שדי חמד פאת השדה מערכת א כו

שם פי' לפנינו ממקום הקבוע וע"כ דאין משגיחין על מוצא הדבר שמסתעף ממנו א"כ ה"נ דנין על הצל שאינו ניכר ועל הסכך העיקרי אין משגיחין כלל וע' ח"ס א"ח סי' קע"ח ואכמ"ל א"כ כשדנין על הצל אין עליו דין יבש כלל ולכך מותר לבטל ויש להאריך לפ"ז הא דבעי הכא לערב (עיין בזה לעיל אות ט' בד"ה וידידי)

ובספק כבוש שהביא בשם הגרע"א רסי' ק"ה אם מותר להוסיף מ"ד הפ"מ סי' ס"ד (ט"ס ס"ח) במשבצות הנה הט"ז שם התיר וכתבתי בתשו' מ"ד המהרי"ט דחזקה קמייתא חזקה אלימתה כ"ז שאין הריעותא ברורה כהך דריש נדה ואף דהתוס' בכתובות (דף כ"ג) ד"ה תרווייהו כתבו דאיתרע חזקת פנוי' היינו למיחש לספק הנולד אחר הריעותא או בשעת הריעותא דהספק התם על הקידושין שבשעת הזריקה אבל הכא בספק כבוש שאנו באין לדון על מציאת האיסור לפנינו לומר שנפק מקודם שנראה לפנינו לענין זה לא איתרע החזקה ע"י הריעותא הספק ואמרינן השתא נפל ואין כאן ריעותא כלל דריעותא ברורה שפיר מרעי לחזקה לגמרי ואפי' למפרע וריעותא ס' לא מרע החזקה למפרע ובז"מ ד' הט"ז לחלק מסי' צ"ח וקי"א דהתם בשעת הנפילה איתיליד הריעותא לכך חוששין שמא לא הי' ס' ושמא נפל לקדירת היתר דעכ"פ איתרע לה חזקה מכאן ולהבא אבל בס' כבוש להחזיק הריעותא למפרע מספק ובפרט בב"ח דכל חד לחודי' שרי ומסתמא לא בלע עדין ובנפש חי' סי' מ' כ' להשיג על הט"ז עפי"ד החוות יאיר בתשו' דגם תוך מעל"ע פולט מעט מעט אלא דאיכא ששים א"כ בס' אם נכבש מעל"ע הוי כודאי כפל איסור ואי' אם היה ששים דיש להחמיר כמו בנשפך ע"ש וביאור דבריו דכוונת הט"ז דבנשפך שיש תוכו איסור והאיסור בעצמו יש לו חזקת איסור ועיו"ד סי' קכ"ב בשם זקיני המהרש"ל ומסופק אם הי' בו ס' ונהפך האיסור להיתר מנ"ל להלך אחר החזקת היתר של המאכל ולהפך את החזקת האיסור נלך אחר החזקת האיסור של האיסור וממילא יאסר גם ההיתר אבל בס' כבוש דליכא חזקת איסור שהרי לא נתערב האיסור בממשו שפיר יש לאוקמי' אחזקה א"כ גם בשאר איסורין מותר ועז"כ דאי פולט מעט א"כ שפיר הוי חזקת איסור על המשהו הנבלע תוך מעל"ע אמרי' דנכבש מעל"ע ונשאר באיסורו אך דלענ"ד הט"ז לשיטתו רסי' ק"ה דכבוש בכלי מותר משום דהוי נטל"פ א"כ סובר דקודם מעל"ע לא נבלע כלל מהאיסור וכמ"ש בשו"ת כתב סופר סי' ע"ב א"כ שפיר מכשיר משום חזקת היתר ולפ"ז מה שהשיג הש"ך בנקה"כ על הט"ז סק"ג מדברי האו"ה דהכא כבר איתרע לי' חזקתו ע"ש דהאו"ה לשיטתו דאוסר כבוש בכלי א"כ שפולט מעט ואית לו חזקת איסור משא"כ להט"ז כשמסיר האיסור אית לי' חזקת היתר כנ"ל א"כ בבב"ח שכ"א בפ"ע מותר וגם המעט הנבלע בתוכו כל שלא קבלו טעם זה מזה מותר והי' לו חזקת היתר קודם הבישול ואמרי' דנשאר בהיתירו גם אם בישלו אחר כך מטעם חזקה דהחתיכה כיון דקודם הבישול הותרה באכילה ואף להש"ך בנקה"כ לא איתרע החזקה כלל ועכצ"ל כמ"ש הכו"פ והביאו בפת"ש שם דמיירי שיש כאן ב' חתיכות א' נכבשה מעל"ע וא' בפחות ולא ידעי איזהו בזה שפיר אסור לבשל לדעת החוות דעת אבל בחתיכה אחת ס' נכבשה מותר אף לכתחלה ועי' בשו"ת שב שמעתתא ש"ג פ"ז ובחסד לאברהם חיו"ד ססי' מ"א מזה

ומה שתמה על הצל"ח שנעלם ממנו שכבר קדמו המג"א סי' תק"ז אפש"ל שהמג"א כ' שם רק להרבות על הכלים ולא לבטל בידים והיינו דמפרש דזהו דומיא דעצים שנשרו מן הדקל שהיו עצים כבר בתנור אלא שלא הי' בו שיעור ביטול מותר להוסיף ובכה"ג אין כוונתו לבטל האיסור אלא ההיתר רק דמ"מ אסור לעשות פעולת ההיתר כמ"ש המג"א סי' שכ"ג והפמ"ג ביו"ד סי' צ"ט במ"ז סק"י וע"י אגודת איזוב חאו"ח סי' ט"ז וזהו דמקשה בביצה דהא אין מבטלין איסור לכתחלה היינו משום דהוי יו"ט ועז"כ המג"א דכיון דהוי היתר ממ"נ עתה הוי הכל היתר וכשיתחיל לידלק דהוי מוקצה הרי בדיעבד מותר ליהנות ממוקצה כמ"ש המג"א סי' תק"ט ובפרט דיש עצים דהיתרא וא"צ לעצים דאיסורא וא"צ לדין ביטול אך הצל"ח מפרש הא דמסיקין בכלים שמערב הכלים בידים עם עצים מוכנים דאלו הי' מעורב כבר הי' שרי אפי' בשברי כלים כמו עצים שנשרו מן הדקל להוסיף כהנ"ל ואם כן לערב בידים היכי שרי הא אין מבטלין ולזה כ' דבעודו היתר אפי' בידים שרי כהך דאו"ח סי' תרכ"ו ובזה יש ליישב קו' המפרשים על הרמב"ם בפ"ב מהל' יו"ט הי"ד דמסיקין בכלים ולא פסק דעבד כר' מתנא ולהנ"ל ניחא דלכאו' יל"ד מה קאמר לר' יהודה דאמר מסיקין רק כיון דעיקר הקושי' לר' יהודה דס"ל דמוקצה חמיר אפי' בטלטול וכמו שכתב זקיני הפ"י בשבת (דף מ"ד):( ומש"ה שפיר משני לר"י דס"ל מב"מ לא בטל מכח דיליף מדם הפר ומדם השעיר ולית לי' הא דעולין שאני דשניהם היתר כמו שכתב הר"ן בנדרים (דף) ובין איסור והיתר א"כ בעי' דומי' דדם הפר וכו' דהיינו בלח בלח ומש"ה כ' התוס' ביבמות (דף) דביבש ביבש בטל והייינו אפי' בהיתר בהיתר א"כ נתבטל הכלי בעודו היתר ושפיר משני דעבד כדר' מתנא אבל לדידן דמב"מ בטל רק דעולין שאני משום דהיתר בהיתר בטל לא אמרי' א"כ גם ביטול לא מהני וע"כ דעיקר ההיתר משום דטלטול מוקצה מותר משום אוכל נפש כמ"ש התוס' והמרדכי הביאם המג"א ססי' תק"ט כיון דקיי"ל כר' שמעון דמיקל במוקצה א"כ לא צריך דליעבד כר' מתנה וכו'. ועוד חזון למועד עכ"ד יצ"ו

גם ידידי חתנו הרב המאוה"ג מוהר"ר שמואל אביגדור הלוי יצ"ו שלח לי הערות על דברתי בשדי חמד בכמה מקומות ומכללם הוא בעיקר כללין (בדין ביטול קודם הפסח וכיוצא) וז"ל הנני להציע לפני כ"ק מה שיש לי להעיר על ספרו הקדוש שדי חמד בחלק הכללים במערכת האל"ף באות א' הביא להקשות ד"ה ט"ז סי' תמ"ז סק"ה מתשו' הרשב"א (סי' תפ"ה) הובא במג"א (ס"ק מ"ה) ולעד"נ דהרשב"א לשיטתי' דחו"ן וטעמי' משום דהאיסור אינו נהפך להיתר כמובא בשמו ביוד"ע (סי' ק"ט) משו"ה חשיב קוה"פ כמבטל איסור דהא תוך הפסח איכא שם האיסור על החמץ ומותר רק משום ביטול והא דכתב בדגול מרבבה דבלח לית לי' חו"נ ליתא דבתשו' הרשב"א (סי' ג"ן וסי' תפ"ה) מבואר אף בטעם חו"נ וכ"כ בפר"ח שם (סעי' ד') והא דהוצרך הרשב"א להטעם דהוי כמבטל איסור י"ל דמשום חו"נ יכול לאפות קודם פסח ולא שייך חו"נ (אבל במקום) אבל במקום ששייך חו"נ דהאיסור לא נהפך להיתר ומותר רק משום ביטול אבל לדידן דבלח לא אמרי' חו"נ משום דאיני בעין והאיסור נהפך להיתר דמקלי' בהפ"מ בישול יבש חד בתרי אחר שנודע כמבואר בהגה וסי' ק"ט) לא חשיב כמבטל איסור דהא בפסח כבר נתהפך להיתר

ובד"ה והרב הקשה להפר"ח החילוק בין חמץ קודם פסח למבטל יבש שנתערב חד בתרי לע"ד חילוק ידענא דחמץ כיון שמבטלו לפסח חשיב מבטל איסור דהא בלא ביטול אסור בפסח אבל יבש חב"ת היתר חשוב רק מוסיף היתר בישול ועוד אמינא לולא דמיסתפינא דביטול הטעם בבישול לא חשוב ביטול איסור דבששים לא אסרה תורה כלל ויש לפלפל בזה. עוד הביא להוכיח דאין מבטלין קודם פסח מדכתב במג"א (סי' תס"ז סק"ב) בשם הרשד"ם דאין עושין ס"ס לע"ד אין הנידון דומה לראי' דהטעם דאין עושים ס"ס משום דחיישי' שמא הוא כצד האיסור ואף דאיכא רוב צדדים להיתר מ"מ אם באמת הוא כצד האיסור שוגג באיסור חשוב ולמה נכנס לספק איסור וא"כ מה לי שהוא קודם הפסח הא מ"מ אם אמת כצד האיסור אסור בפסח אבל האיסור הבטל ברוב אין שום צד לאיסור דהא ידעי' דאיכא האיסור ואפי"ה מותר מגזה"כ רק לכתחלה אסור לבטל איסור וקודם פסח דאינו אוסר עדיין שפיר י"ל דמותר לבטל דהא אינו מבטל איסור ויש לפלפל בזה אך אכ"מ ובד"ה וביטול הביא המג"א (סי' תק"ז סק"א) דקודם האיסור מותר לבטל לכאו' קשה דנסתר מחמתו מ"ש (בסי' תמ"ז סקמ"ה) וי"ל דשאני בכלי דהאיסור בא אחר כך משום שנשתנה על ידי האש אבל חלב גם עכשיו אסור עם בשר וחמץ שמו עליו ונדחה ראיית צל"ח נגד צ"ץ. ובד"ה ובספק כתב דספק הגאון רעק"א בספק כבוש בב"ח לבטל בס' נפשט לאסור מתשו' (סי' ל"ח) לע"ד הספק במקומו די"ל כמו דמתירין הבב"ח הכבוש משום דתלי' דלא נכבש