שדי חמד פאת השדה מערכת א מד

שכן שאין מחזירין להם אבדתן ואסור להחזירה לו שלא יחזיק ידו עכ"ל הרי מפורש דמאי דמרבינן אבדת מומר לאו מדכתיב אחיך תרי זימני והוי מיעוט אחר מיעוט אלא מדכתיב לכל הוא דמרבינן מומר לתיאבון

ודע שבחדש אב דשנתינו תרנ"ו קבלתי מכתב ידידי מהרה"ג מוהר"ר ברוך עין מח"ס דבר מצוה יצ"ו והשיג עלי שלא נזכרתי סוגיא דפסחים ד' קי"ג (כמו שהשיגני הגאון מוהרש"ל הכהן יצ"ו) וגם שלא ראיתי מה שכתב הגאון העמק שאלה על השאלתות פרשת וישב אות ג' וסיים ויש לפלפל בזה טובא עכ"ד יצ"ו ולא אוכל כעת לעיין בזה

כ"א) אמוראים אם היו בקיאים במקרא בנדפס מערכה זו אות רצ"ט בהיותי נושא ונותן בענין זה בדברי המפרשים הבאתי דברי הריב"ש ודברי מרן הב"י בשו"ת אבקת רוכל בההיא דחמש מקראות שאין להם הכרע עי"ש ובמערכת החי"ת אות צ"ח רשמתי קצת בהא דמקראות שאין להם הכרע עי"ש ועיין לקמן (בד"ה גם בעיקר הדבר) ובעיקר דבר זה דהאמוראים לפעמים לא היו בקיאים במקראות וכו' כתב אלי ידידי הרה"ג מוהר"ר אברהם מתתיה חלפון יצ"ו וז"ל בסי' רצ"ט (בשדי חמד כללים) דלפעמים שהאמורא לא ידע הפסוק וכ"ה לשון התוס' פעמים של"ה בקיאים בפסוקים ובחידושי פירשתי דהך פעמים רוצה לומר לשעה כדאיתשיל בבי מדרשא והוא זה מפני שהוקירו ערך הגדול שבערכין זמן היקר שבנמצאים ועסקו בהלכה בכל עת מצוא ואפילו בדטרידי טובא וכדתנן במילי דאבות ואל תאמר לכשאפנה אשנה וכ"ה בכל קשיא שבש"ס דכל קושיא בודאי שיש לה תירוץ וכאשר כ"כ ג"כ רבוותא ועכ"ז הניחו חז"ל בעלי הש"ס בקשיא מפני יוקר הזמן לעסוק בהלכה וכ"ה הצ"ע השגור בפי כל רבותינו הוגי תורה ומחבביה וכמבואר אצלי בקונטריס מיוחד לזה וברפ"ק דשבת ג'. בר פחתי וכו' הרי ששמרו מועדיהם עד"ז ועיין בפ"ק דחגיגה ולמדו היטב בכל הלכה ויתרם הניחו לעת מצוא ולא ימוש ספר התורה הזה קיימו בעצמם ובדרך זה יתיישרו המעקשים שיש בכ"ז בס"ד עכ"ד יצ"ו

והנה בנדפס שם הבאתי מה שכתב הרב אבות הראש יצ"ו דמוכח ממה שאמרו בפרק קמא דעבודה זרה ד' ד' משתבח ר' אבהו ברב ספרא דאדם גדול הוא וכו' דזימנין לא הוי האמוראים בקיאי בקראי ואנכי הדל כתבתי דאין משם ראיה דודאי רב ספרא בקי היה בקרא אמנם דרשת ר' אבהו לא הוה ידע וכו' עי"ש עתה השגתי ס' פרי חיים לידידי הרב המופלא בתורה ויראה מוהר"ר חיים קנאללער יצ"ו ובביאוחו לקהלת ראיתי בד' ה"ן מה שפירש במאמר הזה והוטב מאד בעיני ונכון להעתיקו ככתבו וכלשונו וזהו אמרו רז"ל בע"ז דף ד' ע"א משתבח ליה ר' אבהו בדרב ספרא דאדם גדול הוא שבקו ליה מכסא (מס) דתליסר שני יומא חד אשכחוהו א"ל כתיב (עמוס ג') רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה וכו' על כן אפקוד עליכם את כל עונותיכם מאן דאית ליה סוסיא (כעס וזעם) ברחמי' מסיק לי' (על אוהבו מעלהו בתמי') לא הוה בידי' רמו לי' סודרא בצוארי' וקא מצערי לי' אתא ר"י אשכחינהו א"ל אמאי קא מצעריתי' לי' א"ל ולא אמרת דאדם גדול הוא ולא ידע למימר לן פרושא דהאי פסוקא א"ל אימור דאמינא לכו בתנאי בקראי מי אמרו לכו א"ל ומ"ש אתון דידעיתו והוא לא ידע א"ל אנן דשכיחין גבייכו רמינין אנפשין ומעיינין אינהו לא מעייני בקראי א"ל אימא לן את א"ל אמשול לכם משל למה"ד לאדם שנושה בשני ב"א א' אוהבו וא' שונאו מאוהבו נפרע ממנו מעט מעט שונאו נפרע ממנו בבת אחת (כן ישראל נפרע מהם מעט מעט) המאמר הזה מבהיל ומתמיה עיני המעיין וכבר מצאו בו בקעה לבנות עלי' דיק ולשפוך עלי' סוללה להשליך ממנו זיקי אש אי כבוד על חכמי ישראל המה חכמי התלמוד אשר חלילה מוזרים הי' להם מכל וכל מקראי נ"ך להבין פשטות עניינם ולבי בל עמי בזה חלילה לומר כן על חכמי הש"ס שכל דבריהם ברוה"ק נאמרו וכבר אמרו ז"ל דתלמיד חכם צריך להיות בקי בכ"ד ספרים ועיין רש"י פרשת תשא (ולא נעלם ממני דברי רבותינו בעלי תוס' (ב"ב קי"ג ע"א) אבל מצאתי ביאור נכון באין שום דוחק) והמאמר מתבאר כפשוטו אין הכרח לדברי התוס' הנ"ל

ואתה קורא יקר הסכת ושמע דברי לכבוד ולתפארת רז"ל בעלי הש"ס זי"ע מצאנו פעמים רבות בש"ס איך שנו חכמז"ל מקראי קודש לפני חכמי האוה"ע כעין הנאמר בתלמי המלך (מגילה ט') וכ"כ בהתוכחם עם הצדוקים לא אמרו להם הכונה האמתית כ"א שנו הכונה לשבר אזנם במה שיכול אזנם לשמוע כאשר אמרו תלמידיו לר"ג רבי לזה דחית בקש לנו מה אתה אומר (וע"ע חולין כ"ז וע"ז מ"ד) הרי שלא אמר להם הכונה האמיתית וכעין תשובתם להצדוקים במשנה (סוף ידים) שלא אמרו טעם האמת כי תורה דכתיב בה (הושע י"ד) כי ישרים דרכי ד' צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם ואם יאמר להם טעם האמתי והם ידונו הדבר כפי שכלם הקצר ויהיה להם חלקי הסותר יתפקרו יותר ולעכומ"ז בלא"ה אסור ללמוד תורה הרי שהי' לרז"ל בזה חכמה נפלאה זולת תורתם הקדושה להשיב מען לכל שואלם בחכמה ותבונה כפי ערך שואלם ונכלל זה במשנה (אבות פ"ד) ודע מה שתשיב לאפיקורס כי אם להשיב להם רק מה שנאמר בתורה אין זה ידיעה חדשה ועל מה מזהיר התנא הרי בלא זה ישיב מה שיודע להשיב ובע"כ דכונתו שישיב לו בחכמתו כפי ערך השואל ולכן אמר קהלת מי כהחכם היודע בחכמת התורה ומי יודע פשר דבר היא חכמה הנפלאה הזאת לפשר התורה עם שכל אנוש להבינם כפי שכלם

ומעתה יהי' נכון הכל אחרי שנדייק תחלה איזה דקדוקים במאמר הזה. א'. מה זה רמו לי' סודרא בצוארי' האם רצו לחנקו על לא חמס בכפו. ב'. מה זה שהשיב להם ר"א אימור דאמינא לכו בתנאי בקראי מי אמרי לכו מי זה אמר ותהי אשר באפשרות יהי' להיות גדול בתורה שבע"פ בלי ידיעות מקראי קדש אשר אך עלי מקראי קודש אלו נבנה תורה שבע"פ ומהם נתברר הלכה בחסירות ויתירות וי"ג מדות שהתורה נדרשת בהם. ג'. ומה זה אמר עוד אנן דשכיחין גבייכו רמינין אנפשין ומעיינין האם היו לומדים מקראי קדש אך למען הצדוקים אתמהה

ולפמש"כ נכון הכל רב ספרא ידע מקראי קדש כמו הלכה והיה גדול וגברא רבה בזה כבזה רק החכמה הנפלאה הזאת ודע מה שתשיב לאפיקורס לשנות כונת מקראי קדש לפי שכלם ותבונתם היפך מכונת הקרא האמיתית זה לא ידע ולא למד רב ספרא כי לא הי' ההכרח לו ללמוד חכמה שאינה אמיתה יען שלא הי' במקום צדוקין ובמקומו לא היו נשאלין מאוה"ע ולא מן אפיקורסים שום שאלה לכן לא ידע כ"א הכונה האמיתית בלי שנוי כלל וכלל והנה הוא למד כוונת הקרא כפשוטו רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה ובכן אתם החשובים עם סגולה מכל העמים אשר ע"פ האדמה ועם גדול ביותר הקב"ה מדקדק עמו יותר וצדיקים הקב"ה מדקדק עמהם כחוט השערה והתנא ר"י אומר (אבות פ"ד) הוי זהיר בתלמוד ששגגת תלמוד עולה זדון וע"כ ישראל שהם עם קדוש גדולים וגבוהים במעלתם מאד אמר להם הקב"ה רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה וא"כ הרי אתם כבני וגבוהים אתם מאד ע"כ הזהרו בתורה כי אפקוד עליכם את כל עונותיכם אפילו חטא קל אפקוד עליכם לגודל מעלתכם לזכותכם ולזכך את נפשכם למען תהיו מנוקים בלי שום חטא ופשע

וע"כ הצדוקים שלא ידעו ושאלו אותו פרושא דהאי קרא הנה היה לפניו דרך אחרת לאמר להם האמת אבל לא רצה שאז יתפקרו יותר ויאמרו הנה כי כן טוב להיות רשע ולא צדיק ולא ישראל ומעלת ישראל לגריעותא ח"ו ולהשיב להם האמת איך יפה שעה אחת של קורת רוח בעוה"ב מכל חיי העוה"ז לא תספיק להם כי הלא צדוקין ואפיקורסין המה ולאמר להם טעם שאינו אמת לא ידע כי לא למד החכמה הזאת ע"כ בחר לו דרך שני לומר איני יודע וטוב לו לבזות א"ע ולא לנגוע ח"ו בקדושת התורה וקדושת ישראל ומעלתם

והם שחשבו שבאמת אינו יודע כלל רמו לי' סודרא בצוארי' כי תחלה הלך עם הטלית על ראשו כמנהג החכמים (וע' קדושין ד"ח ע"א) ואמרו לו א"כ שאינך חכם מדוע תעטוף הטלית על ראשך די לך על צוארך כמנהג הפשוטים ההמון עם: