שדי חמד פאת השדה מערכת א מ

פיקוח נפש ועל כרחין לומר בדעת רש"י כמו שכתבתי בסימן הקוד וכו' וכן כתב בתשובות מיימוני לסדר נזיקין סי' כ' דגם גזל אינו עומד בפני פיקוח נפש וכו' אלו תורף דברי הגאון מוהר"ם שיק שם דמתבאר ממה שכתב בשם הגאון בנין ציון שדעתו להלכה דאסור לגזול כדי להציל עצמו מן הסכנה והוא היפך ממה שכתב בתשובה בבנין ציון סי' קס"ח דלדינא קימא לן כפסק הטור וש"ע דמותר ושם בסי' שמ"ז הביא גם כן שיטת הגאון הנ"ל דלרש"י אסור להציל עצמו מסכנה בממון חברו והאריך לסתור זה דלא יתכן שיהא גזל עומד בפני פיקוח נפש ופירש בכונת רש"י שני דרכים עיי"ש דב"ק גם בספרו בנין ציון הנ"ל בסי' קס"ט נראה שנוטה דעתו לפסוק דאסור לגזול משום פיקוח נפש שכתב להסביר טעמו של רש"י שפסק שאסור שהוא על פי הברייתא שהביא הרמב"ן דלתנא קמא רק שלשה דברים עומדים בפני פיקוח נפש עכומ"ז גלוי עריות שפיכות דמים ולרבי מאיר גם גזל עומד בפני פיקוח נפש וביאר שרבי יהודה ור' יוסי (בעובדא דהוו אזלי בארחא ואחזו לר' יהודה בולמוס קפחיה לרועה ואכל לריפתיה ואמר לו ר' יוסי קפחת את הרועה וכו' כמובא ביומא דף פ"ג ע"ב) פליגי בפלוגתא דתנא קמא ורבי מאיר שבברייתא הנ"ל דסתם תנא קמא דרבי מאיר הוא ר' יהודה וכו' ואם כן יש לומר דרבי יהודה דקפח לרועה אזיל לשיטתי' שמותר לגזול משום פיקוח נפש ור' יוסי סובר כר' מאיר שאסור לגזול משום פיקוח נפש ולכן אמר ליה קפחתיה לרועה וכו' וסיים ולפי זה אתי שפיר דפסק רש"י דאסור להציל עצמו בממון חברו שהרי קיימא לן דכי פליגי ר' יהודה ור' יוסי הלכה כר' יוסי וכל שכן כשגם ר' מאיר סובר כוותיה ומשום הכי מוקים רש"י סוגית הש"ס בבבא קמא דף ס' בהכי דאסור לגזול משום פקוח נפש אלו דב"ק שם הנך רואה שהראה פנים מסבירות בהלכה דאית לן למינקט דאסור לגזול משום פיקוח נפש ולולא דבריו שהביא בשמו הגאון מוהר"ם שיק הנ"ל הייתי דוחק לומר שכתב כן ליישב פסק רש"י אבל לדינא מודה דנקיטינן כדפסקו הטור והשלחן ערוך דמותר אבל מדברים שבכתב שהביא הגאון מוהר"ם שיק נראה שסובר להלכה דאסור ומכל מקום לגבי דידן ודאי אית לן למינקט דמותר כמו שכתבתי בנדפס שכן דעת הרבה פוסקים ועוד הוסיף על זה הגאון מוהר"ם שיק כמה מהראשונים דסברי הכי כנז"ל

והנה כבוד ידידי הגאון מוהר"ר רפאל שפירא יצ"ו אבד"ק באברוסק יע"א כתב אלי וז"ל הנני כותב את אשר העירותי בדברי כת"ר שיחי' הנה ראיתי שהאריך בקונטריס הכללים (מערכת אל"ף אות ט"ז) אי מותר גזלה במקום פיקוח נפש והאריך שם בדברי הירושלמי (שבת פי"ד ה"ד וע"ג פ"ב ה"ב) דקאמר שם אמ"ר חנינא ז"א שאין מתרפאין מש"ד דתנינן תמן יצא רובו אין נוגעין בו וכו' לא סוף דבר שאמר לו הרוג את איש פלוני אלא אפי' חמוס את איש פלוני ומשמע לכאורה דבגזילה יהרג ואל יעבור אולם איני יודע מאי אולמא דהירוש' הנ"ל מהא דאי' בב"ק דף ס' דאסור להציל עצמו בממון חבירו דפירשו הראשונים ז"ל דהיינו אדעתא דליפטר מתשלומין אלא יציל עצמו וישלם כמ"כ יש לפרש הירושלמי הנ"ל דהא דקאמר דלחמוס את פ' אסור במקום פקו"נ היינו בלא תשלומין אבל אם משלם אח"כ מותר ואף על גב דאיתא בב"ק דס"ב חמסן יהיב דמי גזלן לא יהיב דמי הא פירשו התוס' שם דקאי על הברייתא דסנהדרין דף כ"ה אבל בקרא גם חמס מיירי דלא יהיב דמי עי"ש. וא"כ יש לומר דהירו' לישנא דקרא נקט (וכמ"ד בע"ג דנ"ח ובחולין דף קל"ז אנא כדכתיב קאמינא) ואע"ג דיש לה"ק למה נקט לישנא דקרא כיון דיש לטעות בזה ולומר דלישנא דחכמים נקט דאפי' יהיב דמי אסור במקום פקוח נפש נ"ל דריבותא גדולה קמ"ל בהא דקאמר לחמוס פלוני דנר' דהא דאיתא בירוש' לא סוף דבר וכו' הוא סוף מימרא דר' חנינא הנ"ל ור"ח אזיל לטעמיה דאיתא במ"ר בראשית פל"א איזה חמס ואיזה גזל אר"ח חמס שאינו שוה פרוטה וגזל ששוה פרוטה וכך הי' אנשי המבול עושין היה אחד מהם מוציא קופתו מלאה תורמוסין והי' זה בא ונוטל פחות משוה פרוטה וזה בא ונוטל פחות מש"פ עד מקום שאינו יכול להוציא ממנו בדין וכו' וכן איתא בירוש' ב"מ פ"ד ה"ב ע"ש הרי דס"ל להירוש' ור"ח דפחות מש"פ מיקרי חמס וזהו דקאמר דאפי' לחמוס פלוני דהיינו פחות מש"פ אסור במקום פקו"נ (דגם פחות מש"פ אסור מה"ת כדאיתא בהרמב"ם וש"ע סי' שמ"ח ושמ"ט) מיהו דוקא שלא ע"מ לשלם אבל ע"מ לשלם י"ל דמותר דגם פחות מש"פ יכול לשלם ע' ב"מ דף נ"ה ובש"מ שם. וקרוב בעיני לומר דהירושלמי מפרש גם ברייתא דסנהדרין הנ"ל דהא דהוסיפו חמסנין היינו כשגזלו פחות מש"פ דמהתו' אינן נפסלין רק מדרבנן נפסלין. ולא ס"ל להירו' דחמסן היינו דיהיב דמי אפי' בלשון חכמים ומשו"ה קאמר שפיר דאפי' לחמוס פלוני אסור ומיירי כשלא יהיב דמי כמ"ש וע' סנהדרין דף כ"ז ותוס' קידושין דף מ' ד"ה וי"א ותוס' ב"מ דף ה' ד"ה בלא ודוק ולכאו' י"ל דהא דקאמר ר"ח דחמס היינו פחות משוה פרוטה זהו דוקא לב"ן דלדידי' גם פחות מש"פ הוי ממון כדאי' בסנהדרין דף נ"ט ונ"ז דהא קאי על קרא דמלאה הארץ חמס דמיירי בב"ן אבל לישראל לא מיקרי פחות מש"פ חמס וכן מצאתי בס' לבוש האורה שכ"כ עי"ש אבל לפע"ד אינו נר' כן דאי ס"ל לר"ח כגמ' דילן דבב"ן אין נ"מ בין פרוטה לפחות מש"פ א"כ היאך קאמר וזה נוטל פחות משוה פרוטה שאינו יכול להוציא בדין הא בב"נ גם פחות משוה פרוטה יכול להוציא ממנו בדין. אלא מוכח דס"ל לר"ח והירו' דגם בב"נ יש חילוק בין פרוטה לפחות מש"פ כמו בישראל ואפ"ה מיקרי חמס וא"כ ה"ה בישראל מיקרי חמס לדידי' בפחות משוה פרוטה. וע' סנהדרין דף ק"ט. וראי' מצאתי לזה דהא בעירובין שם דף ס"ב אמרינן דשוכרין מן הע"ג אפי' בפחות מש"פ משום דלע"ג אין נפקא מינה בין פרוטה לפחות מש"פ עי"ש ובירו' דעירובין פ"ו ה"ג איתא עד היכן (כמה יתן להע"ג בשכירות רשותו) ייבא כי דמר ר"י בשם ר' מנא בר תנחום ר"א בשם ר' יוחנן אין קרקע נקנה בפחות מש"פ. מילתא דר' יעקב ב"א אומר אפי' באגוז אפי' בתמרה הרי דס"ל לסתמא דירו' דגם בע"ג בעינן שישכור בפרוטה ולא כגמר' דילן ואם כן מוכח דס"ל להירו' דגם בב"ן יש חילוק בין פרוטה לפחות מש"פ כמ"ש. ונר' דאפי' לר' יעקב ב"א דאמר אפי' באגוז אפי' בתמרה ה"ט דמועיל לאו משום דס"ל דסגי בפחות מש"פ אלא משום דש"פ במדי כדאיתא בקידושין ד' י"ב דהוי קידושי ספק מה"ט ומשו"ה בשכירות ע"ג דהקילו בה הוי קנין ודאי מה"ט. הנה בררנו בס"ד דמהירו' אין ראי' דאסור להציל עצמו בממון חבירו היכא שדעתו לשלם די"ל דמיירי ע"מ שלא לשלם אבל בשדעתו לשלם מותר גם להירו' כדעת הראשונים ז"ל אמנם ר"ח דקאמר בכתובות דף י"ט דקסבר ר"מ עדים שאמרו להם חתמו שקר ואל תהרגו יהרגו ואל יחתמו שקר צ"ל דס"ל דגם בדעתם לשלם יהרגו דאל"ה לא היו נעשים רשעים ולא היו נפסלים לעדות בזה כיון דהמעשה בעצמה במה שחתמו עבדו כדין ומה שהביא כת"ר בשם הגאון ח"ס ז"ל משום דעכ"פ הי' להם לשלם להך מכיסם אחר שחתמו. הוא דבר תימא וכי בשביל שלא שלמו יהיו נקראים רשעים לפוסלן לעדות אלא מוכח דס"ל לר"מ דאפי' דעתם לשלם יהרגו ואל יחתמו שקר מדינא משום דר"ם אזיל לטעמי' בברייתא חיצונית דס"ל דעל הגזל יהרג ואל יעבור כמ"ש הרמב"ן ז"ל שם בשם א"ד ע"ש ונר' דטעמו דר"מ הוא משום דס"ל דגזל הוא מאבזירייהו דש"ד כדאי' בב"ק דף קי"ט כל הגוזל את חבירו ש"פ כאילו נוטל נשמתו ממנו וכו' ואפי' יהיב דמי בדיליף שם מקראי דמחמס בי' אשר שפכו דם נקי בארצם ע"ש ומה שהק' הרשב"א ז"ל (הובא בש"מ כתובות שם) על הא"ד דא"כ מאי פריך שם רבא על ר"ח השתא אילו אתו לקמן לאימלוכי אמרינן להו זילו חתומו ולא תתקטלון דאמר מר אין לך דבר שעומד בפני פקו"נ אלא ע"ג וג"ע וש"ד בלבד השתא דחתמו אמרינן להו אמאי חתמיתו. והשתא הא ר"ח טעמא דר"מ קא מפרש ולדידיה הא ס"ל דמשוו נפשייהו בהא רשיעי וכו' עיי"ש לפענד"נ דשפיר מקשה רבא דהא איתא בסנהדרין דף כ"ו הנהו קבוראי דקבור נפשא ביו"ט ראשון של עצרת וכו' ואכשרינהו ר"ה ברי' דר"י א"ל ר"פ והא רשעים נינהו סברי מצוה קא עבדי וכו' עי"ש. הרי אע"ג דעברו עבירה ודאית מ"מ כיון דאיכא למיטעי בזה דבהיתר עבדי לא נעשו בזה רשעים וכשרים הם לעדות. וכן אמרינן בב"מ דף ה' לא תחמוד לאינשי בלא דמי משמע להו וע' תוס' סנהדרין דף כ"ה ד"ה