שדי חמד פאת השדה מערכת א לה

מעיקרא לא קשיא דכלל זה אינו אלא באיסור שבת עי"ש ולא סיימו קמי דמר יצ"ו שאין כלל זה מוסכם והמרדכי והרדב"ז (ועוד רבנים שהבאתי שם) לא שאני להו ולדידהו ודאי קשה סוגיא דזבחים דף ע"ט שהביא הרב ארעא דרבנן עי"ש ועיין בספר הפסגה הנז"ל (בסוף ד"ה לפי זה נלפע"ד) וק"ל ועתה (בשנת תרנ"ח) השגתי ס' יקר ילקוט הגרשוני להגאון אבד"ק מ', לודאש יצ"ו וראיתי במערכת הגימל דף ח"י ע"ב (ד"ה גזרה) שהביא דעת מוהרש"א הנ"ל דדוקא באיסורי שבת ולא בשאר איסורין וכתב אבל דעת האחרונים אינה כן עיין תפארת שמואל על הרא"ש פסחים בסוגיא דקדרות בפסח ובפלפלא חריפא על הרא"ש סוף מסכת עבודה זרה אות ק"ה ופרי מגדים סי' תרכ"א סק"ד ופרי חדש סי' תס"א סק"ה דמדברי כולן נלמוד דבכל איסורין אמרינן אין שבות במקדש עכ"ל יצ"ו והמעיין במה שכתבתי בספרי באות רפ"ד יראה שלא ראה הרב יצ"ו דברי הרבה מחברים שהבאתי בספרי ומסתמא אין נמצאים אצלו אמנם חידוש הוא לרוב בקיאותו שלא הזכיר סברת המרדכי והרדב"ז וחתם סופר המובאים בספרי וגם שו"ת כתב סופר שהזכיר להלן היה לו להזכירה בדין זה ואין להאריך בפיטפוטין ובהגהות הגאון מוהר"ץ הירש חיות ליומא דף ס"ט ע"א משמע ליה דזה כלל מוסכם לחלק בין שבותי שבת לשאר איסורין דרבנן וכתב שהיד מלאכי הביא כלל זה בשם מוהרש"א אבל לא הביא שום ראיה והוא כתב דיש ראיה לזה מדאמרינן שם דמאי דתנן בבגדי כהונה שהכהנים פושטים ומקפלין אותם תחת ראשיהם לאו תחת ראשיהם ממש אלא כנגד ראשיהם דאי לא תימא הכי הא איכא משום כלאים דאסור מדרבנן להציע תחתיו ואם איתא דגם בשאר איסורין אין שבות אין מזה הוכחה דכנגד ראשיהם היו מניחים אלא ודאי דבשאר איסורין יש שבות במקדש ושוב דחה דאין מזה ראיה משום דיש לומר דאף דבשאר איסורין נמי אמרינן אין שבות היינו מטעם דזריזים והכא דהחשש הוא שמא תכרך נימא בשעת שינה אין זריזות מועלת בשעת שינה וכונתו לדחות רק הראיה אבל דעתו נראית שזה כלל פשוט שיש לחלק בין שבותי שבת לשאר איסורין דרבנן ותימה בעיני שלא זכר שאין כלל זה מוסכם והגאון יד מלאכי דקדק לכתוב שכן כתב הגאון מוהרש"א לדעת התוספות כלומר ולא שהכל מודים בזה כמו שכתבתי בנדפס שם ובקובץ תורה מציון שנה שלישית חוברת שלישית סי' ט"ו הובאו שמה דברי ידידי הגאון מוהר"ר נפתלי הכהן שווארטץ אבד"ק די מאד בכמה עניינים ובאות יו"ד כתב בענין זה על דברי הגהות מוהר"ץ הנ"ל דמה שדחה ראיתו מההיא דיומא כנז"ל אין זו דחיה לדעת הר"ן שהביא מרן הבית יוסף בריש סי' ש"א (ביו"ד) דמה שאסרו להציע תחתיך הוא משום לתא דהעלאה וכו' ולפי זה לדעת הר"ן צריכים לחלק בין שבת לשאר איסורין דרבנן וציין לעיין בס' בית שאול למשניות בשלישי דמעילה משנה ג' ובשו"ת מוהרי"א חלק א"ח ואין גם אחד משניהם מצוי אצלי לעיין בדב"ק

ודע דמה שתמהתי למעלה על הגאון ילקוט הגרשוני יצ"ו שלא הזכיר סברת המרדכי וכו' הנה אחר זמן מצאתי בקונטר ס לקט שכחה שבילקוט הגרשוני שבסוף חלק השלישי בדף ה' (בד"ה גזרה במקדש) שהביא שהשיגו בזה הה"ג החו"ב מקריפטיש נר"ו שבמרדכי הלכות מקואות סי' תש"ן מבואר דגם בשאר איסורין אמרינן אין שבות במקדש וציין רש"י מעילה י"א ע"א במתניתין יצא לנחל קדרון וכו' שאין גוזרין גזרה במקדש ובבבא בתרא ד' צ' ע"א במקדש נמי לגזור ומשני כהנים זריזין הם והלא הא דאין שבות הוא משום דכהנים זריזין הרי דגם בשאר איסורין הוי כן אך בצאן קדשים למנחות דף ה' נראה כמוהרש"א (דרק בשבות דשבת ויום טוב) ואין אצלי ספר צאן קדשים לראות אם כתב כן לסברא פשוטה לדברי הכל כי הגאון מוהרש"א לא כתב כן אלא לדעת התוספות

ובענין זה כתב לי ידידי הג' מוהר"ר שלמה אברהם רזעכטא יצ"ו הנ"ל וז"ל ומה שהביא כ"ק באות רפ"ד דברי התוס' בשבת דף מ"ב ד"ה אפילו ודברי מוהרש"א דדוקא באיסור שבת הוא דאמרינן אין שבות במקדש אבל לא בשאר איסורין ושכן כתב הרב מחנה ראובן על פסחים דף ל' ליישב קושיית התפארת שמואל עכד"ק עיין כ"ג בס' יעיר אזן (ערך א' אות ק"א) שהביא גם כן בלי חולק

לכאורה אינו מובן סברת התוס' ומוהרש"א דלמה דוקא לענין שבת אמרינן כן ולא בשאר איסורין ונלפ"ד לומר הטעם כיון דחזינן דהתורה התירה בפירוש להקריב תמידין ומוספין לעשות בשבת מלאכה דאורייתא לא רצו חכמים לאסור כתוס' ב"מ (ד' ס"ד ע"ב) או שאין כח ביד חכמים לאסור מה שהתירה תורה בפירוש כט"ז בא"ח (סי' תקפ"ח) וביו"ד (סי' קי"ז) ובח"מ (סי' ב') וכמו שהבאתי בחיבורי בכורי שלמה (חאה"ע סי' א') הרבה ראיות לדבריו יע"ש וכמ"ש הריטב"א בסוכה (ד' מ"ג) בהא דפריך טלטול בעלמא ולדחי יע"ש ויעי' בצל"ח ביצה (דף י"ט ע"ב) דטעמא דכ' קרא בהדיא להיתר נו"נ בחוש"מ לומר דאף החכמים אין להם כח בזה לגזור ולאסור להקריב נו"נ בחוש"מ משום שמא ישהה וכדבעי למימר בביצה (דף כ') והטעם הוא משום שכתב הט"ז (ביו"ד סי' קי"ז) דדבר המפורש בתורה להיתר אין כח ביד חכמים לאסור עכ"ד ואעפ"י שיש חולקין על סברת הט"ז היינו בדבר הרשות אבל בדבר מצוה שבתורה ודאי לכו"ע אין כח ביד חכמים לאסור כשעה"מ (ה' יסוה"ת) יע"ש. והנה הכ"מ בה' שבת (פ"ב) כ' על רבינו בכתבו שבת דחוי' היא אצל פקוח נפש דזה תליא אי טומאה דחוי' או הותרה ורבינו פוסק טומאה דחוי' אם כן גם שבת דחוי' אצל פקוח נפש ולכאורה קשה על הכ"מ דנעלם ממנו סוגייא ערוכה ביומא (ד' מ"ו) פלוגתא דרבא ור"ח לענין סופו כתחילתו מתרץ רבא שם שבת הותרה טומאה דחוי' עכ"ל. נראה דאף דטומאה דחוי' אפי"ה שבת הותרה. וע"י בשו"ת עטרת חכמים (חא"ח סי' ד') שנשאל ע"ז והעלה לתרץ שיש לחלק בין הנושאים לפי ד' ספר תורת האדם לרמב"ן ז"ל (ד' מ"ד ע"ב) ותורף דבריו דבקרבנות צבור שזמנם קבועים בשבת לא מיקרי דחוי' כיון שאין במציאות להקריב הקרבנות בשבת בלא מלאכה דאורייתא התירה התורה בזה מלאכה מ"ה בשבת מיקרי הותרה אבל לענין טומאה בציבור דלולי מקרה הטומאה בבעלים או בכהן או בכ"ש מתקיימת העשיית הקרבנות בזמנו בלי צורך דחיית איסור זה. ע"כ אם מזדמן טומאת כהנים וצריכים לדחותו לצורך הקרבת הקרבנות אין הכרח שיהי' נקרא בשם הותרה לכן איכא מ"ד שס"ל דטומאה בקרבנות ציבור לא הותרה רק דחוי'. לפי"ז א"ש מה דאמרינן ביומא שבת הותרה טומאה דחוי' וה"ה לענין פ"נ בשבת דומה לטומאה דלולי מקרה החולי לא היינו צריכים לחלל שבת. מ"ה בזה אמרינן שבת דחוי' אצל פ"נ כמו בטומאה וא"ש דברי הכ"מ הנ"ל שכ' בזה דחוי' יע"ש שדבריו מתוקים מדבש. לפ"ז א"ש סברת התוס' ומוהרש"א דדוקא לענין שבת להקרבת קרבנות אמרינן אין שבות במקדש וכמו שמבואר ברמב"ם בהל' ק"פ פ"א הט"ז) וז"ל חל י"ד להיות בשבת כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת וכו' איסור שבות במקדש היתר היא עכ"ל. ובשו"ת שו"מ תמה דמנין לו להרמב"ם דאיסור שבות היתר היא דלמא רק דחויה יע"ש וי"ל דכונתו דכיון דלענין קרבנות לא מקרי שבת דחוי' רק הותרה לעשות מלאכה דאורייתא ולכן גם שבות היתר היא ולא רצו חכמים להעמיד דבריהם לאסור מה שהתירה תורה בפירוש ואמרה שמצוה לעשות מלאכה וכסברת התוס' והט"ז הנ"ל דמהי תיתי יחמירו בגזרתם יותר מבמלאכה דאורייתא דהותרה וא"ש אבל בשאר איסורים דלא מצינו דהתירה התורה בפירוש במקדש בזה י"ל דלא שייך סברת אין שבות במקדש כמ"ש כ"ג בשם התוס' ומוהרש"א ומחנה ראובן ז"ל

וכ"ג כתב דאין הכל מודים בזה לשיטת התוס' ומהרש"א בשבת (ד' מ"ב) הנ"ל דמדברי המרדכי בפ"ב דמס' שבועות (רמ"ז תש"נ) מתבאר דס"ל דהא דאין שבות במקדש נאמר גם בשאר איסורים שהרי כתב כן גבי גזירת מרחצאות ותימא על הרב אבן השהם שהשיג על מהרש"א מדברי המרדכי אחרי שראה דברי היד מלאכי שלדעת התוס' הוא שכ"כ ואה"נ דיתכן דאין הכל מודים בזה עכד"ק

ולפי ענ"ד נפלאת היא בעיני על שיטת התוס' ומהרש"א ומחנה ראובן הנ"ל. דהלא הטעם דאין שבות במקדש הוא משום דכהנים זריזים כמ"ש הכ"מ בהל' בית הבחירה (פ"א) והוא מפורש