שדי חמד פאת השדה מערכת א מג

מעליא והדבר תמוה דבמסכת ע"ז דף כ"ו ע"ב מרבינן אבידת מומר מלכל אבידת אחיך ועם הארץ מי גרע ממומר וצ"ע

והנה על מה שכתבתי בנדפס לענין אם מותר לשנוא בלב את אדם רשע כתב אלי ידידי הגאון אישי כהן גדול מוהרש"ל הכהן בע"ס היקר בנין שלמה יצ"ו וז"ל ראיתי דבר מתמיה בספרו דמר נ"י בחלק הכללים במע' האל"ף אות ת"ג תימה יקרא על המרדכי הארוך שכ' בשם ס' החכמה שכ' בשם מורו הכהן דהיכא דכתיב בתורה אחיך ממעט רשע (ולדעת בעל ס' החכמה בעצמו גם היכא דכתיב אחיו ממעטי' רשע) ותמה דהיאך יפרנס להסוגיא דערכין ט"ז דאמרינן יכול לא יכנו וכו' ת"ל בלבבך בשנאה בלב הכתוב מדבר וע"כ דמיירי ברשע דמותר להכותו על דבר הוכחה ומ"מ בלאו דלא תשנא עובר ואף דכתיב אחיך והנה מאד אני תמיה דהיאך אישתמיט ליה הסוגיא דפסחים קי"ג דאמרינן שם להדיא דאדם רשע מצוה לשנאותו דכתיב יראת ה' שנאת רע והא דכתיב כי תראה חמור שונאך מיירי בשונא ישראל וכגון דראה בו דבר ערוה וליכא סהדי ואי איכא סהדי כו"ע נמי מסנא סני ליה ע"ש וכבר כתוב בהגהות מיימוניות בפ"ו מה' דעות אות א' דמיירי באדם רשע שאינו מקבל תוכחה דאז בודאי מצוה לשנאותו ולא קשה מהך דעירובין דהתם מיירי באדם שיודעים בו שיקבל תוכחה ושפיר מיקרי אחיך ואסור לשנאתו בלב רק מצוה להוכיחו בפה ואם אינו שומע לו מחוייב להוכיחו פעם אחרת וכפשטיות לשון הגמרא דעירובין הנ"ל משמע דמותר אפילו להכותו ולקללו על זה אך מד' הרמב"ם שם משמע להדיא דר"ל דלאו ליכא אבל מ"מ אסור להכותו אבל באדם כשר איכא נמי לאו דלא יוסיף. ומה שהק' כת"ר ני' מרבית טפי הו"ל להקשות מאבידה דאמרינן בע"ג דלכל אבידת אחיך לרבות אבידת מומר ואמנם פשוט דהתם מרבינן מדכתיב אחיך תרי זמני ומיעוט אחר מיעוט אינו אלא לרבות מומר ורשע ומאבידה ילפינן במכ"ש דאסור ליקח ממנו רבית ולכל דבר שבממון אבל לאונאת דברים נמעט ובזה נתיישב כל הקושיות ודוק ידידו הדו"ש שלמה כהן מ"ץ דפה ווילנא

ואני אומר האמת כי לא עלתה על דעתי סוגיית הש"ס שהביא הגאון יצ"ו ואפריון נמטייה ועיין רש"י בפרק במה מדליקין ד' ל"ב ע"ב (קרוב לסופו) בד"ה שנאת חנם שלא ראה בו דבר עבירה שיהא מותר לשנאותו וכו' הרי מפורש בדברי רש"י דאם ראה בו עבירה מותר לשנאותו ובלי ספק חיליה דרש"י מסוגי' דפסחים שהזכיר הגאון יצ"ו אך בכל זאת בהורמנותיה דמר אין זו השגה עלי שהמדקדק במה שהבאתי מדברי הרב המרדכי ובמה שכתבתי אני הדל ישר יחזה דשפיר קשיא לי והוא שהרב המרדכי סיים ואמר דמדתנן אם היה בעל תשובה לא יאמר לו וכו' משמע דאם אינו בעל תשובה אין בו משום הונאת דברים עכ"ל ומזה דקדקתי דצ"ל לדבריו דאחיו דכתיב גבי הונאת ממון ממעט רשע שלא עשה תשובה שכל שלא עשה תשובה לאו אחיו מיקרי ולזה תמהתי שהרי בקרא דכתיב לא תשנא את אחיך בלבבך דרשינן דיכול להכותו ולסטרו ולקללו דלא אסר הכתוב אלא שנאה שבלב ומדשרי קרא להכותו ולסטרו מוכח דעדין עומד ברשעו ולא חזר בתשובה ובכל זאת קרי ליה אחיך ומזהר קרא שלא לשנאותו בלב וזה כנגד היסוד של הרב המרדכי שכל שלא עשה תשובה לאו אחיו מיקרי ומה שכתב שכבר כתבו בהג"מיי דמיירי באדם רשע שאינו מקבל תוכחה וכו' הנה ההג"מיי כונתם לדברי הרמב"ם בסוף פרק י"ג מהלכות רוצח שכתב וז"ל השונא שנאמר בתורה (כי תראה חמור שונאך) לא מאומות העולם הוא אלא מישראל והיאך יהיה לישראל שונא מישראל והכתוב אומר א תשנא את אחיך בלבבך אמרו חכמים כגון שראהו לבדו שעבר עבירה והתרה בו ולא חזר הרי זה מצוה לשנאותו עד שיעשה תשובה וישוב מרשעו עכ"ל וכן העתיק לשונו מרן בש"ע ח"מ סי' ער"ב סי"א ע"ש ומדברים אלו יש סיוע גדול למה שכתבתי בנדפס שהרי מתבאר מלשון הרמב"ם דמה שמותר לשנאותו ואינו בכלל לא תשנא את אחיך אינו אלא כשראהו עובר עבירה לבדו והתרה בו ולא חזר אבל אם לא התרה בו אעפ"י שלא חזר בתשובה הרי הוא בכלל לא תשנא את אחיך בלבבך וזה שלא כהמובן מדברי הרב המרדכי שכל שלא עשה תשובה אינו בכלל אחיך דדוחק לומר דכונת הרב המרדכי (דתלי בעשה תשובה ולא עשה תשובה) היינו שהתרה בו וקבל תוכחה או לא קבל תוכחה ובפירוש המשניות למס' סנהדרין בפרק חלק כתב הרמב"ם (אחר שהשריש י"ג יסודות ועיקרי הדת) וז"ל הזהב וכאשר יאמין האדם אלו היסודות ונתברר אמונתו בה' הוא נכנס בכלל ישראל ומצוה לאהבו ולרחם עליו ולנהוג עמו בכל מה שצוה השי"ת איש לחבירו מן האהבה והאחוה ואפילו עשה מה שיכול מן העבירות מחמת התאוה והתגברות הטבע הגרוע הוא נענש כפי חטאיו אבל יש לו חלק לעולם הבא והוא מפושעי ישראל וכשנתקלקל לאדם יסוד אחד מאלו היסודות הרי יצא מן הכלל כו' וקוצץ בנטיעות ומצוה לשנאו ועליו נאמר הלא משנאיך ה' אשנא עכ"ל מדבריו אלו נראה דכל שהוא מאמין בשלש עשרה עיקרים אף אם עובר עבירה מחמת תאוה והתגברות הטבע אינו מותר לשנאו ומשמע אף בלא עשה תשובה כל שהעבירה שעובר הוא מחמת התגברות הטבע ולא מחמת התפקרות הרי הוא בכלל אחיך וצריך עיון לכוין דברים אלו עם מה שכתב בהלכות רוצח הנ"ל דמשם נראה דכל שמוכיחו ואינו מקבל תוכחה אף אם אינו עובר אלא מחמת תאוה והתגברות הטבע מותר לשנאותו

ומה שכתב הגאון יצ"ו דמלשון הברייתא משמע דמותר להכותו על זה ואילו מדברי הרמב"ם נראה בהדיא דלאו הוא דליכא אבל אסור להכותו הנה לא באר לנו ישוב לדברי הרמב"ם שהם היפך משמעות הש"ס דמדקתני יכול לא יכנו ולא יסטרנו ת"ל לא תשנא את אחיך בלבבך בשנאה שבלב הכתוב מדבר מוכח ודאי דמותר להכותו שאם לא כן הכי הוה ליה למיתני יכול אם הכהו וכו' עובר בלא תשנא ת"ל וכו' והרמב"ם כתב מפורש שאינו רשאי להכותו וז"ל (בפ"ו מהלכות דעות הלכה ה') כל השונא אחד מישראל בלבו עובר בלא תעשה שנאמר לא תשנא את אחיך בלבבך ואין לוקין על לאו זה לפי שאין בו מעשה ולא הזהירה תורה אלא על שנאה שבלב אבל המכה את חבירו והמחרפו אעפ"י שאינו רשאי אינו עובר בלא תעשה עכ"ל הרי שכתב שאינו רשאי ותימה על מרן כ"מ שעל דברי הרמב"ם הללו הביא הברייתא דתורת כהנים (היינו הך ברייתא דמייתי הש"ס בערכין דף ט"ז ע"ב) יכול לא יכנו וכו' ולא יעיר שדברי הרמב"ם הם היפך משמעות הברייתא אמנם נראה פשוט דאין שום סתירה לדברי הרמב"ם מהברייתא הזאת דמה שמוכח מהברייתא דמותר להכותו היינו כשבא להוכיחו וכמו שפירש רש"י בסוגייא ההיא והרמב"ם לא מיירי בהכי אלא במכה חבירו שלא בדרך תוכחה וזה ודאי אסור אלא שאינו עובר על לאו דלא תשנא שאין זו שנאה בלב ובמה שכתב הגאון יצ"ו שהיה לי להקשות מדין אבידה דאמרינן בע"ז דף כ"ו ע"ב דלכל אבידת אחיך לרבות את המומר הנה ודאי אם היותי נזכר מסוגיא זו לא הוה קשיא לי מינה על הרב המרדכי דמפשט השמועה משמע דלולא דכתיב לכל אבידת לא היה המומר בכלל אחוך וכמתבאר מדברי הרב הלבוש שאעתיק להלן וזה קרוב לדברי המרדכי אלא שלהביא גם ראיה לדבריו לא נוכל דמומר שאני והרב המרדכי לאו במומר קמיירי ולכן מסוגיא זו לדעתי העניה אין קושיא ולא סיעתא לדברי הרב המרדכי ומה שכתב הגאון יצ"ו דשאני התם דכתיב אחיך תרי זימני ואין מיעוט אחר מיעוט כעת לא ידעתי מנא ליה דמשום הכי הוא ולא מתיבת לכל וגם מה שסיים דמאבדה ילפינן שאסור ליקח ממנו רבית וכל דבר שבממון אבל לאונאת דברים נמעט לפי הנראה הוא היפך דברי הרב המרדכי א"כ מצינו אונאת ממון חמור מאונאת דברים ואנן הא קאמרינן גדול אונאת דברים מאונאת ממון ש ש עי"ש וצ"ע

ואלה דברי הרב הלבוש בחשן משפט סי' רס"ו ס"ב אבל אבידה של ישראל חיוב להחזיר אפילו היו בעל האבידה רשע אוכל נבלות לתיאבון מכל מקום אחיך הוא וכתיב לכל אבידת אחיך ודרשינן לכל אבידה ולכל אחיך לכל אבידה לרבות אבדת קרקע כגון אם רואה מים באין לשטוף שדהו חייב לגדור בפניהם כדי להציל וכל אחיך אפילו רשע אוכל נבלות לתיאבון אבל אוכל נבלות להכעיס כו' כל