שדי חמד פאת השדה מערכת א כה

מותר להוסיף גם להרשב"א מותר לבטל ובתשו' כ' לדון לענין בצלים שנחתכו דק דק בסכין של בשר להוסיף עד ס' וכמ"ש הד"ג בשם הכנה"ג לערב חלב ביין ולאכלו עם בשר אלא דצ"ע מ"ד הרמ"א סי' ק"ח דפת שאפאו עם הצלי אם יש לו פת אחר לא יאכל בכותח כיון דיכול לאכלו עם בשר ואמאי שרי לערב המים שנפל בו חלב עם בשר אף לכתחלה וער"ן נדרים (דף נ"ב) אך דיש לדחוק לפמ"ש הח"ס סי' פ"ו דלאביי יליף לח בלח מבב"ח דהיתר בהיתר בטל משא"כ ביבש ביבש ע"ש ובפת שאפאו משום ריחא יש לו חשיבות כיבש ביבש להחמיר בו לכתחלה ובשם אר"י חא"ח סי' יו"ד דאסור לערב חלב במים ליתנו לבשר אבל חמץ קודם זמן איסורו שרי לכתחלה להט"ז לערב ונדחק בזה ולענד"נ דכבר נודע קושי' הרע"א סי' ר"ז והח"ס סי' פ"א דהיכי מוכיח אביי בחולין (דף ק"ח) מבב"ח דטע"כ דאו' דילמא הא דאסור משום שהוי היתר בהיתר ואם יש ס' מותר מגזה"כ דדרך בישול אסרה תורה וכמו שכתב התוס' והרא"ש בנדה (דף ס"א) עיין שם אך יש לומר דבשלמא בכלאים שפיר הוי היתר בהיתר לעולם דעיקר איסורין בעת חיבורן וכשנפרדו מאריגתן לא יאסר ועש"ך סו' ק"ה סעיף קטן י"ז אם כן חשיב היתר בהיתר כעומד בפני עצמו שלא יתבטל מה שאין כן בבב"ח דאפשר לסוחטו אסור והיינו משום דאיסור בהנאה שחוץ לגופו וגם בשלכדה"ן אם כן לא גרע מאלו נשרף משום הכי כשמבשל זית בשר בס' חלב הבשר נאסר לעולם ומיושב בזה קושיו' ר' עקיבא איגר שם בהא דאסר לבשל לכתחלה ביש ס' דיש לומר דעל כל פנים נעשה תועבה בבישול על ידי החלב שבתוכה ועכו"פ רסי' פ"ז וכיון שפליטת הבשר נאסר מהחלב שבתוכו וטע"כ דאורייתא אם כן לא מיחשב היתר בהיתר אלא איסור ונתבטל תוך ההיתר והא דהקשו התוס' בנדה שם בהא דבטל בב"ח היינו אי נימא דטע"כ לאו דאורייתא רק דחידוש הוי אם כן אי לאו גזירת הכתוב הי' הבשר מותר אף שיש בו טעם חלב אם כן אף ביותר מס' ראוי שלא לבטל דהא הוי תערובת היתר בהיתר לזה תירצו דאי טע"כ לאו דאורייתא הא אמר בחולין שם דהא דבעי נתינת טעם משום דדרך בישול אסרה תורה אם כן ממ"נ בטל או משום דהוי איסור בהיתר להצד דטע"כ דאורייתא או משום דרק דרך בישול אסרה תורה וחתני הרב החריף המובהק מו' אברהם קרונינגאלאד ני' הקשה לדעת האחרים שהביא הר"ן דגם נ"ט בנ"ט שני שרי א"כ למה יאסר פת שאפאו עם הצלי אך י"ל דהא דשרי נ"ט בנ"ט היא משום דבב"ח חידוש ואין לך בו אלא חידושי בב"ח דרך בישול ולא ע"י דבר אחר א"כ לרבא דאמר דלא ילפי מבב"ח דחידוש הוא וביאר בנוב"ת (סי' ל"ז) דלדידי' ע"כ החידוש הוי משום דשניהם היתר ותיקשי קו' הגמ' כלאים נמי וצ"ל דבכלאים כל שדבר אחר מערבן שניהם יחד בטלים באותו דבר כמבואר ביו"ד סי' רצ"ט בטו' שם משא"כ בב"ח אף טעם ראשון להיתר אוסר כהך דפת שאפאו וכו' משא"כ כשיש ס' במים דרק דרך בישול אסרה תורה לא אסרה א"כ מותר לבטל לכתחילה במים משא"כ לאביי דטעם כעיקר דאורייתא א"כ בחלב עצמו הוי איסור לבטל כהנ"ל דלא יהי' היתר בהיתר להצד דטע"כ דאורייתא וכיון דלא הוי חידוש בבב"ח שוב נ"ט בנ"ט אוסר ואסר גם במים לבטל כהנ"ל (אך דלפמ"ש רש"י לאביי דגמרינן מזרוע בשלה דלא יהיב טעמא שרי א"כ לאו משום ביטול נגעי ביה אפשר דמותר לבטל) א"כ י"ל דשאר איסורין קל מבב"ח לשיטות פוסקים דבש"א טע"כ ל"ד לענין לבטל לכתחלה אך הרשב"א בתשו' אסר לערב חמץ והביא הד"ג שליט"א בשם הקהל יהודה להקשות עליו מהא דיו"ד סי' ק"ט דשרי לערב ביבש עד ס' (וכבר כתבנו לעיל מזה דחמץ שאני) ולהנ"ל י"ל דהרשב"א לשיטתו דהיתר בהיתר לא בטל כמש"כ הנוב"י מה"ת סי' קפ'"ו מדבריו שבתה"א וכ"כ להדיא בתשובתו סי' תתל"א מהך דאין מטבילין כלי לכשיטמא יטהר ומש"ה אסר שם לבטל לכתחלה משא"כ ביבש דיו"ד סי' ק"ט דכבר חל האיסור וכמ"ש בתשו' מהר"ח א"ז סי' י"ז דבצמר רחלים חל כבר איסור אבל חמץ קודם זמנו הוי היתר בהיתר וכ"ה בתשו' מהרי"ל סי' רי"ד הביאו הח"ס חא"ח סי' ק"ז וזה הי' בהעלם עין להעיני כל חי שהביאו הד"ג דכלאים הוי היתר כמו חמץ ולפ"ז י"ל דברי הר"ן בתשו' סי' נ"ט שה"ר דיוכל לבטל חמץ בעודו היתר מהא ותמה עליו הפר"ח סי' תמ"ז סק"ד דהא כלאים האיסור לעולם הוי ואינו תלוי בזמן הוי איסור בהיתר ובטל משא"כ בחמץ ע"ש ולהנ"ל י"ל דהר"ן לשיטתו בנדרים (דף נ"ב) דהא דהיתר לא בטל אינו מטעם דאין מבטלין כו' אלא מטעם דהוי דומיא דעולין ומש"ה דשיל"מ לא בטל א"כ בחמץ דסופו ליאסר לא הוי דומיא דעולין וכמ"ש הראב"ד בתמים דעים סי' ל"ו שהחמץ יש לו זמן איסור והשמן שנפל לתוכו אין לו זמן איסור כאיסור בהיתר דמיא כמו בצמר רחלים ול"ג ע"ש להכי מתבטל לדידי' אם טוחן עם המבוקעות שאינו מוסיף בזה דבר חדש אבל לבטל לכתחלה אסור והט"ז אזל בשיטת האור זרוע סי' תשע"ט דהיתר בהיתר בטיל ול"ש לומר בכה"ג אין מבטלין איסור לכתחל' ע"כ מותר גם לבטל לכתחל' בעודו היתר והדר"ג הביא בשם האפי זוטרי דהרשב"א דאסר מיירי ביבש והט"ז מיירי בלח וכבודו שיחי' תמה עליו שאין שום סברא לחלק בזה ולא נמצא בתשו' הרשב"א לבטל לכתחלה (יש לדחוק בכוונת הרשב"א בתש"ו סי' רכ"ב וע"ש סי' תש"ל בשם הר"ש) והביא שכ"כ בחי' לב"ב פ' המוכר את הספינה והביאו בשטמ"ק שם (דף פ"ז) (ובשם אר"י סי' יו"ד השיאו לע"א) ולענ"ד הסברא דביבש ביבש דאסור לבשל יחד אין האיסור נהפך להיתר אלא דהתורה התירה לאכול כאו"א מטעם שהוא מהרוב ע"כ אסור לבטל גם בזמן התירו כיון דלא נתהפך כלל הוי כאלו עומד בפ"ע משא"כ בלח בלח דהאיסור נהפך להיתר ולדעת הנוב"י סי' מ"ה גם לכתחלה מותר לבטל האיסור מה"ת ולשיטתו שם סי' נ"ד הביטול הוי מחמת שאין בו טעם כאלו נאבד מציאותו וכ"כ גם הישועת יעקב סי' צ"ט סק"ג וע"ש סי' י"ד ובשו"מ מה"ת ח"א סי' י"ב ובז"מ ק"ו התוס' בחולין דף צ"ח בד"ה לאו למעוטי דמה קושי' דלמא למעוטי כל איסורין שבתורה ה"ד לענין שאין מבטלין איסור לכתחילה והכא שרי עי"ש ולהנ"ל ניחא דהא בז"ב הוי לא נתבטל בששים מכל וכל א"כ גם בש"א מותר לבטל ובז"מ קו' התוס' שם ד"ה מ"ד כו' דהא הכא מב"מ הוא ומנ"ל למבשא"מ ע"ש דדייק הש"ס שפיר דמדחזי' בז"ב דהותר גם לכתחלה ע"כ שנתבטל מצד עצמותו כאילו נאבד ע"כ אפילו במבשא"ס שרי א"כ אי נימא דבש"א אסור דלא ילפי מז"ב לבטל לכתחלה הוי אסור לבטל לכתחלה גם בז"ב ודוחק לומר בכה"ג חידוש הוא ובש"א הוי ס"ד דלא בטיל כלל ומיושב קו' התוס' ד"ה לאו ובז"מ קו' התו' ד"ה לחומרא גמרי' וא"ת הא תינח במינו אבל בשא"מ לא בטיל דטע"כ דאו' ע"ש ולהנ"ל ניחא דאי לאו דגבי שאר איסורין הותרה לא הוי מצינין לבטל איסור לכתחלה וא"כ חומרא היא דהא דאמרי' חידוש הוא היינו לשיטות ר' יהודה אבל לדידן לאו חידוש הואי ואפי' מבשא"מ בטל ואחרי שנתבאר דבלח היכא דיש ס' א"צ לדין ביטול אלא הוא כמו שנאבד א"כ ל"ש בזה חמץ שמו עליו דהוי כאילו נאבד

וכת"ה נ"י הקשה עליו דהא בסי' תרכ"ו הוי יבש ביבש ונראה ליישב בהקדם ד' זקיני הלבוש סי' תרל"ב בטעם דסכך פסול פחות מג' אינו פוסל משום דבטל אצל הסכך כשר ואף בניכר כמו בסנהדרין והט"ז שם בסק"ב השיג עליו דל"ש ביטול בניכר ומסנהדרין אין ראי' שהתורה בטלה המיעוט ע"ש ואף שבמשמרת הבית בית ד' שער ד' (דף פ"ב) דאפי' בניכר האיסור בטל עכ"ז אחרי שהש"ך ביו"ד סי' ק"ב סק"ח תפס כהרא"ה נראה דגם הלבוש סובר הכי אלא כיון דאין לנו הלכה מבוארת הסכך רק מקרא דחג הסוכות תעשה לך שתהי' מסוככת לצל מהחמה כמ"ש וסוכה תהי' לצל יומם ולהכי בעי' צלתה מרובה מחמתה ממילא כיון דכתיב בתרי' באספך מגרנך דרשו שאותו הצל המרובה תהי' מפסולת גורן וכשיש רוב צל מסכך כשר מיעוט צל מפסול דנין על הצל שבטל ברוב הכשר שאינו ניכר מהות הצל מאין בא המיעוט והרוב ונהפך להיות כהרוב עד שישנים גם תחת צל הפסול וכמ"ש רש"י בריש סוכה ושחמתה מרובה מצילתה דהמיעוט בטל בהרוב וה"ה כמו שאינו ע"ש והיינו דאז הוי כלא הי' צל כלל וממילא פסול כיון דבעי' סוכה וכמו כן בסנהדרין הקשו המרדכי בפ"ק דחולין והרוקח סי' תס"ו ות"פ דהיכי אזלינן בד' דהא הם הוי קבועים וכל קבוע כמע"מ דמי ותירצו דהדיבור הוי פירש וכ"כ המהרי"ק שורש קע"ב בשם התוס' והרי