שדי חמד פאת השדה מערכת א כד

לא שרי כי אם במקום סכנה ואילו מדברי ראבי"ה נראה דשרי גם בלי חולי כלל והנראה שדעתם כמו שכתב הרא"ה בבדק הבית ד' קכ"ו דלעשותו פגום ולאוכלו לא שייך דין מבטל ואי קשיא אם כן בא ונבטל איסורין במקום שאינו נותן טעם אלא לפגם כגון חומץ על גבי גריסין וכו' הא לא קשיא דבפגם דאינו פגום לגמרי אלא פגום קצת דאינו ניכר הפגם מכח התערובת כמו שכתב הרא"ה שם בדף ק"ט בכי הא ודאי אסור לכתחלה אבל פגום שנפסל מאכילת אדם אין הכי נמי דשרי אף לכתחלה ומכל מקום מדברי הרשב"א ושאר פוסקים נראה דחולקים עליו וסברי דגם כי האי גוונא הוי מבטל איסור וזה נראה דעת השלחן ערוך דשינה וכתב כשכבר נשרף השרץ דלכתחלה אסור בלתי סכנה אך מורם בסי' קנ"ה נראה שמתיר לכתחלה לשרוף כיון דלרפואה קעביד דאין כאן איסור תוס' ברור כדי לאסור וראיתי להפרי חדש במים חיים בתשובה סי' יו"ד שהביא דברי מורם וכתב דלא לרפואה לבד הוא שהתיר אלא אורחא דמילתא נקט ותימה עליו איך לא זכר דהוי מבטל איסור לכתחלה דאף לעשותו פגום אסור כדמוכח מתשובת הרשב"א הנ"ל עכ"ד והם סעד גדול להרב שאלת יעבץ הנז"ל

יב) אין מבטלין איסור לכתחלה לענין קיום מצוה אי איכא משום אין מבטלין וכו' כתבתי בנדפס במערכה זו אות ג' דעות הפוסקים בזה ובסוף ד"ה הראשון כתבתי לענין הכלל דמצות לאו ליהנות נתנו דבדאיכא הנאת הגוף לא אמרינן מצות לל"ן וכתבתי דהנאת צל סוכה אינו ברור דחשיבה הנאת הגוף ויש להתיישב בזה עי"ש ובו בפרק לא עמדתי בעיקר כללא דמצות לל"ן אמנם במערכת המ"ם באות פ"ה רשמתי שם סברות הפוסקים בענין זה ונשאתי ונתתי בדב"ק בס"ד והיא לו נדפסה בקונטריס דברי חכמים (שבשדי חמד ח"א) סי' מ"ז עיש"ב. ועל פי כללין דבדבר מצוה לא אמרו דאין מבטלין כתב הרב פתח הדביר בח"ג סי' ש"ב אות ט' ליישב מה שנהגו היתר במי רגלים שעל הארץ לשפוך עליהם מים לכתחלה בשבת כדי לבטל המי רגלים והוקשה להרב שערי תשובה שם ס"ק ט"ז ממ"ש הרב מג"א בסי' שכ"ג שאסור לבטל איסור בשבת ויו"ט משום מתקן ותירץ דהכא אינו מתקן שום דבר רק שע"י נתינת מים הוי כאין שם מי רגלים וכמסיר גרף של רעי דשרי והרב פתח הדביר כתב וז"ל ולי אפשר ליישב דהכא לא שייך אין מבטלין כמ"ש הרב ב"ח בסי' תרכ"ו בשם המרדכי גבי ביטול סכך פסול בסכך כשר וא"ת והא אין מבטלין לכתחלה י"ל דקודם יו"ט שאינו איסור עדין נתקן ועוד דהא דאין מבטלין לכתחלה הוא מדרבנן והני מילי במקום שנהנה כגון לאכול או להחם אבל מצות לל"ן עכ"ל דמבואר מתירוץ שני דאפי' ביו"ט מבטלין לכתחלה במידי דליכא אלא הנאה דמצוה והכא נמי זה שמבטל המי רגלים לא לצורך גופו כי אם לצורך מצוה שיוכל לברך ולהתפלל יוכל לבטל לכתחלה ולא חשיב מתקן כיון שאינו לצורך גופו. ואני ההדיוט כתבתי בדף ה' ע"ב דאינו מבין דבריו דהרב שע"ת לא הוקשה לו מדין ביטול איסור לכתחלה (דזה גם בחול אסור) אלא מה שהוקשה לו הוא ממ"ש הרב מג"א דאין מבטלין בשבת ויו"ט משום מתקן ולמה שהוכיח מתירוץ שני שבמרדכי שגם ביו"ט מותר לתקן ולבטל משום צורך מצוה כתבתי שאין לזה הכרח אלא כונת תירוץ השני הוא דאפילו נאמר דביטול סכך פסול בכשר הוא אף שהגיע יו"ט והיינו בעושה סוכה בחול המועד (דלפי תירוץ ראשון היה לנו לאסור) היינו טעמא דשרי משום שהוא לצורך מצוה דבזה לא אסרו אלו תורף הדברים שבשדי חמד שם ועל זה כתב לי ידידי הרב המפורסם מוהר"ר אברהם מתתיא חלפון יצ"ו (בכלל כמה הערות ששלח לי בקבלתו הספרי שד"ח) וז"ל וי"ל שדימה הנושאים דלאו ביטול מקרי לענין ביטול איסור ואפילו בזמן דאתסר ביטול וזהו כונתו מ"ש דאפי' ביו"ט מבטלין ומכיון שהותר אין לנו לאוסרו עכ"ל יצ"ו כונתו ליישב דברי הר"ב פתח הדביר אבל לענ"ד אין דבריו מתיישבים בסיגנון לשונו וגם ללמוד הביטולים זה מזה אי אפשר כמו שמתבאר מדברי הרב מג"א דכונתו לומר דאף באופן דבחול מותר לבטל ואין בו משום מבטל איסור לכתחלה כגון באיסורין דרבנן למ"ד דמותר להרב עליהן ואין בזה משום מבטל איסור לכתחלה וכן ביבש ביבש שרוצה לבשלן דמותר להוסיף עליהן ולבשלם מ"מ משום מתקן אסור ביו"ט (ושבת דנקט הרב מג"א לאו דוקא כמו שפירשו דבריו רבני האחרונים) הרי דלא. ילפינן מהדדי וא"כ לגבי צורך מצוה נמי י"ל אע"ג דבחול כשעושה לצורך מצוה אין לחוש משום מבטל איסור לכתחלה מ"מ בשבת ויו"ט אסור משום מתקן ומגוף דברי הרב המרדכי בתירוץ השני כבר כתבתי דאין הכרח שכונתו על יו"ט עצמו אלא כונתו על לאחר שנכנס יו"ט והיינו בחוה"מ דקי"ל דעושין סוכה בחוה"מ ולכן הוצרך הרב שערי תשובה ליתן טעם למה שנהגו היתר במי רגלים משום דהוי כמסיר גרף של רעי וק"ל ועיין בספר לב מרפא לתנא ירושלמאה רל"ץ בד' ג' ע"ד ובדף ד' ע"ב (בד"ה ובדרך) נסתפק במי שבטל אתרוג ערלה לכתחלה אם יכול לצאת ידי חובת המצוה באתרוג מהתערובת והביא מה שכתבו הפוסקים בביטול איסור לקיום מצוה א ושקיל וטרי ומסיק דאינו יוצא ידי חובתו

ועל מה שהקשיתי ע"ד הרב נהר שלום דתירוצו דבמקום מצות ליכא משום ביטול איסור לכתחלה עיין מה שהבאתי לקמן באות י"ג (בד"ה ובאות ג')

יג) אין מבטלין איסור לכתחלה לענין חמץ קודם הפסח שלא חל עדיין שם איסור עליו אי איכא משום אין מבטלין וכו' הארכתי קצת בנדפס מערכה זו אות א' ושם בד"ה ומכל האמור וכו' נשמט סיום הדיבור ההוא וכצ"ל גם הרב פרמ"ג בס' ראש יוסף למס' חולין על דף צ"ז ע"א (אמה שאמרו בש"ס קדרה שבשל בה בשר לא יבשל בה חלב) כתב בשם הרב פני יהושע בשיטתו לפסחים על דברי התוס' דף ל' ד"ה לישהינהו דלא אמרו אין מבטלין איסור אלא באיסורא בלע ולא בהיתרא בלע כמו חמץ לפני הפסח וכתב על דבריו לא ידענא דא"כ יהא מותר לבשל בשר בקדרה שבשל בה כזית חלב וימלא אחר כך בשר שיהא ששים ואף לאחר מעת לעת דהוי תרתי לטיבותא נותן טעם לפגם ומשהו ולא שמענו זאת מעולם מי שיאמר כן עכ"ל ועל כולם יש להעיר דהרי בחמץ לפני הפסח נקטינן דאסור לבטל לכתחלה (כל זה נשמט בנדפס) וס' פני יהושע הנ"ל אין מצוי אצלי לעיין בדב"ק שנראה מדברי הרב ראש יוסף דלקושטא דמלתא ס"ל להרב פני יהושע כן ואילו מדברי הרב כתב סופר בחיו"ד סי' ה"ן שהבאתי לעיל באות ו' אין נראה כן אלא משמע שרצה לומר כן וחזר בו ומי שנמצא אצלו ישכיל בכוונתו

ובעיקר כללין שדר לן חורפא ידידי הרה"ג מוהר"ר יוסף לעווינשטעיין אבד"ק סרעאצק יצ"ו בקבלתו הספרי שדי חמד וזה לשונו פתח דבריו מבין שורתיים יצהירו אות א' בהא דבכל האיסורין מותר לבטל קודם שנעשה איסור ולא בחמץ אף שהיה קודם הפסח לענ"ד כן נראה מפסחים (ד' ו') המקדש בחמץ מו' ולמעלה א"ח לקידושין והקשה בס' נחלת צבי סי' צ"ט דאמאי אינו בר דמים הא יכול לערב ברוב היתר ע"ש ונר' דבחמץ הרי מחויב להשביתו ולבערו ובהולך מביתו חייב לבערו באין דעתו לחזור א"כ באוכלו מבטל בקום ועשה וזו ביאר א"ו חמץ שמו עליו לבערו ויש לעיין בהא דמכות (ט"ז) ביטלו ולא ביטלו הא משכחת לה בכה"ג ובז"מ ד' התוס' בזבחים (ד' ט"ז) ד"ה ואם דיש ביטול ברוב והקשה הראש יוסף בחולין ד' קי"א ד"ה הלכתא וכו' דא"כ למה הצריכה שבירה או הגעלה דהא מדאורייתא ברובא בטל ע"ש ולהנ"ל י"ל דאוסר לבטל נותר מה"ת כיון דמצותו בשריפה ובשבירת הכ"ח הוי במקום שריפה כמ"ש הר"ן סוף ע"ז וכן בשפיכת מי ההגעלה משא"כ לבשל בו אף דבכל יום נעשה גיעול לחבירו ה"ד קודם שנעשה נותר דאז הוי ככל האיסורין אבל אחר שנעשה נותר מצותו בשריפה ושבירה דוקא וה"ה חמץ אסור לבטלו כמ"ש המקור חיים (סי' תמ"ז סק"כ) דלאו מטעם ביטול הוי אלא דעשאו כאינו נראה ומצוי וכמש"כ הב"ח והמג"א רסי' ת"נא לענין בלוע בכלי וצ"ע מזה על הגרע"א בתשו' סי' ל"ח וכעין זה ביו"ד סי' רצ"ט דאין עליו צורת צמר רחלים ומותר לערב בפשתן אך הט"ז סובר דכיון דקיי"ל כהר"ן בתשו' דהיתר בהיתר בטל נמצא שנתבטל קודם שנעשה איסור ועוד דכשהגיע ע"פ בשעה ו' שנאסר מדרבנן יתבטל אז כמ"ש המהר"ח א"ז סי' י"ז לענין נתערב ממילא דהא בדרבנן