שדי חמד פאת השדה מערכת א יט

מדרבנן ולא זכר שר כמה דיות נשתפכו בזה ושו"ת שמן רקח שציין שם אין מצוי אצלי

ועתה ראיתי בספר כרם חמד לידידי הגאון אבד"ק ליאדי יצ"ו) בח"ב דף י"א בחידושיו להלכות תערובות סי' צ"ט שאחר שרמז לדברי הרב שפתי כהן שם בסק"ז (שהביא מחלוקת הפוסקים בזה) כתב שהפרי תואר סובר שדעת הרמב"ם שהוא מן התורה ושהפתחי תשובה כתב בשם שו"ת ברית אברהם שדעת הרמב"ם היא שהוא מדרבנן (עיני דלאו שפיר חזו לא ראו בדברי הרב פתחי תשובה שכתב כן בשם הרב ברית אברהם ושם בנחלת צבי הזכיר שו"ת ברית אברהם אבל לא כתב מפורש בשמו כן וספר זה לא ראיתיו מעודי ואולי צריך להיות שמן רקח

) והוא יצ"ו כתב להכריח על פי מה שכתוב בסוף ספר עזרת נשים בחידושים מהרב אביו דמי שסובר שהוא מן התורה סובר נמי טעם כעיקר בכל האיסורין מן התורה הוא מטעם שלא תאכלו כל נבלה ואם כן הרמב"ם שסובר דטעם כעיקר דרבנן כדכתב מרן הב"י בסי' צ"ח מוכרח שסובר דביטול איסורין דאסור הוא רק מדרבנן אלו תורף דב"ק והוכחה זו אינה מוסכמת שהרי לדעת הרב בני שמואל שהרמב"ם סובר טעם כעיקר בכל האיסורין מן התורה (עיין להרב קהלת יעקב בתוספת דרבנן אות קד"ם) נהפוך הוא וצריך לומר שדעת הרמב"ם דביטול האיסורין מן התורה וכן בדעת התוספות הרבה פוסקים מייחסים שסוברים דביטול האיסורין הוא רק מדרבנן כמו שכתבתי בנדפס באות ז' ואילו בדין טעם כעיקר מלבד שדעת רבינו תם מבוארת ושגור בפי הפוסקים שסובר שטעם כעיקר בכל האיסורין הוא מן התורה הנה רבינו פרץ בחידושיו לנזיר כתב בשם התוספות דטעם כעיקר דאורייתא וחייבין עליו כרת כמו שכתב בשמו הרב אהל יעקב במערכת הטי"ת אות ח"י גם בדעת הריטב"א כתבתי בנדפס שם שסובר שביטול האיסורין הוא מן התורה ושכן כתב בחידושיו לפרק גיד הנשה כמו שכתב בשמו הרב ערך השלחן ואילו בטעם כעיקר סובר בחידושיו לפרק גיד הנשה שהוא מדרבנן כמו שכתב בשמו הרב אהל יעקב שם באות ט"ז

הא למדת דלאו הא בהא תליא גם בדעת הרשב"א כתבתי בנדפס שם שמתבאר שנוטה דעתו לסברת התוספות שהוא מדרבנן ואילו בטעם כעיקר דעתו שהוא מן התורה כמו שכתב הרב אהל יעקב באות י"ז בשמו בחידושיו ובתורת הבית הארוך בית רביעי שער ראשון ואם כן נראה דאין הכרח בדעת הרמב"ם מדסובר דטעם כעיקר דרבנן שיסבור דביטול האיסורין דרבנן דלא תלי הא בהא כאמור

והשגתי עתה (בששון) ס' ילקוט הגרשוני לידידי הגאון מוהר"ר גרשון שטערין אבד"ק מ' לודאש יצ"ו וראיתי שכתב בדף כ"ד ע"ג (ד"ה דרבנן) דלקנות איסור או לקבל איסור מאחר כדי לערבן ולבטלן ברוב הכל מודים דאסור מדאורייתא אף למאן דאמר אין מבטלין איסור לכתחלה רק מדרבנן ובזה סרה מהר קושית הפתחי תשובה בנחלת צבי יו"ד סי' צ"ט סעיף ה' עכ"ל יצ"ו ודבריו הם על פי מה שכתב הוא עצמו (בד"ה דבר המעמיד) בדף כ"ב ע"ג בשם הגאון בעל שואל ומשיב בספרו יוסף דעת ואעתיק תורף הדברים בס"ד והוא ששם הביא שיטת הרמב"ם בשלישי מהלכות מאכלות אסורות דין י"ג גבי גבינת העכומ"ז שמעמידים בעור קיבת נבלה שמפני שהוא מעמיד אינו בטל וכתב הרב המגיד שמה שלא כתב טעמים אחרים שנאמרו בש"ס. א' לפי שאי אפשר בלא צחצוחי חלב. ב' לפי שמחליקין פניה בשומן חזיר הוא לפי שיש להקשות יבטל במיעוט וכו' והקשה המוהרש"ל בים של שלמה וכי האמוראים שנתנו טעמים אלו נשתבשו ח"ו ולא זכרו דקשה דליבטיל במיעוטו וכו' ועל זה הביא מה שכתב בס' יוסף דעת דבאמת זה ודאי להתיר תמיד מטעם שנתבטל במיעטו זה אי דביטול שייך בענין מקרה שקרה לפעמים שנפל איסור להיתר שייך ענין ביטול אבל להתיר תמיד על ידי ביטול זה לא מצינו ול כל, אמורא בפני עצמו שפיר אמר דלא שייך ביטול אבל אחרי דהאמוראים נחלקו זה סובר לפי שאי אפשר בלא צחצוחי חלב וזה סובר מפני שמחליקין פניה בשומן חזיר על כל פנים מאן דסבר הא לא סבר הא ואם כן שוב לא הוי ענין תמידות דהרי זה סובר שעושין כן וזה סובר שאין עושין כן ועל כרחין שאין מתנהגים כן בתמידות ואם כן שוב הוי מקרה בלבד ושייך ביטול ולכן כתב הרמב"ם הטעם מפני שמעמיד דהא אין לומר שעושין כן בתמידות דהא שאר אמוראי אמרי שאין עושין כן ומוכרח הטעם דהוי מעמיד אלו דבריו הנחמדים גלה לנו כלל חדש דביטול שייך בענין מקרה שקרה לפעמים אבל להתיר תמיד על ידי ביטול ולבטל איסורין בתמידות זה לא מצינו ובזה מיושבים כמה קושיות שמקשים להסוברים דמדאורייתא מותר לבטל איסור לכתחלה רק מדרבנן אין מבטלין א"כ אמאי צותה תורה בנבלה לגר אשר בשעריך תתננה הא יכול לבטלה ברוב שחוטות וכן בכלי חרס אשר תבושל בו ישבר לבטיל הכלי חד בתרי כלים ולהנ"ל ניחא דגם הסוברים מן התורה מותר לבטל איסור לכתחלה מכל מקום זהו במקרה אבל לעשות כן בתדירות זה נגד הסברא דהרי הוא כעושה סחורה בדברים האסורים וכו' וזכר לדבר מתוספות גיטין ל"ג בסוף ד"ה ואפקעינהו וז"ל ומה שהקשה אם כן יחפה על בת אחותו ויכולים ממזרים ליטהר אי ידעינן שלכך מתכוין לא מפקעינן קידושין מיניה דלתקנה עשו חכמים ולא לתקלה שמתוך כך תהיו בנות ישראל פרוצות בעריות וכו' והכי נמי לתקנה אמרה תורה מותר לבטל איסור שנזדמן לו שלא יפסיד אבל לא לתקלה לבטל איסורין בתמידות שמתוך כך יהיו בני ישראל פרוצים באיסורים

וכתב עוד ליישב עפי"ז דברי רבינו הלבוש סימן תרל"ב להצילו מהשגת הגאון פרי מגדים במשבצות ס"ק ג' שהבאתי לקמן במערכת הבית אות נ' עיי"ש (ולפי מה שאבאר בס"ד תמיהת הפרי מגדים קיימת)

וקושית הגאון פתחי תשובה שבנחלת צבי שרמז הרב המחבר יצ"ו היא על מה שכתב הרמב"ם בחמשי מהלכות אישות המקדש בדבר שאסור בהנאה כחמץ בפסח בשר בחלב וכיוצא אינה מקודשת ואפילו באיסורי הנאה של דבריהם כחמץ בשעה ששית אינה מקודשת וכתב מרן בכסף משנה בדעת הרמב"ם דדוקא בכי האי גוונא דהוי חד דרבנן אינה מקודשת אבל בתרי דרבנן חמץ דרבנן ושעות דרבנן חוששין לקידושין וכן דעת התוספות כדכתב מרן הבית יוסף בסי' כ"ח וצריך לומר הטעם דאף דבחד דרבנן אינה מקודשת משום דלא שוי ממון מכל מקום בתרתי דרבנן כיון דלא רביע עליה אלא איסור קל אף אם תהנה לא תעבור על איסור חמור שוה ממון וכן איתא להדיא טעם זה בשו"ת ברית אברהם א"ק סי' כ"ד אות ב' וקשה אמאי בחד דרבנן אין חוששין לקידושי, והלא בר דמים הוא שהרי יכול לערבו ברוב היתר ואז חוזר האיסור ונעשה היתר ואי משום דאסור לבטל לכתחלה אף איסור דרבנן הרי הא דאין מבטלין אף איסור דאורייתא הוא רק מדרבנן לדעת התוספות וכן היא דעת הרמב"ם כאשר האריך להוכיח כן בשו"ת שמן רקח ח"ב סי' י"ד אות ג' ואם כן באיסור דרבנן הוי תרי דרבנן ובתרי דרבנן חוששין לקידושין וניחא ליה להרב פתחי תשובה ליישב על פי דברי הגאון נודע ביהודה דאף מאן דסובר דמדאורייתא מותר לבטל דוקא לבטל הטעם של איסור הוא רק מדרבנן אבל ממשות האיסור יבש ביבש ברוב לכולי עלמא הוא מדאורייתא והוא הדין לבטל בששים דלפי זה ניחא דכיון דבאיסור דאורייתא כי האי גוונא אסור מן התורה א"כ באיסור דרבנן לא הוי רק חד דרבנן לכן אינה מקודשת אלו דברי הרב בנחלת צבי והרב הנ"ל יצ"ו סובר דגם בלא דברי הנודע ביהודה (אשר יש הרבה מרבני האחרונים שאין סוברים כמותו כמו שכתבתי בשדי חמד באות ח' וגם בקונטריס זה לקמן באות ט' כתבתי בזה בסיעתא דשמיא) לא קשיא מידי דליקח האיסור לכתחלה ולערבו ברוב היתר אסור מן התורה לכולי עלמא וכן לא קשה למה אמרה תורה בנזדמנה לאדם איזו נבלה בתוך ביתו שיתננה לגר והרי הוא עצמו יכול לאכלה על ידי עירוב בהיתר וכן בכלי חרס וכו' לדעת הסוברים דמן התורה מותר לבטל איסור לכתחלה דזה אינו משום שבענין זה שהוא מערב האיסור לכתחלה וזהו דבר שיוכל לעשות בכל זמן שילך ויקנה דבר האסור ויערבנו ברוב היתר או בששים כל חד כדיניה דבר זה לא התירה התורה הקדושה ובזה הכל מודים דאסור מן התורה כן מובן תוכן כונת הרב ילקוט הגרשוני יצ"ו: אמנם לי הדל יש לפקפק בזה דיש לומר דלדעת הסוברים דמותר לבטל מן התורה גם לערב לכתחלה האיסור בהיתר