבנן מיהא וגם הרב יצ"ו נראה שמה שכתב (בשם הרמב"ם) שהיתר גמור הוא כונתו שמן התורה היתר גמור הוא והשגתי עתה שו"ת ברית יעקב להגאון ברוך מרדכי ליבשיץ וראיתי בחלק א"ח סי' ב' שהאריך לבאר אם דין חצי שיעור דאסור מן התורה הוא בכל האיסורין וכן במלאכות בשבת או דווקא באיסורי אכילה וכתב שדעת התוס' בגטין ד' כ' ד"ה בכתובת קעקע דאינו אסור אלא מדרבנן דהא כתב ולא קעקע הרי זה חצי שיעור וקאמרי דאסור מדרבנן וכן הוכיח מדברי התוס' בשבועות ד' ט"ז ד"ה מנה"מ וכתב שלזה נתכוון מר בריה דרב נודע ביהודה בתניינא יו"ד סי' י"א ושוב כתב שכן דעת הרמב"ם מדכתב בפרק א' מהלכות שבת הלכה ג' דכל פטורי שבת אסור מדברי סופרים והרי כמה וכמה מלאכות תלויות בשיעורין ואם חצי שיעור בשאר איסורים שאינם איסורי אכילה אסור מן התורה היכי כייל דכל פטורי שבת אסור מדברי סופרים ושוב הביא שדעת כמה פוסקים דחצי שיעור במלאכת שבת וכמה דברים שאינם איסורי אכילה גם כן אסור מדאורייתא והאריך מאד בכל פרטי דיני חצי שיעור שם ובסי' ג' וסי' ד' וסי' ה' עי"ש דב"ק

ו) ובדין תפיסה בעסקא דפלגא מלוה. וכו' כתב הרב הג' הנ"ל יצ"ו וז"ל בסי' צ"ז בחו"מ כתב הנתיבת וז"ל ונראה דבעיסקא שהוא פלגא מלוה ופלגא פקדון דבעד פקדון ודאי דמותר לו לתפוס דהא החוב לא בא מחמת הלואה וכחוב הבא מחמת גזילה דמי ורק בעד הפלגא מלוה אסור לו לתפוס אמנם כשתופס חפץ אחד ששוה בעד הכל אין בו איסור דעיקר התפיסה היא משום פלגא פקדון אף שאפשר לו לתפוס חפץ קטן בעד הפקדון ותופס בכיוון חפץ גדול ששוה בעד הכל גם נגד הפלגא מלוה מותר וראיה לזה ממס' ב"מ דף ל"ב הא דבעי התם שיטחה לצרכה ולצרכו מאי ופשיט לה מהא לרבקה ודשה כשירה בשביל שתינק ותידש פסולה ומשני שאני הכא דכתיב אשר לא עובד בה מכ"מ ע"ש הרי מוכח דבמקום דליכא גזה"כ מותר כשמכוין בשביל דבר המותר ובשביל דבר האסור עכ"ל ע"ש והנה אף שמכיר אני את ערכי כחגב לפני ארי ומי אני לבא אחר המלך בלבוש שק אך כבר הורונו חז"ל דכתיב בה אמת ניתן רשות אף לקטן כמוני לידרוש במופלא ממנו והראיות יתנו עידיהם ויצדקו הדין ע"כ הרהבתי בנפשי עוז לגשת ללחום נגד חידושו הנ"ל לפע"ד איסור גמור הוא וראיה ממס' שבת קל"ג א דפריך הש"ס ע"ז דצריך קרא להורות דמילה מותר אפי' במקום הנגע הלא דבר שאינו מתכוין הוא ומשני באומר לקוץ בהרתו מתכוין ע"ש ובע"כ מוכרח אתה לומר דלא ברשיעי עסקינן שיאמר דוקא לקוץ בהרתו לבד ולא לשם מצות מילה כלל דלרשיעי לא ניתנה תורה ובודאי מיירי דמתכוין למצות מילה וגם לקוץ בהרתו ועולה שפיר יושב לק' הש"ס דבר שאין מתכוין הוא דקציצת הבהרת בא ממילא ע"ז תירץ דגם מתכוין הוא לקציצת הבהרת וא"כ מוכח מכאן בעליל דהיכי דעושה דבר היתר ומתכוין לאיסור ג"כ אסור דאל"כ הדרא קו' לדוכתיה דשא"מ הוא ואין לחלק דשאני קציצת בהרת דכתיב השמר בנגע וע"כ ה"א דאסור דסוף כ"ס לא הוי שמירה משא"כ בשאר לאוין דלא כ' שמירה דא"כ מה פריך דשא"מ הוא לימא ש"ה דכתיב השמר אלא דמלת השמר אינו מורה לאסור שלא בכוונה ודו"ק עוד ראיה גדולה מהא דאיתא ש"ע סי' שכ"ח אמדוהו לשני גרוגרות והיה כאן ב' אשכולת אחד בעוקץ א' וב' גרוגרות ואחד בעוקץ א' ושלשה גרוגרות אסור לתלוש את הבעל שלשה והוא תשו' הרא"ש כלל כ"ו ור"ן פ"ק דביצה מטעם דרבי בשיעירון אסור הרי אף ע"ג דבמעשה חדא אתעביד האיסור והיתר אפ"ה אסור וכן כ' הר"ן בפ' האורג וז"ל והרשב"א כ' וז"ל ובירושלמי נראה שהתירו לנעול בתחלה ביתו ולשמור ביתו וצבי שבתוכו ובלבד שלא יתכוין לשמור הצבי בלבד דה כי גרסינן בירושלמי רבי יוסי ברבון בר' חנינא היה צבי רץ כדרכו ונתכוין לנעול בעדו ובעד הצבי מותר ראה תינק מבעבע בנהר ונתכוין להעלותו ולהעלות נחיל של דגים עמו מותר ר"י ב"ב בשם ר"ח היה מפקח הגל ונתכוון להעלותו ולהעלות צרור של זהובים עמו מותר ולפי"ז הא דאמר נתכון לנעול בעדו לא בעדו לבד דוקא קאמר אלא אם נתכוון לנעול אף בעדו קאמר ולומר בשביל שניהם מותר ע"כ ודבריו תמוהן בעיני הרבה האיך אפשר שאפי' מתכוון לנעול אף בעד הצבי מותר וזו שאמרו בירושלמי זה ענין אחר לומר שאם נתכוון לנעול את ביתו ולא נתכוון לצבי כלל אע"פ שאח"כ מצא הצבי שמור בתוכו מותר כלומר שאינו מחויב שיפתח את ביתו וסמכו לזה תינק מבעבע ומפקח הגל ולא שיהי' דומה ממש בענינם לפי שבענין פיקוח נפש אפי' מתכוון למלאכת הרשות עם אותה מלאכה של פ"נ מותר וכיוצא בה אמרו בגמרא במס' יומא והטעם מפני שהוא מלאכת מצוה וחובה היא עליו לפיכך אע"פ שהוא מתכוון עם אותה מלאכה למלאכה אסורה בשבת התירו חז"ל כדי שלא ימנע בשום ענין מפיקוח נפש המוטלת עליו אבל במלאכת הרשות ח"ו וזהו ששינו את הלשון בירושלמי שגבי צבי אמרו לנעול בעדו ונעל בעדו ובעד הצבי ובתינק אמרו להעלותו ולהעלות וכו' עכ"ל הר"ן ועיינתי ברשב"א שכ' שם בגי' הירושלמי לנעול ובעד הצבי רק באמת הגירסא שלפנינו כמו שכ' הר"ן הרי מד' הר"ן מפורש יוצא שלא כד' הנתיבות הנ"ל וכן כ' המג"מ בפ"י מה"ש בשם הרמב"ן ז"ל שדחה ג"כ ד' הרשב"א וכ' שאין להקל ועוד אפשר לומר דאפי' הרשב"א שמתיר בכיון לנעול ביתו בעדו ובעד הצבי יודה למה שכ' הש"ע בב' גרוגרות ובג' ג' שאסור לכרות הג"ג דבשלמא בנועל ביתו וכן במצודה וכו' שאין מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו וא"א לעשות בע"א ע"כ מותר משא"כ בב' אשכולת שאפשר לכרות האשכול בב"ג והוא כורת את בעל הג' מחשבתו ניכר מתוך מעשיו שרוצה להרבות ע"כ אסור וא"כ בהגיעי לזה נמצא שבנ"ד שאפשר לו ליקח משכון קטן והוא לוקח גדול דהוי אפשר וקא מכוון הכל מודים שאסור ושאני משטחה לצרכה ולצורכו דא"א בע"א בלא שטיחה ומאי איכפת לן שהוא נהנה ג"כ אך עכ"ז ירא אני מהרשב"א ז"ל שלא ישרפוני בהבל פיו הקדוש שגם עליו תיסב הקושיא משבת קל"ג הנ"ל ע"כ מוכרח אני לכוף כאגמן ראשי ולהודת דליכא משם ראיה דנוכל לומר דלעולם כל היכי דמכוון להיתר ולאיסר מותר ושם מיירי באמת שאינו מתכוון למצות מילה כלל רק לקוץ בהרתו לבד ולא תקשה הלא התורה לא ניתנה לרשע יש לומר דמיירי שהוא אינו מל בעצמו א"ע רק מצווה לאחר לקוץ את בהרתו וע"כ לולא שהתורה התירה למול בצרעת הוי אסור להמוהל לקוץ בהרתו ולא תקשה מאי איכפת להמוהל מה שהוא מחשב לשם קציצת בהרת הוא לא ישמע לו ויכוון לשם מילה וזה מחשב וזה עובד לא אמרינן זה אינו דהא בקציצת בהרת שניהם