שדי חמד פאת השדה מערכת א כט

שאיני מבין מה דנחלקו האחרונים בדין אם מותר לבטל חמץ בס' קודם הפסח דהא בלא"ה לא שייך ביטול דהא הוה דשל"מ דהרי יכול לאכלו קודם הפסח והיאך יהי' מועיל הביטול לאכלו בפסח והא דעת הר"ן בנדרים ד' נ"ח ע"א דמה דתנן בשביעית דשביעית אוסרת כל שהוא במינה לבעור דר"ל דצריך לאכלה קודם זמן הביעור ולא מהני הביטול לאוכלו גם לאחר זמן הביעור משום דמיקרי דשיל"מ דהא יכול לאכלו מקודם ודלא כפרש"י שם וא"כ חמץ לפני הפסח נמי יכול לאוכלו לפני הפסח ואולי דמיירי לענין לבטל בס' מין בשא"מ דבטיל בס' גם בדבר שיש לו מתירין. או דמיירו אם עבר והשהה אותו עד שהגיע הפסח אם מהני הביטול שביטול קודם הפסח. ועוד נ"ל לומר דדוקא בשביעית דגם עכשיו מיקרי איסור לענין סחורה ושאר קדושת שביעית אבל בחמץ קודם הפסח לא שייך לקרותו דשיל"מ דבדבר של היתר לא שייך לקרותו דשל"מ ובזה נתיישב מה שתמה על הר"ן בתשובה בחטין מבוקעות שסותר לדברי הר"ן בנדרים הנ"ל ובשו"ת נו"ב מה"ת ביו"ד בסי' נ"ג בהגהת בנו דחה ליישב

וגם מה שתמה מר נ"י על הרב אפי זוטרי מה שמחלק בין תערובת יבש ביבש לתערובת לח בלח לענ"ד דברי הרב הנ"ל יש להם מקום עפ"י דברי הגאון בעל נוב"י ז"ל מהד"ת ב"ח יו"ד סי' מ"ה שהעלה שם דלבטל יבש ביבש לד"ה הוא איסור תורה דדעת הסוברים דאינו אלא מדרבנן למדו כן מזרוע בשלה וא"כ אין לנו אלא בתערובת לח בלח דאין האיסור עומד בפני עצמו רק הוא מעורב בהיתר ואינו עומד להכירו לעולם דומיא דזרוע בשלה דאין שם רק תערובת טעמו של איסור אבל יבש ביבש דאם יבא אליהו ויאמר דזהו האיסור הרי יחזור לאיסורו אין סברא כלל דיהי' מותר לבטל מה"ת לכתחלה ועפ"י הנחה זו דברי האפי זוטרי מאירין ונכונים דביבש ביבש דהוא איסור תורה ובאיסור תורה לא שייך לחלק בין זמן היתר לזמן איסור דמ"מ הא רוצה לבטל ולהנות ממנו בזמן איסור אבל לח בלח כיון דאינו אלא מדרבנן ובטיל דהטעם דאסרו רבנן לבטל איסור משום דחשו חכמים דשמא ישהה האיסור בביתו כדי לבטלו ויבא לידי תקלה וכמו דאסרו להשהות ספק טרפה י"ב חדש מחשש תקלה וכן כל איסורי הנאה דתנן במתני' דסוף תמורה דצריכין קבורה ודאי אינו אלא מדרבנן משום חשש תקלה אצרכינהו רבנן קבורה דהיכן מצינו בתורה זבוח ושאר איסורי הנאה דצריכין קבורה וכן מפורש בתוס' דע"ג ד' ס"ב ע"ב ד"ח ולקברינהו דכל חיוב קבורה באיסורי הנאה הוא משום חשש תקלה (אמר המחבר עיין לקמן באות ל"ח בד"ה ומה שאיסורי הנאה) וכן מה שגזרו דגידולי תרומה תרומה הוא ג"כ מחשש תקלה וכמו שמבואר בשבת ד' י"ז ע"ב וע"ע היטב בתוס' ב"ק ד' קט"ו ד"ה אתי] וא"כ זה לא שייך רק כשמבטלו בזמן איסור אבל בזמן היתר מה תקלה שייך אז ולפ"ז אפי' נימא דחמץ שמו עליו מ"מ לענין איסור ביטול אינו מעלה ומוריד ואף דשם איסור עליו מ"מ הא לא שייך תקלה קודם הפסח ואף דנר' דהאפי זוטרי לא כיון לזה דהא מסיים הטעם דבלח מעורב יפה מ"מ חילוקו אמת ונכון מטעם שכתבתי. ואכן מש"כ האפי זוטרי בד' הרשב"א כן דבלח בלח מודה זה ודאי ליתא לפי הטעם שכתבתי דהא הרשב"א איירי לענין חטים מבוקעות דצריך לטחון אותם ולעשותם קמח ולאחר שנעשו קמח הרי א"א להוציא האיסור מההיתר ואף אם יבא אליהו ויאמר דזהו קמח הנעשה מחיטי חמץ מ"מ א"א לבררן ואף לדעת הסוברים דקמח בקמח מיקרי יבש ביבש מ"מ לענין זה מיקרי לח דהא בקמח לא שייך סברת הנו"ב כלל ודו"ק

ובדברי אלה אשר כתבתי דאם הוא דרבנן עיקר הטעם הוא משום תקלה עולה לנו טעם נכון ג"כ למש"כ מר ני' שם אות ג' בשם הפמ"ג דהא דכ' המרדכי דמשו"ה מותר לערב סכך פסול בסכך כשר לכתחלה היינו משום דס"ל דהוא איסור דרבנן ולכן לא אסרו אלא באיסורי מאכלות ואיסורי הנאה אבל לא בפיסולי מצוה אבל למ"ד דהוא דאורייתא אין חילוק בין איסור לפסול וכן משמע באמת מלשון המרדכי שם וכמו שמדייק מר מלשונו ולכאורה צריך להבין דמ"ש דלא גזרו גם בפסולי מצוה דמה לי איסור לאו או איסור עשה ועוד דהא אפילו באיסור דרבנן קי"ל דאסור לבטל או להוסיף אבל לפי מש"כ אתי שפיר דגבי סכך פסול לא שייך כלל חשש תקלה. מיהו מד' המרדכי שכ' הטעם דמצות לאו ליהנות ניתנו משמע דלאו משום חשש תקלה רק דגזרו רבנן שלא יהנה מן האיסור אך לפ"ז יצא לנו דין חדש דדבר שאינו ראוי לאכילה כגון גיד הנשה שנחתך לחתיכות דקות יהא מותר לבטלו בס' או ברוב וכן להיפך באתרוג של ערלה יהא אסור לבטלו כדי לצאת בו ידי מצוה דהא באתרוג שייך שפיר חשש תקלה ובאסיפת דינים במערכת ד' מינים סי' י"ג הביא מר ד' הסמ"ג דאסור משום שמא יאמרו דמבטלין איסור לכתחילה לאכילה ולפי מש"כ בלא"ה אסור וצ"ע בזה וכן יהא מותר לכתחלה לערב חלב בתוך מרק של בשר ולבטלו בס' דהא חלב היתר הוא ולא שייך חשש תקלה. ובהגהותי על היו"ד הנדפס ביו"ד החדשים ד' ראם הנדפס בתוך ביאור מטה יהונתן בסי' פ"ז כתבתי ליישב בזה תמיהת המהרש"א בחולין ד' קט"ז ע"ב בהא דאמרינן שם דאין מעמיד' בעור קיבת נבלה והקשה המהרש"א ז"ל דמאי אירייא עור קיבת נבילה ואפי' בעור קיבת כשרה אסור לכתחל' מצד איסור בו"ח וכה"ג הקשו התוס' שם בעמוד א' ד"ה המעמיד ותירוצם שם לא שייך הכא ואמנם אם נאמר דמותר לערב לכתחי' טעם חלב בבשר אם יש ס' י"ל דמיירי הכא אם יש ס' בגבינות כנגד עור הקיבה דמצד איסור בו"ח הוי שרי אבל אם הוי עור של נבילה אסור מטעם מעמיד ולא מהני ס' דאיסור מעמיד אינו אלא אם מעמיד בדבר שכבר אסור וכמו שמבואר שם בשו"ע ובלא"ה הא שם אינו אלא בו"ח דרבנן דהא אינו אלא דרך בישול ובאיסור דר' הא מותר לבטל לכתחילה היכא דמקלי קלי איסורא והכא הוי כמקלי קלי איסורא דעור הקיבה נאבד וכלה לגמרי בתוך הגבינות ומיהו אין זה ברור כ"כ וצ"ע

ולענין מה שהביא שם בשם הישועות יעקב דבאיסורי הנאה אסור לבטל מה"ת לד"ה תמהתי שלא העיר כת"ר מ"ש המ"ל ז"ל בהלכות מעילה שהביא כת"ר בעצמו ד' ד' ע"א דהוא חולק ע"ז דהרי התם מיירי בציפורי עיר הנדחת דאסורין בהנאה ובזה לד"ה אסור מה"ת לבטל ומה ראיה מייתי מזה המ"ל לדעת הסוברים דאסור לבטל מה"ת גם באיסורי מאכלות. וגם מוכח דלא ס"ל סברת הנו"ב דביבש ביבש אסור מה"ת דהא התם יבש ביבש הוא ואפשר להכיר האיסור ומיהו בעיקר דברי המ"ל אינו מובן לי לא קושייתו ולא תירוצו דמה ענין זה למבטל איסור הא אין כונתו לבטל רק לקיים מצות שילוח וגם מי יימר דיתבטל ויתערב בין צפרים אחרים כשרים וגם הקושייא אינו מובן כלל דהא איכא חשש תקלה דימצא אותו אדם כשהוא בעצמו בלא תערובת כלל ויאכלנו. וגם בלא"ה לא קשייא דעיקר כונת הגמ' דאף דמותר לבטל איסור מה"ת מ"מ אין סברא דהתורה תצוה זה למ"ע לעשות מצוה שיבוא בזה תקלה לאחרים דהא כתוב דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותי' שלום ואין סברא כלל דהתורה תצוה מצוה שיוכל לבא מזה תקלת עבירה וכעין זה כתבתי מכבר לכת"ר נ"י במה שמקשה הש"ס בפסחים ד' ק"ט דהיכי מתקני רבנן מילתא דאתי בה לידי סכנה ואף דשלוחי מצוה אינן ניזוקין וכמו שהקשה כת"ר בספרו הבהיר מכתב לחזקיאו וכתבתי ליישב דאף דכונת הגמ' להקשות דנהי דלאחר שתקנו רבנן ד' כוסות לא יבא לידי סכנה אבל הקושייא על חז"ל איך הטילו מצוה שיכול לבא לידי סכנה וזה ברור עכ"ל יצ"ו

יד) אין מבטלין איסור לכתחלה לענין איסור דרבנן אי מבטלין לכתחלה בנדפס במערכה זו אות מ"ח הארכתי קצת בזה בס"ד ובסוף דבור הראשון (והוא בדף י"ד ע"ג קרוב לסופו) ציינתי לעיין בהשמטות ציון ירושלים על דברי הירושלמי פרק ב' דכלאים ותרף דברי הרב שם הם שהקשה מהירושלמי הזה לדעת הפוסקים דאסור לבטל איסור דרבנן ובירושלמי מבואר דמותר ויישב דכונת הירושלמי להתיר רק באיסור שהוא מפני מראית עין וראיתי לידידי הגאון עמודי אש יצ"ו בסימן י"ג אות ג' (בד"ה והנה הפרמ"ג) שכתב על דבריו ולדעתי לק"מ דהנה ראיתי בספר בני חייא בלשונות הר"מ ד' ד' ע"ב שהקשה על מה דאיתא התם דהוא רק מפני מראית עין וברמב"ם הלכות כלאים מבואר דלוקה וכ' וז"ל ולענד"ן