שדי חמד פאת השדה מערכת א נ

בנ"י בלבם וגם דעיקר הוא העונש בע"ז זה שמקבלו לאל"ק ע"כ אלים מחשבה ג"כ דיכול לבטל הדיבור וחילי מש"ס סנהדרין ס"ה ע"א דפריך מ"ש בכל התורה דקיי"ל דעקימת שפתיו הוי מעשה ובמגדף לא הוי מעשה ומשני שאני מגדף דישנו בלב ופירשו המפרשים דרצ"ל שאני מגדף דעיקרו תלוי בלב ולא אלים הדיבור א"כ חזינין מזה דמחשבה בע"ז פועל יותר מדיבור וע"כ אתי מחשבה ומבטל לדיבור וא"ש מה דאמרינן לצעורי קמכוין וא"כ אדאתאין לזה ניחא שפיר דזיהו דוקא אאיסור הבהמה בהנאה כתקרובת ע"ז אמרינן דאלים המחשבה לעקור מה שבפה אבל לענין איסור אכילה עי"ז דאמד לנחור ולעקור בזה לא אתי המחשבה ועוקר מה שבפה ודו"ק ובסברתי הנ"ל הא דלא הביאו הפוסקים ד' הר"ן גבי שוחט בהמה של חבירו לשם קדשים דאסור באכילה לד' הר"ן ובהנ"ל אפשר לומר דדוקא בע"ז הוי כנוחר אבל לשם קדשים לא הוי כנוחר גם מיושב מה שהקשיתי בש"ס נדרים ד' ל"ו דפריך ואי אמרת שלוחי דידן נינהו לימא לתקוני שדרתיך וקשה נימא ניהו דלא אסרה אבל לא שרי לה ובהנ"ל מיושב דבזה שחישב לאכול חוץ לזמנו לא הוי ככיון לנחור דאף לאכול חוץ לזמנו צריך שחיטה כשרה ודו"ק עכ''ד יצ"ו. אמר המחבר בדברי הגאון חות דעת בכונת דברי הר"ן הנז"ל עיין להגאון חתם סופר בחלק יו"ד ריש סי' ו' ומה שהביא בשם מוהרי"ט לחלק בהא דכל דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני בין היכא דיתוקן האיסור להיכא דלא יתוקן דברי הרב הם בח"א סי' ס"ט. ואני הדל כתבתי באריכות בס"ד בענין זה בקונטריס שדי חמד במערכת הכ""ף אות ט"ן עי"ש שהבאתי מיימינים ומשמאלים בסברא זו. ומה שכתב בשם הרב פרח מטה אהרן דבריו הם בח"א סי' ל"ד ועיין במה שכתבתי בשדי חמד שם באות קמ"ג

ב) ובמה שנחלקו אביי ורבא גבי דמאי מאי טעמא לא בעי ברכה כתוב בפרק כל כתבי לידידי הרב הג' המ"ץ דבוטשאטש הנ"ל יצ"ו. וז"ל הפליתי בסי' ק"י בבית הספק כתב וז"ל והנה יש לדייק בגמרא שבת נחלקו אביי ורבא בדמאי מ"ט לא בעי ברכה אביי ס"ל דספק דבריהם א"צ ברכה ורבא ס"ל דמה"ט א"צ ברכה דרוב ע"ה מעשרין הן וקשה לאביי דס"ל אין רוב ע"ה מעשרין א"כ הרי כאן ספק גמור ולמה דמאי מדרבנן הא הוי ספק מדאורייתא ולהחמיר ומכ"ש להרשב"א דס"ל ס' דאורייתא להחמיר מדאורייתא גם יש לדייק אפי' לרבא דס"ל רוב ע"ה מעשרין הא איכא מיעוטא דלא מעשרינן תינח אם הן באין אצלנו ליקח מהם פירות אמרינן כל דפריש אבל אם אנו באים אצלם ליקח פירות הוי ליה קבוע וכ"ק כמחצה ע"מ וצ"ל דשאני דמאי דלא איקבע איסורא דאולי מעולם לא בא לכלל חיוב מעשר דהכניסן דרך גגין וקרפיפות וא"כ גם להרשב"א הנ"ל ניחא דלכך דמאי אינו אלא מדרבנן דמן התורה ספיקא לקולא דלא איקבע איסורא עכ"ל ותרי תמיהי קא חזינא הכא. א'. איך נעלם מעיניו הטהורים ש"ס ותוס' כתובות דף כ"ד שאיתא שם דאביי ס"ל רוב ע"ה מ"ה וכ"כ שם התוס' דלא תקשה משבת דלא אמר התם הטעם דרע"ה מ"ה לאו דלא ס"ל כן אלא דא"צ שם לטעם הזה וא"כ לא קשה קשייתו על אביי. ב'. מה דהקשה הא הוי ליה קבוע איך נעלם מעיניו הטהורים ד' התוס' יבמות דף קי"ט שכ' וז"ל וא"ת לרבי מאיר דחייש למיעוט היכי משכחת לה דמאי כיון דאיכא מעט ע"ה שאין מעשרין ועוד דאיכא חזקה דטבל ומיהו אי לא חייש ר"מ למיעט מה"ת אפי' היכא דאיכא חזקה א"ש ויש לומר דלא חיישינן למיעט דאם הוא הוחזק כל ישראל לא הוחזקו דישראל ניזהרין במצות עכ"ל גם בבכורות דף כ' בתוס' ד"ה וא"א כ' וז"ל וא"ת לרבי מאיר אמאי דמאי מדרבנן אמאי לא סמכינן המיעט לחזקה והוי ליה מע"מ ויש לומר דאין להחזיק שום אדם לרשע ועוד ליכא חזקה דדילמא עבד כר"י והכניסו במוץ שלה עכ"ל וא"כ שוב ל"ק ק' התוס' לא לאביי ולא לרבא מטעם קבוע ודו"ק וסברות התוס' צריך ביאור דמחלק בין עכומ"ז דחיישינן למיעט משום דהא אומה שלמה לבין מיעט ע"ה ודנתי בעצמי לחלק דסברות התוס' דדבר שהוא תלוי בדיעות ובלבות בני אדם לא שייך לחוש למיעט אף שידוע לפעמים לא היו מעשרין כי עתים לרע"ה ועתים בהרהור תשובה בלבם ומעשרין ולכן גם המועט אינו ודאי ואחר כך מצאתי בספר מלא הרועים אות ר' אסביר לן וז"ל דלא חייש ר"מ למיעוטא כי אם במיעט הטבע כגון בקטן וקטנה דאמרינן כיון שאין הדבר בתורת שמא הוא מן המעט דהטבע מחבר כל בני אדם לכך חיישינן שמא הוא מן המעט אבל בדבר התלוי בדעת ובכשרון האדם לב כל אחד ואחד חלוק בדיעות ואין לזה חיבר לא עם המיעט ולא עם הרוב וכשבאת לדון על ע"ה זה אינך יכול לומר דזה מן המיעט ולא מן הרוב דמה חיבר יש לו עם המיעט רק כך אתה צריך לדון כיון דמיעט ע"ה מוחזקים שלא לעשר שמא זה גם כן לא עשר. והנה ע"ז אמרינין אם הוא הוחזק כ"י מי הוחזקו מה שא"כ שהם אומה שלימה עכ"ל ושמחתי שכיונתי לדעתו הג' ובסברא הנ"ל ישבתי מה דהוי קשה לי ע"ז דאנו אומרים רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם דאם אנו הולכים לגביהם ליהוי קבוע וכל קבוע כמע"מ ובהנ"ל ניחא דהוא תלוי בדעת ובכשרון לב דאם אינו יודע היטב ה"ש לא יתעסק בשחיטה ע"כ לא שייך לומר קבוע ובל"ז גם כן אפשר לומר כיון דהאיסור אינו ניכר א"א שייך לומר כל הקבוע וכו' ועוד דהאי רוב אילימא לן דהא בלא"ה קשה דהא הוא רוב התלוי במעשה שצריך ללמוד הל' שחי' ולא הוי רוב גמור ובהנ"ל ניחא כיון דהוא תלוי בכשרות האדם ואם א"י לשחוט לא יתערב בזה ע"כ הוי לענין זה כחבר שאינו מוציא מת"י דש"מ ועוד יש לומר כיון דאנן דנין על השחיטה אם נשחט כהוגן הוי פירש (אך זה שאנו הולכים לכתחלה אצל השוחטים וסומכין על הרוב מוכרחין לומר כנ"ל או אפשר לומר עפ"י מש"כ המרדכי חולין פ"א בשם מורו רבינו יקר שהקשה הא הסנהדרין הוי קבוע וכמע"מ ותירץ בתי' א' כיון שאנו דנין אחר הדיבור שיצא והדיבור הוא פריש עכ"ל ע"כ אומר אני בנ"ד ג"כ לענין דמאי אם אנו הולכין אצלם דנין אחר דעתם ואחר לבם והוי פירש דקבוע ל"ש רק בדבר המנוח במקומו כמו ס' ממזר דגופו במקומו מונח ע"ז שפיר אמר הש"ס אם אזלא איהי לגביה הוי קבוע אבל בנ"ד אנו דנין אחר דעתו איך הוא ואינו דבר שיהיה שייך לומר כי הוא זה קבוע וגם הא הדעות משתנין משעה לשעה ומרגע לרגע מרשע לצדיק ודו"ק

ג) עוד לו להרב הג' הנ"ל יצ"ו בענין תלייה באיסורין דרבנן שקו"ט על מה שהביא הרב פתחי תשובה ביו"ד סי' קי"א ואלה דבריו ביורה דעה סי' קי"א בפ"ת מביא בשם שו"ת שמן רוקח באם עמדו ב' קדרות של היתר ונפל איסור לתוך א' מהן אפי' איסור דרבנן ונאסרו שתיהם ואח"כ העמידו שם קדירה של היתר ונפל איסור דרבנן לתוך א' מהן ונולד לנו ספק בקדירה ג' ועל אחד מראשונות דהקדירה הג' מותר דאנו תולין דלתוך קדירה הא' מקדירות הראשונות נפל עכ"ל וקשה דהא מבואר בסי' ק"כ סמ"ג דאין תולה כתם בכתם ופירש הטו"ז לפי שאין יודע בבירר לבעלת הכתם שהכתם ממנה עכ"ל א"כ הכי נמי הא הקדירה הא' אינה אסורה רק מספק ואיך תולין בה ויש לומר עפ"י מה שכ' החוו"ד ליישב קושיית המל"מ על רש"י שכ' הטעם דתולה בשומרת יום לפי שמעיינה פתוח א"כ איך מדמה הש"ס לזה שני שבילין דתולה הטהור וכו' והא שם אין שייך מעיינה פתוח וכ' החו"ד וז"ל והנלע"ד דודאי דלא שייך תולין הקלקלה וכו' רק במקום שאם היה מזדמן הספק לא מהן היה טהור כמו בב' שבילין שאם לא הלך רק אחד בשביל אחד היה טהור דס"ט ברה"ר טהור רק מחמת שנזדמן ספק זה לשני ב"א ובאו לשאול והוי תרתי דסתרי מטמאין שניהם ומשום הכי כשאחד מהן בא אז הוי מקולקל קצת תולין בו דלא הוי תרתי דסתרי דלזה יש חזקת טהרה ולזה אין לו אבל במקום שאם היה מזדמן הספק לא' מהן היה טמא כגון בשבילין ברשה"י אז ודאי אינו תולה הקלקלה במקולקל ע"כ הוצרך רש"י לומר מעיינה פתוח דאז יצ"צ החילוק מחזקת בדוק ומועיל אף לטהר הראשון עכ"ל החו"ד ולפי"ז דעת לנבון נקל דצדקו ד' שמן רוקח דשאני שלשה קדירות הנ"ל דאם היה מזדמן הס' להקדירה הג' לבד היתה מותרת דס' דרבנן להקל רק דאתה רוצה לאסרו משום קדירה הב' דלא יהיה סתרי אהדדי א"כ מועיל אם הקדירה הא' מקולקל קצת אפי' מספק לתלות בה מה שא"כ גבי אשה שמצאה