שדי חמד פאת השדה מערכת א מח

מינה דגם בלשונות המפרשים סובר הרב דיתכן לפרש כן ומיחלפא שיטתיה ממה שכתב בגטין בפרק הניזקין שהבאתי לעיל (בד"ה ועל פי כלל זה) והשגתי עתה (אד"ר תנזר) קובץ המאסף היו"ל בעיר קדשנו ירושלים תוב"ב על יד ידידי הרב מוהר"ר בן ציון אברהם קואינקא יצ"ו וראיתי בקונטריס ראשון לשנה ראשונה בסי' ב' בהערת המו"ל בטוב ילין על הגאון הרש"ש שנעלם ממנו שלשון רש"י הוא לשון הש"ס דבבא מציעא הנ"ל עי"ש (יש טעות בדפוס בהמראה מקום)

ובמסכת ביצה ד' כ' ע"ב כתב רש"י בד"ה דהא שתי הלחם וכו' הואיל ויכול לאפותן מערב יום טוב אמור רבנן וכו' עי"ש דמוכח מהסוגיא דהוא מדאורייתא למאן דאמר נדרים ונדבות אין קרבין ביום טוב ומוכרח דמה שכתב רש"י אמור רבנן רוצה לומר שפירשו רבנן כן נראה לפום ריהטא ונראה דלא נפלאת לפרש כן מה שכתב הראב"ד בספר תמים דעים סי' ד' (הביא דבריו ידידי הגאון עמודי אש יצ"ו בסו' י"ג אות ב') הא דאמרו רבנן אין מבטלין איסור לכתחלה וכו' שאין כונתו לומר דאיסור ביטול האיסורין הוא מדרבנן שהרי דעת הראב"ד מבוררת בפי כל הפוסקים דהוא מדאורייתא אלא כונתו שפירשוהו רבנן דלפי האמת אין דבר זה מפורש בתורה ובעמודי אש נדחק בכונתו ולי הדל נכון מה שכתבתי והמעיין יבחר

והנה בשדי חמד ד' ל"ה ע"א תמהתי על מרן מוהרד"ף בספר שושנים לדוד במסכת פאה פרק א' משנה ד' שהכריח כדעת הסוברים דאין חיוב פאה מדאורייתא אלא בדגן וכו' מדתנן כלל אמרו והיינו דחכמים אמרו ולא מדאורייתא עי"ש ומצאתי עתה שבתשובותיו מכתם לדוד בחלק יורה דעה סי' י"ד (בד"ה הדרן למאי) אזיל לשיטתיה שבספר שושנים לדוד שהבאתי הנז"ל והוא שכתב שם להוכיח שדעת הרשב"א דאיסור סחורה בדברים האסורים באכילה הוא מדרבנן מדכתב בתשובה סי' ש"א (שאחר שהביא דברי הש"ס דילן והירושלמי מסיים עלה) ולא אסרו אלא הגדלים לאכילה ומעין זה כתב בסו' תפ"ט שלא אסרו אלא מה שהוא נאכל וכתב על זה מרן מוהרד"ף ולשון לא אסרו מורה דמדרבנן הוא וכן משמע מלשון הרב בפירוש מתניתין דשביעית שגם הוא כתב כי האי לישנא ולא אסרו אלא וכו' עכ"ל והשיג על פי זה על מרן הפרי חדש עי"ש ומתוך מה שכתבתי יתבאר שבמחילת כבוד תורתו הרמה אין דבריו מוכרחים ושפיר קאמר הרב פרי חדש בסי' קי"ז שהביא שם דמה שכתב הרשב"א לא אסרו כתב כן לפי שאינו מפורש בתורה עי"ש

ובמכתב ששלח לי ידיד הגאון מוהר"ר דוד שיפמאן יצ"ו (מח"ס הבכורים והראיון) בקבלתו ספרו שדי חמד בשנת תרנ"ב כתב לי בענין זה וז"ל לשון אמרו חכמים במידי דהוי דאורייתא כבר העירותי בהבכורים והראיון ד' ט' ע"א הערה כ"ז על לשון שהרי אמרו ש"ח נשבע ויוצא (ב"מ ל"ג ב') והבאתי מזה סמוכות להרמב"ם דכל דאתי מדרשא מקרי דרבנן ושייך לשון שהרי אמרו ואוסיף פה נופך דרש"י ז"ל הוצרך לכתוב כלומר ע"ז בקדושין נ"ד ע"ב ולא אמרו בשוגג מתחלל רש"י כלומר לא כתיב בתורה מתחלל אלא לענין קרבן ונגד זה מצינו בהיפוך דכ"פ קאמר הש"ס לשון אמרה תורה והוא רק מדרש חכמים יעויין תוס' מנחות ס"ה ב' ד"ה מה חדש עכ"ד יצ"ו

והנה השגתי עתה (נזר"ת) ס' יקר טהרת המים לרב גדול משאלוניקי וראיתי בקונטריס שיורי טהרה במערכת הכ"ף אות מ"ב דשקיל וטרי בדין כבוד אחיו הגדול וכתב בסוף דבריו ולפי מה שכתב הרב המאסף דכבוד אחיו הגדול הוא מדאורייתא צריך לומר דמה שאמרו בזהר הקדוש פרשת קדושים דף פ"ג (או ע"ג) ע"א אוקמוה רבנן את לרבות אחיך הגדול הכונה דרבנן פירשו לחיובא דאורייתא עכ"ל והוא מסכים לכל האמור למעלה דשפיר שייך כל כי האי לישנא אף במידי דהוי מדאורייתא ולעומת זה ראיתי להגאון מוהר"ר מנחם מענדיל אבד"ק טארלא בס' היקר שובע שמחות על מסכת קידושין על מאי דאמרינן שם בדף ל"א אבא אומר השקני מים וכו' אמר ליה הנח כבוד אמך וכו' שאתה ואמך חייבים בכבודו שהביא מה שהקשה הגאון מוהרש"א בחידושי אגדות שלפי זה למה לי טעמא דלעיל שגלוי וידוע לפניו יתברך שהבן מכבד את אמו יותר לפיכך הקדים וכו' ולזה תירץ וז"ל ולע"ד הך הנח כבוד אמך וכו' שאתה ואמך חייבים בכבודו הוא מדרבנן דלא מצינו מפורש בתורה שהאשה חייבת לכבד בעלה וכ"מ (וכן מוכח) להדיא בכריתות דף כ"ח האב קודם לאם בכל מקום יכול מפני שכבוד אב עדיף תלמוד לומר איש אמו ואביו תיראו מלמד ששניהם שקולים אבל אמרו חכמים האב קודם לאם מפני שהוא ואמו חייבים בכבוד אביו משמע להדיא שהוא מדרבנן אבל מדאורייתא שניהם שקולים ולעיל קשיא ליה לרבי מאי שנא דבכבוד הקדים אב ובמורא הקדים אם לגלות ששניהם שקולים ולא איפכא ולזה אמר גלוי וידוע וכו' עכ"ל. הנך רואה דמשמע ליה לשון אמרו חכמים כפשוטו ועל פי זה מכריח דאין האשה חייבת בכבוד בעלה אלא מדרבנן ולפי כל הרשום למעלה אין הכרח מלשון זה אבל הדין אמת דהוא חיובא מדרבנן וכמו שהבאתי בסיעתא דשמיא בשדי חמד במערכת הכ"ף אות ע"ד עי"ש

וידידי הרה"ג מוהר"ר יחיאל אהרן לערניר יצ"ו אבד"ק אקנע כתב לי במכתב אחד דלשון תקנו חכמים מצינו כמה פעמים בדבר שאיסורו מן התורה ושוב במכתב אחר כתב לי וז"ל במכתבי הקודם אמרתי דלשון אמרו חכמים שבש"ס הוה מן התורה ולא ציינתי ראיה לזה עתה ראיתי כן בבכור שור סי' י"ג סק"ב סוכה מ"א ע"ב חגיגה ט"ו ע"ב סנהדרין פ"ח ה' טוטפות להוסיף על דברי סופרים חייב והתם מן התורה עכ"ד יצ"ו וכפי הנראה אין נמצא ביד הרב הנ"ל ספר שדי חמד חלק הכללים ח"א שאם כן היה רואה שכבר הבאתי שם באות ער"ג סוגיא דסוכה דף מ"א ושם באותו רג"ע אדבר מדברי הגאון תבואת שור סי' י"ג סק"ב ומה שהביא מסוגיא דסנהדרין דף פ"ח חמש טוטפות וכו' כבר כתבתי למעלה (בד"ה גם בקובץ שני) מה שיש לפקפק בזה ומה שהביא מש"ס דחגיגה דף ט"ו ע"ב לפי הנראה הוא טעות וצריך להיות דף ט"ז ע"ב והיינו ההיא דאין העדים נעשים זוממין שעיקרה במכות דף ה' שהבאתי בספרי באות רג"ע הנ"ל ואין כל חדש ולא אכחד דמה שכתב דלשון תקנו חכמים מצינו כמה פעמים בדבר שאיסורו מן התורה אני בער ולא אדע אין גם אחד מקום שנשתמשו חז"ל בלשון זה על דבר שהוא מן התורה ולדעתי העניה לשון תקנו חכמים אינו צודק על דבר שהוא מן התורה ואינו דומה ללשון אמרו חכמים וכיוצא והמעיין יבחר

גם אשור בספר ברית יעקב להגאון ברוך מרדכי ליפשיץ בחלק א"ח סי' י"ט (בסוף ד"ה על דבר) שהביא מה שכתב הרמב"ם בהלכות מאכלות אסורות פרק י"ג הלכה כ"ט ולמ"ד אסרו חכמים לאכול מאכלים שנפשו של אדם קיהה וכו' וכן אסרו לאכול בידים מסואבות וכו' שכל דברים אלו הם בכלל לא תשקצו והביא דעות הסוברים דהוא לאו מן התורה ממש ולא אסמכתא וסיים והא דכתב הרמב"ם אסרו חכמים אף דהוי איסור דאורייתא מפני שאינו מפורש בקרא קרי הרמב"ם דברי חכמים כמו שכתב בהלכות רוצח פרק י"א הרבה דברים אסרו חכמים מפני שיש בהם סכנת נפשות וכו' והוא מדאורייתא כמו שכתב הרמב"ם לפני זה כל מכשול שיש בהן סכנת נפשות מצות עשה להסירו ולהשמר וקאמר דאסרו חכמים עכ"ל וחידוש הוא שלא זכר שר דברי הגאון תבואת שור בסי' י"ג סק"ב שהבאתי בנדפס על כל פנים הנך רואה דניחא ליה לפרש לשון זה שהוא מדאורייתא

כ"ג) אילימא בנדפס מערכה זו אות ש"ג הבאתי מה שכתב מרן חיד"א דלשון זה מורה דגם המקשן היה מסופק ושתי דרכים לפניו ובשתים לא עלתה לו משום יתובי דעתא ואני ההדיוט כתבתי לפקפק על זה מסוגיא דריש פרק הכונס דף ה"ן סוף ע"ב עיי"ש וכיוצא לזה עיין תוס' ביצה דף ב' ד"ה דתנן וא"ת היכי דמי אי בתלושין שהיו מחוברין וכו' וי"ל דמיירי בתלושין וכו' עי"ש ומשמעות דברי קושיתם הוא שמקשים בלא ימנע ובתירוצם מיישבים על פי הצד האחד וק"ל ועיין במועד קטן דף י"ז ע"ב האי כהן היכי דמי וכו' ובמגילה דף ח"י ע"א קראה תרגום וכו' היכי דמי אילימא וכו'. עוד שם בלע"ז יווני היכי דמי אילימא וכו'.