שדי חמד פאת השדה מערכת א לט

אסור וכו' אלו תורף דב"ק בזה הנך רואה דלא מיירי הגאון שאגת אריה בבא להציל עצמו בממון חברו משום פיקוח נפש כלל רק להנאת ממון הוא מכוין וזה ודאי אסור אף אם דעתו לשלם אבל בבא להציל נפשו מסכנת מיתה על ידי ממון חברו אין שום הוכחה מדבריו שאסור דלא מיירי בהכי כלל ולא ידעתי להבין כונת הרב המחבר יצ"ו בהביאו דברי השאגת אריה הנ"ל למאי דעסיק מני"ר יצ"ו וראיתי שם (בספר ידי משה) בדף פ"ז ע"א שידידי הכהן הגדול הגאון מוהרש"ך מח"ס בנין שלמה יצ"ו האריך על דברי הגאון המחבר יצ"ו להשיב על כל ראיותיו שאין מהם שום הוכחה ושהדין אמת שמותר להציל עצמו בממון חברו על מנת לשלם והביא דברי הראב"ד שבשיטה מקובצת בבבא קמא ד' קי"ז (שהזכרתי בנדפס) שכתב כן מפורש ועל דברי הסמ"ע שהביא הרב המחבר כתב שדבריו תמוהים ומהיכא תיתי שיהא אסור לגזול במקום פיקוח נפש ותמה על הרב המחבר יצ"ו שלא ראה דברי התוספות שבבבא קמא ד' ס' והרב המחבר השיב שכבר ראה דבריהם אלא שהביא דברי רש"י שם דקאי בשיטת הסוברים דאסור וכו' עיי"ש דב"ק ואם היה משיג מפסק מרן בסי' שנ"ט כדברי התוספות הנ"ל ע מה שכתב הרב המחבר שדעת מרן דאסור לגזול במקום פיקוח נפש כמדומה לי שלא היה לו פה להשיב ועל מה שהביא מהגאון שאגת אריה לא ראיתי שהשיב דבר ולא ידעתי למה שוב נדפס שנית ס' ידי משה הנ"ל בשנת תרט"ן ודברי הגאון המחבר בזה הם בסי' ד' אות ג' ואות ד' ודברי הגאון מוהרש"ך הם בסי' ה' אות ז' ואות ח' וכנראה שיש איזו הוספות על הנדפס בשנת תרנ"א ולא פניתי לעיין בדב"ק לך נא ראה

ואת זה אגיד כי בנדפס בדף ח' (בד"ה ותמיה) העירותי על דברי הגאון בנין ציון בתשובות החדשות סי' קע"ד שדבריו סובבים על מה שכתב בבנין ציון מהדורא קמא סי' קס"ד שלא היה מצוי אצלי וסיימתי שצריך לעיין בגוף הספר אם הביא שיטת הרא"ש והטור ושלחן ערוך ח"מ סי' שנ"ט ואם הזכיר דעת הראשונים שבשיטה מקובצת לכתובות ד' י"ט דמתבאר מדב"ק דמותר להציל עצמו בממון חבירו וכו' עתה על טוב יזכר שם ידידי הרב היקר ונכבד תם וישר מזכה את הרבים כש"ת מוהר"ר יוסף צבי לעוו המו"ל ספרי שדי חמד יצ"ו שבראותו באיזהו מקומן בס' שדי חמד שכתבתי שאין בידי הס' היקר בנין ציון הראשון שלחו לי למנה זכרה לו ה' לטובה ועיינתי שם וראיתי שכבר הזכיר דברי התוספות והרא"ש בבבא קמא ד' ס' שהבאתי בנדפס אלא שכתב שדעת רש"י היא דאסור להציל עצמו בממון חברו והסביר בטעם הדבר לפי שלא נאמר הכלל דאין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש חוץ מהשלש עבירות חמורות אלא דוקא במצות שבין אדם למקום ברוך הוא ולא במצות שהם בין אדם לחבירו (והוא כמו שעלה על דעת הרב מוהר"י עייאש שהבאתי בנדפס) וכתב שלשיטת התוספות והרא"ש דחוק מאד פירושם בדברי הש"ס וכתב שמרן המשנה למלך בפרשת דרכים תמה על שיטת רש"י דאיך יתכן שיהא אסור להציל עצמו בשל חבירו הרי אין דבר עומד בפני פיקוח נפש והשיב שמלבד שדברי הגמרא נוחים יותר לפי פירוש רש"י ועוד שגם מסברא יש לומר כן שהרי ביומא דף פ"ה יליף ר' עקיבא דפיקוח נפש דוחה שבת דעבודה שדוחה שבת ופיקוח נפש דוחה עבודה כל שכן שדוחה שבת והרי פשיטא אף שהתירה התורה לחלל שבת מפני עבודת תמידין ומוספין מכל מקום לא התירה לגזול אם לא מצא תמיד אלא מן הגזל דהא סתמא אמרינן להוציא את הגזול ולא מחלקינן בין מצא אחר ללא מצא אחר הרי אף שהתירה התורה שבת מפני עבודה מכל מקום לא התירה ממון של אחרים וכיון דפיקוח נפש ילפינן מעבודה נאמר גם כן כמו שעבודה אינה דוחה את הגזל גם פיקוח נפש לא דוחה את הגזל והביא סמך לזה וגם כתב להוכיח שגם בממון גבוה אסור להציל עצמו והאריך קצת בזה (מד"ה וראיתי סמך וכו' והלאה) וסיים ויצא לנו מזה דלרש"י אין מצילין מן הסכנה לא בממון חבירו ולא בממון גבוה אכל לתוספות והרא"ש מצילין ומדברי שאר ראשונים לא ראיתי בזה הכרע שהם כתבו המציל עצמו בממון חבירו חייב וכן כתב הרמב"ם בהלכות חובל ומזיק פרק מן ואף שלא כתבו שאסור להציל מכל ש מקום אין הכרע ששיטתם כשיטת התוספות שהרי לא כתבו גם כן איפכא שאף שחייב מכל מקום מותר לכתחלה להציל עצמו (אמר המחבר עלץ לבי שמצאתי תנא דמסייע למה שכתבתי אני הדל בנדפס על דברי הגאון מוהרי"ץ הירש חיות שאין הכרח מדברי הרמב"ם שסובר שאסור להציל עצמו בממון חברו עיי"ש בד"ה ומן האמור) אכן מלשון הראב"ד שם משמע ששיטתו כשיטת התוספות ומכל מקום גם ממנו אין ראיה גמורה דהוא מחלק בין למסור עצמו כדי להציל ובין מציל כשנוטל ממון חברו מעצמו ולכן כתב דודאי אינו מתחייב להניח להרוג את עצמו משום הצלת ממון חברו אבל אם מותר לכתחלה ליטול ממון חבירו מעצמו להציל עצמו ממיתה עדין אין הכרע מדבריו ועיין בנמוקי יוסף בהגוזל בתרא עכ"ל ובסי' קס"ח הביא מה שהשיגוהו שני רבנים מדברי הטור וש"ע ח"מ סי' שנ"ט ומסוגיא דכתובות ד' י"ט והובא גם מה שכתב בשיטה מקובצת וכתב לפלפל בדבריהם ולחזק שיטת רש"י שאסור להציל עצמו בממון חברו וסיים ואף דלדינא ודאי פסקינן כפסק הטור וש"ע דמותר להציל עצמו בממון חברו מכל מקום הרווחנו במה שחקרנו לידע דלאו כולי עלמא סברי כן ושם בד"ה (תשובה) הביא בשם הרמב"ן דאיכא ברייתא דפליגי בה תנא קמא ור' מאיר דתנא קמא סובר דאין דבר עומד בפני פיקוח נפש אלא עבודת גלולים וגילוי עריות ושפיכות דמים ורבי מאיר סובר שגם גזל עומד בפני פיקוח נפש ובכל זאת כתב דלדינא קימא לן כפסק הטור וש"ע דמותר להציל בממון חברו משום פיקוח נפש כנז"ל

אמנם ממה שכתב הגאון מוהר"ם שיק בחלק יו"ד סי' שמ"ח מובן שדעת הגאון בנין ציון היא לדינא כשיטת רש"י דאסור להציל עצמו בממון חברו משום פיקוח נפש והוא שכתב וז"ל תמיהני על הגאון מוהרי"ע עטליגער אבד"ק אלטונא נ"י (מר ניהו המחבר שו"ת בנין ציון) שראיתי שבמכתב קכ"ג (שבעלי שצה"נ) החזיק בדבריו ושגם הרא"ש והטור איכא למימר דסברי דלא הותר גזל משום פיקוח נפש והרי בהדיא כתב הרא"ש בפרק הכונס סי' י"ב שאין דבר שעומד בפני פיקוח נפש וכן כתב הטור בסי' שנ"ט ואם כן על כרחין וחי בהם קאי גם אגזל והא דצריך ליטול על מנת לשלם משום דאין ההצלה תלויה בזה דאפילו ישלם לבסוף יציל נפשו ולכך מתירין לו הקל קל וגזלה על מנת לשלם קל משלא על מנת לשלם ואם כן אפילו נימא כמו שכתב הרב הנ"ל ולא ניחא ליה להסכים דעת רש"י לדעת שאר פוסקים וסובר דרש"י פליג על זה מכל מקום הלכה כרבים ובתראי ומכל שכן שלא אדע אנה ראה הרב הנ"ל שרש"י פוסק כן לדינא הרי גם רב חסדא בכתובות דף י"ט לפי דעת הרב נ"י סובר כן ורבא פליג עליה דאין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש ורבא בתרא הוא ואף למאן דאמר דעד רבא לא אמרינן הלכה כרבא מכל מקום כל הפוסקים פסקו כהא דרבא דאנוסים מחמת נפשות רשאים להעיד שקר מחמת אונס נפשות אם כן מוכח שלא כדברי הרב שדרש לעצמו דוחי בהם קאי רק על חקות ומצות שבין אדם למקום וכו' ואם כן אף אי רש"י סובר כן בדעת ר"ח מכל מקום לא סבירא ליה כן לדינא וכן כתב הראב"ד בפרק ח' מנזקי ממון (נראה דצריך להיות מהלכות חובל ומזיק עיי"ש בפרק ח' הלכה ד') דגם בגזל פשיטא דאינו עומד בפני פיקוח נפש וכן כתב הרמב"ן במלחמות בפרק הגוזל ומאכיל דאף שאין דבר עומד בפני פיקוח נפש מכל מקום צריך לשלם דלא אמרו לא ימסור ויהרג אלא ימסור וישלם ולכך מחייב הרי"ף בנשא ונתן ביד וזו גם כן דעת הרמב"ם כדכתב התוספת יום הכיפורים ביומא דף פ"ב

וגדולה מזו כתב בתוספת יום הכיפורים שם (בסוגיא דדף פ"ב ע"ב בד"ה ואם אומרים) דשרי אפילו לחבול בחברו לעוור עינו או לקלקל לו שאר אבר כדי להציל עצמו ומזה נראה דמה שכתב הסמ"ע בסי' שפ"ח ס"ק י"ט דלכתחילה אסור למסור במקום סכנה הכונה שאסור למסור על מנת שלא לשלם הואיל ואין ההצלה תלויה בזה ולא קשיא קושית התוספת יום הכיפורים ובנמוקי יוסף ובשלטי הגבורים פרק הגוזל ומאכיל בשמעתא דמסור כתבו דרש"י ובעל העיטור סוברים כהראב"ד ואם כן מבואר דרש"י סובר מותר להציל עצמו מסכנה בממון חברו דגם גזל אינו עומד בפני