שדי חמד פאת השדה מערכת א מז

הברייתא רק לפרש הטעם וכו' עי"ש וכונתו דודאי לר' שמעון בן אלעזר אינו אלא מדרבנן אלא דהש"ס סובר דלר' שמעון (בן יוחאי) דדריש בעלמא טעמא דקרא הא נמי מן התורה הוא מהטעם שפירש ר' שמעון בן אלעזר בברייתא והוסיף לומר דאף למאי דגרסי הרי"ף והרא"ש מפני מה אמרה תורה וכו' לאו למימרא דמדאוריית' היא אלא מדרבנן היא ומצינו לשון זה גם בדרבנן כדכתב הרמב"ן בריש ספר המצות אלו דבריו והנה לא ראה הרב שגירסת רבינו בעל השאלתות בפרשת משפטים שאלתא ס"א היא ר' שמעון (סתם) כגירסתינו וכבר כתב כן הגאון על גליון הש"ס החדשים ומאן ספין להכריע נגד השאלתות שדבריו דברי קבלה ואם יאמר הרב שגם בשאלתות נפל טעות סופר וצריך לגרוס ר' שמעון בן אלעזר על צד ההכרח מדאמר מפני מה אמרו דמשמע שהוא רק מדרבנן הנה לפי מה שכתבנו שנמצא לשון זה בכמה מקומות בש"ס על דברים שהם מן התורה שפיר נוכל לומר שגם זה כאחד מהם ונתיישבו דברי הרב קרבן נתנאל אלא שהרב רש"ש אזיל לשיטתיה שבחידושי הרש"ש לבבא קמא דף ק' על דברי התוספות (בד"ה אומר) שרשמתי בשדי חמד שם ורמזתי שם שאין הכרח לדבריו אחרי שמצינו לשון זה בכמה מקומות על דבר שהוא מן התורה ועיין בחידושי הרש"ש למסכת ראש השנה דף כ"ב שאביא להלן בד"ה אף גם זאת)

ובסוף נדרים דף צ' ע"ב תנן בראשונה היו אומרים שלש נשים יוצאות ונוטלות כתובה האומרת טמאה וכו' ומבואר בדברי הר"ן שם שיש מהראשונים סוברים שמדאורייתא הדין כן אלא דמשום מיגדר מילתא בטלו דין תורה בקום עשה במשנה אחרונה או משום דהפקיעו הקידושין ומזה יש קצת סמך שגם בדבר שהוא מן התורה שייך לומר אמרו חכמים ואף שיש סוברים דמשנה ראשונה אינה מדין תורה עי"ש בהר"ן והרא"ש בפירושו כתב האמינוה חכמים וכו' לא מלשון היו אומרים הוא דמשמע להו הכי כיעי"ש

ומה שהבאתי מאז ממתניתין פרק שלישי דסוכה משנה י"ג מפני שאמרו חכמים אין אדם יוצא ידי חובתו וכו' ראיתי שהרב תפארת ישראל שם אף הוא היה מתכוין לזה וכתב גם בדאורייתא שייך כהאי לישנא כזבחים ע"ט א' והוא מדאמר רבא שם אמור רבנן בטעמא ואמור רבנן ברובא ואמור רבנן בחזותא והכריחו שם התוספות דמדאורייתא קאמר מדלא הזכיר רבא ששים ומאה עי"ש ואחר זמן ראיתי (בשנתינו תנז"ר) שהרה"ג מוהר"ר משה ראזין יצ"ו בקונטריס ערוך לנר אשר בספר הפסגה היוצא על יד אישי כהן גדול הגאון אבד"ק וילקי יצ"ו כתב דמצינו לשון זה גם בדבר שהוא מן התורה והביא ראיה ברורה מדתנן בחולין ד' ט"ן סימני העוף לא נאמרו אבל אמרו חכמים וכו' שהכונה שפירשו לנו חכמים כדאית בש"ס שם וגם מדאמרינן בקידושין ד' פ' ועשאוהו חכמים כדבר שיש בו דעת לשאול וכו' ולדעת כמה מרבוותא הוי מדאורייתא כמו שכתב הגאון שושנת העמקים בכלל ט"ו והזכיר גם ההיא דגטין ד' מ"ט ועוד הביא מכמה מקומות (ויש לפלפל בהם כמו שיראה הרואה) ובמה שהזכיר מדברי רש"י בפרק קמא דביצה דף יו"ד בדין סוף טומאה לצאת עיין במה שכתבתי אני ההדיוט בשדי חמד במערכת הטי"ת כלל מ"ד בדין זה בס"ד)

גם בקובץ שני (מהפסגה) ראיתי בצד נ"ב במאמר הערות בהפסגה מהרה"ג יעקב שור יצ"ו שהביא לזה ממתניתין דסוכה הנ"ל והגאון המחבר יצ"ו הביא מה שאמרו בחגיגה דף ט"ז אמרו חכמים אין העדים זוממין נהרגין עד שיזומו שניהם וגדולה מזו בסנהדרין ד' פ"ח ע"ב חמש טוטפות להוסיף על דברי סופרים והוא מן התורה עי"ש הנה הגאון יצ"ו מדמה אמרו חכמים וכיוצא ללשון מדברי סופרים וכן הרה"ג במאמר ערוך לנר הנ"ל יצ"ו משוה מדבריהם ומדברי סופרים לאמרו חכמים עי"ש ועל זה יש לפקפק עיין מה שכתבתי בקונטריס כללי הפוסקים סי' ה' אות ז' ואין לתמוה על הגאון המחבר יצ"ו שלא ראה מה שכתבתי אני הדל בשדי חמד ח"א (שישנו בידו מכבר) במערכת האלף הנ"ל ובמה שרשמתי שם שיש לנו מקומות רבים כיוצא לזה בדברים שהם מדאורייתא ומה גם שהראיה שהביא מסוגיא דחגיגה ד' ט"ז ע"ב אין העדים זוממין נהרגין עד שיזומו שניהם אם היה מעיין בשדי חמד אף הוא ראה יתוש קדמו והך דחגיגה היא היא ההיא דמכות ד' ה' ע"ב שהבאתי אני הדל אלא דהרב יצ"ו איידי דטריד בגירסה ממלא כריסו מתורתן של ראשונים וגדולי האחרונים לא יפנה אל האזוב בספרי איש דל כמוני ואדמעייל ירקא וכו' ומניה דמר וממני הדל תסתיים שמעתתא

וכתבתי בנדפס שם שגם בדברי הראשונים נמצא מקומות שמשתמשים בלשון זה (אמרו חכמים) על דבר שהוא מן התורה והבאתי דברי הרמב"ם ריש הלכות תפלה אמרו חכמים איזהו עבודה שבלב זו תפלה אף שלדעתו תפלה מצות עשה דאורייתא ובריש פרק עשירי מהלכות גירושין גבי ריח הגט פוסל בכהונה כתב אמרו חכמים וכתב הגאון שאגת אריה בחדשות סי' ב' דלהרמב"ם הוא מדאורייתא וכן כתב הגאון בקובץ על יד בששי מהלכות חמץ דין י"ב דאף שכתב הרמב"ם אסרו חכמים לאכול מצה בערב פסח אינו מוכרח שהוא מדרבנן (ובמה שהבין בכונת הרמב"ם שהוא לאו הבא מכלל עשה עיין בקונטריס שדי חמד במערכת הכ"ף אות מ"א מה שכתבתי על דבריו בד"ה והרב מוהר"ן) והבאתי מה שכתבו הגאונים חק יעקב בסי' ת"ס סק"ב ובית מאיר שם דמתבאר דסברי דמה שכתב הרמב"ם בחמישי מהלכות חמץ דין ט' (בדין שימור לשם מצה) אמרו חכמים וכו' הוא מדרבנן ומשמע להו דלשון זה מורה בכל מקום שהוא מדרבנן וכתבתי על דבריהם שיש סתירה לזה מהנז"ל דמתבאר שגם במידי דאורייתא יתכן לומר אמרו חכמים והרצון שחכמים פירשו הדבר שהוא מן התורה. ובדין ברכה שאינה צריכה שידוע שהרבה פוסקים מייחסים להרמב"ם שסובר שהוא איסור תורה ראינו בתשובה (בס' פאר הדור) סי' כ"ו שכתב והם אמרו כל המברך ברכה שאינה צריכה עובר משום לא תשא והבאתי דעות חלוקות במה שכתב הרמב"ם בפרק י"א מהלכות רוצח הרבה דברים אסרו חכמים משום סכנה וכו' אם הוא מדרבנן ממש או שפירשום רבנן וכו' ומקרא דאת ה' אלק' תירא דריש ר' עקיבא לרבות תלמידי חכמים ותנן מורא רבך כמורא שמים נקיט לה הרמב"ם בחמישי מהלכות תלמוד תורה דין א' בלשון אמרו חכמים מורא רבך כמורא שמים והבאתי דברי רבינו הרא"ם בס' היראים סי' קכ"ג וכשם שהקפידו חכמים על גובהה (של סוכה) כן הקפידו חכמים שלא ישפילנה וכו' עי"ש ופשיטא דפיסול שניהם (למלעה ולמטה) מן התורה ונקיט בלישניה הקפידו חכמים וכו'

אף גם זאת הבאתי דרש"י בגטין ד' כ"א ע"א ד"ה חצר מהלכת כתב דכי אמור רבנן חצרו של אדם קונה לו וכו' אף דקנין חצר הוא מן התורה ועתה ראיתי שגם הגאון בחידושי הרש"ש למסכת ראש השנה ד' כ"ב ע"א מפרש דברי רש"י שם בסגנון זה והוא שעל מה שכתב רש"י בד"ה בקוביא ואמור רבנן אסמכתא לא קניא הקשה שלש קושיות וליישב שתי הקושיות רוח חכמתו נוחה לומר דלישנא דאמור רבנן היינו שחכמים אמרו שכן הוא דין תורה כמו בסוכה ד' מ"א ע"ב שאמרו חכמים אין אדם יוצא וכו' ובריש פרק ג' דנדרים ארבעה נדרים התירו חכמים ולשונם בגטין ד' פ' במשנה ט"ו עריות שאמרו חכמים וכו' עכ"ל והנה לשון שאמרו חכמים אינו במשנה עצמה אלא לשון רש"י ורבינו עובדיא הוא ומכל מקום גם מלשון המשנה (כל העריות שאמרו צרותיהן וכו') מתבאר גם כן שכן דרכם להשתמש בלשון זה בדבר שהוא מן התורה והגאון רש"ש ניחא ליה למימר הכי גם בדברי רש"י ולא משמע ליה לחלק בין לשון תנאים ואמוראים לבין לשון חכמים המפרשים והפוסקים איברא דהאי לישנא דנקיט רש"י (דאמור רבנן אסמכתא לא קניא) לישנא דתלמודא הוא דהכי אמר רב פפא בפרק איזהו נשך ד' ס"ו ע"ב אמר רב פפא אף על גב דאמור רבנן אסמכתא לא קניא וכו' ותו אמרינן התם אמר רב נחמן השתא דאמור רבנן אסמכתא לא קניא וכו' עי"ש ואי הכי אין הוכחה מזה שגם בלשון המפרשים יתכן לפרש כן אך באמת הגאון הרש"ש לא הזכיר סוגית הש"ס הנ"ל כלל כמו שיראה הרואה בדב"ק ומשמע ליה דלישנא דרש"י הוא ומפרש למילתיה דפירשוהו רבנן הוא דקאמר שמעת