שדי חמד פאת השדה מערכת א מו

רש"י תרומה כ"ה כ"ב רש"י אבות פ"א אמת ומרפ"ט של"ו סנהדרין מ"ז א' ד"ה נבזה יומא ע"א אליכם אישים ע"ש ח"א וגליון הגרי"ב וכבר הורה זקן ר"ת בהקדמתו לספר הישר שלא היו בקיאין בברייתות ואפי' במשניות דזרעים וטהרות ועי' תוס' שבת מ"ד א' ד"ה דף מ"ג ב' בסה"ד ור"ה וא"כ יכול להיות או כ"ש שיכול להיות שלא היו בקיאין בפסוקים ומובן שגם בזמן זמנם זמניהם היו דעות מחולקות בזאת וכזאת וכמו שיש מ"ד שנקרא תלמיד כל ששואלין אותו דבר הלכה בכ"מ ואומרה ואפילו במס' כלה (ג"כ רש"י שם) (שבת קי"ד א') ולעומתו יש מ"ד אטו מאן דלא ידע הא דר' יצחק לאו גברא רבה הוא בשלמא מלתא דתלי בסברא לחיי הא גמרא הוא וגמרא לא שמיע לי' (גיטין ו' ב') כמו כן משתבח לי' ר' אבהו למיני ברב ספרא דאדם גדול הוא אע"ג דבקרא מי אמרי לכו (ע"ז ד' א') ולא ידע למימר פירושא דהאי פסוקא (כ"ן גי' עי' שם) והש"ס לא המליץ שם על רב ספרא כמו שהמליץ על ר"ז דמשתבח לי' דאדם גדול הוא (בברכות ל"ח ב') ולעומתו יש מ"ד מאן דלא ידע פירושא דקרא מותיב תיובתא לרבי (יומא יו"ד ע"א) גברא דלא ידע מאי מרזיחא שלח לר"ה הונא חברין (כתובות ס"ט ב) (בזה ימצא גם השייך למערכת ב' אות נ"ה ברייתא לא שמיע לי') ושמואל ידעי לה דמתני' הוא בס' זרעי' ותוס' ב"מ קי"ד ב' ד"ה ה"ג דמשניות זרעים וטהרות היו שגורות וע"ע תוס' מגילה יו"ד ע"א ד"ה ומ"ט ומנחות וי"ו ב' ד"ה אלא ותמורה ל' ע"ב ד"ה מנא וחולין ק"י ד"ה דתנן ומתוס' על תוס' ועל ר"ת בס' הישר אין מקשים ועי' רש"י שבת פ"א א' ד"ה התם וחולין י"ג ב' ד"ה ולא וברכות כ' כי מטי ר"י בעוקצין אשה הכובשת ירק ואי"ז בעוקצים רק בטהרות והי' אפ"ל דר"ל בדיני עוקצין וידות אבל רש"י תענית כ"ד ב' וסנהדרין ק"ו ב' כתב לא אשכחתי' במס' עוקצין ופלא שאמוראים לא בקיאי בב' סדרי ואחרי מופלג נקרא גאון שבקי בס' מסכתות כמנין גאון (קוה"ד ה' ע"ב רדב"ז סי' ק"ז תשב"י אות ג' ושה"ג ח"א רב אחאי שיש ס"ג מס' או ס"א מסכתות) עכ"ד יצ"ו ועיין בספר טהרת המים לרב גדול משאלונוקי במערכת המ"ם אות י"ט ובמה שהבאתי בקונטריס הניחת לכללים סי' קי"ח

ובענין בקיאות האמוראים בברייתות אם יתכן לומר שהאמורא ידע רישא דבריתא ולא סיפא או בהיפך שהבאתי מחלוקת בזה בנדפס במערכה זו אות קנ"ה עי"ש הנה ראיתי עתה מ"ש הריטב"א בחי' לקידושין ד' י"ז ע"ב בד"ה תיובתא דר"ל (ה"ד מרן חיד"א בס' יעיר אזן במער' הקו"ף אות ח') דמתבאר מדב"ק דס"ל דלא יתכן דידע רישא ולא סיפא וכו' שכתב כי מקשי האמורא מסיפא דברייתא ומשני לה והדר פריך אמורא אחרינא מרישא ומסיק בתיובתא י"ל דהאמורא דפריך מסיפא לא שהיא סיפא דברייתא דלקמן רק היא ברייתא אחרת שלמה וברייתא דלקמן לא ידעה אי נמי האמורא האחרון בש"ס פריך בתחלה מרישא ואסקה בתיובתא והדר פריך האמורה דקדים מסיפא כלומר דגם מסיפא איכא לאותובי ליה ומשני דמסיפא ליכא תיובתא הכי הוה שקלא וטריא דהאמוראי אבל רב אשי סדר דברי האמורא האחרון בתחלה ופריק והדר קושית הראשון ואסקה בתיובתא עכ"ל ואם היה סובר דיתכן שידע האמורא סיפא בלא רישא או רישא בלא סיפא לא היה לו ליכנס בדוחק די"ל דאמורא הראשון ידע סיפא ולא רישא ומקשי מינה ובא רעהו היודע הרישא ומקשי מינה ובמכתב ידידי הרב הג' מוהר"ר דוב אריה ריטטער אבד"ק ראטערדאם יצ"ו כתב לי בענין זה וז"ל נידון ידיעת האמוראים מברייתות ואתמה על כהדר"ג שי' שנעלמו ממנו לפי שעה דברי הגאון ר' ישעי' ברלין פיק אשר מצאתי בספרו חידושי הש"ס הנדפס יחד עם אומר השכחה וקשות מיושב שדבר בהערותיו למס' מנחות ד' ס"ד מזה הענין והנה הוא הביא שם דהך דאתמר שחט שתי חטאות של צבור ואינו צריך אלא אחת אמר רבה ואיתימא ר' אמי חייב על השני ופטור על הראשונה העיר על התוספתא פרק ה' דפסחים והוסיף לאמר וז"ל הנה אותן גדולים דמסדרי הש"ס ידעו כל הכתוב בתוספתא (כמו שהעתקתי דעתם בחיבורי תנא תוספאה) תמה הוא דמייתי לה בשם רבה ואיתימא ר' אמי ולא בשם הברייתא וגם על רבה ואיתימא ר' אמי איכא למידק וכי לא ידעו מהברייתא ולכן נראה לכאורה דלשטת אותן הגדולים הוי הגירסא נכונה הכי אתמר שחט שתי חטאות של צבור ואינו צריך אלא אחת חייב על האחרונה א' רבה ואיתימא רב אמי חייב על השנייה ופטור על הראשונה ואפילו נתכפר לו בשני' וכו' והשתא רבה ואיתימא ר"א פירושא דברייתא אשמעינן דחייב על האחרונה אפילו נתכפר לו אינו חייב על הראשונה. רק על השני' עד כה נכנס הגאון הנ"ל בדיחוקים כדי לקיים הדעה שידעו מסדרי הש"ס כל השנוי בתוספתא ועל מה שכתב תוך דבריו יתמה על ר' אמי ורבה וכי לא ידעו הברייתא באמת יש לתמוה טובא וכי זו בלבד אשכחן איך יתרץ דברי הש"ס קידושין ס"ב ע"א בעי מיני ר' אסי מר' יוחנן אמר פירות ערוגה זו תלושין וכו' א"ל כל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי ובד' ס"ב ע"ב איתא תניא כותיה דר' יוחנן ממש כלישנא דבעי' דר' אסי והוא התוספתא פ"ד דתרומות (שם בשינוי קצת) ומזה נראה בעליל דגם ר' אסי גם ר' יוחנן לא ידעו הך דברייתא וכן גם ד' ס"ג ע"ב ר' אסי אמר אף נאמן לכנוס ומודה ר' אסי באומרת נתקדשתי וכו' ואחר כך תניא כותיה דר' אסי ג"כ ראיה דר' אסי לא ידע הך ברייתא דאלו ידעה לא היה שותק ואמרה בשם אומרה להביא גאולה לעולם ובל"ס הרבה נמצאין כמו זאת עכ"ד יצ"ו וס' חי' הש"ס ואומר השכחה וקשות מיושב הנז"ל לא ראיתי מעודי

כ"ב) אמרו חכמים בשדי חמד מערכה זו אות רג"ע הבאתי בס"ד דבמקומות הרבה נשתמשו חז"ל בלשון זה גם בדברים שהם מן התורה ואחד מהמקומות שהבאתי שם הוא מה שאמרו בבבא בתרא דף קס"ז אף על גב דאמור רבנן כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד וכו' והוא מדאורייתא עי"ש ועתה ראיתי לרבין חסידא הרב אזן אהרן במערכת הדלי"ת אות ז"ך שכתב בשם הרב בן יוחאי בספר המצרף ח"ב ס' רכ"ו זימנין אומר הש"ס אמור רבנן כיון והוא מדאורייתא וחדא מנייהו בבבא בתרא ד' קס"ז אמור רבנן כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד והוא מדאורייתא כמבואר ברש"י כתובות דף ח"י ע"ב וסנהדרין דף מ"ד ע"ב ובשיטה מקובצת לכתובות שם עכ"ל ותאזרני שמחה

ועוד הבאתי בשדי חמד שם הא דתנן בשלישי דמסכת סוכה משנה י"ג אמרו חכמים אין אדם יוצא ידי חובתו בלולבו של חבירו ובבבא מציעא דף ל"ג ע"ב שהרי אמרו שומר חנם נשבע ויוצא וידוע דשבועת שומרים מן התורה ובסוף מסכת כריתות תנן אמרו חכמים האב קודם לאם וכו' ובמכות דף ה' ע"ב תני בברייתא אמר ליה ר' שמעון בן שטח וכו' שהרי אמרו חכמים אין העדים זוממין נהרגין עד שיוזמו שניהם ועוד ראיתי עתה בסנהדרין ד' פ"א ע"א מנא הא מילתא דאמור רבנן מי שנתחייב בשתי מיתות נידון בחמורה ופשיטא דלאו מדרבנן הוא וכן מתבאר ממה שכתב הרמב"ם בעשירי מהלכות מלכים דין ח' אמרו חכמים שבני קטורה שהם זרעו של אברהם שבא אחר ישמעאל ויצחק חייבים במילה והואיל ונתערבו יתחייבו הכל במילה וכו' וידוע שכמה מרבני האחרונים נקטו דרבנן לא גזרו ותקנו דבר לבני נח (עיין בקונטריס זה במערכת הגימ"ל אות וי"ו סק"י מה שרשמתי בזה בס"ד) ולדעתם צריך לומר דאמרו חכמים שכתב הרמב"ם כונתו שפירשו חכמים אבל הוא דין תורה

ועל פי כלל זה נראה ליישב דברי הגאון קרבן נתנאל בריש פרק הניזקין להצילו מהשגת הגאון הרש"ש כמו שאבאר דהנה בדף מ"ט ע"ב אמרינן דמתניתין ר' שמעון היא דדריש טעמא דקרא וכו' דתניא אמר ר' שמעון מפני מה אמרו הניזקין שמין להם בעידית וכ' והרי"ף והרא"ש גרסי אמר ר' שמעון בן אלעזר מפני מה וכו' וכתב בקרבן נתנאל דטעות הוא וצריך לגרוס אמר ר' שמעון סתם (לא בן אלעזר) דהא אמר רבינא דר' שמעון היא דדריש טעמא דקרא ופירש רש"י גבי בגד אלמנה וכו' ועל זה כתב בחידושי הרש"ש וז"ל מפני מה אמרו וכו' לשון זה משמע דמדרבנן הוא ואם כן זה היפך ממה שאמר רבינא ור' שמעון היא עיין פירוש רש"י לכן נראה לי עיקר גירסת הרי"ף והרא"ש בברייתא אמר ר' שמעון בן אלעזר (דלא כקרבן נתנאל דמשבש לה) ואינו מביא