שדי חמד פאת השדה מערכת א לח

משום פיקוח נפש שאני ומזה נלמוד לגזל ובענין זה האריך ידידי הרה"ג מוהר"ר צבי מאיר אבד"ק דאברי בס' אמרי הצבי בחידושיו לפרק ששי דבבא קמא סי' כד כה כו ובח"ב בחידושיו לפרק שביעי אות קנ"א והמעיין בדב"ק ובדברי אנכי הדל בנדפס יראה איזה דברים מכוונים למה שכתבתי והרב המחבר יצ"ו שלח לי את ספריו אחר שנתפשטו הס' שדי חמד בעולם ויש לשאת ולתת עוד בענין זה לך נא ראה בדבריו הנעימים ובמה שרשמתי בנדפס אמבוהא דרבנן קדישי המדברים בזה ואנכי חזון הרביתי למרן מוהרמב"ח בספר כפות תמרים בקונטריס תוספת יום הכפורים בסוגיא דדף פ"ב ע"ב (בד"ה ואם אומרים) שפשוט מאד בעיני קדשו שמותר לגזול כדי להציל עצמו מן הסכנה והוא שנסתפק באם מאנסים אותו לעוור עינו של פלוני ובאם לא יעשה כן יהרגו אותו אם יהרג ואל יעבור ואחר שצדד כמה צדדים כתב דמפשט השמועה נראה דלא אמרו סברא דמאי חזית וכו' אלא נפש בנפש דאין דוחין נפש מפני נפש אבל בסכנת אבר יכול לסמא את עינו כדי שלא יהרגוהו ובכן הקשה על מה שכתב הסמ"ע בסי' שפ"ח ס"ק י"ט דממה שכתבו הרמב"ם ומרן בש"ע שם דאם אנסוהו שיראה ממון חברו וכו' דמדכתבו פטור ולא כתבו דמותר להראותו כיון דנאנס על זה משמע דלכתחלה אסור להראותו אלא שאם הראהו פטור מלשלם דקשה אמאי לא יוכל לכתחלה להראות ממון חברו כדי שלא יהרגוהו והלא אפילו לנקר עינו של חברו או לחתוך לו שום אבר רשאי לעשות כן להציל עצמו כל שכן להראות ממון חברו ואפילו תימא דגם בסכנת אבר אמרינן סברא דמאי חזית מכל מקום להראות ממון חבירו דין הוא דלישתרי שאין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש וכו' וכיוצא בזה השיב הראב"ד בריש פרק ח' מהלכות חובל על מה שכתב הרמב"ם דאם נשא ונתן ביד חייב לשלם דאין הגאון מודה בזה שאין דבר עומד בפני פיקוח נפש ואם לא היה אומר הרמב"ם רק זה דנשא ונתן חייב לשלם לא היה ק"ל מהא דאמרו אין לך דבר עומד בפני פ"נ כמ"ש הרמב"ן בהגוזל בתרא בס' המלחמות מי קאמרינן דיהרג ואל יעבור ימסור וישלם ממון לבעלים הוא דאמרי' וטעמא הוי משום דמן שמיא קנסוהו שיאנוס אותו העכומ"ז להכותו או להרגו אם לא ימסור ממון חברו וחייב לשלם משום דאסור להציל עצמו בממון חבירו יע"ש. אמנם הא דקא מדקדק הסמ"ע מדברי הרמב"ם דאם אנסו לישראל שיראה לו ממון חבירו וכו' דאפילו הכי לכתחלה לא יראהו הוא דבר קשה (בעיני) דלית לן יהרג ואל יעבור אלא דוקא בשלש החמורות אבל בשאר מצות וחי בהם כתיב ומדברי הרמב"ן הנז' יראה בהדיא דלכתחלה יכול למסור ממון חבירו כדי שלא יהרגהו אלא דחייב לשלם אם נשא ונתן ביד וכן נראה עיקר דיעבור ויראה ממון חברו לאנס ואל יהרג וכן כתב הרשד"ם ח"מ סי' נ"ה ופירש דין זה בלשון נ"י שהוא סתום ועמוק יע"ש ודו"ק עכ"ל הרי מפורש בדב"ק שמותר להציל עצמו מן הסכנה בממון חברו ושכן דעת הרמב"ם והרמב"ן ונמוקי יוסף ומוהרשד"ם. ופלא בעיני שלא זכר שר שיטת התוספות והרא"ש בבבא קמא ד' ס' ופסק הטור ושלחן ערוך בח"מ סי' שנ"ט שהבאתי בנדפס דפשיטא להו נמי הכי והיה לו להכריח מזה שלא כמו שדקדק הרב הסמ"ע מלשון הרמב"ם ופסק מרן בסי' שפ"ח דאם כן קשו דברי מרן אהדדי מסימן שנ"ט לסי' שפ"ח ואיך שיהיה הנך רואה שכתב הרב שכן עיקר להיתר (ובמה שמצדד אם מותר להציל עצמו באבר חברו יש לעיין בתשובות הרדב"ז סי' תרכ"ה שהביא הגאון פרי מגדים במשבצות סי' שכ"ח סק"ז בד"ה שאלה שלטון)

וראיתי בספר ידי משה לידידי הגאון מוהר"ר משה שמואל הורוויץ אבד"ק באריסוב בדף ס"ז אות ג' שכתב דאסור להציל עצמו בממון חברו אף במקום דאיכא פיקוח נפש כדאיתא בירושלמי דשבת סוף פרק שמנה שרצים ובעבודה זרה פרק ב' הלכה ב' לא סוף דבר כשאומר לו הרוג את פלוני אלא אפילו אמר לו חמוס את פלוני ופירש הפני משה דאסור להציל עצמו בממון חבירו (ואני הדל הזכרתי דברי הירושלמי והפני משה שהביאו בהגהות מוהר"ץ הירש חיות ושכתב הרב דאנן לא קיימא לן הכי וכו' עיי"ש) וכדאמר רב חסדא בכתובות ד' י"ט ע"א קסבר ר' מאיר עדים שאמרו להם חתמו שקר ואל תהרגו יהרגו ואל יחתמו ואף רבא דפליג עלה ואמר אילו אתו קמן אמרינן להו חתמו שקר וכו' דאמר מר אין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש היינו דוקא בההיא דחתימה משום דאכתי לא הוי ממון רק שסופו לבא לידי ממון אבל בגזל ממש אפשר דמודה רבא דיהרג ולא יעבור דהוא אביזרא דשפיכת דמים דאין אדם מעמיד עצמו על ממונו ויבא לידי שפיכות דמים וכו' והביא שכן דעת רש"י בבבא קמא דף ס' ע"ב ד"ה ויצילה דאפילו במקום פיקוח נפש אסור להציל עצמו בממון חברו וכן ראה בשאגת אריה סי' פ"א שכתב וז"ל ותמה על עצמך לאוי דגזל ומשכון ופאה ואונס שגירש דכל הני הוו ניתק לעשה וכי מותר לכתחלה לעבור על לאוין הללו כשכונתו בשעת עבירות הלאו לקיים העשה שבו כגון אונס שגירש על מנת להחזירה וגזל על מנת להשיב וכו' והביא ראיה מהא דבבא קמא הנ"ל דשאל דוד לסנהדרין מהו ליטול גדישים של שעורים דישראל ליתן לפני בהמתו על מנת לשלם גדישים של עדשים דפלשתים שלחו ליה חבול ישיב רשע גזלה ישלם אף על פי שגזלה ישלם רשע הוא הרי אף על פי שגוזל על מנת להשיב רשע מקרי וכן דעת הרמב"ם בשמיני מהלכות חובל ומזיק הלכה ג' אנסוהו לזה עד שיראהו לו אוצרות יין או תבן או עד שיראהו ממון חברו והראהו לו מפני האונס הרי זה פטור וכן פסק מרן המחבר בח"מ סי' שפ"ח סעיף ג' וכתב הסמ"ע לדקדק מלשון הרמב"ם והמחבר דלכתחילה לא יראהו אלא שאם הראהו פטור מלשלם משמע שסובר דאף במקום פיקוח נפש אסור להציל עצמו בממון חברו וכו' וכו' (והאריך בחריפות ובקיאות כדרכו בקודש) וכתב באות ד' על כל פנים חזינן דאיכא טובא מרבוותא דסברי דאף בממון דהוי אביזרא דשפיכות דמים אסור להציל עצמו בממון חבירו אף במקום דאיכא פיקוח נפש אלו תורף דב"ק בקיצור שהעתקתים לפי שספר התורה הזה שנדפס חדש ממש כנראה לא נתפשט עדיין כל כך ואינו מצוי ביד כל אדם והמעיין בכל מה שכתבתי בנדפס ישר יחזה מה שיש להעיר בדברי הרב הנ"ל יצ"ו הן במה שנראה מדבריו דהלכתא הכי אזלא שאסור להציל עצמו בממון חברו וימות ולא יגזול והוא היפך כל הפוסקים שהזכרתי בנדפס מלבד מה שהזכרתי גם בקונטריס זה) והן במה שמייחס למרן שסובר שאסור להציל עצמו בממון חברו אפילו במקום פיקוח נפש ואילו בנדפס הבאתי שרבינו הטור ומרן בש"ע סי' שנ"ט פסקו כדברי התוספות והרא"ש דמותר להציל עצמו בממון חברו שאין איסור גזל עומד בפני פיקוח נפש רק שחייב לשלם אבל לא נאמר על זה יהרג ואל יעבור וגם הזכרתי שם מה שכתב הרב פני משה דלא קימא לן כהירושלמי בזה ואההיא דרב חסדא דאמר אליבא דרבי מאיר עדים שאמרו להם חתמו שקר וכו' יהרגו ואל יחתמו שקר הבאתי מה שכתבו שהוא ממדת חסידות וכו' עיי"ש ואין צורך לכפול הדברים

ומה שהביא הרב יצ"ו שכן כתב הגאון שאגת אריה בהי' פ"א וכו' כנז"ל תמיהני שהרואה בדברי השאגת אריה בגופן שלהן עיניו תחזנה שאין שום הוכחה בדבריו שאסור להציל עצמו בממון חבירו במקום פיקוח נפש אף כשדעתו לשלם ולא אמר הגאון שאף שדעתו לשלם אסור אלא שלא במקום פיקוח נפש דכל המשא ומתן שלו היא על סברת ר"י שהביאו התוספות בפרק כל שעה ד' כ"ט ד"ה רב אשי דהמשהה חמץ לדעתו לבערו אינו עובר עליו ומותר להשהותו ועל זה כתב וז"ל ועוד בלאו הכי סברת ר"י תמוה מאד לומר שהמשהה על מנת לבערו שפיר דמי דהא אף דקימא לן לאו הניתק לעשה אין לוקין עליו מילקא הוא דלא לקי אבל איסורא ודאי איכא אף שקיים העשה לבסוף דומיא דלאו שאין בו מעשה דאין לוקין עליו אבל איסורא ודאי איכא וכו' ותמה על עצמך לאו דגזל וכו' וכו' וכי מותר לכתחלה לעבור על לאוין הללו כשדעתו בשעת עבירות הללו לקיים העשין שבהם כגון אונס שגירש על מנת להחזירה וגזל על מנת להשיב וכו' וכו' הא ודאי ליכא מאן דאמר הכי ובהדיא אמרינן בבבא קמא ד' ס' גבי הא דשאל דוד מסנהדרין מהו שיטול גדישים של שעורים דישראל ליתן לפני בהמתו על מנת לשלם וכו' שלחו ליה חבול ישיב רשע גזלה ישלם אף על פי שגזלה ישיב רשע מיקרי אלמא דאף על מנת לשלם