שדי חמד פאת השדה מערכת א לג

ומשמעות דבריו הוא שדעת התוספות היא שגם בשאר איסורין דרבנן איכא איסור אמירה אלא שדחה דבריהם ואנכי הרואה שבמחזיק ברכה סי' רמ"ד סוף אות ה' כתב בשם מר רבו בנחפה בכסף ח"א (אין מצוי אצלי) דמסיק כהרב פרי חדש דבשאר איסורין דרבנן ליכא אמירה ושביאר דברי התוספות בראש השנה דף כ"ד שהיה נראה מדבריהם בהיפך עכ"ל וק"ל ומה שכתבתי בנדפס שם דהרב פרי מגדים בסי' ש"ז (כן צריך להיות ובנדפס נכתב בטעות ש"ץ) במשבצות סק"ד (בד"ה אמר הכותב) לא זכר שר לשעתו מחלוקת הקדמונים שבסי' תס"ח גבי מלאכה בערב פסח על ידי עכומ"ז ודברי רבנן בתראי בזה הנה עתה (תרח"ן) השגתי ספר דבר משה להגאון מוהר"ם תאומים וראיתי בסוף סי' ז' שהתפלא על הפרי מגדים הנ"ל אשר עיניו כיונים על אפיקי הפוסקים ולא זכר אז ההיא דסי' תס"ח דפליגי קמאי בהא ודעת הגאון דבר משה שם מסכמת דבשאר איסורין דרבנן ליכא משום אמירה לעכומ"ז וכתב כן על פי הכרעת מרן הפרי חדש שבסי' תס"ח ולא ראה אמבוהא דספרי שהבאתי אני הדל בנדפס שם שסוברים כן ושיש חולקים (כי בטח לא היו נמצאים אצלו) והדין אמת כמו שכתבתי שם שכן עיקר

גם השגתי ספרי ידידי הגאבד"ק ניזנוב יצ"ו (משכנות הרועים נחלה לישראל שו"ת הד"ר) ובו בפרק עיינתי בהם אחת הנה ואחת הנה ונרשם בזכרוני שכתב שם בענין שבות דשבות בשאר איסורין במה שנשאל בדין איסור סירוס עגלים על ידי מכירה לעכומ"ז ולא אזכור כעת איה מקום דב"ק ומה העלה בזה ובשו"ת ריב"א ורבינו יואל בן אליעזר) סי' י"ז הביא דעת הרבנים פרי חדש ופרי מגדים הנז"ל דדוקא בשבת אסור שבות דשבות והצריך עיון מחולין דף ז' ע"ב בכודינייתא דרבי דאמר קטילנא להו איכא בל תשחית והלא אפשר על ידי עכומ"ז וכנראה שמחמת קושיא זו לא הסכימה דעתו לדעת הרבנים הנ"ל אמנם בסי' ב"ן שקיל וטרי בדין זה ושם נראה דנוטה דעתו להתיר אמירה באיסורין דרבנן (דעלמא) ולא פניתי להתיישב היטב בדב"ק עיין שם שהאריך לבנות ולסתור ויש שם טעות הדפוס במה שציין לפרי מגדים בפתיחה להלכות יום טוב פ"ג אות ו' וצריך להיות בסימן ש"ז במשבצות סק"ד כמו שתקן הרב המסדר מפתחות הספר וגם ציין לסי' תס"ח (למלאכה בערב פסח על ידי עכומ"ז) בפרי חדש ופרי מגדים ובפרי חדש במנהגי איסור אות כ"ג ושם (בשו"ת ריב"א) בסימן ג"ן נשא ונתן על מה שנסתפק בפרי מגדים אם באיסור עשה גזרו אמירה לעכומ"ז או דוקא באיסור לאו עי"ש (בד"ה ובעיקר)

ובשאר איסורי תורה (חוץ משבת ויום טוב) אם האמירה לעכומ"ז אסורה בהם רשמתי בנדפס באות קב"ע ובספר טהרת המים בשיורי טהרה הנ"ל ציין דרכי משה יו"ד סי' רצ"ז שכתב בשם הר"ן בפרק השוכר דף קי"ב ע"א ומרדכי בהגהות דשבת דף ק"פ ע"א דאסור אם לא כשהעכומ"ז עושה להנאת עצמו וכו' ושהרב המגיד בפרק י"ג מהלכות שכירות הביא סברות אלו וכתב הרב המחבר שמדברי הדרישה שהביא בשפתי כהן שם סק"ג נראה שסובר דאין כשאר לאוין שבתורה איסור אמירה אלא שהרב שפתי כהן דחה דבריו דודאי לכולי עלמא ישנו בכל איסורי תורה

יז) אין שבות במקדש אם הוא דוקא כשאי אפשר בלאו הכי או אף היכא דאפשר לתקן בלא העברת השבות נמי אמרינן אין שבות במקדש הארכתי קצת בזה בנדפס במערכה זו אות רפ"ג ובדף ל"ו ע"ב (בד"ה ועל מה) הבאתי מ"ש מ"מ רל"ץ בספר מנחה טהורה דדוקא בדבר שכל עיקר חיובו הוא מדרבנן כי ההיא דהיו מהלכים באבוקות הוא דמחלקינן בין היכא דלא אפשר בענין אחר להיכא דאפשר אבל בענין קרבן פסח דהוא מצוה דאורייתא ודחי שבת אם כן אם מלאכה גמורה מותרת כל שכן דיש להתיר השבות אף אם אפשר בענין אחר וכתבתי שמה שהשיב על דבריו הרב נחמד למראה בפרק י"ז דמסכת שבת דף נ"א ע"ד אינו מובן וכו' עי"ש. עתה השגתי ספר הבהיר ישמח לב להרב, מר בריה דמ"מ הרב מנחה טהורה וראיתי בשו"ת או"ח סי' ז' שהאריך בכללין והביא השגת הנחמד למראה על דברי ר' אבהו במנ"ט הנ"ל וכתב לקיים מילי דאבות עי"ש ובספר כרם חמד לידידי הגאון אבד"ק ליאדי יצ"ו בחידושיו לעירובין דף ק"ב ע"ב כתב בשם ספר נחל איתן שהבין בדעת הרמב"ם בהלכות שבת פרק כ"א הלכה כ"ז (בדין החזרת רטיה) דאף בשבות שאפשר בלאו הכי אמרו אין שבות במקדש ושיצא להרמב"ם כן מסוגיא דפסחים דף ס"ה דמשמע דסברי רבנן דאף שבות שאינה צריכה התירו וכתב על דבריו שנעלם ממנו דברי הצל"ח שם דהתם הוי צורך כבוד הבית והרמב"ם בסוף הלכות בית הבחירה כתב דבליל שבת לא היה בידם אור וכתב מרן הכסף משנה הטעם משום דאפשר בלאו הכי וסותר הרמב"ם את עצמו ועיין היטב בנחל איתן בהלכות אישות פרק יו"ד הלכה ב' וצע"ג עכ"ל יצ"ו ומתוך מה שכתבתי בנדפס בענין זה נראה שיש לפלפל במילתייהו דרבנן קדישי הנ"ל אך אין ספר נחל איתן אצלי לעיין בדב"ק ועיין בקונטריס הערות לכללים בסי' נו"ן אות ח'

והנה בענין זה כתב לי ידידי הג' מוהר"ר שלמה אברהם רעזכטא יצ"ו וז"ל הנה כת"ר הביא בספרו הנחמד שדי חמד (ערך אין שבות במקדש אות רפ"ג) דברי הכ"מ בסופ"ח מהל' בית הבחירה דדוקא כשא"א בלא"ה ומ"ה לא היו אבוקות בידם בלילי שבתות שאפשר להשתמש לאור הנרות הדולקות שם מבערב והמל"מ שם תמה על דבריו ממ"ש הרמב"ם בפ"ב מהל' עבודת יוה"כ שהיו מטילין שפודין להפיג צינת המים ואמאי הרי הי' אפשר להפיג צינתן ע"י עירב מים שהוחמו מבערב. וכן תמה בתפא"י עכת"ק (לפענ"ד יש להעיר על דברי הכ"מ מדברי התוס' דמנחות דף צ"ז ד'"ה לא סידור הקנים וכו' וז"ל ואע"ג דאין שבות במקדש האי טלטול לאו משום שבות וכו' עכ"ל אמאי לא תירצו התוס' כפי מה שכ' הכ"מ דבמקום שאפשר לעשותה מע"ש לא אמרינן אין שבות במקדש. והא שם אמר רבא דאפשר לה לעשותה מע"ש אלא ע"כ דלא כהכ"מ וצ"ע)

וראיתי בשו"ת שמלת בנימן (חיו"ד סי' י"א) וז"ל ונ"ל דהרמב"ם בפ"ב מהל' יו"כ כ' הי' כ"ג זקן או חולה מלבנין עששיות של ברזל באש מבערב ולמחר מטילין אותו במים כדי להפיג צינתן שאין שבות במקדש או מערבין מים חמין במי המקוה עד שתפיג צינתן. ותמה עליו הפר"ח מהירוש' דיומא (לפענ"ד כונת הרב שמלת בנימין למ"ש בירוש' דיומא פ"ג ה"ה דארי' התם עששיות של ברזל היו מרתיחין וכו' ומסיק שם בירוש' דר"י סבר אין תולדות האש כאש. ופריך ויחם לו חמין ומשני של יאמרו ראינו כה"ג שטובל במים שאובים ביוה"כ עכ"ל. ואם כן קשה על הרמב"ם שכ' או מערבין מים חמים וכו' הלא שייך בזה גזירת שאובין) ועוד הקשה הפר"ח כמו שהביא כ"ג הקושייא של המל"מ על הרב כ"מ ותירץ הרב שמלת בנימין וז"ל ולי נראה ליישב דלפום ריהטא משמע דטבילה של חול דהי' ע"ג שער המים נמשך ממעין עין עיטם והם מים חיים ורוב הפוסקים ביו"ד (סי' ר"א סק"מ) סברי במעין אינו פוסל שאוב כלל ואם כן כיון דאינו במקדש דא"א להתיר שבות של עששיות הי' ממשיכן לתוכו מים חמים דוקא ובזה ל"ש סברת הירוש' שיאמרו כ"ג טובל בשאובין אבל שאר טבילות שהי' במקדש ע"ג בית הפרוה ביוה"כ דורחץ בשרו במים היינו במי מקוה של גשמים המכונסים שם ול"ה נמשך ממימי המעין של מעין עיטם כדמשמע מפרשי' לכאורה דדוקא בהך דע"ג שער המים דדייק שם דעין עטם גבוה מקרקע העזרה כ"ג אמה ומשמע דוקא בהך דשער המים דייק הכי ולא מהני דבית הפרוה וכיון דל"ה מקוה מעין ושאובין פוסלין בו א"א להחם חמין כסברת ירוש' ולהכי מטילין עששיות של ברזל דוקא דמונח שם ול"ש גזירת מרחצאות וה"ט של הרמב"ם ומתורץ שני קושיות של הפר"ח עכ"ד ודפח"ח

אמנם קשיא לי דלפי"ז איך נפרנס דברי המרדכי בפ"ב במס' שבועות (רמ"ז תש"נ) שהביא כ"ג שהעלה שם דברי ר"ת שאוסר לטבול במקוה שמטילין לתוכה חמין משום גזירות מרחצאות וכ' שם דמהך דיומא בכ"ג שטבל כן שאני התם דאין שבות במקדש ע"כ נהי שהרב שמלת בנימן העלה דהמרדכי מקשה שפיר מהך דכ"ג דע"כ ע"ג שער המים דהי' בחול א"א להשים