שדי חמד פאת השדה מערכת א כג

הסברא יע"ש לפ"ז מתורץ שפיר קושיית החקר הלכות על הנוב"י דבסכך פסול שנתערב בסכך כשר דאנו דנין רק על הצל שנתערב הצל של הסכך פסול לצל של הסכך כשר לא שייך בזה לומר דאתי אליהו ויאמר דזהו האיסור דזה דומה ללח בלח שנתערב וה"ה בצל שנתערב ואין לחוש אם הסכך פסול ניכר כמו דלא חיישינן בסנהדרין על הדיין שניכר כיון דדנין רק על הדיבור וה"ה בסוכה דנין רק על הצל ובצל אינו ניכר צל מהפסול. אבל לעולם ביבש ביבש שאם יבא אליהו ויאמר דזהו האיסור יהי' ניכר האיסור הדין עם הנוב"י. דאסור מה"ת לבטלו עכ"ד הרב הנ"ל יצ"ו ועיין בס' כלילת המנורה לידידי הגאון משה נתן הלוי אבד"ק דובנא יצ"ו במערכת האלף אות ז' ולקמן באות י"ג (בד"ה וכת"ה) וידידי הרה"ג מוהר"ר שמואל ווייס אבד"ק ווענגראווא יצ"ו כתב להכריח שאין לחלק בין לח בלח ליבש ביבש מדברי התוספות בבבא קמא דף ק' שהקשו בהא דדן את הדין טיהר את הטמא מה שעשה עשוי דמוקמינן בסנהדרין כשעירבן עם פירותיו והיינו עם פירות מרובין דנתבטלו הטמאין ברוב והלא למאי דבעי לאוקומי כר' מאיר איך מתבטלו הא ר' מאיר סובר בהנזיקין גבי אגוזי פרך נפלו ונתפצעו אפילו שוגג לא יעלו ולפי סברת הנודע ביהודה דיש לחלק בין לח בלח ליבש ביבש אין שום קושיא דהרי מבואר בהנזקין דבדאורייתא לא קניס ר' מאיר שוגג אטו מזיד ואם כן רק התם בנפלו ונתפצעו דמדאורייתא חד בתרי בטיל ולא אסור אלא מדרבנן שפיר סובר אף בשוגג לא יעלו אבל כאן דהוי דאורייתא לא קניס ונתבטלו ומדהוכרחו לתרוצים אחרים מוכח דסברי דאין מבטלין איסור לכתחלה הוא מדרבנן אף ביבש ויבש דלא כהנודע ביהודה עכ"ד יצ"ו

יו"ד) אין מבטלין איסור לכתחלה בנדפס במערכה זו אות ש"ס הבאתי חקירת רבני האחרונים בדבר שכבר נעשה ונתבטל ביד עכומ"ז ועתה רוצה הישראל לקנות ממנו אם הקניה חשיבא כמבטל לכתחלה עיש"ב ועוד הבאתי דברי רבנן בתראי בענין זה בקונטריס אסיפת דינים במערכת הדל"ת אות י"ב עי"ש. והרב מוהר"י עאייש בשו"ת בית יהודה במנהגי ארגי"ל דף קט"ו ע"ג כתב דמה שקונה מהעכומ"ז חשוב לכתחלה ואסור וכבר השיב על דבריו הרב ערך השלחן ביו"ד סי' קט"ו אות ז' והבאתי דבריו בקונטריס אסיפת דינים במערכת חלב של עכומ"ז אות ט' עי"ש שיש לחלק בין עכומ"ז דעלמא לחנוני שאומנותו בזה וידידי הגאון עמודי אש יצ"ו בסי' י"ג אות ג' הביא תשו' הרדב"ז שהבאתי בנדפס דהקניה הוי לכתחלה ואסורה וכתב שבס' יד המלך בפרק ט"ז ממא"ס תמה עליו דא"כ איך אנו קונים בצים מן העכומ"ז וע"כ משום דבטל ברוב ודחה דבריו דבבצים ה"ט דאמרינן כל דפריש מרובא פריש והבצים שאנו לוקחים מהעכומ"ז אינם טריפות משא"כ כשידעינן שיש בדבר שנקנה ממנו תערובת איסור שנתבטל בזה סובר הרדב"ז דהקנין הוי לכתחלה והוי מבטל איסו"ל והאריך קצת בזה ושוב כתב (בד"ה והנה הפרמ"ג) דמבואר בש"ד סי' ט"ן ובתו"ח כלל ל"ה דהקניה לא מיקרי לכתחלה ומותר לקנות הדובשנות מן העכומ"ז שנתבטלו בס' וכ"ה בשו"ת מוהר"ם מלובלין סי' ק"ד וע' ביו"ד סי' ח"ק וקכ"ב ובאחרונים שם דמבואר דהקניה הוי דיעבד וגם טעם שני שכתב הרדב"ז משמע דאנן לא קי"ל כן עכ"ל וכבר הבאתי בנדפס דעת הרבה מרבני האחרונים שמסכמים כן לדינא עיש"ב. ונדפס עתה (בשנת ששו"ן) ספר כללי הוראה עם ליקוטי רימ"א לידידי הגאבד"ק גוזאדזיץ יצ"ו וראיתי שם בדף א' ע"ב בליקוטי רימ"א סוף סק"ה שהביא בשתיקה מה שכתב הרב זכור לאברהם בחלק ג' במערכת ביטול (שרשמתי אני הדל בנדפס באות ש"ס) דחשיב לכתחלה הקגין מן העכומ"ז והוא חידוש לרב גדול שכמותו שנעלם ממנו כל אשר רשמתי בנדפס בענין זה שמתבאר דהסכמת רבני האחרונים היא דחשיב דיעבד ועיין במה שהבאתי בקונטריס הערות לחלק הכללים בסי' קי"ח אות

יא) אין מבטלין איסור לכתחלה לדעת הפוסקים שהבאתי בנדפס במערכה זו אות דק"ן דלא אמרו אין מבטלין וכו' אלא כשמרבה על האיסור כדי לבטלו אבל אם משנה האיסור ועי"ז יבא לידי היתר שפיר דמי נראה דהה"ד אם רוצה לעשות את איסור ש א המושבח שיהא פגום ויהיה מותר לערבו בהיתר שפיר דמי שהרי אינו מרבה אלא משנה האיסור ואין בזה משום ביטול איסור לכתחלה ולדעת הסוברים שגם בבא לשנות האיסור מכמות שהיה יש בו משום ביטול איסור לכתחלה הה"ד בפוגם את האיסור כנלע"ד מסברא אמנם ראיתי להרב יד אפרים בחי' ליו"ד סי' צ"ט שכתב שהרב שאלת יעב"ץ ח"ב סי' קל"א כתב שאם רוצה לעשות איסור מושבח פגום כדי שיוכל לערבו בהיתר ג"כ הוא בכלל אין מבטלין איסור לכתחלה וכו' וכתב דצ"ע דאפי' למ"ד דאין מבטלין וכו' הוא מדאורייתא נראה דהיינו דוקא לענין ביטול שטעם האיסור בעצמותו הוא עדיין בשבחו ולא פקע האיסור ממנו אלא לפי שאכלו על ידי תערובות אין טעמו נרגש להאוכל ובזה אמרינן דלכתחלה אסור משא"כ כשעושהו פגום שפקע איסוריה מניה בעצמותו וכשבא אל תוך התערובות כבר טעמו פגום הוא מותר ולא שייך בזה אין מבטלין איסור מה שגורם להאיסור עצמו להיות נהפך להיתר וכן נראה מהפוסקים. שוב ראיתי בשו"ת ח"ץ סי' ק"א שכתב להדיא דלבשל דבר הפוגם לא מיקרי מבטל איסור כי אין ספק דמדאורייתא שרי לפוגמו שהרי אינו נהנה לא מטעמו ולא מכמותו שהרי טעם הנפלט מדופני הכלים אינו ניכר כלל כו' עי"ש ושמחתי ונפלאתי על בנו הגאון יעב"ץ איך כתב כן מאחר שכבר הורה זקן אביו הגאון ז"ל להיפוך עכ"ל ולפי מה שהסביר הגאון יד אפרים במחלוקותו עם הגאון יעב"ץ נראה דגם המחמירים במשנה האיסור מודים להתיר בפוגם האיסור והנה הגאון יד אפרים ראה דברי השאלת יעב"ץ שבחלק ב' והשיב על דבריו ואנכי הרואה שכן כתב גם בחלק ראשון סי' קנ"א לדבר פשוט שלפגום את האיסור הוא בכלל ביטול איסור לכתחלה והגאון ערוך השלחן ביו"ד סי' פ"ו אות ו' חלק עליו והביא דברי הרא"ה בבדק הבית דף קכ"ז שכתב וז"ל דומה למי שבא להפסיד גופה של נבלה עד שתהא פגומה כשהיא בעין דודאי מותר לו לעשות כן ואחר כך מותרת לו עכ"ל והוא תנא אילנא רברבא דמסייע להרב יד אפרים גם ידידי הגאון מוהרי"א יצ"ו בספר עמודי אש סי' י"ג (אות א' בד"ה ויש לחקור) עמד בחקירה זו וכתב שבשאלת יעב"ץ ח"א סי' קכ"ו ובמור וקציעה ח"ב כתב בפשיטות שאסור וחלק עליו דמוכח מדברי הראשונים שאין בזה משום מבטל איסור וכו' עי"ש ועיינתי בשאלת יעב"ץ ח"א סי' קכ"ו שציין הרב יצ"ו (וגם בסימן קכ"ז) ולא ראיתי שדבר מזה כמו שיראה הרואה ובסי' קנ"ו (בסוף ד"ה ותו) כתב ואף על גב דנותן טעם לפגם בבשר בחלב נמי שרי היינו בנפגם קודם שנאסר אבל משנאסר ודאי אין לו תקנה בפגם כלל כדמוכח מהנ"ל והוה ליה כחרכו לאחר זמנו עכ"ל וכנראה דאזיל לשיטתיה אבל ודאי לא לכך נתכוון הרב עמודי את יצ"ו שהרי בתשובה זו לא הזכיר משום ביטול איסור לכתחלה (כמו שכתב בשמו בעמודי אש) (ספר מור וקציעה אין אצלי) וכנראה הוא טעות הדפוס וכונתו לסימן קנ"א הנז"ל ועם שאין לתמוה שלא הזכיר דברי הרב ערוך השלחן שקרוב לומר שאין מצוי אצלו אך חידוש הוא שלא הזכיר דברי הגאון יד אפרים הנז"ל שהם במקום מקור הדין דביטול איסור לכתחלה (בסי' צ"ט)

ונזדמן לידי (בשאלה ליומיה) ספר היקר חקרי לב יו"ד ח"א וראיתי שעמד הגאון בזה בסי' מ"ה ואעתיק תורף דב"ק כי הספר יקר המציאות והוא שחקר על מה שכתב מרן ביו"ד סוף סי' פ"ד שרץ שרוף מותר לאוכלו משום רפואה דלמה לא כתב כלשון הארחות חיים (מאריה דהאי דינא) מותר לשרוף שרץ לאוכלו וכדבריו כתב המרדכי בריש פרק כל שעה בשם ראבי"ה דכל שלא כדרך הנאה שרי לגמרי וכלשון הזה פסק מורם בסימן קנ"ח ואם כן למה שינה בשלחן ערוך ונקיט בשכבר נשרף וטפי הוה ליה להשמיענו דשרי לכתחלה לשרופו ואולם בדברי ראבי"ה וארחות חיים ומורם קשה תינח דאיסור שרוף פקע איסורי' אך לעשות כן לכתחלה אסור על כל פנים מדין מבטל איסור לכתחלה דמה לי להתיר איסור על ידי ביטול או על ידי פגם ומהאי טעמא קימא לן דאסור לעשות נותן טעם לפגם לכתחלה כמבואר ביו"ד סי' ק"ג וסי', קכ"ב וכמו שכתב הרשב"א בסי' תצ"ח ואיך התירו לעשות איסור פגום בעין לאוכלו דלמאן דאמר דאין מבטלין מדאורייתא