שדי חמד פאת השדה מערכת א לד

שם עששיות דל"ש א"ש במקדש דהי' בחול וכדאיתא בשלהי עירובין שבות דמקדש במדינה לא התירו. אע"כ דמחממין מים חמים ואיכא גזרות מרחצאות יעי"ש קשיא לי דלפי"ז תירוצו של המרדכי אינו עולה כהוגן דמתרץ דאין שבות במקדש. הלא שבות דמק' במדינה לא התירו. וא"כ דברי המרדכי ממנ"פ תמוהים אם כונתו להקשות מטבילות במקדש ע"ג בית הפרוה לא קשיא כלל קושייתו דבזה ל"ש כלל גזירות מרחצאות כיון דשמו שם עששית. ואם כונת המרדכי להקשות מטבילה ראשונה שהיתה בשער המים של חול בזה לא שייך תירוצו אין שבות במקדש כלל וצ"ע

אבל אין להקשות למה לא מתרץ המרדכי קושייתו דליכא קושייא מכ"ג דשאני התם דלא שייך גזירות מרחצאות כיון דהיה בשער המים דנמשך ממעין ולא שייך בי' גזירות מרחצאות ז"א קושייא דהא המרדכי לשיטתי' דסבירא ליה לאסור גם מעין בשאובין כדפסק רמ"א (ביו"ד סי' ר"א סק"מ) יע"ש א"כ המרדכי לשיטתי' א"ש אבל מה שהקשיתי לעיל קשיא. ועיין בשו"ת תורת חסד (חא"ח סי' י"ד) מהגאבד"ק לובלין שמבאר דברי הרמב"ם בטוב טעם ודעת יע"ש

ומה שהביא כ"ג שם בשם התוי"ט דמס' תמיד (פ"א מ"ג) וז"ל ועוד נ"ל דלישנא אבוקות של אור בידו יש בו משום הטיית נר שהוא מבעיר ממש כמ"ש הרב במ"ג פ"ק דשבת וכו' ולפי שהוא קרוב לשיטה גזרו בו במקדש ג"כ עכ"ל וכן הביא כ"ג ד' הריטב"א בסוכה (דף נו"ן ע"ב) וריטב"א בעירובין (דף ל"ב) עכד"ק וקשיא לי על דבריהם מש"ס ערוך דפסחים (דף ל"ו) וז"ל ושוין שאין לשין את העיסה בפושרין מ"ש ממנחות דתנן כל המנחות נילושות בפושרין ומשמרן שלא יחמצו. אם אמרו בזריזין יאמרו בשאין זריזין עכ"ל וכ' רש"י הג' כהנים זריזין הם ויע' שם ברש"י ותו' (דף ל"ה ול"ו) דס"ל דמ"פ עם מים ממהרין להחמיץ וא"א לשמרו שלא יחמוץ וע' במהרש"א ובפסחים (דף ל"ח) אהא דאמרינן התם רביעית היא ומתחלקת לכמה חלות וכו' וז"ל ואין להקשות כיון דלא הי' בכמה חלות כ"א רביעית שמן ע"כ גם מים הי' בו והו"ל מ"פ עם מים דממהרי יותר להחמיץ ואמאי יוצא בהם בפסח אם עשאן למכור. די"ל דשא"ה דכהנים זריזים הם כדאמרינן לעיל גבי פושרים וכו' עכ"ל א"כ לפי תירוץ זה של מוהרש"א נראה דאף דבמפ' עם מים ממהרין להחמיץ ואם כן הוי קרוב להחמיץ (דומיא למש"כ התוי"ט דהוי קרוב להטיה ולמ"ש הריטב"א דהוא דבר מצוי דאתי לידי תיקון) ואפי"ה מהני בזה הא דכהנים זריזין הם אם כן מבואר דלא כהריטב"א ותיו"ט

אולם יש לתרץ דס"ל להריטב"א והתיו"ט כתירוץ השני של מוהרש"א שם וז"ל ועי"ל כיון דלא הוי רק רביעית לכמה חלות אינו ממהר להחמיץ בשביל דבר מועט כזה יותר מאילו היה הכל מים דמשום ה"ט קאמר דלא הוי מצה עשירה עכ"ל לפ"ז א"ש דלא הוי קרוב להחמיץ ולא איצטריך בזה לומר דכהנים זריזין הם

והנה בשו"ת שואל ומשיב (מהד"ק ח"ב סי' קמ"ו) הקשה על הרמב"ם שכ' בהל' קא"פ (פי"א הט"ז) שרוחצין את העזרה בשבת שאין שבות במקדש אפילו מה שא"צ לעבודה ובאמת זו מנין לו ולא עוד אלא ששינה לשון ששנו חכמים במשנה דבמשנה אמרו שכהנים מדיחים שלא ברצון חכמים ומפרש שם שלא ברצון ר"א רק ברצון רבנן דפליגי על ר"א וזה נכון דבכהנים שייך דזריזין הם אבל רבינו דלא כ' רק שרוחצין ולא ביאר הכהנים וא"כ צ"ע עכ"ל יע"ש

ולפי ענ"ד לא זכיתי להבין על מה שתמה על הרמב"ם דזו מנין לו שאין איסור שבות במקדש אפילו מה שא"צ לעבודה הלא הכ"מ שם הראה מקורו בפסחים (דף ס"ה) דאמרינן דר' נתן סבר שבות שא"צ לא התירו ומשמע דחכמים פליגי עלי' ופסק כוותייהו וכו' יע"ש. וביותר אתמהה על הרב שו"מ על תמיהתו על הרמב"ם ששינה לשון ששנו חכמים במשנה ולא כ' כהנים רוחצים (דבהיא שייך טעם דזריזים הם) לפענ"ד אישתמיטיתי' במכת"ה לפי שעה סוגייא מפורשת בפסחים (דף ל"ו) וז"ל ושוין שאין לשין וכו' לימד על יציקה ובלילה שכשרה בכל אדם. לישה נהי דבזריזין ליתא במקום זריזין איתא עכ"ל וכ' רש"י וז"ל בעזרה שהמחבת והמרחשת כלי שרת הן וכן תנור של מקדש וכיון דבעזרה איתא חזו לה כהנים ומלמדים אותו להזהר בה עכ"ל יע"ש. א"כ מבואר דבעזרה דהוי במקום זריזין מותר אף לזרים כיון דחזו לה כהנים מלמדים את הזרים להזהר בה. אם כן א"ש פסקו של הרמב"ם דבמשנה לאו דוקא כהנים שרוחצין את העזרה כיון דהוי במקדש דהוא מקום זריזין וא"ש פסקו של הרמב"ם ז"ל וז"ב בעזהי"ת

לפי זה מתורץ גם כן מה שהקשה הרב שו'"מ על הכ"מ בפ"ח מהלכות בית הבחירה שהעלה הטעם דאין שבות במקדש משום דכהנים זריזים הם. אף דכן מבואר בשבת (דף כ') אבל שם אמרו דבני חבורה זריזין הם ובעירובין (דף ק"ג) מבואר להדיא דלא אמרו דבני חבורה זריזין הם רק כהנים זריזים הם ויעי' תוס' פסחים (דף פ"ה) ד"ה דבני חבורה זריזין הם ואמרו שם דשבות במקדש לא התירו הרי דלא בשביל דכהנים זריזין הם התירו דאל"כ היה להם לחלק דפסח דלכל ישראל מסור אף במקדש לא התירו עכ"ל הרב שו"מ והניחו בקושייא יע"ש ולפענ"ד אשתמיטיתי' גם בזה דברי הש"ס דפסחים הנ"ל נהי דבזריזין ליתא במקום זריזין איתא. אם כן א"ש בק"פ במה דהי' במקדש אף דלכל מסור אף לישראל. אפילו הכי כיון שהי' במקדש דהוי במקום זריזין ל"ש ביה שבות במקדש. ולכן דוקא כיון דמבקרים הפסח בביתו לא התירו לעבור על השבות במדינה כמבואר בשלהי עירובין דשבות דמקדש במדינה לא התירו וא"ש סברת הכ"מ

לפי זה נלפע"ד לתרץ מה שהיה קשה לי על דברי הפמ"ג באו"ח (סי' תרכ"א) שעמד על דברי הרמב"ם בה' מעה"ק (פ"ד ה"ח) שכ' שם ושוחט שנים או רוב שנים וכו' אף דבשחיטת חולין קי"ל דלכתחלה בעינן כל שנים והא דרוב של אחד כמוהו היינו בדיעבד וכהך אבע"א בחולין (דף כ"ז ע"א) ותירץ הפמ"ג משום דאין שבות במקדש. ויעי' בשו"ת תורת חסד (חא"ח סי' י'"ד) שהוכיח מזה דבשאר איסורים נמי אין שבות במקדש דלא כשיטת התוס' ומוהרש"א בשבת (דף מ"ב) יע"ש והיה קשה לי על דבריהם הלא שחיטה כשרה בזר כרמב"ם ה' ביאת מקדש (פ"ט) ויעי' פסחים (פ"ה מ"ו) וכלים (פ"א מ"ח) ואף לדעת התוספת קידושין (דף ע"ו ע"ב) דלכתחילה לא ישחטו רק מיוחסין מכל מקום עכ"פ ישראלים מיוחסים כשרים לשחוט וקשה איך שייך בשחיטה אין שבות במקדש דכל הטעם משום דכהנים זריזין הם ושחיטה כשרה בזרים. אולם לפי מה שהעליתי מש"ס דפסחים (דף ל"ו ע"א) הנ"ל א"ש מדהשחיטה הי' במקדש במקום זריזין מותר גם לזרים שהכהנים ילמדו להזרים וא"ש עכ"ד יצ"ו. ובעיקר כללין דהיכא דאי אפשר בענין אחר אמרינן אין שבות במקדש כתב ידידי הרה"ג מוהר"ר משה ראזין יצ"ו בספר הפסגה היוצא לאור על יד ידידי הגאון מוהר"ר הלל דוד הכהן טריווש אבד"ק וילקי יצ"ו בקובץ ראשון עמוד ז"ך שמבואר בספר באר יצחק א"ח סי' י"ג דמה שאסור מדרבנן הוי כלא אפשר בענין אחר והזכיר דברי התוספות פסחים דף ט"ן ד"ה עשאום הואיל דמדרבנן לא מרצי הוי כלא אפשר בענין אחר וכן בשבת דף ד' ד"ה קודם דמה שהרשוהו חכמים לא היה עליו שום חיוב כלל וכן כתב התוספות יום טוב פרק ב' דברכות והובאה נמי סברא זו בארחות חיים הלכות שבת

ושם (בנדפס) באות רפ"ד הבאתי מה שכתב הרב יד מלאכי בכללי הדינים אות ל"ז בשם מוהרש"א לשבת דף מ"ב על דברי התוס' ד"ה אפילו דדוקא באיסורי שבת אבל בשאר איסורין לא שאני לן בין מדינה למקדש וכתבתי שלא כתב כן הרב מוהרש"א אלא לדעת התוס' אבל אין הכל מודים בזה עי"ש שהארכתי קצת והבאתי אמבוהא דרבנן קדישי דלא שאני להו בין איסורי שבת לשאר איסורין ועיין עוד למרן חיד"א בשיורי ברכה א"ח סי' תס"א (ד"ה שם) שמתבאר שדעתו וכן דעת מרן הפרי חדש דאיתיה בכל האיסורין וידידי הרה"ג לב שומע יצ"ו באות ס"ו נקיט האי כללא בפשיטות ועל פי זה כתב דקושיית הרב ארעא דרבנן במהדורא ב' אות מ"א ובמהד"ק אות ד' (קרוב לסוף ד"ה ואיכא למידק) דף קכ"ב ע"ד