שדי חמד פאת השדה מערכת א לו

בשבת (ד' כ') כמ"ש בשו"ת שו"מ שם ואני מצאתי מפורש כן ברבינו יהונתן עירובין (פ"י) במתני' וז"ל ואין שבות דרבנן במקדש שכשגזרו לא גזרו שם לפי שהם זריזין וחכמים היו עכ"ל וא"כ לפי סברת התוס' ומהרש"א דבשאר איסורים לא אמרינן כהנים זריזין הם. וקשה איך יפרנסו גמרא מפורשת בפסחים (ד' ל"א) וז"ל ושוים שאין לשין את העיסה בפושרין מ"ש ממנחות דתנן כל המנחות נילושות בפושרין ומשמרן שלא יחמצו אם יאמרו בזריזין יאמרו בשאין זריזין עכ"ל וכ' רש"י הג' כהנים זריזים הם יע"ש. א"כ מבואר דאף דהא דאסור ללוש מצות בפושרין מצד גזירה שמא לא ישמרו יפה דבעי שימור והוי כמו שבות דרבנן אבל במנחות דהוי במקדש ושייך בי' כהנים זריזין הם לא גזרו בי' אם כן מבואר דלאו דוקא בשבת אמרינן אין שבות במקדש רק גם בשאר איסורים אמרינן כן כשיטת המרדכי והרדב"ז דלא חילקו בזה. ונפלאתי על כ"ג שלא תמה על סברת התוס' ומהרש"א מסוגייא זו וצע"ג

עוד כתב כ"ג שם וז"ל וכ' עוד בשו"ת כתב סופר (חא"ח סי' קט"ו) דמ"ש התוס' חולין (דף קי"ב ע"א) דבכלי מקדש אוקמוה אדאורייתא וכ"כ בזבחים (דף צ"ו) ד"ה ואם טש היינו משום הפסד כלי מקדש ברגל אוקמוה אדאורייתא אבל בלא"ה לא דאל"כ קשה מרקיק דנגע ברקיק וכו' עכ"ל דמר גאוני יעיין מעכתר"ה בשו"ת תורת חסד (חא"ח סי' י"ד) שהביא ג"כ דסברת תוס' ומהרש"א הנ"ל תליא בפלוגתא דהרא"ש והר"ן בפ"ב דפסחים שהרא"ש הוכיח דמועיל החזרת כבשונות בכלי חרס מזבחים (צ"ו) הנ"ל מוכח דס"ל דלא נוכל לדחות דאין שבות במקדש כסברת מהרש"א וא"ש והר"ן לא ס"ל כן ואח"כ דחה מדברי התוס' בחולין הנ"ל דכל יום נעשה גיעול לחבירו היינו דבכלי מקדש אוקמוה אדאורייתא שמב""מ בטל מה"ת וכ"כ הרא"ש בחולין מוכח שאין זה ענין כלל להך כללא דאין שבות במקדש דרק משום הפסד כלי מקדש אוקמוה אדאורייתא יע"ש והוא כדברי כ"ג וכן מצאתי בס' יעיר אזן שם במה שסיים וז"ל ויש לדחות כאשר יראה עכ"ל. כוונתו ג"כ לזה

אמנם אתמהה על כ"ג שיחי' ועל הגאון תורת חסד שיחי' ר שלא העירו מדברי הרשב"א הובא בטור יו"ד (סי' צ"ג) שהעלה שקדירה של בשר שבישל בה ירקות מותר לבשל בה אח"כ חלב דכיון דהיתרא בלע חשבינן לבישול הירקות כמו גיעול והכשר וראי' מהא דזבחים (ד' צ"ו) דכל יום נעשה גיעול לחבירו כיון דהיתרא בלע איקלש טעמו ואינו ראוי לחול עליו שם נותר וה"ה לענין בשר בחלב. והתוס' השיג עליו לפי דברי התוס' דחולין (דף קי"ב) הנ"ל דבכלי מקדש אוקמוה אדאורייתא. אמנם הש"ך בנקה"כ השיג על הרב"י דדברי התוס' אין ענין כלל לדברי הרשב"א יע"ש. ואם נימא דהפי' כמו שכת ב הרב כתב סופר והרב תורת חסד דהטעם הוא רק שלא להפסיד כלי מקדש. איך יכול הרשב"א להוכיח דינו מכלי קדשים אע"כ דהפי' כפשוטו מפני דאין שבות במקדש אוקמוה אדאורייתא דיהי' בטל ברוב. ואפילו הכי צריכים לסברא דכל יום נעשה גיעול לחבירו כמ"ש הנקה"כ. מוכח מזה כסברת הרשב"א דהיכא דהתירא בלע ובישל בקדרה קודם שנעשה איסור איקלש האיסור ואינו יכול לחול עליו שם נותר וא"כ ה"ה לענין בב"ח

עוד יש להעיר על התוס' ומהרש"א הנ"ל מדברי הש"ס דזבחים (דף ע"ט) דאמרינן נתערב בדם הפסול ישפך לאמה במאי קמפלגי אמר רב זביד בגוזרין גזרה במקדש פליגי דמ"ס גזרין ומ"ס לא גוזרין ר"פ אמר דכ"ע גוזרין וכו' עכ"ל אם כן מבואר מזה ע"כ כשיטת התוס' ומהרש"א דאל"ה למה אמרינן דכ"ע גוזרין גזירות במקדש הא קיי"ל אין שבות במקדש. אע"כ כסברת התוס' ומהרש"א הנ"ל וקשה מכאן על שיטת המרדכי והרדב"ז והריב"ש שלא חילקו כן

ותמיה לי על מ"ש התוס' שם ד"ה ר"פ אמר דכ"ע גוזרין כ"כ בספרים ור"ת מצא בס' ישן דכ"ע אין גוזרין וכו' עכ"ל דלפי מ"ש התוס' בשבת דבשאר איסורין יש שבות במקדש איך יכול לגרוס לכ"ע אין גוזרין גזירות במקדש דשם לא מיירי מאיסור שבת דסבירא ליה לרש"י דזה פשוט דשייך כאן משום שחיקת סממנין דמאי אולם יש לתרץ כיון שהתוס' כתבו בזבחים דגירסת הספרים עיקר דגוזרין גזירת במקדש ובשבת (דף מ"ב) כ"כ בשם הרשב"א ולא בשם ר"ת ויעי' בהקדמת יש"ש לב"ק וא"ש

אולם נלפע"ד לתרץ שיטת המרדכי והרדב"ז והריב"ש ע"פ מה שהעלה התוס' במנחות (דף צ"ז) וז"ל דלאו כל שבות התירו במקדש דאשכחן נמי שבות שאסרן במקדש כמו ציר העליון שמא יתקע עכ"ל. א"כ נמצא דהא דאמרינן אין שבות במקדש לאו כללא היא בכל שבותין דנמצא ג"כ שבותין שגזרו אף במקדש. לפ"ז א"ש מה דאמר בזבחים שם דכ"ע גוזרין גזירות במקדש פירוש דאין חילוק בין שבת לשאר איסורין דלעולם נמצא ג"כ שבותין שגזרו במקדש וע' בירושלמי במס' עירובין (פ"י הי"א) לא כל שבות התירו במקדש וע"ש ועי' בפסחים (דף ס"ה) שבות צריכה התירו שבות שא"צ לא התירו יע"ש א"כ א"ש מה דקתני דכ"ע גוזרין גזירות במקדש כיון שנמצא שבותין שגזרו אף במקדש

אולם יש להעיר על שיטת התוס' ומוהרש"א הנ"ל מדברי הש"ס דב"ב (דף צ') כיון דהיו במקדש לא גזרו בהו רבנן במקדש נמי לגזור כהנים זריזין הן עכ"ל והא שם לענין מדות ואינו ענין לשבת ואפי"ה אמרינן שם דאין גוזרין בזה במקדש מדכהנים זריזין הן. וצע"ג

אחתום בברכה שיזכה להפיץ רובי תורתו מעיני חכמתו על פני תבל ויאיר אור תורתו לנצח ויתענג על רוב שלום סלה כעתירת ידידו ואוהבו הנאמן מקרב לב עמוק המתכבד באהבתו שלמה אברהם רעזכטא עכ"ד יצו' ובקובץ כנסת חכמי ישראל בסי' רי"ד אות ח' סק"ב האריך קצת הרה"ג מוהר"ר מנחם מענדל מריחנא יצ"ו להכריח ששיטת התוספות היא כמו שייחס הגאון מוהרש"א אליבייהו עי"ש

ועל מה שכתבתי באות רפ"ג בדף ל"ו ע"ג (בד"ה עוד ראיתי) בשני שבותין אם גזרו במקדש כתב לי הרב המאוה"ג מוהר"ר יצחק מאיר הלוי יצ"ו מעיר צענסטחאוו וז"ל ומה שכתב רעק"א דשני שבותין גזרו במקדש פלא בעיני מדוע כתב זאת מעצמו הא בהדיא כתב כך באבן עוזר במקום שהביאו ונראה לי ראיה דשני שבותין גזרו במקדש מרש"י ביצה דף י"א ע"ב ד"ה וחזרת רטיה כתב שם ובשבת אמרו הממרח רטיה חייב משום ממחק משמע מדבריו דהאיסור חזרת רטיה הוא משום גזירה דלמא ימרח והקשה הצל"ח הא לקמן בד"ה מהו דתימא כתב רש"י הטעם משום דהוי בכלל רפואה וגזרינן משום שחיקת סממנין עי"ש וכך הקשה בבינה לעתים אך לפי שיטת האבן העוזר דבשני שבותין גזרו במקדש אתי שפיר דבאמת קשה להבין מאי דקאמר הגמרא שם מהו דתימא דטעמא משום אין שבות במקדש קא משמע לן דהטעם משום היתרו סופן משום תחילתן הא סוף סוף מניין לנו דהטעם משום התירו ולא משום אין שבות במקדש אך זה כיון רש"י דכתב דהטעם דלמא ימרח ואם כן הוי שני שבותין א' משום דלמא ימרח ואחד משום שחיקת סממנין וא"ל מאי טעמא לא כתב רש"י בס"ד משום שחיקת סממנין שנא משאר רפואות אך לקמן דקאמר הגמרא מהו דתימא כתב רש"י דהוה אמינא דלא שייך כאן אלא משום שחיקת סממנין ואין שבות במקדש קא משמע לן דהוי נמי משום ממרח ואם כן הוי שני שבותין וזה ברור עכ"ל

והנה לא פניתי לעיין בכל מאי דשקיל וטרי הרב יצ"ו ורק במה שכתב בשם הגאון אבן העוזר עיינתי בדב"ק בסוגיא דעירובין ד' ל"ה ששם הביא מה שכתב רבינו עובדיא דעל שני שבותין גזרו בבין השמשות וייחס הוא לזה דעת רש"י להצילו מקושית התוספות בד"ה בעי סכינא והביא מה ששמע מקשים על זה מסוגיא דדף ל"ב ע"ב ולזה כתב לחלק דדוקא כששני השבותים באים בבת אחת הוא דגזרו בבין השמשות אבל אם באים בזה אחר זה חשיבי כשבות אחד דלא גזרו הנה אחר כל זה סיים ואמר ובזה יש לתרץ דעת רש"י במנחות ד' צ"ז ע"א גבי הדור הקנים אין דוחין השבת שהקשו התוספות מסוף פרק כל הכלים ובמה שכתבתי מתורץ דבמקדש לא גזרו על שבות אחד אבל על שני השבותין גזרו עי"ש ודוק וכן במקלות בפסחים ד' ס"ד ע"ב דקשה נמי שם על פירוש רש"י בד"ה שחל