שדי חמד פאת השדה מערכת א כא

גם ראיתי) אבל עתה נראה לי כי דב"ק נכונים כמו שביארתי דברי הרשב"א לעיל (בד"ה ומלבד) והמעיין יכריע

גם הרב ערוך השלחן בחלק יו"ד סי' צ"ט אות ו' כתב דלהוסיף על התערובת לכולי עלמא הוא רק מדרבנן וכתב שכן נראית דעת הרב מוהרש"ך עי"ש ועם שיש מפקפקים בזה כמו שרמזתי בשדי חמד בסוף אות ו' ובאות ט' עי"ש היינו לומר שלהסוברים שהוא מה"ת אין חילוק בין אם מערב בתחלה ובין אם מויסף על התערובת אלא בכל ענין אסור מן התורה לדידהו ודכוותא נמי לדעת הסוברים שאינו אסור אלא מדרבנן אין חילוק בין בא להוסיף ובין בא לערב לכתחלה אלא בכל ענין הוא מדרבנן והגאון חתם סופר כתב להכריח שיש לחלק בין לח בלח ליבש ביבש דביבש ביבש הכל מודים שאסור מן התורה לבטל מדאמר רחמנא גבי נבלה ליתנה או למכרה וכן בכלי חרס ישבר והרי יכול לערב ברוב היתר וכו' אלא ודאי דגבי יבש ביבש לדברי הכל אסור מן התורה לבטל (כמו שכתבתי בשמו לקמן באות ט') והוא מה שרמז הגאון ילקוט הגרשוני יצ"ו שמקשים מנבלה וכו' על כל פנים עינינו הרואות שאין רוח חכמתם נוחה לומר דבכי האי גוונא לדברי הכל אסור מן התורה אלא להסוברים דביטול איסורין הוא מדרבנן גם לערב בתחלה הוא מדרבנן

וכן מתבאר מדברי ראבי"ה שהביא המרדכי והאגודה בפרק קמא דסוכה אההיא דחבטן ועירבן ומבטלן ברוב ואם תאמר הלא אין מבטלין איסור לכתחלה וכו' ועוד תירץ דהא דאין מבטלין לכתחלה מדרבנן הוא והני מילי במקום שנהנה כגון לאכול או להחם אבל מצות לאו ליהנות ניתנו עכ"ל והובא בבית חדש סוף סי' תרכ"ו ובשאר פוסקים כידוע וביטול סכך פסול הוא לערב לכתחלה הפסול עם רוב הכשר אף שלא נתערבו מאליהן כלל כידוע ועיין בשו"ת רבינו עקיב"א סי' ל"ח בדין מבטל חמץ לדעת הסוברים שמותר לבטלו קודם פסח כדי לאוכלו בפסח שכתב הגאון פרי מגדים ביו"ד סי' ס"ט בשפתי דעת ס"ק כ"א דדוקא להוסיף על התערובת מותר אבל לא לערבו בידים וכתב על דבריו שאף שכן משמעות לשון הטורי זהב מכל מקום כיון שעיקר ראיתו היא מעצי סכך פסול אם כן משם מוכח דכל שהוא קודם זמן איסורו שרי נמי לערב בידים וכו' גם בפרי מגדים א"ח סי' תמ"ז במשבצות סק"ה (בד"ה כתב ע"ש) כתב ובתרב"ו בסכך משמע לערב בידים שרי עכ"ל וכן הרב מחצית השקל בסי' תק"ז סק"א כתב בתוך דבריו דמבואר בסי' תרכ"ו דמותר לערב סכך פסול תוך סכך כשר קודם סוכות והגאון רז"ש בש"ע שלו בסי' תמ"ב בקונטריס אחרון אות ג' בהשגתו על מה שלמד הרב טורי זהב לערב חמץ קודם הפסח כתב דלפי ראיתו יהיה מותר לערבו בידים כמו בסוכה זה ודאי אינו וכו' ובספר יד יהודה לגאון בדורנו יצ"ו בסי' ס"ט אות י"ג חלק על רבינו עקיב"א במה שכתב דמותר לערב חמץ בידים קודם פסח וכו' משום דאף דבסוכה מותר גם לערב הנה שם כתב המרדכי עוד תירוץ אחר דלא אמרו אלא כשנהנה ומצות לאו ליהנות ניתנו ואם כן אף לתירוץ ראשון יש לומר דדוקא כשאין כונתו ליהנות מהאיסור וכו' עי"ש הנך רואה דכל הני רבוואתא נקטי למילתא פסיקתא דבסכך מותר לערב בידים וקאמר עלה ראבי"ה דאין מבטלין הוא מדרבנן ובמצוה לא אסרו דלאו ליהנות ניתנו אם כן מתבאר דלמאן דסבר דאיסור ביטול האיסורין הוא מדרבנן היינו אף בבא לערב איסור בידים מותר מן התורה ואינו אסור אלא מדרבנן

המורם מכל האמור הוא דלהסוברים דמן התורה מותר לבטל איסור לכתחלה לאו דוקא להוסיף על התערובת שנתערב ממילא אלא אף לערב בידים איסור בהיתר מן התורה מישרא שרי ומדרבנן הוא דאסור ואסור נמי מדרבנן גם להוסיף ושפיר קשיא לי' להרב פתחי תשובה בנחלת צבי הנז"ל (בד"ה וקושית הגאון) וכן מה שמקשים איזה רבנים על פי מאי דמשמע להו דלהסוברים מותר לבטל מה"ת היינו דמותר לערב בידים גם כן שפיר קשיא להו ואין דברי הגאון ילקוט הגרשוני יצ"ו מבוררים במחכ"ת ואשר תקע יסוד דבריו על פי מ"ש הגאון מוהרי"ש בס' יוסף דעת הנה ספרו אינו מצוי אצלי וממה שהעתיק בשמו נראה לי דאין הכרח לומר שכונתו דמן התורה לא חשיב ביטול דיש לומר דמדרבנן הוא מה דלא חשיב ביטול בכי האי גוונא ומה שכתב הרב יצ"ו דהוי זה כעושה סחורה בדברים האסורים דמי פומיה דרב יצ"ו כמאן דלא ידע שדעת הרבה מרבוותא קמאי ובתראי היא דמן התורה מותר לעשות סחורה בדברים האסורים באכילה ורק מדרבנן הוא דאסור ואם כן לפי מה שמדמה הרב יצ"ו ענין ביטול לעושה סחורה בדברים האסורים יש לנו לומר דיו לבא מן הדין להיות כנידון וכי היכא דלעשות סחורה לדעת רובא דרובא אינו אלא איסור דרבנן הכי נמי ענין הביטול אינו אלא מדרבנן ואין זכר לדבר זה ממה שכתבו התוספות בגטין גבי אפקעתא דקידושין דמיירו התם בתקנתא דרבנן ולא מצינו דבר כזה מן התורה ושפיר יש לומר דלהסוברים דמן התורה מותר לבטל בכל ענין התירה התורה הקדושה ורק מדרבנן אסרו ובלאו הכי איני מבין בעניותי השגתו על הרב נחלת צבי דהן לו יהי כדבריו דלערב איסור תורה בהיתר אסור מן התורה לכולי עלמא מכל מקום במאי דעסיק הרב נחלת צבי לערב בידים איסור דרבנן בהיתר מהיכא תיתי שיהא אסור מן התורה אחרי שגוף האיסור אינו אלא מדרבנן

והנה בענין זה שלח לי חד צומ"ר מלא חפניו טיבותא ואלה דבריו בש"ח סק"ז אין מבטלין עיין ש"ך הובא דהתוספות והר"ן והרשב"א סוברים דהוא דרבנן והראב"ד סובר דהוא דאורייתא והרמ"ע הכריע דהוא דרבנן דראב"ד יחיד בזה ויראה דכן הסכמות הש"ך הנה התוס' והראב"ד שניהם למדוהו מזרוע בשלה דקאמר שם בגמ' זה הבא מכלל איסור קאמר הגמרא זהו למעוטי מהו וכו' לא נצרכו אלא לר' יהודה דמין במינו לא בטיל ופריך ולגמור מיניה ומשני חידוש הוא וכו' וסובר הראב"ד דמה דקאמר חידוש הוא היינו שמותר לבטל הזרוע אף לכתחלה והא דלא קאמר זהו היתר וכו' היינו דהכא שרי לבטל דלשון זהו כו' משמע שכבר נתערב ובדיעבד אף דאין מבטלין מכל מקום לא קנסינן בדיעבד בשוגג דלא דמי להא דאמרינן כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד לא מהני דנעשה ממילא שרי שוב הוי כמו צורם אוזן עתי"ס תמורה ועיין פר"ד דרוש י"ט דלא הוי איסור לאו אלא איסורא בעלמא ואם כן אין לקנוס בדיעבד ובלאו הכי אתי שפיר דבשוגג לא אמרינן כל מילתא ובמ"א דברנו מזה ועיין בפר"ח סי' ס"ד ובפרמ"ג כאן והר"ן בשם התוס' לא ניחא להו בפירוש הראב"ד ולכן כתבו דמהא דלא קאמר זהו כו' לענין א"מ והכא שרי מוכח דגם בעלמא מותר לבטל לכתחלה והא דהוי חידוש היינו שעכ"פ שמצוה ליכא בעלמא משא"כ כאן מצוה איכא והמעיין ברש"י ובתוס' שלפנינו בש"ס יראה דהמה סוברים כשיטת הראב"ד וכבר הרגיש בזה הכנה"ג אות כ' בהגב"י אך הרבה בעלי התוספות הי' ומיהו דעת הר"ן בעצמו יראה כדעת הראב"ד וכן יראה מתשובותיו סימן נ"ז וכן הוא דעת הרא"ה בב"ה דף ק"ט ודעת הרמב"ם אינו הכרע האיך סובר כמ"ש הפרמ"ג כאן עיין בב"י. אמנם ראיתי בכנה"ג אות כ"א כתב בשם הרלנ"ח סי' פ"ח דנוטה דעת הרמ"ז דהוא דאורייתא וכ"כ דמשק אליעזר דרפ"ח ואף הפר"ח דכתב כאן דהוא דרבנן וכמ"ש הפרמ"ג בשמו עיין בספרו מים חיים דחזר מזה והכריע דא"מ הוא ד"ת וכן הוא דעת הפ"ת ועי' מש"כ בסי' צ"ה בש"ך סקכ"א מזה אמנם באמת הדבר תמוה היכן רמיזא בדאורייתא דא"מ זאת ועוד אחרת הרי מב"מ לר"י יש לנו לימוד דלא בטיל אפילו באלף ואפ"ה פריך הגמ' וליגמר מני' היינו מזרוע בשלה וע"כ אף לענין א"מ נלמוד מזרוע בשלה דמותר לבטל וזה לא להראב"ד בלבד אלא אף להתוס' קשה דעיקר דעתם דמותר לבטל מהא דלא קאמר זהו כו' לענין מבטלין ואמאי לא קאמרי בפשיטות דילפינן מזרוע בשלה כנ"ל ובילדותי אמרתי לפי מה שכתבו התוס' חולין דף קי"ד ב' בד"ה עד ובע"ז דף כ"א א' בד"ה ור"מ דמה דהקודם נתינה לגר למכירה לעכומ"ז היינו דוקא באיסור שאין רבים מצוים דלא שוה אלא דבר מיעוט יע"ש וא"כ מוכח שיטת הראב"ד ודעמיה דא"מ דאלת"ה שוב שוה הרבה לישראל ג"כ דיכול לבטלו אלא ע"כ כדאמרן ומצאתי בת' נוב"י מה"ת חיו"ד סי' מ"ה הובא הערה זו בשם החכם מוהר"ו והנוב"י השיב דעפ"כ לא נדחה בזה דעת החולקין דדוקא בזרוע בשלה דלא נשאר בהאיל אלא הטעם מן הזרוע בזה סוברים התו' דמותר לבטל משא"כ