שדי חמד פאת השדה מערכת א לז

להיות בשבת מסוף פרק כל הכלים הנ"ל לפי מה שכתבתי אתי שפיר עי"ש ודוק עכ"ל הרי שהרב אבן העוזר עצמו שהסביר דעת הרבינו עובדיא גבי שבות בבין השמשות דבשני שבותין גזרו מר הוא דאמר כן גבי שבות במקדש דבשני שבותין גזרו ותמיהת ידידי הרה"ג הנ"ל יצ"ו על רבינו עקיבא שנראה מדבריו דחידוש הוא שחדשה תורה די ליה ללמוד מדברי הרב אבן העוזר בדין שבות בבין השמשות לדין שבות במקדש היא תמוהה קיימת

וכן ראיתי לידידי הגאבד"ק מ' לודאש יצ"ו בספרו ילקוט הגרשוני ח"א במערכת הגימ"ל ד' ח"י סוף ע"ב שהביא כלל זה בשם אומרו הגאון אבן העוזר הנ"ל ועי"ש שכתב ליישב בזה סוגיא דיומא ד' ל"ד צירוף דרבנן ואין שבות במקדש עי"ש ושם בקונטריס אחרון דף ן' ע"ד (ד"ה זריקה) כתב ליישב מה שמקשים אסוגיא דביצה ד' כ' ע"ב בעבר ושחט אם יזרוק את הדם דמאי מבעיא ליה הא אין שבות במקדש דיש לומר כיון דבזריקה בשבת ויום טוב יש שני שבותין א. משום מתקן. ב. משום צובע ומשום דהוי כמקדיש בשבת ולכן לא התירו במקדש ובקונטריס לקט שכחה שבילקוט הגרשוני סוף חלק ג' בדף ה' (סוף ד"ה גזרה במקדש) כתב בשם הרה"ג מקרפיטש נר"ו שקדמו בזה בספר דעת תורה בפתיחה להלכות שחיטה ובספר שער נפתלי

וכתב עוד שם (בילקוט הגרשוני) בדף ח"י ע"ג בשם הגאון שואל ומשיב בס' דברי שאול דעת דלא שייך אין שבות במקדש רק בדבר שהאיסור הוא משום גזרה שייך לומר כהנים זריזין הם ולא יטעו לעשות איסור תורה אבל מה שאסרו רבנן מצד עצמותו של דבר דהוי תיקון דרבנן לא שייך אין שבות במקדש דהא סוף סוף עושה איסור דרבנן ומה מועיל זריזותו ומצא בהריב"ש סי' קס"ז שכתב כן ושמח שכיוון לדעתו והגאון המחבר יצ"ו ציין לתשובת הגאון כתב סופר א"ח סי' קט"ו שהביא דברי הריב"ש וכו' ושהביא כלל חדש משיטה מקובצת ביצה ד' ב' ע"א עכ"ל הנה לא הראה מקום לדברי הס' דב"ש ודעת ולא ידענא תנא היכא קאי ושו"ת הכתב סופר הובאה בספרי באות רפ"ד והיא אדתנן במנחות ד' צ"ט דהחלות מתחלקות לערב דלריש לקיש דחצי שיעור מותר מן התורה הרי יכולים לאכול ביום הכיפורים כזית דאין שבות במקדש וכתבתי ליישב על פי מה שחדש גאון אחד יצ"ו דבמידי דאכילה דאסור מדרבנן בחולין לא אמרנן אין שבות וכו' להתיר באכילת קדשים

והכלל חדש שהביא בכתב סופר בשם השיטה מקובצת הוא במאי דאמרינן דלמאן דאמר נדרים ונדבות אין קריבין ביום טוב עבר ושחט ונטמא הבשר או שאבד לרבא לא זריק כתב בשיטה מקובצת פירוש ואף שאין שבות במקדש וזריקה משום שבות אסרוה מכל מקום בכי האי גוונא שעבר ועשה שלא כדין העמידו דבריהם אפילו במקדש ובעיקר כללין ציין הגאון חקרי לב בזכרונותיו שבסוף ספר ישרי לב דף צ"ה אות כ"ב סוכה דף נ' תוספות ד"ה שאינו חגיגה דף ט"ז פסחים דף ס"ה בתוספות ודף ס"ח וס"ט ביצה דף י"א מנחות דף ז"ך ד"ה לא שידור ביצה דף כ"ה יומא דף ח' הגהות מרדכי פרק קמא דעירובין רמז תקכ"ח תוספת יום טוב פרק ה' דפסחים משנה ה' ובספר שער הציון ציין שבת מ"ב ע"א עיין שם במהרש"א ותמצא כלל גדול בזה קי"ז תוספות ד"ה דשקיל קכ"ו תוספות ד"ה והמונח עירובין צ"ח תוספות ד"ה אלא ק"ב ע"ב פסחים דף מ"ד ודף ס"ה ראש השנה כ"ט ע"ב ועיין רש"י ד"ה גזרה שמא יטלנה יומא י"ג תוספות ולחדא הא' סוכה נ' תוספות ד"ה שאינו נ"א ותוספות ד"ה כתנאי ביצה י"א ע"ב ל"ו תוספות ד"ה והא מגילה ד' תוספות ד"ה ורב יוסף סנהדרין פ"ה תוספות ד"ה ורב יוסף סנהדרין פ"ה תוספות ד"ה רבי שמעון זבחים צ"ו תוספות ד"ה עירה

ח"י) אין סומכין על הנס בנדפס מערכה זו אות שע"ט כתבתי קצת בזה עמ"ש הרב תוי"ט בריש דמאי (ד"ה ועל היין) עי"ש ומקשים האחרונים בעיקר הכלל דאין סומכין על הנס מדאמרו רבנן לרבי מאיר (גבי ג' נשים משמשות במוך) תשמש כדרכה ומן השמים ירחמו אלמא סמכינן אניסא במקום סכנה ובכל דוכתא לא סמכינן ארובא במקום פיקוח נפש ובשו"ת ישמח לב להרה"ג איש ירושת"ו בחיו"ד סי' ה' ד' י"ז סוף ע"ב בתשו' מר"ן ראש"ל כמוהר"א אשכנזי כתב בשם שו"ת בנין ציון בסי' קל"ז שחלק דכל היכא דבהאי שעתא ליכא משום פיקוח נפש רק שיש לחוש לסכנה הבאה אחרי כן אזלינן בתר רובא וסמכינן אניסא ומני"ר קלסיה דלא כמ"ש הרב המחבר שם בסי' ד' לפקפק ע"ד מסוגייא דיומא ד' פ"ד ע"ב עי"ש דב"ק ועיין בשו"ת צמח צדק החדש להגאון מליבוויץ בחאה"ע סי' פ"ט בענין זה ומצינו דקרא לא סמיך אניסא כמ"ש רש"י בפרק במה מדליקין ד' כ"ב ע"ב ד"ה ובה היה מסיים ואיסורא נמי איכא למיסמך אניסא עיין במ"ש מר"ן הב"י ביו"ד סי' קט"ע (בד"ה כתב הרמב"ם) בשם תשובה להרמב"ן סי' קפ"ב אבל אם ראה באיצטגנינוס יום שאין טוב למלאכתו נשמר ממנו ואין סומך על הנס וכסבור אני שאסור לבא נגד המזלות ולסמוך על הנס עי"ש בשלחן ערוך סעיף ב' בהרמ"א

ואם נוכל לפסוק דין להכשיר או לפסול להתיר או לאסור על פי מה שנתלה הדבר שנעשה בדרך נס עיין בדברי הרא"ש בריש עשרה יוחסין סי' ז' ובטור אבן העוזר ריש סי' ד' ובדברי מר"ן הבית יוסף בסוף סי' קע"ח באשה שהלך בעלה ונשתהה הרבה וילדה אי תלינן שבא בדרך נס כאבוה דשמואל ובפרק האשה בתרא דף קכ"א ע"ב אמרו לו לר' מאיר אין מזכירין מעשה נסים ובתוספות שם ד"ה אין ועיין בכנסת חכמי ישראל קונטריס שמיני סי' קס"ד וקונטריס תשיעי סי' קע"א ולקמן אות קכ"ז במה שאמרו אין מתעברת מעומד

וכתב בספר טהרת המים (לרב גדול משאלוניקי) בקונטריס שיורי טהרה במערכת הקו"ף אות ח"ן (בד"ה ודע) דאף כדי לקדש השם אסור לילך למקום סכנה ולסמוך על הנס. וכתב שיש לזה כמה חבילי ראיות שוב מצא להרב עיר מקלט בפרשת אמור על פסוק ונקדשתי וז"ל והנה אף שהתורה אמרה וחי בהם ולא שימות בהם מכל מקום על שלש עבירות יהרג ואל יעבור אף בצינעא ושלא בעת צרה ודוקא שבא לידו במקרה להעבירו אז מצוה לקדש השם ברבים אבל לא שיביא עצמו לקידוש השם כי באלו לא חפץ ה' אשר מזה הטעם לא כתבה התורה מעשה דאברהם אבינו באור כשדים בפירוש וכן מצינו ברבי עקיבא שאמר מתי יבא לידי ואקיימנו עכ"ל ומזה תמה על מה שהביא בחובת הלבבות בשער אהבה פרק ששי שספר חסיד אחד על אחד מהיראים שמצאו ישן במדבר ושאלו האינך ירא מן האריות וכו' והשיבו אני בוש מהשם שיראני ירא זולתו דלא ניחא למרנא דבשמיא בזה להכניס עצמו במקום סכנה ואין סומכין על הנס

אך כדי להציל רבים שלא יהיו ניזוקין מותר להכניס עצמו לסמוך על הנס וכעובדא דר' חנינא בן דוסא בברכות דף ל"ג ע"א דסומך על הנס והלך לחורו של ערוד וכן בשב ואל תעשה מותר לסמוך על הנס והיינו דבנות צלפחד סמכו על הנס ולא נשאו עד שהיו בנות ארבעים דשוב אינן יולדות כדאמרינן בבבא בתרא סוף ד' קי"ט מה שאין כן לעשות מעשה לילך במקום הנס אסור וכתב שבספר יוסף אברהם פרשת פינחס ד' ק"ן (אין אצלי חלק זה) האריך בזה ולכאורה יש להוכיח דלעמוד בשב ואל תעשה שפיר דמי מעובדא דנחום איש גם זו בתענית דף כ"א ע"א פעם אחת היתה מטתו מונחת בבית רעוע בקשו תלמידיו לפנות מטתו ואחר כך לפנות את הכלים אמר להם בני פינו את הכלים ואחר כך מטתי שמובטח לכם כל זמן שאני בבית אין הבית נופל פינו את הכלים ואחר כך מטתו ונפל הבית והיינו בשב ואל תעשה ויש לדחות דשאני התם שהיה סמוך וכעין זה אמרו בזהר הקדוש ריש פרשת וישלח דף קס"ו סוף ע"א על פסוק וישלח יעקב מלאכים ובההיא דנקדימון בן גוריון בתענית ד' י"ט ע"ב שהבטיח להאדון על הגשמים לפי שהיה בטוח בזכות השנים עשר שבטים וכמו שכתב הגאון מוהרש"א שם. שוב ראיתי שהרב יד דוד שם כתב בההיא דנחום משום שכבר היה שם ועמד בשב ואל תעשה

י"ט) אין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש בנדפס מערכה זו אות ט"ז הארכתי קצת בדין זה אם מותר לגזול דבר מחבירו (על מנת לשלה) משום פיקוח נפש עיי"ש ולענין רבית כתבו התוס' במסכת ע"ז ד' כ"ו ד"ה אני שונה דעובדיה לוה מיהורם בן אחאב ברבית כדי לפרנס הנביאים אע"ג דישראל מומר היה ואסור ליתן לו רבית