שדי חמד פאת השדה מערכת א מה

אתא ר"א אשכחינהו אמר להו אמאי קא מצעריתי' לי' כי לפי גודל חכמתו צער הוא לו אם איננו הולך כמנהגי חכמים א"ל ולא אמרת לן דאדם גדול הוא ולא ידע פרושא דהאי פסוקא א"ל אימור דאמינא לכו בתנאי בקראי מי אמרו לכו החכמים המאמינים בתורה שבע"פ קראם תנאי כי תלמידי התנאים המה והצדוקין שאינם מאמינים כ"א בתנ"ך קראם קראי כמו שאנחנו קוראים היום הקראים שבדורנו ע"כ אמר להם הוא גדול בתורה ומפורסם חכמתו בין אלה המאמינים בתורה שבע"פ שנקראים תנאי אבל בתוככם שאתם מן הקראי (שאינכם מאמינים כ"א בקראי לבד) לא יפרסם חכמתו כי לא ידע לדבר עמכם עוד בתורה אבל עם התנאי יודע בטוב בכל מקראי קודש

והם ששאלו אותו ומ"ש אתון דידעיתון אז השיב להם האמת אנן דשכיחין גבייכו ועולה על דעתינו שאלותיכם רמינין אנפשין ומעיינין להשיב לכם דבר לפי דעתכם אבל אינהו דלא שכיחין גבייכו ואין להם עסק בחכמה הזאת כי אינם יודעים כ"א טעם האמת אשר לא יאמר לכם ולא מעייני בקראי בחכמה הנזכרת שידעו להשיב גם זולת טעם האמיתי

ותתישב בזה קושית המהרש"א. בח"א (קדושין ד"מ ע"א) דתנן התם אין מקיפין בחילול השם כו' מאי אין מקיפין כו' שאין עושים כחנוני ופרש"י המקיף לאדם פעמים רבות וגובה כל הקפותיו יחד אין עושים כך מלמעלה למחללי ה' אלא נפרעים מיד והקשה מוהרש"א מש"ס כאן אדרבא דטבא לי' עבדי למחללי השם ע"ש ולהנ"ל נכון דתירוץ הזה רק לצדוקי והעיקר כהנ"ל עכ"ד יצ"ו ואחר זמן רב הנה עתה (בששון) הדפיס הרב הנ"ל יצ"ו ספר יקר כבוד חכמים על התורה ואתה תחזה בהקדמת הספר ובפנים הספר בפרשת וילך ד' ט"ו ע"ב (בד"ה והנה) ובמקומות שציין שם מה שכתב הרב יצ"ו בנעם שיח שפתי רצון

וידידי הגאון מו"ה דוד שיפמאן (מעיה"ק טבריא) יצ"ו בקונטריס לשדה נעבד (הוא הערות יקרות על דברתי בשלשה ספרי שד"ח אסיפת דינים וכללים ודברי חכמים) אשר שלח אלי האריך בענין זה וז"ל שם אות רצ"ט אמוראים אי בקיאי בפסוקים על דבר אמת הי' הי' בין חכז"ל יודעי מקרא וסופרים אותיות שבתורה וחולקים על המסורה אעפ"י שיש אם למקרא ולמסורת אפס כי לא יחדל שלא נתעקש ונודה שנמצאו בינותם גם שלא היו בקיאים בפסוקים וכאשר כתבו עליהם קדמונינו ז"ל נושאי כלי התלמוד עצמם ולא נתחסד יותר מהם וחז"ל עומדים ממעל לביקורת ואנתח לנתחים ענין זה. א'. מקצה מזה דבר גדול דברו חז"ל (ירושלמי תענית פ"ד) קלקול חשבונות יש כאן ושהפסוק (ירמי' נ"ב ו' ז') נכתב בטעות לפי טעות שטעו בחשבונם אז מפני הצרות ושהאמת הוא כפי הנודע לחז"ל שבי"ז הובקעה העיר (והובא בתוס' ר"ה י"ח ב' ד"ה זה ובמג"א תקמ"ט סק"ב) הגאון חת"ס בקונטריס ספר זכרון מתמה מאד ע"ז ותירוצו השערה זעירא ולפי"ז צא זו שהיו בקיאים במקרא אף זו שהיו בקיאים יותר מהפסוקים אם במסורה איש מפי איש נאמנה יותר מהפסוק (אתמהה) או בסוד ה' ליראיו אשר היתה באמנה אתם יותר מפסוק שנאמר ונכתב מנביא ה' (אתמהה) וכפ' הש"ס חולק על ספרים שלנו עי' תוס' שבת נ"ה ב' (ורש"י שם) ונדה ל א' א"כ יודעין היו הפסוקים ומתכונים לחלוק על ספרים שלנו. ב'. ומקצה מזה יש שאמרו כמעט מפורש שאינן בעלי מקרא לדוגמא שבת נ"ה לא סבר לה מר אוטם אזנו כו' ואיך לא סבר לי' פסוק אבל כמו לא שמיע לי שפרשוהו כלומר לא סבירא לי כן לא סבר לה מר כלומר לא שמע לה מר פסוק זה ועי' ב"מ ע"ו א לית לך אל תמנע טוב מבעליו ג"כ מוכרח הפי' כמ"ש ובתענית ט' פעמים אי מטאי להאי פסוקא לא צריכנא לך ובקידושין ל' בפי' אתמר בחסירות ויתירות ובפסוקים (במספרם) לא בקיאינן וב"ק נ"ה שאלני אם נאמר כי טוב ובע"ז כ"ט איך אתה קורא כו' א"ל אין הדבר כן ויש דלאו בפירושא אתמר אלא מכללא (ונושאי כלי הש"ס לא העירו ע"ז) שדרשו ז"ל בשינוי באותיות בנקודות מהכתוב לפנינו לדוגמא קידושין ט' א' התם נמי כתיב שדות בכסף יקנו קרי בי' יקנו ולפנינו כתיב יקנו בפתח שם ס"ב ע"א מאי חרב תאכלו מלחא וכו' משמע שקראו תאכלו בחולם ולפנינו בשורק ובאיכה רבתי היו שרי' כאילים אלים הללו בשעת שרב הופכין פניהם אלו תחת אלו משמע שקראו אלים בצירי שתרגומם דכרי זכרים של צאן ובעירובין ק"ב א' הני דכרי (רש"י אלים) דהוו לרב הונא דביממא בעו טולא וכו' ולפנינו כאילים בקמץ וב"ר ורש"י חיי שרה כ"ה ו' פלגשם חסר ולפנינו מלא דמלא (ונתעורר החזקוני) וספרי דברים י"ג ורש"י דברים א' י"ג ואשמם בראשיכם שאשמותיהם של ישראל בראשי דייניהם ולפנינו ואשימם מלא והביאו פסוקים מקוטעין או מעורבבין וכמ"ש התוס' שבת קכ"ח ריש עירובין שם ס"ה א' מגילה ג' א' ב"ק פ"א ב' שם קי"ט א' ערכין י"ח ב' אבות פ"ו מ"ג פסיקתא דר"כ ויהי בשלח (הוצאת בובער דף פ"ב ע"ב ע"ש אות נ"ח) אולי כמה מהם היו נזהרין שלא לכתוב בלא שרטוט אפי' ד' וה' תיבות כשכותבין הפסוק לדרשה ובירושלמי משמע דאפילו באגרת שלומים היו מהפכין הפסוק שלא ככתבו יעוי' תוס' מנחות ל"ב ב' ד"ה הא ויעו"י ק"נ להרא"ש מגילה פ"ב אות ט"ז ולא רק לדרשות כ"א גם להלכות לדוגמא תמיד כ"ז א' לוום ארבעה ולפנינו כתוב ליום (לא לוים) זבחים ק"ז א' ואליהם תאמר (רש"י ועליהם קרינן) מי כתיב ועליהם ואליהם כתיב ושם קי"ט ב' בגמרא אליהם כתיב ועליהם קרינן (רק רש"ק מוחק שם מלות ועליהם קרינן) ובאמת גם הקרי ואליהם וב"ב ק"ו א' ושבואל בן גרשום בן מנשה ולפנינו בן משה וע"ש תוס' ובגליון הגרי"ב ועי' גם רש"י המכונה בפי' נדרים יו"ד ע"ב. וכפ' העיר רש"י שאי"ז פסוק או שאין הפסוק כן כמו עירובין ס"ה ר"ה ג' ב' זבחים קי"ח ב' שם קי"ט ב' וכפ' העירו התוס' שלא היו בקיאין בפסוקים ברכות ס"א חגיגה י"ב א' ע"ז ד' סוף מכות ב"ב קי"ג א' ב"ק נ"ד ול"ק למה כתבו תוס' שבת נ"ה נדה ל"ג שהש"ס חולק על ספרים שלנו ולא שלא היו בקיאין חדא דל"ק מתוס' על תוס' ועוד כיון דקאמר מעבירם כתיב והנושא כתיב ש"מ דגמיר ודייק. וכפ' העיר המהרש"א שאין כן בפסוק לדוגמא ברכות מ"א שבת נ"ו א' ברכות נ"ד חגיגה ט"ו כתובות ה' ב"ב פ' יש נוחלין בעי' סי' קי"א מהרש"א וריטב"א וכפ' העיר הגרי"ב בגליון כמו ברכות נ"ז שם ס' ע"ב ב"ב ט' א' סנהדרין ז' א' שם רש"י משמע דגרס שבע יפול ובגליון הגיה שם ק"ג ערכין ל"ב ב'. ויש שהקשה בזוהר רעיא מהימנא פנחס רנ"ד והא כתיב כלות מלא באורייתא וברבה ובתנחומא שם ובפסיקתא ויהי ביום כלות משה דרשי כלת חסר (ובתנחומא מפורש כלת כתיב חסר לא כמגיה שהגיה ברש"י נשא בחומשים חדשים כלת כתיב בפתח ולא בקמץ) (ונגד זה יש בזוה"ק חוקת קפ"ד א' אל תירא אותו ועד דרוש אחיך אותו הני תרין אותו שלמים בתרי ווין ולפנינו שניהם חסרים) ובכתובות ק"י ע"ב איתא כתוב בס' בן סירה כל ימי עני רעים ולא מייתי הש"ס ממשלי ט"ו ט"ו ואי"ל דמשום סיפא ב"ס אומר אף לילות בשפל גגים גגו כו' מש"ה מייתו מב"ס ולא ממשלי אלא שהמקשה לא שבק לאסוקי למלתי' ושאלו תכף והאיכא שבת ויו"ט ואחר תירוצו כדשמואל הוא חוזר וגומר הענין דבן סירא אין לומר כן דאין צורך להגמרא שם רק הא דכל ימי עני רעים דקאמר במשנה שנוה היפה בודק ומקשה מאי בודק ומפרש כדשמואל משינוי וסת ומייתי עלה הא דכ"י עני רעים דגם כן קשה והאיכא שבתות ויו"ט וצריך גם כן לפרש כדשמואל והי' יכול להביא זה ממשלי (וסיום דשפל גגים וכו' שגרת לישנא מסנהדרין ק' ע"ב דמייתי כולהו מילי מעלייתא דב"ס ומשם נעתקו גם לכאן) אבל מ"ש השדה יהושע פ"ק דמגילה ה"ט שמשום שלא נזכרו פסוק ה' ה' אל רחום ע"כ הביאו פסוק אל אלקים ה' לא נכון עמו מלבד שי"ל שרצו להורות דלאו דוקא בתורה כ"א גם נ"ך כשנכתבין בגלילה הדין כן חוץ מזה בתוספתא ברכות סוף פ"ג הגירסא הי' כותב חמשה ששה שמות רצופין ומוכרח הי' להביא פסוק אל אלקים ה' אל אלקים ה' (דיהושע כ"ב כ"ב) שבו ששה שמות רצופין ואין עוד מלבדו ומהרי"ל ז"ל בסי' קמ"ט שמספקא לי' אי נימא גם על המחברים שלא היו בקיאין בפסוקים כמו שאמרו הם על חז"ל (כעין דברי התויו"ט תמורה פ"א מ"ה הנוכל לומר שאבדה הבקיאות מבעלי התוספות) אבל אם באתי להציע יש ויש כזאת וכזאת ברש"י ותוס' שטעו בפסוקים ולדוגמא בזכרוני