שדי חמד פאת השדה מערכת א כב

כשהאיסור נשאר בעין לכ"ע אסור לבטל וכדברי אלה כתב החת"ס בת' חיו"ד סי' שי"ט ועי' צל"ח ביצה ד' ובזה י"ל וא"כ י"ל דלהראב"ד אין שום חילוק בזה ואף היכא דלא נשאר אלא הטעם גם כן אסור לבטל אבל התוס' סוברים דדוקא היכא דנשאר גוף והאיסור בעין בזה אין מבטלין משא"כ כשלא נשאר אלא הטעם מבטלין אף לכתחלה דיש להעיר דמה קאמר חידוש ש"ר דהכא בטיל והלא לר"י לא מוכח דהוא דאורייתא אך יש לדחות דא"כ נילף דבטיל ושוב יהי' מוכח דא"מ ויש להאריך ועיין בתשו' פנ"א דסברא הוא דמדכתיב אחרי רבים להטות היינו כשנתערב אבל לערב דמיהם יאכלו ישראל תבשיל מעורב באיסור יעש"ה היוצא לנו מדברינו דרמיזא באורייתא הך דאין מבטלין אלא הפלוגתא הוא בלא נשאר אלא טעם והא שהקשינו דאמאי לא נלמד גם מזרוע בשלה יש לומר דדוקא לענין התפשטות הטעם בס' במין בשא"מ או אף במב"מ זהו הוא דילפינן מזרוע בשלה אבל להתיר איסור דאין מבטלין אף דלא נשאר אלא טעם לא נוכל למילף ויש עוד להאריך וכעת ראיתי דאף דדברי הרב נוב"י בדפרח"ח ובזה נתיישב קו' הכריתי ס"ק אמנם תמוה קושית הפר"ח שתמה להראב"ד והוכיח מזה דהוא דרבנן והלא ביבש לכ"ע הוא ד"ת באופן שדברי הנב"י צ"ב ומצאתי בספר מלא הרועים הורגש בכ"ז יעש"ה מהא דהקדם נתינה לגר כו' י"ל כמ"ש הנוב"י שם באותו תשובה יעש"ה ומיהו לענין דינא ראיתי דנוהגים להקל כש"ך וצ"ע כעת

וראיתי להפ"ת בסק"ח העיר לשיטת הראב"ד ע"כ דהיא הלכה למשה מסיני דדינם כדאורייתא ובאה הלכה ע"ז דדוקא לכתחלה אבל בדיעבד מותר דאל"כ מי איכא מידי דמדאורייתא אסור רק לכתחלה ומותר בדיעבד הנה משום הא לא ארי' דהמעיין בתוה"ב בד' ש"ד בענין כלי עכו"ם שצריך ללבן להגעיל מקודם ואח"כ יטבלנו כמבואר בקרא כ"ד אשר יבא באש ואח"כ וטהר ואעפ"כ בדיעבד עלתה הטבילה אף שהיתה קודם ההכשר הרי גם בדאורייתא שייך לחלק בין לכתחלה ודיעבד ועיין בר"ן פכ"ש ובע"ז בפ' בתרא וברמב"ן כתב שם בדף ס"ז דבדאורייתא א"ל ועכ"פ י"ל דהראב"ד בזה לשיטתו ואולי משו"ז ל"נ להתו"ס ל"ת כהראב"ד והבן עכ"ד יצ"ו

ח) אין מבטלין איסור לכתחלה כתבתי בנדפס מערכה זו אות ז' (בד"ה ובעיקר) דבדבר שאסור בהנאה לכ"ע הוא מדאוריי' עי"ש גם ידידי הגאון עמודי אש יצ"ו בסי' י"ג אות ג' הביא מ"ש הישועות יעקב דבאיסורי הנאה לכ"ע הוא מדאורייתא ויישב בזה הרבה קושיות שנתקשו כמה רבנים עי"ש דב"ק ולפי דרכנו למדנו שאין סברא זו פשוטה שהרי דעת כל הרבנים שהזכיר שם היא שאין חילוק בזה ונראה לע"ד שמאחר שלא נמצא דבר זה מפורש בש"ס ובגדולי הפוסקים לא נוכל לדחות דעתם עפ"י סברת איזה רב אחרון אם לא נמצא הכרע לזה בש"ת והראשונים. ועיין לקמן באות י"ג בדברי ידידי הגאון מוהרש"ל הכהן נ"י (בד"ה ולענין מה שהביא) ובתשובת שאילת שלום תניינא שהבאתי לקמן אות קל"ה סק"ד

עתה ראיתי בספר כרם חמד בח"ב דף י"א בחידושיו לסי' צ"ט שכתב בשם ספר דרישת הזאב במסכת ערלה פרק א' משנה ו' דבאיסורי הנאה לכולי עלמא אסור לבטל מן התורה ובזה כתב הרב המחבר יצ"ו ליישב קושיית הרב פתחי תשובה בנחלת צבי בסי' צ"ט על דברי הרמב"ם וכתב בשם ספר שערי חכמה שער ו' אות ט"ז בהגהה שהוכיח מדברי התוספות בפסחים דף ה' ע"א ד"ה ואומר (ויש דפוסים שמתחיל הדבור וכתיב) שכתבו אי נמי כיון וכו' וצ"ל דלכתחלה אסור לעשות זה וזה גורם משום דהוי כמבטל איסור לכתחלה והוכיח מזה שדעת התוספות שמן התורה אסור לבטל לכתחלה שלא כמה שכתבו בשם הרשב"א והר"ן והרב המחבר יצ"ו דחה דבריו דיש לומר דבחמץ שאסור בהנאה הוא דסברי התוספות שהוא לן התורה אבל בשאר איסורין אינו אלא מדרבנן וכתב עוד דבזה יש לדחות מה שכתב בשו"ת שער הזקנים חלק ב' דף נ"ד ע"ב ואין הספרים הללו מצויים אצלי אבל מובן שדעתם שאין לחלק בזה בין איסורי אכילה לאיסורי הנאה ודעת הרב דרישת הזאב היא דיש לחלק כן. ובמכתב ידידי הרה"ג מוהר"ר שמחה כהנא אבד"ק לוקישווקא יצ"ו כתב לי שבספר עהבו"ש (לפי הנראה הוא ס' ערוגת הבשם שאינו מצוי אצלי) סי' צ"ט סק"ב כתב דבאיסור הנאה אסור מן התורה לדברי הכל ושהביא כן גם בשם מקמ"ח

ט) אין מבטלין איסור לכתחלה בנדפס מערכה זו אות ח' הבאתי מחלוקת רבני האחרונים דיש סוברים דגם ביבש ביבש נחלקו הקדמונים באיסור ביטול האיסורים אם הוא מדאורייתא או אינו אלא מדרבנן ויש אומרים דדוקא בלח בלח הוא דנחלקו אבל ביבש ביבש לכ"ע הוא מדאורייתא וכתבתי שזו דעת הרב חת"ס בחא"ח סי' קכ"ט ובחיו"ד סי' שי"ט עי"ש וכ"כ בחת"ס חח"מ סי' כ"ב (בד"ה בהא סלקינן) וז"ל ולע"ד דלבטל יבש ביבש במינו אפילו באלף לכ"ע איסור תורה הוא בלי ספק מה"ט גופיה דא"כ איך משכחת לכלב תשליכון אותו ולגר אשר בשעריך תתננה ואכלה הלא כל אחד יערבנו חד בתרי באופן שלא יכיר האיסור ואין זה כוונת התורה ולא פליגי תוס' והראב"ד אלא בלח בלח בס' שבטל האיסור וכלה ואבד מן העולם וכו' ובזה מיושב קושיית השעה"מ מההיא דלא אמרה תורה שלא לתקלה וכו' עכ"ל וכן השיג ידידי הגאון עמודי אש יצ"ו בסי' י"ג אות ג' ע"ד איזה מחברים שכתבו להוכיח דאין מבטלין איסור הוא מן התורה ודחה דבריהם עפי"ד הנו"ב וחת"ס דביבש ביבש לכ"ע הוא מן התורה עי"ש אמנם המעיין בכל מה שרשמתי בנדפס שם ישר יחזה שאין סברא זו מוכרחת ומוסכמת ועל הקושיא שהביא בחת"ס סי' שי"ט מההיא דמאכילין לחולה הקל קל טבל ותרומה וכו' שהיא הכריחתו לחלק בין לח בלח ליבש ביבש עיין מה שהבאתי בנדפס באות ז' (בד"ה וכתב הרב) ובספר זכר ישעיהו ד' ו':

וידידי הרה"ג מוהר"ר שלמה אברהם רזעכטא מעיר אזארקאוו יצ"ו כתב אלי וז"ל כת"ר הביא בספרו שדי חמד בקונט' הכללים שם אות ח'] בשם הנוב"י (מהד"ת חיו"ד סי' מ"ה) דביבש ביבש לכ"ע מה"ת אסור לבטל לכתחלה עכד"ק. והנה ראיתי בס' חקר הלכה (ערך א') שהשיג עליו מהא שהביא הב"ח או"ח ריש ה' סוכות בשם מרדכי הארוך והאגודה דמה מבטלין סכך פסול בסכך כשר כיון דהא דאין מבטלין היא מדרבנן וה"מ במקום שנהנה אבל מצות לאו ליהנות ניתנו יע"ש והרי שם הוי יבש ביבש ואלו אתי אליהו יגלה איזה הוא הפסול והניחו בקושיא יע"ש ולפענ"ד אינו קושיא לפי מה שהעלה הטו"ז באו"ח (סי' תרל"ב סק"ב) בשם הלבוש דהטעם דסכך פסול פחות משלשה אינו פוסל משום דבטל אצל הסכך כשר ואף שניכר האיסור בטל כמו בסנהדרין דאזלינן בתר רוב אף שניכר מי הוא המזכה ומי הוא המחייב. והט"ז חולק דבודאי כל שניכר האיסור לא שייך ביטול ברוב. ומסנהדרין אין ראי' דשאני התם שהתורה בטלה דעת המיעוט לגמרי יע"ש ואני העלתי לתרץ קושיית הט"ז דנהי דהסכך פסול ניכר מ"מ אין דנין רק על הצל ובצל אינו ניכר אם הוא סכך כשר או פסול ומ"ה שייך ביה ביטול שוב מצאתי בח"ס (חא"ח סי' קע"ח) וז"ל והנה אהך דלבוש דצל סכך פסול מתבטל בכשר לא תקשה הא הו"ל קבוע וניכר במקומו די"ל דדיינינן על הצל והו"ל פרוש וסברא זו כ' המג"א ובסי' חצ"ר ס"ק י"ג) עכ"ל ושמחתי שכונתי לדעתו בעזה"י ובחיבורי שו"ת בכורי שלמה (חא"ח סי' כ"ה אות ע"ה) הבאתי ראי' לסברא זו מדברי הר"ש מקינון בס' הכריתות שהקשה בסנהדרין אמאי אזלינן בתר רוב והא המיעוט סנהדרין הוי קבוע. ומתרץ כיון דהדיבור נייד הוי כפיר ש יע"ש והסברא לכאורה אינו מובן אמנם האחרונים העלו בטעם סברתו כיון דאנו דנין רק על הדיבור דאין לו נ"מ על הדיין איזו הוא וכיון דבהדיבור לא ניכר מי המחייב ומי הפוטר דינו כפירוש לפ"ז נלפע"ד דה"ה בסוכה ג"כ עיקר המצוה הצל כשם הסוכה מ"ה אנו דנין רק על הצל ולא הוי קבוע והבאתי בחיבורי עוד ראיות לזה