שדי חמד פאת השדה מערכת א כ

כדי ביטול מותר מן התורה כיון דלא אסרה התורה האיסור ההוא אלא כשהוא בעיניה ולא כשנתבטל על ידי תערובת גם לערבו ולבטלו שפיר דמי מן התורה לסברא זו וקצת מוכח הכי ממה שכתב הר"ן בהלכות בסוף פרק גיד הנשה (בד"ה גרסינן בגמרא אמר ר' חייא) בשם רבותינו התוספות שהקשו אמה שאמרו בש"ס דף צ"ח ע"א (בפלוגתא דביטול האיסורין אם בששים או במאה דשניהם למדוה מזרוע בשלה) ומי ילפינן מינה והתניא זהו היתר הבא מכלל איסור זהו למעוטי מאי לאו למעוטי שאר איסורין וכו' דמאי קושיא לימא דזהו אתא למעוטי דדוקא זרוע בשלה מבטלין לכתחלה (לבשלה לכתחלה עם האיל) אבל שאר איסורין לא וכדאמרינן לקמן דזרוע בשלה חידוש הוא אבל כשנתערבה אין הכי נמי דגמרינן מינה לכל איסורין שבטלין תירצו בתוספות (כבר כתבו הקדמונים שלא נמצא זה בתוספות שלפנינו ואהימנותיה דרבינו סמכינן) דהא לא הוי היתר הבא מכלל איסור שכל איסורין מדאורייתא מבטלין לכתחלה ודאמרינן זרוע בשלה חידוש הוא אין החידוש שמותר לבטלו אלא החידוש הוא שמצוה לבטלו מה שאין כן בשאר איסורין שאין מצוה לבטלם לכתחלה ולכן פרכינן שפיר ומי ילפינן מינה וכו' וליכא למימר דהכי קאמר זהו היתר שמצוה לבטלו לא כן בשאר איסורין שאין מצוה אבל מותר דהא פשיטא דהיכי תיסק אדעתין שיהא מצוה לבטל איסורין תורה (בדברי הר"ן כתוב שיהא מותר לבטל וכו' אך כבר הגיהו בדבריו מצוה במקום מותר והוא מוכרח דהא בהכי איירינן במצוה ולא במותר) עכ"ל מתבאר מדבריו דרק לומר שיש מצוה מן התורה לבטל שאר איסורין הוא מוקצה מן הדעת אבל לומר שעל כל פנים מותר מן התורה לבטל שאר איסורין לא נפלאת היא ולא רחוקה וכן הוא לקושטא דמילתא לסברת רבותינו התוספות הלזו שבכל האיסורין מותר מן התורה לבטלן והיינו דומיא דזרוע בשלה מערב האיסור בהיתר ומבטלו ושפיר דמי

וכן מתבאר מדברי הר"ן שבאסיפת זקנים לבבא בתרא דף פ"ז ע"א אההיא דהטיף בה שלש טיפין נותן לתוכה חולין שהקשה דבשלמא במוכר ולוקח תליא בקפידא אבל בתרומה אמאי הקילו ותירץ דכיון דביטול איסורין הוא מדרבנן לא רצו להטריח יותר מדאי והתירו לתת לתוכה חולין לכתחלה עכ"ל מתבאר דעד כאן לא הוצרך לטעם הטירחא אלא כדי שיהא מותר גם מדרבנן אבל משום דינא דאורייתא בלאו הכי נמי מותר לערב לכתחלה ההיתר לתוך האיסור שיתבטל והוא הדין נמי שמותר לערב האיסור לכתחלה לתוך ההיתר

ובדין נותן טעם לפגם שכתב הרשב"א בתורת הבית בית רביעי שער ראשון קרוב לסופו דפגם זה לא שפוגם לגמרי עד שאינו נאכל מחמת פגם זה אלא אפילו פוגם קצת שהרי קדרה שאינה בת יומא אינה אוסרת ואם תאמר והלא נותן טעם לפגם מנבלה גמרינן לה וסתם נבלה הראויה לגר קרויה נבלה לא קשיא דהתם להתירה בפני עצמה הילכך עד דמיפגמא לגמרי אסירא אבל איסור תערובת שהולכין בו אחר נתינת טעמו כיון שנותן טעם לפגם כל שהוא פוגם בתערובתו מותר דלא חשיב נתינת טעם כיון שהוא פגום הנה על דבריו אלו השיב הרא"ה בבדק הבית שם (בד"ה בענין ביצת טמאה) בדף ס"ט ע"ד בדפוס וויען אך טוב לישראל לפ"ק וז"ל ואינו נכון דאם כן לפי דבריו פליטת קדרה זו שאינה בת יומא שאינה אוסרת הוא משום דנתינת טעם שלה אינו לשבח אבל מכל מקום הבלע עצמו כמות שהוא עד שלא נפלט איסור תורה הוא שהרי הבלע עצמו לא נפגם מכדי אכילת גר וכיון שכן ראוי היה שהיה אסור לבשל בה לבטלו עכשיו מחמת תערובתו דבר תורה אם תמצא לומר דאסור לבטל איסור לכתחלה מדאורייתא וכן בדין שלא יהא מותר דבר תורה לבטל לכתחלה חתיכת נבלה בשתי חתיכות היתר מין במינו ואנן בכל דוכתא נקיטינן דקדרה שאינה בת יומא מותרת דבר תורה עד כאן לעניינו מתבאר מדבריו דלמאן דסבר דאיסור ביטול האיסורין הוא רק מדרבנן מותר לבטל לכתחלה (מן התורה) חתיכת נבלה בשתי חתיכות וכונתו לפי משמעות פשטות לשונו היינו לערבם בתחלה (לא להוסיף על התערובת) ודומיא דלבשל בקדרה שאינה בת יומא והיא בלועה מאיסור שהוא כמערב ההיתר באיסור דשרי דבר תורה אלמא דגם לערב היתר באיסור לכתחלה מותר מן התורה לדעת הסוברים דביטול האיסורים הוא רק איסור דרבנן

ומלבד שכן הוא משמעות דברי הרא"ה דלהסוברים דהוא מדרבנן מותר מן התורה ליקח חתיכת איסור שלא נתערבה בהיתר ולערבה עתה בהיתר הנה כן מבואר בדברי הרשב"א במה שהשיב על זה במשמרת הבית בדף ע' ע"ב וז"ל ומה שחשב לקושיא דכיון שהבלע שבקדרה מצד עצמו ראוי לגר אם כן היאך התירה התורה קדרה שאינה בת יומא לכתחלה דמאי שנא ממערב חתיכת נבלה בתוך שתים של היתר דאסור לבטל איסור לכתחלה אפילו מדאורייתא אין בדבריו כלום חדא דמנא ליה דמדאורייתא אין מבטלין איסור לכתחלה דלמא מדרבנן בלבד הוא דאסור ופשטא דשמעתא דזרוע בשלה הכי דייקא וכן הסכימו רבותינו חכמי הצרפתים ולא עוד אלא אף מי שדחה אותה הלכה ומסיק מינה דאסור לבטל איסור מדאורייתא היינו לבטל איסור בעין כעין זרוע שמבשל עם האיל דאפשר לבשל זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וחדשה בו תורה לבשלם יחד דאין בשלה אלא שלמה אבל בלע שבקדרה אי אפשר ולפיכך מותר כיון שפוגם תערובת ואי אתה אוכלו לעולם אלא בפגמו ובתערובת ע"כ לענייננו הנה משמעות לשון מערב חתיכת נבלה בתוך שתים של היתר וכו' הוא שהשתים של היתר עומדות לבדן ובא זה ונותן בתוכן החתיכת איסור ואמרי רבוותא הנ"ל דלמאן דסבר דהוא מדרבנן מותר מן התורה לבטלן בכי האי גוונא

ואנכי הרואה דדבר זה שגור בפי כמה גדולים מרבני האחרונים לומר דלהסוברים דמותר מן התורה לבטל איסור לכתחלה היינו לערב היתר באיסור שלא נתערב כלל ורק עתה מערבו כדי לבטלו הנה מרן המשנה למלך בפרשת דרכים דרוש י"ט הקשה בסוגיא דמאכילין את החולה הקל קל תחלה ונחלקו בגמרא בטבל ותרומה מר סבר טבל חמור ומר סבר תרומה חמורה דלמה נחלקו אבות העולם בזה ולמה לא נעשה תיקון אחר שינצל מאיסור טבל ומאיסור תרומה דהיינו שיתקן הטבל ויפריש התרומה ויחזור ויערב אותה עם החולין דהשתא ליכא איסור תורה כלל ואין לומר משום דאין מבטלין איסור לכתחלה דלא מיבעיא לדעת הסוברים דאינו אלא איסור מדרבנן וכו' אלא אף להסוברים דאסור מדאורייתא אינו אלא איסור בעלמא ואפילו לאו ליכא ומוטב שיעבור על איסור זה ממה שיעבור החולה באיסור שהוא מיתה בידי שמים וכו' וידוע כמה דיות נשתפכו בדברי גאוני בתראי ליישב קושיא זו בשו"ת שבאבני מילואים ובחתם סופר ועוד ועוד ולא ראיתי מי שרפרף על דבריו לומר דאחר שהפריש התרומה מן החולין אם יחזור ויערבנה איכא איסור מן התורה אליבא דכולי עלמא (שלא כדברי הרב פרשת דרכים דתלי לה בפלוגתא) מוכח דסברי כוותיה דלהסוברים דמותר לבטל מן התורה גם בכי האי גוונא מותר

ומרן מוהרד"ף בספר מזמור לדוד בדף ע"ג ע"ב כתב דנראה פשוט דכיון דלית לן ראיה אחרת (זולת) מההיא דזרוע בשלה לית לן שיהא מדאורייתא אלא דומיא דההיא דהיינו לערב איסור בעין עם היתר אבל איסור שנתערב כבר עם ההיתר אלא שאין שיעור לבטלו ומוסיף עליו לבטלו אינו אלא מדרבנן והכי מוכח מדברי הרשב"א בתורת הבית דף קצ"ב שכתב וז"ל מכל מקום לכולי עלמא אסור לבטל בידים לכתחלה למאן דאמר מדאורייתא ולדברי התוס' מדרבנן ולא עוד אלא אפילו איסור שנפל לתוך היתר ואין מהיתר כדי לבטלו אסור להוסיף וכו' ע"כ מוכח להדיא דדוקא במציאות ראשון קאמר הרב דאיכא מאן דאמר דהוי דאורייתא וכו' זהו האמת וכו' ואחר שהאריך להוכיח שהאמת כדבריו והרבה להביא ראיות נגד חד צורבא מרבנן שרצה לחלוק עליו בזה הנה בסיום מילתיה הביא דברי הרשב"א שבמשמרת הבית בדין נותן טעם לפגם הנז"ל (בד"ה ומלבד) ושמח שכיונה דעתו למקור האמת עי"ש הנך רואה דפשיטא ליה דלהוסיף על התערובת כולי עלמא מודו דאינו אסור אלא מדרבנן ומחלוקותם היא לערב לכתחלה איסור בהיתר שמעת מינה דלמאן דסבר דאיסור ביטול הוא מדרבנן הדין נותן שמן התורה מותר לערב האיסור בהיתר כדי לבטלו ונזכרתי כי לשעבר כתבתי לקמן באות י"ד לפקפק על דברי מרן מוהרד"ף עי"ש (בד"ה