שדי חמד פאת השדה מערכת א כז

מעל"ע יש להתיר לבטל דהא גם זה אינו רק איסור דרבנן אפילו להפוסקים אין מבטלין מן התורה דהא מן התורה מותר כבוש בב"ח ומשום דבבישול יהי' ספק איסור תורה ודאי לא מיסתבר לאסור הביטול חדא דיש לומר דמן התורה אסור רק בשעת איסור ומצאתי בספרו הקדוש שקדמוני בזה הרמ"ץ ועוד יש לומר ס"ס שמא כהרמב"ם דספק מותר מה"ת ושמא כהפוסקים דספק איסור מותר לבטל ולדינא יש לדון להתיר בצירוף הספק שמא כהפוסקים דאין מבטלין רק מדרבנן ושרי בספק ככל ספקא דרבנן (ועיין במה שהבאתי בשמו לקמן אות י"ד בד"ה אי)

ובאות ג' (במאי דשקו"ט אי איתמר כללא דאין מבטלין איסור לכתחלה לגבי מצות) כתב דתירוץ הרב נהר שלום דבסוכה שאני דהוי מצוה ליתא להטור דסובר אין מבטלין מן התורה ולפי מ"ש דקודם זמן האיסור לכ"ע ליכא איסור תורה ניחא ובד"ה ובעיקר הביא המוהרש"ק מתיר לעשות ס"ס לכתחלה במצוה דמדמי לביטול לפמש"כ לעיל דבס"ס הטעם דחיישינן לצד האיסור מה לי בזה שהוא במקום מצוה עכ"ד יצ"ו

וידידי הגאון מוהר"ר אליהו קלאצקי אבד"ק ברעזא קארטוז מח"ס אבן הראשה יצ"ו כתב לי בענין זה וז"ל בעיוני בספרו היקר כי בראש ספרו יביא בענין אין מבטלין איסור לכתחילה מ"ש הט"ז והמ"א סי' תרכ"ו דהיינו דוקא כשכבר חל עליו שם איסור משא"כ כשמבטל בשעה שלא חל עדיין האיסור והוכיח מזה דאם נתערב לח בלח פחות מס' מותר להרבות עליו קוה"פ עד שיהא ס' כדי שיהיה מותר בפסח. ועמ"ש המ"א סי' תמ"ז ס"ק מ"ה ובט"ז ס"ק ה'. אודיע למעכ"ת הנלע"ד בזה דמסתברא דתלי במה שחקרו הראשונים אי היתר בטל בהיתר. דאי היתר אינו בטל בהיתר אינו בגדר ביטול עד שעת חלות האיסור והדר איכא משום מבטל איסור לכתחילה דמה בכך שמבטל בשעה שהוא היתר כיון שאינו מתבטל עד שעת חלות האיסור משא"כ אי נימא דהיתר בטל בהיתר דהשתא י"ל שמתבטל מיד בהיותו היתר עדיין ואינו מבטל איסור אלא היתר ועמ"ש האו"ז ה' פסחים מההיא דקדירות בפסח ישברו וע' במהרי"ל ת' קפ"ו והובא בח"ס או"ח ת' ק"ז. ועמ"ש הנ"ב מה"ת י"ז או"ח ת' ע"ב ובחלק יו"ד ת' קפ"ו מ"ש לסתור הוכחת האו"ה. וכבר קדמו באו"ז ומוהרי"ל ועמ"ש הר"ן בנדרים (דף נ"ט) ד"ה שאני דדברים שהן שוויין לגמרי אין אחד מבטל את חבירו. ובר"ן נדרים (דף י"ב) בההיא דביצה (דף ל"ט) דדבר שהוא ניתר עכשיו כמים ומלח ראוי יותר שלא יתבטל לגבי עיסה אף על גב דהוי דבצו"מ ולפי סברתו אין היתר בהיתר מתבטל אף בא"מ ועמ"ש הש"כ יו"ד (סי' צ"ט ס"ק כ"ב) ובפמ"ג בפתיחה לה' תערובת דהיתר בהיתר בטל בא"מ ואינו בטל במינו. והשתא י"ל דמשו"ה משפיל הענפים עד הסכך ומערבן ומבטלן לכתחלה דהסכך הכשר והאילן הן מינין נבדלין ושמו מובדל ששם אילן עליו ומתבטל קודם יום טוב דמבא"מ מתבטל היתר בהיתר וליכא משום מבטל איסור לכתחילה כיון שמבטלו בהיותו היתר עדיין משא"כ לבטל חטים מבוקעות קודם הפסח בחטים שאינן מבוקעות דהוי מב"מ. וכן בתערובת לח בלח כדהוי מב"מ שאינו מתבטל קודם הפסח בהיותו היתר ואינו מתבטל בערב הפסח בשעת חלות האיסור והדר איכא משום מבטל איסור לכתחילה כיון, שלא נתבטל עד שעת חלות האיסור ושפיר כ' הרשב"א דהוי כמא"ל. ובירושלמי פ"ט דכלאים צו"פ שטרפן אסורים כיצד הוא עושה מביא לטרא ועוד צמר גמלים ומבטלן. ומשום שמבטלן קודם שחל האיסור שטרפן ולא נתחברו עדיין בשום חיבור וליכא עדיין לא שוע ולא טווי ולא נוז. וי"ל דהיינו משום דצ"ג יש לו שם לווי דלא מקרי צמר סתם כמ"ש שם בירוש' אין לך קרוי צמר אלא צמר אלים בלבד ושאני ההיא דע"ז (דף ס"ו) חלא דחמרא וחלא דשיכרא דהאי חלא מקרי והאי חלא מיקרי וכיון שחלוקים בשמן הו"ל צ"ר וצ"ג מבא"מ ומתבטל גם בהיותו היתר קודם חלות האיסור ומשו"ה לא הוי כמא"ל

ויש מקום להוכיח שגם דעת התוס' הוא כן ממש"כ בחולין (דף י"ד) תד"ה ונסבין וז"ל ואף על פי שנפלט מבפנים מצד זה לצד זה אינו אסור עד שיפרוש לחוץ וכו' והא דאמרינן בפ' כל הבשר גבי רב ששת דמלח גרמא גרמא תרי מ"ט לאו משום דפריש ב ש מהאי ובלע האי חדא נמי פריש מהאי גיסא ובלע בהאי גיסא. התם פריש לגמרי לחוץ מהאי גיסא קאמר וכך כת ב התוס' בפסחים (דף ע"ד) ד"ה האי מולייתא יעו"ש, וכבר תמה הג' ר' עקיבא איגר בדו"ח בפסחים שם וכתב שלא זכה לעמוד על דבריהם הקדושים דהא התם החשש דאזיל מהאי גיסא ולא יפליטו המלח ואם כן דעדיין ליתא איסורא דהוי דם איברים שלא פירש מכל מקום כשבישל אחר כך יצא הדם ויאסור והניח בתמיהה. וכדי ליישב זה יתכן לבאר כונת התוס' דקשיא להו מאי פריך הש"ס חד נמי פריש מהאי גיסא ובלע האי גיסא דהא יש לומר דסבר רב ששת שגם זה הדם הבלוע יפליטנו המלח שלא יפליטנו בשלימות וישתייר משהו דם דלא יפלוט (א"נ דחייש דפריש מהאי ובלע האי משהו ולא הרבה כ"ז שטרודין לפלוט) דבודאי לא יחלוק על הדבר הנראה בחוש שנפלט הדם במליחה והגם שישתייר רק משהו דם מכל מקום מלח גרמא גרמא דחייש משום מבטל איסור לכתחילה שמבטל הדם האסור כיון שגורם שישאר משהו משא"כ בחד דליכא חששא דפריש מהאי גיסא ובלע האי גיסא כיון דהאי שעתא הוי עדיין דם שלא פירש ואם כן מבטלו קודם חלות האיסור והגם שבשעת הבישול יפרוש הדם הא כבר נתבטל מקודם. והכא דהוי בא"מ ליכא כה"ג משום אמא"ל ומזה הכריחו התוס' דפריש לגמרי לחוץ מהאי גיסא קאמר ועמ"ש הר"ן גבי דגים ועופות וז"ל ואף על פי שאחר שיעור המליחה המוהל מאדים קים להו דבשיעור מליחה יוצא כל מה שהוא דם גמור והשאר מוהל אדום הוא שיוצא ומותר ועוד נראה לי שלא רצו חכמים להחמיר בדבר כיון דקי"ל דבר שמלחו אין עובר עליו ועיין פרמ"ג בפתיחה להל' מליחה שחקר דאם רוצה לבשל בלי מליחה ולהרבות עד ס' לישתרי לכתחילה בשלמא לדידן אותה חתיכה אסורה דפירש ממקום למקום משא"כ להמחבר ס' וכ"ת אין מבטלין איסור לכתחילה הא כ"ז שלא פירש שרי וכה"ג לא מקרי מבטל איסור. וכתב שוב ראיתי שאין זה כלום דלעשות לכתחלה כן אסור ואף בחמץ קודם הפסח לערב לכתחלה אסור, וכ"ת שאין כונתינו לבטל הדם אלא לאכול הבשר אפילו הכי מבטל מקרי וכו' עכ"ל ולפי מה שכתב צ"ע דברי הפרי מגדים דהכא דהוי באיני מינו כבר נתבטל קודם חלות האיסור. אך י"ל דבלא"ה אינו מתבטל קודם שיפרוש דהא באותו שעה עדיין הדם מובלעת בחתיכה וניכר ועומד בפ"ע ואינו מתערב עם המים ורוטב ושאר הבשר (כשהחתיכה ניכרת) ואינו מתערב ומתבטל עד שעת הבישול שיצא ויפלוט הדם ואם כן הוא מבטלו בשעה שפורש וכבר נאסר והדר משום מבטל איסור לכתחילה (ולבטל ברוב חתיכות שווייות שלא תהא החתיכה ניכרת גם אי נימא דגם ביבש ביבש הוי כן כדמוכח מההיא דסכך. אכתי היו מחמירין להשליך חתיכה אחת. וגם להמחבר לא אכלן אדם אחד בב"א)

ועמ"ש בתשובות רע"א (סי' ר"ז) בדין הגבינות שמעמידין בעור קיבת כשרה ויש בחלב הרבה פעמים ס' נגד עור הקיבה דבאיסור בשר בחלב יש להקל טפי בענין הביטול לכתחילה לפי מה שכתב התוס' בעבודה זרה (דף ס"ה) וברא"ש הל' כלאים דבי דכל אחד ואחד שרי ועירובן אוסרן ל"ש ביטול (אף אי בטל היתר בהיתר כיון שהעירוב אוסרן ונעשין גוף א') אלא דדרך בישול אסרה תורה כשאינו נותן טעם אין כאן איסור כלל ועיין מה שכתב הש"כ סי' צ"ב ס"ק ח' היאך ינער הקדירה שיתערב הכל דילמא יש טעם בחתיכה ס' ואיך יבטל איסור לכתחילה וכו' ועל פי זה יש לצרף עוד סברא דבט"ח שנפלה על חתיכה א' שבקדרה עומד הוא לכך שינער הקדירה ויתערב בכל הקדירה ומעיקרא אינו דרך בישול (וגם לא נודע לאיזה נפל) משו"ה לא חל עלה כל כך שם איסור שיאסר לבטל לכתחילה ויתיישב מה שהקשה בחדושי רע"א שם אמאי לא כתב הרמב"ם שנותנן לארמאי לטעום כל חתיכה וחתיכה דשמא זו החתיכה שנפל עלי' הטיפה עי"ש. ועמ"ש הב"ח סי' צ"ח ומ"ש או"ה בשם רמב"ן שאם נפל חלב לקדרה ונמס אם יש ס' מצוה ליתן בו מים קרים לקרוש החלב ולהסירו ובסוף הס' כתב דט"ח שנפל ברוטב של בשר ישפוך עליו מים צוננים ויסיר השומן הצף עליו מלמעלה והנשאר מותר אפי' ליכא ס' וסותר למ"ש מקודם וע' ש"כ ס"ק ט"ז ואולי הכונה דבדליכא ס' יש להתיר עי"ז. ובגם