שדי חמד פאת השדה מערכת א קצח

בבישולי עכומ"ז לפי שמצינו שעשו בו הרחקה יתירה מה שלא עשו בשאר איסורין והביא דבריו הרב כנסת הגדולה בכללים נפרדים אות כ"ף ותמה עליו ביד מלאכי שהביא דבריו בשתיקה ולא חקק אחריו ומצא שכבר השיג בשו"ת דברי יוסף אירגאז סי' מ"ה על הבאר שבע עי"ש ונזדמן לידי ספר יד מלאכי דפוס פראמישלא תרל"ז ויש בו הגהות יקרות והרבה הערות ובכלל זה כתוב בהגהת הגאון מוהר"י פיק וז"ל יש בו כדי להוסיף טובא כמו שנרשמים אתי בחבורי אומר השכחה פלפולא אריכא לדינא גם בצד הש"ס ברכות דף י"ט דאיתא התם אדם חשוב שאני רשמתי בס"ד י"ד מקומות דאמרינן אדם חשוב שאני עכ"ל והכי פשיטא ליה לאחד קדוש מדבר שהביא ביד מלאכי אות שס"א דגם בשאר איסורין איתיה להאי דינא דאדם חשוב שאני ולא דוקא בבישולי עכומ"ז כיעויין שם וספר אומר השכחה אין אצלי לראות אם השיב על מה שכתב הרב באר שבע שדבריו הנ"ל הם על פי דברי הרשב"ץ בתשובה שהביא מרן בבית יוסף יו"ד סי' קי"ג שנראה לכאורה שכן דעת הרשב"ץ

אמנם מרן חיד"א בספר יעיר אזן במערכה זו אות ל' הביא גוף תשובת הרשב"ץ והיא בחלק א' סי' ט"פ שכתב על מיני מתיקה שעושים העכמו"ז דאף שהם מותרים אדם חשוב יש לו להחמיר כדאמרינן בפרק במה טומנין דאייתי מיא דאחים ארמאה וכו' וכיוצא בזה אמרו בפרק מי שהפך שמע רבי אמי ואיקפד אדם חשוב שאני וסיים (הרשב"ץ) שבכל אלו הדברים של עכומ"ז כדי להתרחק ממעשיהם ראוי לכל אדם להתקדש במותר לו וביאר (ביעיר אזן) שאין כונת הרשב"ץ שדוקא בבישולי עכומ"ז הוא דיש לאדם חשוב להתרחק שהרי מהני דוכתי דמייתי שתים זו שמענו דגם בשאר איסורין דינא הכי אלא הדבר ברור דמשום דאיירי הרשב"ץ בבישוליהם נקט מילתא בהא והוא הדין בשאר איסורין והרב באר שבע דין גרמא ליה לפי שראה דבריו שהביא בבית יוסף וכו' ודבריו קשים וכו' והזכיר שם דהכי אמרינן גבי אבלות בפרק מי שהפך וכן אמרו על ר' יוחנן ועל רב נחמן בכתובות דף ב"ן ודף פ"ה גבי עורכי הדיינים אלו תורף דב"ק אך בברכי יוסף ח"מ סי' טו"ב אות כ"ג צדד דאין ראיה מההיא דעורכי הדיינים וגם אההיא דאבלות דאמרינן במועד קטן דף י"א בעשיית מלאכה באבל דפסקיה לגלימיה משום דהיה אדם חשוב כתב דאינה ענין למאי דקיימינן אי אדם חשוב צריך להחמיר יותר שלא ילמדו ממנו דהתם טעמא כיון דאדם חשוב הוא השותפות נקראת על שמו ומשום הכי אסרינן באדם חשוב והוא סוג אחר ואההיא דמועד קטן דף י"ב גבי מלאכה בחול המועד כתב דאף דלחד שינויא אתמר בש"ס אדם חשוב שאני כבר כתב מרן הבית יוסף בסי' תקל"ז דלא קיימא לן הכי משום דקיימא לן כרב דעביד עובדא אף דהוה אדם חשוב או משום דקיימא לן כאידך שינויא דמיקל כיון דאיסור דרבנן הוא ומכל מקום כתב (בד"ה ברם) שדברי הרב באר שבע מוקשים משבת דף נ"א גבי ר"ן דאמר לדרו אטמין צונן וכו' ובדף קמ"ב ובמציעא דף ס"ז ודף ע"ג ובעבודה זרה דף ח' ודף מ"ח וכתב דיש לדחות דאין ראיה משבת ועבודה זרה שהם איסורים חמורים אלא שזה דוחק דהוה ליה להרב באר שבע לבאר וכו' וכו' עי"ש ועיין במה שהבאתי בקונטריס הערות לחלקי הכללים סי' פ"ד על מה שכתבתי בנדפס באות שצ"ה

זק"ן) אין פודין את השבוים יותר על כדי דמיהן בנדפס אות קכ"ט הבאתי מה שכתב הרב המגיה לשו"ת צמח צדק (הראשון) סי' כ"ח דלחד שינויא בתוספות גטין דף ח"ן ע"א אף אי איכא סכנת נפשות אין פודין אלא במופלג בחכמה ותמהתי בזה דהא אין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש וכו' עיי"ש ועל זה כתב לי אחד מידידי האברך המופלג ושנון מוהר"ר נחום שעכטיר מעיר קארעץ יצ"ו וז"ל

והנני להודיע למני"ר מה שהעלתי במצודתי מצורת שכלי הבערות והוא באסיפת הכללים אות א' סימן קכ"ט במה שתמה הדר"ג על ההגהה שבשו"ת צ"צ שכתב דלחד תירוץ בתוספות גיטין דף נ"ח אין פודין השבוים אף באיכא סכנה יתר ע"כ דמיהן ותמה מני"ר הא אין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש ואני הצעיר אשר אין בינות אדם לי נראה דההגהה שבשו"ת צ"צ עיקר מכמה ראיות כמו שאבאר. הא'. דאיתא בגמרא ב"ב דף ט' מנא הא מלתא דאמור רבנן וכו' שבי כלהו איתנהו בי' הרי אנו רואין דסתם שבי יש בו סכנה ובש"ך סימן רנ"ב סק"י כתב ומשמע שאין בשבוי זה סכנה דלכאורה קשה דלמה כתב הש"ך תיבות מיותרים והיה די לו באמרו ומשמע שאין סכנה אלא ודאי דהכי קאמר ומשמע שאין בשבוי זה דייקא הנ"ל דידוע לנו שאין סכנה אבל. בכ"מ סתם שבי יש בו סכנה וא"כ לפי דברי מני"ר קשה מדוע סתם התנא ואמר אין פודין השבוים סתם היה לו לאמר אין פודין השבוים שאין בהם סכנה אלא ודאי משמע דאף שיש סכנה ג"כ אין פודין יתר ע"כ דמיהן הא חד הראי'. הב'. ממה דאמרינן בגמרא ת"ש דלוי וכו' אמר אביי ומאן לימא לן וכו' ומדוע לא דחי אביי הת"ש ולאמר דהמעשה הי' בסכנה ואין לאמר דהוי ידוע להם דלא הוה סכנה ז"א דהא אביי אמר ומאן לימא ש"מ דלא הוי ידוע המעשה איך היה וגם דוחק לומר דאם ברצון חכמים לא הוי ידוע וסכנה ידוע הי' להם דלא הוי מלבד שזה דוחק גדול ג"כ קשה מה פושט לו התרצן דבשלמא אם אמרינן דהי' ידוע להם המעשה שהיה סכנה שפיר קפשיט באיבעיא להו מהאי טעמא דאין פודין אף היכא שיש סכנה וקפשיט שפיר ממעשה שהי' דהטעם הוא משום דוחקא אבל אם נימא דהמעשה הי' דאין סכנה קשה טובא על דברי התרצן מאי קפשיט להו בהבעיא הי' אף ביש סכנה מאי טעמא אין פודין והוא פשט ממעשה שלא היה סכנה אלא ודאי דלא היה ידוע להם המעשה איך היה ופשט לפי הכלל דסתם שבי יש בו סכנה ודחי אביי שפיר דלמא לא הי' ברצון חכמים משום שאף באיכא סכנה ג"כ אין פודין יתר ע"כ דמיהן וברור הוא הראי'. הג'. היא ממה דאמרינן בגמרא גטין דף נ"ח מעשה בר' יהושע וכו' הלך ועמד על פתח ד"ה וכו' מובטח אני שמורה הוראות בישראל העבודה שאיני זו מכאן עד שאפדנו בכל ממון שבעולם כשנדקדק היטב הדק בדברי הגמרא אלה נראה כמו שכתבתי הא' מה שהלך לבדקו ובמדרש איכה רבתי מבואר להדיא הלך לבדקו והב' סמיכת הדברים מובטח אני וכו' איני זז מכאן עד, שאפדנו ש"מ שרק מפני זה פיזר ממון רב לפדותו משום שראה אותו מופלג בחכמה לא משום סכנה דאל"כ למה לו לבדקו לראות אם חכם הוא ולפענ"ד נראה לתרץ מה שכתבו התוספות אי נמי וכו' ומה היה המקרא חסר בתירוץ הא' ועוד קשה מה החכמה הגדולה הזאת שענה אחריו השלמת הפסוק והתוספות קראוהו מופלג בחכמה ומה ראה ר' יהושע לפזר ממון רב עבורו אך לפי מה שכתבו מתחילה דסמיכת המאמרים מורים דאין פודין השבוים יתר ע"כ דמיהן ורק משום שמובטח היה שמורה הוראות בישראל זה עצמו דחקו להתוספות לחזור מהתירוץ הא' ולפענ"ד זה עצמו היה הוויכוח בין ר' יהושיע עם התינוק דר' יהושע פתח הקרא מי נתן למשיסה יעקב וישראל לבוזזים פירוש איך אני יכול לפזר ממון רב בשבילך הא ישראל נתונים למשיסה וכל מי שירצה יבא ויגרד וישראל לבוזזים הנ"ל שהם היום לבזה שלוקחים מה שיש להם וא"כ לשני הטעמים אין אני יכול לפדותך והתינוק השיב לו בחכמה גדולה דהנה איתא בגמרא דלא חרבה ירושלים אלא על שהעמידו דבריהם על דין תורה וא"כ הכי הפירוש בדברי התינוק הן אמת שמצד הדין אסור לפדות אותי משום שאין פודין השבוים אף שיש בהם סכנה יתר ע"כ דמיהן אבל הלא ד' זו חטאנו לו פירוש ז"ו דייקא שהעמידו דבריהם על דין תורה ולא אבו בדרכיו דייקא מה הוא רחום וחנון אף אתה רחום וחנון וזה חכמה גדולה לתינוק וזה ברור לפענ"ד ואם כן מיושב ב' קושיות שהקשיתי הרי הבאתי ג' ראיות חזקות לדברי הגה שבשו"ת צ"צ

ועתה נחזי הטעם באמת דלמה לא ידחה פיקוח נפש התקנה הנה נראה עיקר טעם הרב המאירי שהביא מר דהיכא דהתקנה הוא משום פסידא דרבים אף סכנה לא תדחה וראי' הביא מההוא חסיד בגמרא בבא קמא דף ע"ט ומה שכתב בני"ר דההוא החסיד החמיר על עצמו מחסידות בעלמא במחמכ"ת הרמה לא