שדי חמד פאת השדה מערכת א לא

לכולי עלמא אינו אלא איסור דרבנן וכן ראיתי למוהרד"ף בס' מזמור לדוד גם הוא היה מכוין בטעם זה ביתר שאת ואנא זעירא אמינא דיש להוכיח כן מדברי הראב"ד גופיה בתשובתו בספר תמים דעים סי' רל"ט ד' ס"א וכד ראה המעיין עכ"ל ואין אצלי ספר תמים דעים ודברי מרן מוהרד"ף הם בדף ע"ג ע"ב שכתב כן מסברא דנפשיה דכיון שלא למדנו שאסור מן התורה אלא מזרוע בשלה אין לנו שיהא אסור מן התורה אלא דומיא דזרוע בשלה דהיינו לערב איסור בעין עם היתר אבל איסור שנתערב כבר אלא שאין בו שיעור והוא בא להוסיף עליו לבטלו הא ודאי אינו אלא מדרבנן ולפי שחד צורבא מרבנן אקהי הקהתא לומר דחידוש הוא זה וצריך לראיה יהב דעתיה להוכיח דבר זה מסוגיאות ומדברי הראשונים על פי הכרחיות ובסיום דבריו כתב אחר זמן מצאתי במשמרת הבית בית ד' שער ראשון שכתב בדין גיעולי כלים וז"ל דמנא ליה דמדאורייתא אין מבטלין איסור לכתחלה דלמא מדאורייתא מישרא שרי אלא מדרבנן בלבד הוא דאסור ופשטא דשמעתא דזרוע בשלה ריש פרק גיד הנשה הכין דייקא וכן הסכימו רבותינו הצרפתים ולא עוד אלא אפילו מי שדוחק אותה הלכה ומסיק מינה דאסור לבטל איסורא מדאורייתא היינו לבטל איסור בעינו כעין זרוע וכו' יעו"ש הרי בהדיא כמו שבארנו בס"ד וחדאי נפשאי שכיונתי למקור האמת עכ"ל מרן מוהרד"ף ודברי המשמרת הבית הם בדפוס ישן דף ק"ט ע"ב ועיין כנסת הגדולה בסי' צ"ט הגהת בית יוסף אות כ"ב) ובדפוס שלפני (דפוס וויען אך טוב לישראל) הוא בדף ע' ע"ב והנה מרן מוהרד"ף לא סיים למילתיה דהרשב"א בזה והא לך לשונו ולא עוד אלא אפילו מי שדוחה אותה הלכה ומסיק מינה דאסור לבטל איסור מדאורייתא היינו לבטל איסור בעינו כעין זרוע שמבשל עם האיל דאפשר לבשל זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וחידשה בו תורה לבשלה יחד דאין בשלה אלא שלמה אבל בלע שבקדרה אי אפשר ולפיכך מותר כיון שפוגם תערובת ואי אתה אכלו לעולם אלא בפגמו ובתערובת וכו' ע"כ לענייננו הנה מתבאר דלא נחית הרשב"א לחלק בין תערובת היתר באיסור בתחלה לתוס' על תערובת שנתערב מעצמו כדמחלק מרן מוהרד"ף אלא כל חיליה לחלק הוא בין כשהמתבטל הוא בעין לכשהוא בלוע בכלי אלא דממה שכתב הרשב"א היינו כעין זרוע וכו' משמע ליה שכונתו לו' דכל דלא דמי לזרוע לא ילפינן מינה וכי היכי דלא ילפינן בלע משום דלא דמי ליה הכי נמי לא ילפינן תוספת דלא דמי לזרוע כן נראית כונתו אף שלדעתי העניה יש לפקפק ואין שייך לומר בזה הרי בהדיא כמו שביארנו וכו' (ועיין במה שכתבתי לעיל באות ז' בד"ה ומרן מוהרד"ף)

וכתב עוד בשיורי טהרה שם דהא דקימא לן דמותר להרבות באיסור דרבנן אף שיש לו עיקר אינו אלא כשנפל האיסור מעצמו אבל אם עירבו בידים אלא שלא היה יודע שהיה איסור ושוב נודע לו דמה שעירב היה איסור ואין בו ששים אין מרבין עליו לבטלו ושדקדק כן מדברי השלטי הגבורים בפרק השוכר את הפועל שהביא בכנסת הגדולה סי' צ"ט ס"ק כ"ה והרב המחבר האריך לדחות הוכחתו והכריח מדברי כמה מחברים דלאו דוקא כשנפל מעצמו אלא אף אם עירבו בידים ולא היה יודע שיש איסור וכו' מותר להרבות עליו וכו' ובסוף דבריו כתב שוב ראיתי באליהו רבה סוף סי' תרע"ז שכתב ככל דברי הר"י נחמיאס הנ"ל והביא ראיה מהשלטי הגבורים הנ"ל ומסיק להלכה כן בדעת הש"ע ואני עני במקומי אני עומד וככל הטעם הטעמים הנז"ל ובפרט באיסור דרבנן דלמיקל שומעים עכ"ל

ובמה שכתבו רבני האחרונים לחלק בדין זה דאף לדעת מרן דמותר לבטל איסור דרבנן היינו דוקא איסור אכילה אבל איסורי הנאה אסור לבטל שהרי נהנה, בביטול זה הקשה רב אחד שהרי הראב"ד שסובר דאיסור ביטול האיסורין הוא מן התורה למד כן מדקרי הש"ס לזרוע בשלה חידוש והחידוש הוא דשם התירה תורה לבטל איסור לכתחלה ואם איתא דיש לחלק בין איסורי אכילה לאיסורי הנאה היכי יליף הראב"ד לאיסורי אכילה דאיסור הביטול מדאורייתא דילמא בזרוע בשלה הוי חידוש שאף שאסור בהנאה מותר לבטל מה שאין כן בכל איסורי הנאה אבל מה שהוא רק איסור אכילה עדיין י"ל דמותר לבטל עיין בזה בשו"ת יד אלעזר (להגאון אבד"ק וויען) בסי' ל"ז וכתב שם בתירוץ השני דדוקא מדרבנן הוא דמחלקינן בין איסורי אכילה לאיסורי הנאה אבל מדאורייתא אין לחלק בזה עי"ש

אבל לערב לכתחלה איסור דרבנן שאין לו עיקר מדאורייתא שהוא ג"כ מחלוקת בין הפוסקים אין להתיר עיין בדברי רבני האחרונים ביו"ד סי' צ"ט ס"ו ובא"ח סי' תק"ז ס"ב ובפרטות בנהר שלום שם אות א' ומאמר מרדכי סק"ד ובדעת הרמב"ן בזה עיין בס' יד דוד ליו"ד סי' צ"ט הגב"י אות מ"ד (הראשונה בד"ה ועל) והביא שם תו"ד הרמב"ן בחידושיו ליבמות (בס' תורת האדם) והנראה מדבריו הוא דבכל איסור דרבנן שאין לו עיקר אין מבטלין לערב לכתחלה ולא אמרו דתרומת ח"ל מבטלה ברוב ע"י עירוב אלא להאכילה לכהן בימי טומאתו אבל לאוכלה זר אין מבטלין ע"י עירוב ומרן הב"י בסי' שכ"ג (ד"ה ומתבטלת) כתב דהר"ן בפ' ואלו עוברין כתב בשם הרמב"ן דמאי דאמרינן בחלת ח"ל מבטלה ברוב היינו שאם נתערבה בכמותה או בפחות ממנה מרבה עליה חולין ומבטלה אבל לבטל בעירוב לכתחלה לא ושהרשב"א בפסקי חלה שלו כתב דמשמע דאפילו לכתחלה נוטל ומבטל ולפי המובן ממ"ש ביד דוד בשם ח"י הרמב"ן הנ"ל אין סתירה בדברי הרמב"ן דמ"ש הר"ן בשמו י"ל דהיינו להאכילה לזר אבל להאכילה לכהן בימי טומאתו גם הוא מודה דמותר לערב לכתחלה אמנם בשו"ת עדות ביהוסף להגאון מסלאנים בסי' מ"ד תמה על מרן הב"י שהביא דברי הרמב"ן וכתב שהרשב"א בפסקי חלה שלו כתב שמותר לערב ולא העיר שבחידושי הרשב"א לפ' הערל כתב בשם הרמב"ן דמותר לערב לכתחלה והצ"ע ומי שנמצא אצלו ח"י הרמב"ן והרשב"א הנז"ל ישכיל על דבר אולי יש ליישב עפ"י מה שנראה ממ"ש הרב יד דוד בשם הרמב"ן (ואין בידי לא ח' הרשב"א ולא ח' הרמב"ן הנ"ל)

ובעיקר הדין באיסור דרבנן שיש לו עיקר בתורה אם מותר לבטל השגתי עתה ספר חדש שארית יוסף להרה"ג מלאמזא וראיתי שם בד' י'"א בחידושיו לביצה על דברי התוספות ד' ד' ע"ב שכתב להכריח ממתניתין דתרומות שהביאו התוספות שם בד"ה ותנן) סאה של תרומה שנפלה לתוך תשעים ותשעה וכו' דדבר שעיקרו מן התורה אף שנתגלגל הדבר ולא הוי השתא אלא איסור דרבנן אין מבטלין לכתחלה עי"ש ולא פניתי לשוב ולעיין בדברי רבני האחרונים המדברים בדין זה לראות אם עמדו על ראיה זו וזאת לזכרון

טו) איש אי ממעטינן מאיש גר ועבד ועכומ"ז כתבתי בנדפס במערכה זו אות גש"ן ורש"י כתב בפי' על התורה בפרשת משפטים (כ"א כ') וכי יכה איש את עבדו והרי הוא בכלל מכה איש ומת וכתב שם הרא"ם דאיש אף עכומ"ז במשמע וכ"ש עבד ומרעהו ממעטינן עכומ"ז ולא עבד דשייך במצות שהאשה חייבת עי"ש ומסתייעא מילתיה מדברי רש"י בערכין ד' ה' ע"ב שהבאתי בנדפס דאיש משמע כל דהו ואפילו עכומ"ז

ועל מה שהבאתי בנדפס שם דבתורת כהנים דרשינן אדם (כי יקריב מכם) לרבות הגרים ושהקשו על זה דלמה לי אדם תיפוק לי דמרבינן להו מאיש איש דמרבינן מיניה אפילו עכומ"ז שנודרים נדרים ונדבות וכו' כתב לי ידידי הרה"ג אברהם יצחק הלוי ביליוייס דומ"ץ בבריסק דליטא יצ"ו וז"ל באות גש"ן הביא דברי התו"כ ריש פרשת ויקרא אדם לרבות הגרים וקושית הרב קרבן אהרן ומה שתירצו לזה הרב אור החיים ובס' זכרון צבי מנחם נפלאתי קצת אשר לא זכר שר את יוסף אשר יולדו על ברכ"י אור"ח סי' תר"ס אות א' שהאריך בפרט זה והרבה להשיב על תירוץ בעל אור החיים ז"ל גם העתיק שם דברי רבינו ישעי' כת"י אשר העתיקו כת"ר מאו"ז ע"ש וכבר זכרונו של יוסף צדיקא בא בדברי כת"ר שליט"א במערכת הב' אות ד' בתחלתו והנה זה לי זמ"ר עוד כד הוינא טליא נתקשיתי בענין זה במנחות צ"ג ע"א דתנן הכל סומכים חוץ וכו' ואמרינן בריש ערכין הכל סומכין לאתויי יורש ודלא כר' יאודה ותמהו התוס' במנחות שם דלאתויי יורש הא משנה