שדי חמד פאת השדה מערכת א קצט

אדע כונתו הא כתב האו"ז והאו"ה אם החולה שצריך לאכול ביה"כ מחמיר על עצמו ואינו רוצה לאכול עובר על אך את דמכם מידכם אדרוש ומאכילין אותו בע"כ שלא ברצונו עכ"ל ואם כן איך היה מסכן עצמו ההוא חסיד בחסידות בעלמא ואף אם הוא רוצה להחמיר על חבריו קשה למה פירשו ממנו אדרבא אם היה מחמיר היה להם לכופו כמו שכתבו האו"ז והאו"ה כ"ש שהוא לא היה מחמיר והם החמירו עליו אלא ש"מ בתקנתא דרבנן חייל אף דאיכא סכנה ואין לאמר דלא היה לו שום סכנה דהא בפירוש אמרו דאמרו לו הרופאים דאין לו תקנה אם לא ישתה וא"כ הוי סכנה וזה קשה טובא על רבינו הגאון מהרש"א עפר אני תחת כפות רגליו שכתב ואפשר שהיה חולה שאין בו סכנה וכו' דהא מלשון אין לו תקנה משמע שהיה סכנה ולחומר הקושיא יכול אני לתרץ בדוחק דתיבות אין לו תקנה לא קאי על האיש רק על הגניחה פירוש שאם ישתה החלב יפסוק מלגנח ואם לא ישתה יגנח תמיד אבל חי' יחיה רק הגניחה לא תפסיק זה אני אומר לחומר הקושיא אבל זה דוחק גדול ויותר ניחא אם נימא דאין לו תקנה קאי על ההוא חסיד ודו"ק היטב. וראי' לדברי הרב המאירי הוא מגמרא כתובות דף ג' ע"ב דאמרינן התם גזירה עבידא דבטלה תקנתא דרבנן מקמי גזירה לא בטיל והא התם ג"כ הוי סכנה כמבואר שם ובכל זה תקנתא דרבנן לא בטלה מקמי גזירה ש"מ דתקנתא דרבנן חייל אפי' אסכנה כנ"ל ולכאורה יש להקשות הא אמרינן דהמעלים עין מפדיון שבוים עובר על לאו דלא תעמוד על דם רעך וקי"ל דצריך לבזבז כל ממונו מבלי לעבור על לאו אך יש לתרץ זה ע"פ מ"ש הר"ן בתשובה סי' ל"ח וז"ל וכ"ת יתן לה גט בע"כ שהרי האשה מתגרשת בע"כ וימצא שיהיה מותר ללכת לכל מקומות שירצה וחיילא השבועה. אך בזה אינו רשאי מפני הקנס שיש בדבר מצד המלכות כאשר אמרתם ולא עוד אלא שאנו מוחזקים שיש חרם הקהילות בדבר או תקנת ר"ג ז"ל ודבר זה פשט איסורו בכל ישראל שלא ראינו ולא שמענו אשה מתגרשת בע"כ ואין אומרים לו לאדם לפרוץ גדרן של ראשונים כדי לקיים שבועות שהרי אפילו איסור דרבנן דוחה של תורה בשב ואל תעשה וכיון דלגרש אינו רשאי אף להניחה עגונה אינו רשאי ונמצא שקרוב הדבר ששבועה זו אינה צריכה היתר חכם ובטולה היא מאליו עכ"ל הר"ן בתשובה הרי אנו רואין מפורש יוצא מפי הר"ן שמחמת תקנתא דרבנן שלא לגרש בע"כ נדחה שבועה דאורייתא ה"ה שהלאו מלא תעמוד על דם רעך נדחה מפני תקנתא דרבנן דתקנו שלא לפדות השבוים יתר ע"כ דמיהן

והנה ראיתי בספרו דברי חכמים סי' ע"ו דמתמה על הרב בן אברהם במה שכתב דלמא הא הוה קיים להו והא לא קיים להו זה כבר הקשיתי לעיל ותירצתי בטוב טעם ודעת. ומה שכתב מני"ר ובודאי דלא נעלם מרבותינו בעלי התוספות ומהאי טעמא באמת חזרו בהם וכתבו התירוץ השני ומה שהביא ראיות הרב בי"ה שהרי המעלים עינו מפדיון שבוים והביא מה שדחה הפ"ת ומה שדחה הרב בן אברהם והנה ספר בן אברהם לא ראינו אך אנכי ת"ל הקשיתי זאת מסברא דנפשאי ותירצתי ע"פ דברי הר"ן בתשובה כנז"ל

ובמכתב אחר כתב וז"ל ואוסיף עוד ידי להביא ראי' אחת לדברי במכתבי הראשון דהא דאמרינן שבי כלהו איתנהו ביה לא רק חזקת סכנה אלא ודאי סכנת נפש והיא מדברי הרב לחם משנה בפרק ה' מהלכות תלמוד תורה וז"ל והשתא לפי"ז מתניתין לא זו אף זו קתני לא מבעיא השבת אבידה דליכא סכנה כלל דרבו קודם אלא אפילו הנחת משוי דאתי לידי סכנה רבו קודם ולא מיבעיא הנחת משוי דאינו קרוב כל כך לסכנה אלא אפילו שבוי דהוא ודאי סכנה וכו' הרי אנו רואין מפורש יוצא מהלח"מ דשבי ודאי סכנה אית ביה ואדרבא אני תמה על גאון כמוהו אשר עינו כעין הבדולח איך לא שם עינו על הלח"מ עכ"ד יצ"ו

קנ"ח) איסור תורה בשב ואל תעשה ואיסור דרבנן בקום עשה אם יזדמן שיש בדבר אחד שני איסורין הנ"ל שלא יבצר מלעבור על אחד מהם (או לעבור על של תורה בשב ואל תעשה או יעבור על איסור דרבנן בקום עשה) איזה מהם יש לו לעשות הנה בנדפס באות שי"ז הארכתי קצת בזה בסיעתא דשמיא והבאתי סוגיא דשבת דף קכ"ח ע"ב מבטל כלי מהיכנו דרבנן וצער בעלי חיים דאורייתא דמוכח דדחינן איסור דרבנן בקום עשה כדי שלא לעבור אדאורייתא בשב ואל תעשה ונשאתי ונתתי בזה בס"ד וכתבתי בסוף האות לחלק בין כשעושה גוף האיסור דרבנן לכשאינו עושה גוף האיסור דרבנן רק עושה מעשה שגורם לבא האיסור דרבנן עי"ש הנה בלימוד הישיבה במסכת שבת בסוגיא שבדף, קכ"ד, ע"ב עוררני תלמידי הב' רפאל לאבוק הי"ו שכל השקלא וטריא שבספרי אסוגיא שבדף קכ"ח שייכה להסוגיא שבדף קכ"ד על טוב יזכר שמו

קנ"ט) אין משיבין על הקלקלה כתבתי בנדפס באות קל"ב שהוא מדרבנן עיין מה שהבאתי בזה בקונטריס הערות לכללים בסי' ד' אות י"ב

ק"ס) אומנות שחייב האב ללמד את בנו אומנות כתבתי בנדפס באות ר"ל לעיין בספר הברית ח"ב מאמר י"ב. פרק יו"ד שהאריך במוסר השכל לקרבה אל המלאכה ולקיים מילי דאבות אהוב את המלאכה וכו' ולפי שאין ספר התורה הזה מצוי ביד כל אדם והן רבים אומרים מי יראינו טוב דברי הרב בקומתם ובציונם הנני לזכות את הרבים ואעתיק לשון הזהב דברים ככתבם וכלשונם וזהו והנה אשר ראיתי אני טוב אשר יפה לכל איש ירא להניח לראש פנה ויסוד לכל מצות ה' אשר יחפוץ לקיימן רק למען שמו הגדול הוא שיהיה בידו מלאכה להתפרנס בו מיגיע כפו ולא יצטרך לבריות ולחם אנשים לא יאכל ואז כל אשר יעשה ממצות ה' יעשה למען שמו בלבד ולא יתערב בו התקוה מן הבריות ולא יתיפה להם ולא יחניף אותם ולא ירא מהם גם יבטח שלא יתבטל בשום יום מעבודת ה' כי פרנסתו מצויה ויהי טרף בביתו ובעירו לא ישכב עד יאכל מיגיע כפו כי לא ימוש טרף מכל בעל מלאכה אמר יוסף צבי המלבה"ד ספרו של הגאון הצדיק המחבר שליט"א בעת כתב המחבר והעתיק הפרק מספר הברית לא הי' ספר זה בנמצא עתה זה כעשרים שנה נעשה עליו סטאראטיפ כלאטין ע"י המדפיס ריג"מ מווארשא ונדפס כל שנה איזה אלפים ועתה ידפסו אותו בווילנא כל שנה איזה אלפים ונמכר במחיר מעט והוא עתה מצוי ביד כל אדם לא ראיתי לנחוץ להעתיק פה כל הפרק מספר הברית והחפץ בו ימצאהו במקומו, המלבה"ד

ודע דבסוף פרק עשרה יוחסין (דף פ"ב ע"א) שנו חכמים כמה מלאכות מבוזות כגון הצורפים והסריקים והנקורות והרוכלין והגרדיים והספרים והכובסים והגרע והבלן והבורסקי וסיימו אין מעמידין מהם לא מלך ולא כהן גדול מאי טעמא לא משום דפסילי אלא משום דזיל אומנותייהו והרמב"ם בראשון מהלכות מלכים דין ו' השמיט איזה מאלו הנ"ל ועיין שם למרן כסף משנה ומצאתי בתשובות הרשב"ץ שביאר שכל אלו המלאכות המבוזות שמנו בש"ס תלוי לפי המקום ולפי הזמן ולפי שיש ללמוד מדברי קדשו חכמה ומוסר ודרך ארץ אעתיק תשובתו ככתבו וכלשונו הזהב וז"ל עוד שאלת מה זה שאמרו בשבת ט"ו ע"א אין לך אומנות מנוולת בירושלים כגרדי ולא נתברר לך מפני מה הגרדי מנוול ומצאת שרש"י פירש שם לפי שאין מעמידין מלך ולא כהן גדול ותמהת למה תשובה דבר זה מפורש בקידושין כל שעסקו עם הנשים סורו רע כגון הצורפים וכו' (עד דזילי אומנותייהו) ונראה שבימי רז"ל היתה אומנות מנוולת מאד כדאמרינן בעבודה זרה י"ז ע"ב רבן של טרסיים אני והוא הגרדי ונראה שמפני שהיא אומנות מנוולת היה משמיט את עצמו שלא היה עוסק בתורה שהרי גרדי הוא כלומר ואיך יעלה על דעת שום אדם שהגרדי עוסק בתורה או שתלמיד חכם יהא גרדי ואמרינן שם דף כ"ו ע"א האי גרדנא דלא תבע שמתיה שתא בציר משניה הזכירוהו בשם אומנותו לפי שהוא מנוול הרבה ובפרק קמא דיומא כ"ף ע"ב אמרו אבוב לחרי זמר לגרדאי לא קבלו מניה הזכירוהו באותו משל לגריעותא ושמעתי שיש מקומות במלכות צרפת שפוסלים לעדות הגרדי אלא לבני אומנותו כי האומנות ההיא מנוולת אצלם הרבה לפי שכל עסקיהם הוא עם הנשים ואינו עוסק עמהם אלא קל שבקלים ונראה לי שהכל לפי המקומות