שדי חמד פאת השדה מערכת א לב

שאינה צריכה היא דהרי בהדיא קתני רישא שם ד' צ"ב והיורש סמוך ונדחקו בזה ע"ש והלא ברווחא הול"ל להש"ס דהכל סומכין לאתויי גרים ואצטרך לרבינהו כדרבינן להו בתו"כ מקרא כדברי ה"ר ישעי' ז"ל ואי משום דשמעינן להא מדיוקא דסיפא דמתניתין התם דקתני חוץ מחש"ו והעכומ"ז והעבד כו' דמשמע דוקא עכומ"ז ועבד אבל גר סומך כישראל מ"מ טפי עדיף לומר דתנא רבי ברישא מה דשמעינן מדיוקא דסיפא מדנימא דרבי מה דכבר תנא ברישא בהדיא ועוד ק"ל דלמש"כ ה"ר ישעי' דאדם ריבה גרים שיהא דינם כקרבן ישראל א"כ בודאי נראה פשוט דבהא ג"כ דינם כישראל שיהא קרבנם עושה תמורה כקרבן ישראל וא"כ הכי נמי תיקשי בריש תמורה ובריש ערכין שם דאמרינן הכל ממירין לאתויי יורש ודלא כר"י והול"ל לאתויי גרים וצ"ע עכ"ד יצ"ו

ובמה שכתבתי בנדפס באות חק"ן אם בן שמנה שנים היה נקרא איש. עיין במה שהבאתי בקונטריס הערות לספרי הכללים בסי' צ"ו אות ט'

טז) אמירה לעכומ"ז דאסור משום שבות כתבתי בנדפס במערכה זו אות עק"ב בשם הרדב"ז דאיסור אמירה לעכומ"ז חמור משאר איסורין דרבנן משום דשייך איסורו בכל איסורין שבתורה אהכי חמיר טפי משאר איסורין דרבנן ובעניותי כתבתי דיש לפקפק דהסברא נותנת בהיפך דשאר איסור דרבנן שעושה מעשה ע"י עצמו יהיה חמור מאיסור אמירה שאינו אלא בדבור בעלמא כדאמרינן בעירובין דף ס"ח ע"א ולא שאני לן בין שבות דאית ביה מעשה לשבות דלית בה מעשה עי"ש וכבר רבין חסידא בס' ארעא דרבנן במ"ב אות י"ט הביא מ"ש התוס' בב"ק ד' פ' ע"ב בד"ה אומר לעכומ"ז דלפי בה"ג חמיר איסור דרבנן ע"י ישראל מאיסור אמירה לעכומ"ז באיסור תורה וכן ראיתי חלוק זה בס' ישמח לב (להרב איש ירושלים) בחא"ח סי' א' ד' א' ע"ב בשם הרב מוהר"א חאסון דהא דקיי"ל דהקונה בית באר"י כותב עליו אונו אפילו בשבת היינו דוקא להכתיב השטר בשבת והקנין נגמר מע"ש אבל לקנות בשבת אסור דאע"ג דאידי ואידי דרבנן איסור הקנין שעושה בעצמו חמור והרב המחבר סייעו מדברי התוס' הנ"ל ועי"ש בסי' ה' ד' ו' ע"ג שנשתמש ג"כ בסברא זו וכן מתבאר מדברי הפוסקים בא"ח סו' שכ"ח סעיף י"ז בחולה שנפל למשכב ואין בו סכנה דשוו כל הפוסקים דמותר לומר לעכומ"ז לעשות לו רפואה אבל לחלל עליו שבת על ידי ישראל באיסורין דרבנן נאמרו בזה כמה דעות יש אומרים דאפילו אין בו סכנת אבר מותר ויש אומרים דדוקא אם יש סכנת אבר. ויש מתירים על ידי שינוי ויש מחלקים בין איסור שיש בו סמך למלאכה דאורייתא וכו' עי"ש דמתבאר דאיסור אמירה קיל משאר איסור דרבנן הנעשה ביד ישראל וכן מתבאר מדברי הריטב"א בחידושיו לכתובות דף ס' ע"א בההיא דר' מרינוס אמר גונח יונק חלב בשבת שכתב וז"ל עיקר פירוש משום דהוי שבות דרבנן ע"י שינוי דאפילו היה חולב בידו ממש אינו אלא שבות דרבנן דמפרק תולדה דדש וקיימא לן דאין דישה אלא בגידולי קרקע הלכך כשיונק בפיו הוי שבות ע"י שינוי ומשום הכי לא גזרו בחולה שאין בו סכנה אבל שבות גמור בלא שינוי לא התירו בחולה שלא התירו אלא אמירה לעכומ"ז שהוא שבות שאין בו מעשה שהוא קל משבות שיש בו מעשה וכדאיתא בעירובין והיינו דאמרינן כל צרכי חולה נעשין על ידי עכומ"ז בשבת עכ"ל והובא ג"כ בשיטה מקובצת שם ומה שכתב כדאיתא בעירובין מסתמא ודאי כונתו לסוגיא דעירובין הנ"ל דאמרינן ולא שאני לך בין שבות שיש בו מעשה לשבות דאין בו מעשה ועיין עוד בדברי הריטב"א בחידושיו ליבמות על דף קי"ד (בד"ה לא צריכא דאיכא צערא) שמתבאר גם כן דשבות דאמירה קיל

ובזכרונות הגאון חקרי לב שבסוף ספר ישרי לב בדף צ"ה אות מ' ציין בדין אמירה לעכומ"ז בבא מציעא דף צ' הריב"ש סי' שפ"ז גטין דף ח' משאת משה ח"א סי' ג' הגהות מרדכי דשבת פרק ה' ושם רמז תע"ד פנים מאירות סי' ל"ח וס' הרדב"ז החדשות סי' רמ"ג

ואי שרי אמירה לעכומ"ז במקום מצוה רשמתי בנדפס מערכה זו אות קס"ה עי"ש ולענין אמירה בשבות במקום מצוה אי שרי משום שמחת חתן וכלה כתבתי בזה בקונטריס אסיפת דינים במערכת חתן וכלה אות י"ב והשגתי ס' יקר אמרי הצבי לידידי הגאון צבי מאיר אבד"ק דאברי יצ"ו וראיתי בחידושיו לפרק מרובה שהאריך מאד בסי' קנ"ג בביאור כל שיטות הראשונים בדין אמירה לעכומ"ז במקום מצוה ובשבות דשבות ואם יש חילוק בין שאר מצות למצות מילה ושקיל וטרי בדברי האחרונים בעניינים אלו עי"ש דב"ק. גם בספר יקר מאה שערים לגאון בדורנו יצ"ו בשער כ' האריך מאד בדיני אמירה לעכומ"ז במה שנשאל באחד ששכר בית המרחץ מהדומ"א על שנה תמימה ומוכרח להסיקו בשבת בשביל האנשי חיל אם מותר לקבל שכר מהרחיצה בשבת והשכר שנוטל אינו עולה יותר מכפי ההוצאות על ההסקה ובתשובתו צלל במים אדירים מענין לענין ובא לכלל אמירה לעכומ"ז שבות והאריך בכל הפרטים עי"ש דב"ק

ועל מה שהבאתי בנדפס באות קע"ז שנחלקו רבני האחרונים בדין איסור אמירה לעכומ"ז אם הוא משום שליחות או משום שמא יבא לעשות בעצמו כתב לי ידידי הרב הג' מנחם נחום גלאנטי אבד"ק זאלאטאפאליא יצ"ו וז"ל עיין מוהרש"ז בש"ע שלו סי' רמ"ג סעיף א וסי' רס"ו סק"א שהסביר ענין אמירה לעכומ"ז ושליחות כי שני עניינים הם ושייכים לגבי שבת עכ"ד יצ"ו גם הגאון אבד"ק טרלא בשו"ת דבר אליהו סי' ח' הביא חקירת הגאון מגיני שלמה למה הוצרכו לומר דאמירה לעכומ"ז שבות (להסוברים דיש שליחות לעכומ"ז לחומרא) תיפוק לי משום שליחות ואין לומר אין שליח לדבר עבירה למאן דאמר טעמא דלאו בר חיובא הכא נמי עכומ"ז לאו בר חיובא דעכומ"ז ששבת וכו' ואם כן אסור משום שליחות והרב המחבר האריך קצת בזה דיש כמה אופנים דמצד שליחות היה מותר והוצרכו לאסור משום אמירה עי"ש דב"ק

ובעיקר דין אמירה לעכומ"ז בשבת אם אסורה מן התורה לדעת הסמ"ג וספר היראים והרב הלבוש הארכתי קצת בנדפס אות קס"ד בס"ד שוב בשנת תרנ"ו נדפס ס' ישא איש לתנא דידן הגאון הגדול תנא ירושלמאה ראשון לציון יצ"ו וראיתי שם בחלק יו"ד סי' ג' נתווכחו שני חכמים בדעת הסמ"ג והרב הלבוש והרא"ם בספר היראים דהחכם הגביר סי' רפאל סילביר"ה יצ"ו מתאמץ לאמר דאין שום ספק שדעתם גם כן כדעת כל הפוסקים דאינו אלא מדרבנן והרב המופלא מוהר"ר יעקב מאיר יצ"ו הביא חבל נביאים מרבני האחרונים מייחסים לשלשת הרועים הנ"ל שהוא מן התורה והם אמבוהא דספרי שהבאתי אני הדל בנדפס והאריך קצת עי"ש מדף י"ד ע"ד והלאה והצדק אתו שאין להזניח דברי המייחסים כן בדעתם אלא דאין נפקותא לדינא דנקיטינן ודאי דאין איסור אמירה אלא מדרבנן כדעת כל הפוסקים

ועל מה שהבאתי בנדפס באות עק"ד מחלוקת רבני האחרונים באמירה לעכומ"ז על ידי עכומ"ז אחר אם מותרת כתב לי ידידי הרה"ג מוהר"ר שמחה כהנא אבד"ק לוקושווקא יצ"ו וז"ל לענין אמירה לעכומ"ז ע"י עכומ"ז אחר יעויין יוסף אומץ בסוף הספר בתשובת הגאון מוהרש"ק ונדפסה גם בספרו ק"ס בהשמטות לנד"ז סי' ל"ב שהגאון מוהרש"ק הביא ראיה דהוה חד שבות מתוספות ר"ה כ"ד ע"ב ד"ה שאנו דאל"כ לא מקשה תוספות מידי דלמא אמר ר"ג לעכומ"ז שיאמר לעכומ"ז אחר שיעשה אלא ודאי שזה נמי אסור והוא השיגו מתוס' ע"ז מ"ג ע"ב יעו"ש

ובדין אמירה לעכומ"ז באיסורין דרבנן (חוץ מאיסור דרבנן דשבת ויום טוב וחול המועד) שכתב מרן הפרי חדש בסי' תס"ח דמותרת ובנדפס באות קע"ג רשמתי הרבה בזה בס"ד הנה השגתי עתה (נזר"ת) ספר יקר טהרת המים וראיתי בקונטריס שיירי טהרה מערכה זו אות ד' שדבר קצת בזה וכתב בשם מרן חיד"א בספר פתח עינים למסכת ראש השנה דף כ"ד שדחה דברי התוספות שם שהחמירו אפילו בשאר איסורין דרבנן ואין אצלי ספר פתח עינים