שדי חמד פאת השדה מערכת א נא

כתם דאם באה בעצמה לשאול בלא ידיעה לחכם שהחלוק היה אצל חברתה היינו מטמאין אותה ואתה רוצה להצילה ולטהרה על ידי חברתה ע"כ אם חברתה אינה טמאה רק מספק אינה יכולה להציל וצדקו ד' שמן רוקח

ד) גם בדין נשבע לבטל את המצוה פלפל בחכמה הרה"ג הנ"ל יצ"ו במה שחדש הגאון בס' יד מאיר ואלה דבריו בענין נשבע לבטל את המצוה הנה הרה"ג ר' דוד מאיר האב"ד דק"ק ברעזן בספרו יד מאיר יצא לדון בדבר החדש והוא שכשם ששבועה לא חל לבטל עיקר המצוה כן לא חל אם נשבע שלא לעשותה ממובחר היינו אם נשבע שלא לעשות סוכה בעצמו רק על ידי אתרים וכן אם נשבע שלא לילך בתפילין רק שעה אחת ולא כל היום וחיליה דילי' מש"ס שבועות כ"ט ע"א במשנה נשבע לבטל המצוה כיצד שלא לעשות סוכה ושלא ליטול לולב מדכ' בלשון לעשות ולא כ' שלא לישב בסוכה משמע שרוצה לישב בסוכה ורק על העשויה נשבע ואפ"ה לא חל ראיה ב' משם דף כ"ה מתיבי שבועה שלא אכלתי היום שלא הנחתי תפילין היום חייב ואי אמרת דבעי להבא מי איתא בלא אניח דהא נשבע לבטל המצוה עכ"ל הש"ס וקשה מאי פריך מי איתא בלא אניח הא מיירי דהניח תפילין וא"כ יכול לישבע שלא אניח עוד היום אלא ודאי דגם זה הוי נשבע לבטל המצוה כיון דמצוה לילך בתפילין כל היום עכ"ד הרב הנ"ל והשבתי לו אז האמת יורה דרכו שלא כיונה המשנה על העשוית הסוכה רק על ישיבתה וראיה שברמב"ם וש"ע כ' רק שלא לישב בסוכה והמשנה לישנא דקרא נקט שכ' חג הסכות תעשה לך גם אי אפשר לומר דהמשנה כיונה על עשויתה היינו תיקון הסוכה דהא איתא בש"ס חולין קל"ו ובכתובות פ"ו דבמ"ע היו מכין אותו עד שתצא נפשו אם אומרים לו עשה סוכה ואינו עושה לולב ואינו נוטל עכ"ל א"כ היכי תעלה על הדעת שבעת הוא רוצה לישב בסוכה אך שאינו רוצה לעשות בעצמו ע"ז נאמר מכין אותו עד שתצא נפשו הרי חזינן דאף דאמר בלשון עשויה כיון על ישיבתה כמו לולב ואינו נוטל ה"ה הכא נמי ראיה הב' מפירכת הש"ס לשמואל דבעי להבא מלא הנחתי תפילין וכו' כנ"ל זה ג"כ אינה ראיה דהא בעי דהשבועה גופא שנשבע לשעבר אותה השבועה ממש שיכולה להיות להבא וא"כ א"ש דהא א"א לישבע בבוקר קודם הנחות תפילין שלא להניח תפילין כל היום וז"פ וראיה מד' שמואל בעצמו שאמר שזרק פלוני צרור לים פטור לפי שאינו בלהביא שיזרוק פלוני צרור לים לפי שאינו ברשותו וקשה הא משכחת לה ע"י כפייה שיכוף חבירו שיזרוק או להני פוסקים דס"ל דשבועה על ידי שליח הוי שבועה א"כ משכחת לה שחבירו עשאו שליח לישבע עבורו שיזרוק צרור עי' קצוה"ח סי' קכ"ג ונוב"י קמא סי' ס"ז ומ"ת סי' קמ"ז ומקור חיים סי' תמ"ח אלא ודאי דעיקר דאותה השבועה גופה שנשבע לשעבר שלא היה ע"י ציווי של חבירו וגם לא היה חבירו בידו לזרוק אז לא בעינן שיוכל לישבע להבא וזה ברור ופשוט. וא"כ הכא נמי בלא הנחתי תפילין היום לא יוכל לישבע בבוקר קודם הנחות תפילין שלא אניח ואין לחייבו לפי שיוכל לישבע אחר הנחת תפילין דלא הוי אותה השבועה ממש להבא אחר כתבי זאת מצאתי שהר"ן בתשובותיו הקשה על הש"ס הנ"ל הא יוכל לישבע לא אניח על ראשי שום דבר ויחול ע"י כולל על תפילין ג"כ ותירץ דבעינן דאותה השבועה ממש יוכל לישבע להבא וכאן הוא אמר לא הנחתי תפילין לחודא עכ"ד ושמחתי שבעז"ה כיונתי לדעת הגדול והבאתי ראיה מפורשת להיפך מד' הש"ס נדדים דף ז' ע"א אמר רב גידל וכו' האומר אשכים ואשנה פרק זה נדר גדול נדר לאלקי ישראל ופריך הלא מושבע ועומד מהס' היא ואינה חלה ומשני כיון דאי בעי פטר נפשי' בק"ש שחרית שוב לא מיקרי מושבע מהס' ע"כ הרי דאף ע"כ שבפירוש כתוב והגית בו יומם ולילה אפ"ה כיון דמצי למפטר בשעה אחת חלה שבועה מכש"כ גבי תפילין דלא מצינו בפירוש שמחיוב לילך בהן כל היום בודאי חלה השבועה אם נשבע לאחר הנחות תפילין בבוקר שלא להניחן עוד היום וע"ש בתוס' שכתבו שכשם שחל שבועה בנידון הנ"ל לקיים כן חל לבטלה באם שיצא כבר ההכרח בק"ש שחרית וערבית והר"ג רד"מ בספרו רצה ליישב קושיתי מנדרים הנ"ל אחר שהשבתי לו ותיקן דבריו ודייק להיפך מד' תוס' הנ"ל לומר שמחלקין בין לקיים בין לבטל ובמחכ"ת טעה בד' תוס' ששם איתא טעות סופר כנראה לכל מעין וז"ל שם באמצע הדיבור וה"ה אם נשבע שלא לשנות פ"ז דאין חייב משום שבועה וכו' ולא הוי נשבע לבטל המצוה עכ"ל והרב הנ"ל לא הרגיש שמלת דאין הוא ט"ס וצ"ל דחייב עוד ראיה מנשבע לחלוץ ליבמתו דאין זה נשבע לבטל המצוה אף דמצות יבום קודם והיא המובחר אפ"ה חלה השבועה וכן הוא בפירש במס' מכות דף ח' דחטיבת עצים לסוכה לא חשיב מצוה כיון דאם מצא חטוב אינו חוטב ורק קצירת העומר מצוה כיון דאפילו מצא קציר קוצר ע"כ הרי דכל מצוה דמצי למיפטר נפשיה מניה לא חשיב מצוה ואל תשיבני מד' רש"י שם שכ' וז"ל כי לא מצא חטוב אין החטבה מצוה אלא עשיית הסוכה עכ"ל משמע לכאורה דעשיית הסוכה מצוה ז"א דאם מצא סוכה עשויה הכל מודים דאין מצוה לעשות לו סוכה וע' במס' סוכה גבי פלוגתת סוכה ישינה דבאמת צריך להבין דכי בשביל זה שלפעמים אינה מצוה כגון אם מצא חטוב עי"ז לא יחשב למצוה אם לא מצא חטוב הא אם לא יחטוב לא יהיה לו ממה לעשות סוכה אלא ודאי דהטעם הוא דמשגחינן אם זה המעשה היא תכלית המצוה בפ"ע וע"כ א"ש דקצירת העומר היא למצוה בפני עצמה יחשב משא"כ חטבת עצים לסוכה שהוא רק הכנה למצוה ולא למצוה בפ"ע וא"כ אדאתינן לזה בוודאי כוונת רש"י ג"כ על ישיבת סוכה ונקט לשון הקרא והמשנה כנ"ל

ה) ובדין חצי שיעור לשבועה שקו"ט הרב הנ"ל יצ'"ו וז"ל ע"ד הר"ן פרק שבועת שתים בתרא וז"ל ולענין קיי"ל כרבנן דבעינן שיעור שלם אבל בחצי שיעור פטור ויש אומרים דבשבועה ליכא אפי' איסור בחצי שיעור כיון שהוא בדה את האיסור ע"כ אמרינן דלא נתכוין רק לשיעור שלם אבל הרמב"ם ז"ל כ' דבשבועה ג"כ אסור חצי שיעור כמו בכל איסורין עכ"ל הר"ן אח"כ כתב וז"ל בעי רבא שבועה שלא אוכל עפר בכמה כיון שאמר שלא אוכל דעתו אכזית או דילמא כיון דלאו בר אכילה הוא דעתו אכל שהוא וכן איבעיא להו בלא אוכל חרצן בכמה כיון שאינו ראוי לאכילה וכו' וכיון שלא איפשטא הנך איבעיא נקטינן לחומרא עכ"ל הר"ן וקשה למאי נפקא מינה כתב דנקיטינן לחומרא אם למלקות ליכא למימר דמספק לא מלקינן ואם לאסור חצי שיעור הא כבר כתב לעיל דאפי' במידי דאכילה אסור בחצי שיעור שוב נודע לי שכבר קדמוני בזה הרב הג' רע"א זלה"ה וישבתי לי דיש נפ"מ בכמה אופנים. הא'. דהנה איתא בש"ס וביו"ד סי' רל"ח סט"ז שבועה שאוכל ככר זה ואח"כ אמר שבועה שלא אוכלנה הראשונה שבועת ביטוי והשניה שבועת שוא שנשבע לבטל המצוה דשבועה הא' ועבר מיד אפי' אם לא יאכלנה ואם יאכלנה קיים שבועתו הא' הלכך מוטב שיאכלנה כדי לקיים שבועתו הא' ואם אמר שבועה שלא אוכלנה שבועה אוכלנה מיד עבר על שבועה הא' אפי' אם יאכלנה הלכך מוטב שלא יאכלנה כדי שלא יעבור על שבועה הא' ע"כ והנה ניחזי אנן בנידן דידן אם נשבע שלא יאכל פירות או ד"א מידי דבר אכילה ואח"כ חזר ונשבע שיאכל חצי שיעור ואי אפשר להתיר לו השבועה הב' כגון באופנים שאין להתיר אותם ואנן קימא לן ששבועה חל אחצי שיעור כמש"כ התוס' שבועות כ"ב ע"כ מותר לו לאכול חצי שיעור ומצוה לו לאכול כדי לקיים שבועתו הב' אבל אם נשבע על דבר שאינו בר אכילה שלא לאכול סתם ואח"כ חזר ונשבע שיאכל חצי שיעור אי נימא דדעתו אכל שהוא א"כ שבועתו הב' היה שבועת שקר ע"כ נקטינן לחומרא ואסור לו לאכול מכח שב' וא"ת עדיף ודו"ק. אופן הב' נראה לפע"ד דבמידי דלאו בר אכילה לא שייך חזי לאצטרופי דלא מיבעיא לפירש הא' שכ' הפרמ"ג יו"ד סי' ס"ג דיאכל מעט מעט עד שיהיה כזית בכדי א"פ בודאי שזה לא שייך הכא במידי דלאו בר אכילה כעפר וכמדומה דכל עיקר הטעם דבכדי א"פ ד"מ הוא מטעם הנאות גרונו או מעיו וזה לא שייך הכא ודו"ק אלא לפירש הב' שכ' הפרמ"ג דגזרו רבנן דילמא יאכל כזית שלם ג"כ לא שייך הכא הגזירה כיון דלאו בר אכילה הוא לא גזרי ביה דאפי' במלאכת שבת יש דיעות אי אסור חצי שיעור דהרמב"ם כ' בפ"ג דה"ח שהיתר גמור ח"ש ואכילת עפר לא דמי רק לזריקת