שדי חמד פאת השדה מערכת א כח

כשיש בו ס' מצוה לעשות כן. ועפמ"ש יש לומר נמי דבבח יש להקל טפי דהכא כשאין נותן טעם אין עליו שם איסור כלל. והא דאפשר לסוחטו אסור היינו משום דחו"נ והיינו היכא שנתערב היטב וצריך סחיטה ופליטת הבלוע שנבלע דרך בישול ולא כשאינו מתערב כ"כ שעל ידי נתינת מים צוננין יפרד מאליו וגם כשנשאר משהו אינו בגדר ביטול אלא דליכא לאיסור כלל. משא"כ בחלב ושאר איסורין אם ישאר משהו גם אחר נתינת המים צוננין אמ"א לכתחילה. ואף דפשיטא דגם בבב"ח אסור לבטל לכתחילה היינו כשנתערב היטב בדרך בישול ובזה יתיישב מ"ש הרשב"א בתה"א וכדקיי"ל בסי' ק"ו דאף להסוברים דל"א חו"נ בשאר איסורין אפשר לסוחטו אסור ותמה הכו"פ מדלא דחי כש"ס חולין (דף ק"ט) דכו"ע ס"ל אפשר לסוחטו אסור ופליגי אי חו"נ דר"י ס"ל חו"נ ואוסרת כל הקדרה דמב"מ ל"ב. ובחו"ב תירץ עפמ"ש המרדכי גבי יבמה שרקקה דם וכו' וכבר תמה באמרי ברוך שם ד"ב המרדכי אינו אלא היכא שההיתר עודינו אינו ניכר וע' סי' צ"ט ש"כ ס"ק ט"ו. ועפמ"ש י"ל דשאני בב"ח דכשנשאר משהו אינו כאיסור שנתבטל אלא שאינו בגדר בב"ח כל שאין כדי ליתן טעם דתרווייהו היתרא. משו"ה דוקא אם חו"נ י"ל גם בבב"ח דאפשר לסוחטו אסור לפי שכבר נעשה כולו נבלה ואילו לא הוי חו"נ לא הי' מקום לאסור זה בבב"ח ולענין חו"נ יש חומר בבב"ח שתערובתן אוסרתן והן בגוף א' של איסור מחמת עצמו. ולענין אפשר לסוחטו אדרבה יש חומר טפי בשאר איסורין דגם כשנשאר משהו שם איסור עליו אלא שנתבטל ומשו"ה גבי בב"ח תלי האיסור דאפשר לסוחטו אי חו"נ משא"כ בשאר איסורין

ועמ"ש הח"ס חיו"ד (תשו' שי"ט) ע"ד הקושייא ביומא (דף פ"ג) מ"ס טבל חמיר ומ"ס תרומה חמירא. דקשה יפרוש ויחזור ויבטל דמדרבנן הוא דאסור לבטל לכתחלה עמש"ש אי יבש ביבש במינו אסור לבטל מן התורה והביא ממ"ש חולין (ק"מ לא אמרה תורה שלח לתקלה וע' יומא (ס"ז) ומהירוש' (רפ"ב דדמאי דהדרא לטיבלא אם חזרה למקומה ועיין ח"ס או"ח (ת' קכ"ט וע"ש בתשו' (קל"ז) גבי מצה של טבל דגם בדלית לי' אלא כזית של טבל לא סד"א דליתי עשה ולדחי ל"ת דאפשר לקיים שניהם שיפריש תרומה ויחזור ויערבו ויבטל ואחר כך יאכל כזית כולו ועמ"ש באבני מילואים בשו"ת (סי' י"ח) די"ל דבין (דכיון) שמוזהרין על התרומה שלא יפסידוה אסור לבטלה בחולין דהוי מאבד תרומה בידים. וכבר תמה ע"ז בהגהות שם דהא בביצה (דף א יליף ממשנה תרומות הרי דל"ש תרומה משאר איסורין. וכן מההיא דזרוע בשלה ע"ש ולענ"ד אפ"ל דל"מ הפרשת תרומה כשמפריש ע"ד כן לחזור ולערבה תכף שתבטל וכל הפרשתו הוא רק לחזור ולערבה. ולולי זאת לא היה מפרישה כיון דצריך לאכול כל הכזית. דהא טעמא דשוטה שתרם אין תרומתו תרומה הוי מקרא דאשר ידבנו לבו שיש בו דעת לנדב פרט לחרש שוטה. ובירוש' רפ"ק דתרומות פריך ויוכיח מעשה שלהן על מחשבתן דתנינן תמן וכו' ר' זעירא בשם רבון ונחשב לכם תרומתכם את שכתוב בו מחשבה אין מעשה שלו מוכיח על מחשבתו וכו' וע' חולין (דף י"ב) תוד"ה ותבעי וע' בכורות (נ"ט) תוד"ה במחשבה ודבתמורה העיקר תלוי במחשבה מה שגומר לבו ודעתו להפריש התרומה. והכא שאינו אלא הערמה בעלמא ואין כונתו שתהא תרומה אלא כדי שאחר כך יערבנה תיכף ותיבטל בחולין הרי אין כונתו ודעתו לנדב שתהא תרומה אלא שיחזור ויאכלנה בתורת חולין וגם אי שרי הערמה בפרט דהוי הערמה דהתירא (וע' ירוש' פ"ד דיבמות הי' הערים קיד"ש ע"מ להאכילן בתרומה ובירוש' פ"ב דפסחים ה"ג ופ"ה דנזיר ה"א ובירושלמי דמע"ש ח"א למה מערימין מפני שכתוב בה ברכה וע' ב"מ מ"ו שבת קל"ט הכא שאני כיון שלא גמר בלבו לנדוב כלל והוי כחרש ושוטה שתרמו ויש להאריך בזה מכמה סוגיות בש"ס וקצר הגליון להעתיק ממה שהארכתי בחידושיי בענין בטול איסור לכתחילה ועכ"ז מה שהביא מעכ"ת עמ"ש הצ"ץ ביין שנשתנה מראיתו וכו' הא גם להרשב"א י"ל דהכא שאני דהוי כאינו מינו דמתבטל קוה"פ. וכאשר יודיעני כתר"ה מקבלת מכתבי דנא אוסיף איה"ש לכתוב בארוכה וכעת יספיק הקיצור השייך לתחילת ספרו הנחמד. וה' ירים קרן עמו וקרן תורתו ויתברך כבודו וכל המתעסקים במלאכת הקדש תומכי התורה יתענגו על רוב שלום מאדה"ש כנפש הדו"ש אלי' קלאצקי עכ"ד יצ"ו במכתבו אלי בחדש שבט התרב"ן שוב בשנת תרנ"ו הדפיס ספרו הבהיר אמרי שפר וכבדני בו וראיתי שכבר הדפיס בספרו כל ענין הנ"ל בתוספת נופך וביתר שאת כמו שיראה הרואה בדב"ק ובכל זאת למזכרת אהבה קדומה משנתו לא זזה ממקומה

והכהן הגדול ידידי הגאון מוהר"ר שלמה הכהן מח"ס שו"ת בנין שלמה והגהות חשק שלמה ועוד יצ"ו כתב לי בעניינים אלו במכתב לחזקיהו בקבלת ספרי שדי חמד וז"ל אמרתי לכתוב למר נ"י איזה גרגרים שעלו על רעיוני בעת עיוני בספרו וזה החלי בע"ה וראשון לציון ראיתי למר נ"י בראש ספרו שהאריך למעניתו בדין דאין מבטלין איסור לכתחלה ואסף כל מחנות הקדושים גאוני קדמאי ובתראי המדברים בדין זה כל רז לא אניס לי' בדבריהם ז"ל והוציא מהם סולת מנופה בי"ג נפה כמה חילוקי דינים בזה וכמעט שלא הניח מקום להתגדר בו זולת מה שראיתי להדר"ג נ"י דמתקשה בד' הפר"ח באו"ח סי' תנ"ג שהוציא מלשון הטור שם דאם מתכוין לבטל החמץ אסור ואף דעדיין היתר הוא ולא דמי ליבש ביבש שנתבטל חד בתרי ורוצה לבשלם בקדרה אחת שמותר להרבות עד ס' דשאני גבי חמץ שרוצה לבטל כדי שיה' מותר לאכול בפסח הרי הוא כמבטל איסור לכתחלה וכתב כת"ר נ"י שאינו מבין מה בין זה ליבש ביבש שנתבטל בששים ומה שהביא לתרץ בשם ס' קהל יהודה דהתם יכול לבשלו בב' קדרות אינו נכון לענ"ד דמה בכך דיכול לבשלו בב' קדרות הא גבי חמץ נמי יכול לאכול בהיתר גם בלא ביטול והיינו אם יאכל קודם הפסח ומ"מ כיון דהוא רוצה לאכלו בפסח בזמן איסור הצריך ביטול מיקרי מבטל איסור וא"ל התם נמי הא מבטלו אדעתא שיוכל לבשלו בקדרה אחת ולבשלו בקדרה אחת צריך ביטול בס' וא"כ גם התם מיקרי מבטל איסור דהא נהנה בביטולו. אבל איני יודע מה קשה לו בד' הפר"ח דהא דבריו ז"ל פשוט וברור בלי שום דוחק דשאני יבש ביבש שנתבטל ברוב מין במינו כבר נעשה הכל היתר מה"ת אף לבשלו בקדרה אחת דמה"ת מין במינו בטל ברוב אף לח בלח רק דמדר' אמרי' דחוזר וניעור אם בא לבשלן בקדירה אחת וגם בזה אינו מוסכם להלכה דהרשב"א הוא דס"ל כן דחוזר וניעור וכן פסק המחבר ביו"ד בס"ס ק"ט אבל הרא"ש ז"ל סובר דמאחר שנתבטל ההיתר ברוב בעודו יבש נהפך האיסור להיתר ומותר לבשלו בקדרה אחת אף בלא ביטול בס' וכן פסק הרמ"א בהגה שם דבמקום הפסד יש לסמוך על דברי המקילין להתיר והלכך אף לדעת הרשב"א דצריך ביטול בס' מ"מ לא עדיף מאיסור דרבנן שכבר נתערב ברוב ואין בהיתר כדי לבטלו דסובר הרשב"א בעצמו בתו"ה דמותר להוסיף עד ס' ולבטלו וכמו שכ' המחבר בסי' צ"ט סעיף ו' והוא מד' הטור בשם הרשב"א ואף דשם אינו מתיר רק באיסור דרבנן שנתערב ואין בהיתר כדי לבטלו שאני התם דתחילת התערובת היה לח בלח ולא הי' ס' דכוותה באיסור דאורייתא בודאי אסור להוסיף דהא אף לאחר התערובת עדיין אסור הוא מדרבנן מיהת אבל בנתערב יבש ביבש דעכשיו היתר גמור הוא ואף לאחר שיתבשל בקדרה אחת לא יהי' רק איסור דרבנן בודאי מותר לבטל אבל לערב חמץ קודם הפסח דבלא ביטול איכא איסור כרת אם יאכלנו בפסח בודאי מיקרי מבטל איסור דהא בפסח הוא דבר אסור ואף דעכשיו הוא היתר מ"מ הוא מבטלו כדי לאכלו בפסח ומיהו יש להוציא משם דחמץ נוקשה דרבנן בודאי מותר לבטל בששים קודם הפסח דבחמץ נוקשה דרבנן קודם הפסח הוא ממש כמו יבש ביבש שנתבטל חד בתרי וק"ל. וגם דנתערב ממילא חמץ חד בתרי יבש ביבש קודם הפסח מ"מ אסור להוסיף עד ס' כדי שיהי' מותר לבשלו בקדרה אחת בפסח דהא חמץ במצה הוי מין בשאינו מינו ואם יבשלם בקדרה אחת יהי' איסור דאורייתא דהא מין בשא"מ צריך ס' אף ביבש מדרבנן מחמת גזירה דשמא יבשלם ויתן טעם הרי אם מבשלן באחת אסור מה"ת ואף שכבר נתבטל ברוב בעודו יבש ומיהו אין נ"מ בזה דהא בלא"ה לא מהני ביטול ליבש ביבש קודם הפסח דהא קי"ל דביבש ביבש חוזר וניעור בפסח לאסור במשהו. ובאמת