שדי חמד פאת השדה מערכת א קצז

זה דנהי דאמר שיש לו אחין מי קאמר נמי שאין לו בנים הרי הוא לא אמר אלא שיש לו אחים ונימא שכונתו שיש לו אחים וגם יש לו בנים אלא ודאי כונת התנא שאמר בשעת מיתה דבור המזקיק את אשתו ליבום ואפילו הכי אשמעינן תנא דמתניתין דאינו נאמן לאסור אף שאמר לשון המזקיקה ליבום ולפי זה במחילת כבוד קדושת הגאון נראה לדעתי העניה דנסתר כל הפלפול ואין שום הוכחה דבלשון בני אדם סתם אח הוא מן האב. וסהדי במרומים שכתבתי זה תכף כשקראתי דבריו הנ"ל קודם שראיתי דבריו שבדף ל"ח שוב עיינתי בדבריו שבדף ל"ח וראיתי שכיונתי לדב"ק שם ואעתיק לשונו בסק"ב:

ב) ואלה הדברים אשר כתב הגאון בדף ל"ח ע"ד (והוא באחד שמת בלא בנים ולא נודע כלל אם יש לו אח כלל רק אלמנתו אומרת שפעם אחת שמע מבעלה שאמר שיש לו אח גם פעם אחת במכתב ששלחה לו אמו כתבה לו פרישת ש' מאחיו שלמה ובשעת מותו צעקה לאמר כי תצטרך לחליצה ואינה יודעת מקום דירת אחיו והשיב הנפטר על תיראי כי אינך זקוקה ליבם ולא הספיק לומר יותר כי אישתקיל מילוליה וחלי"ש וכבר חקרו ודרשו אחר אחי המת ולא יכלו לידע אותו ואת מקומו ועל זה האריך הגאון בתשובתו ובסיום דבריו כתב וז"ל) והנה על כל פנים היוצא מזה בנדון דידן יש להיתר מכמה טעמים חדא דכיון דדר כמה שנים ולא שמענו שיש לו אח הוי כאלו מוחזק דאין לו אחין גם הוי ספק ספיקא דלמא אין לו אחין ודלמא יש לו בנים ועוד יש לצרף בזה היתר לא מבעיא על חשש זה שאמו כתבה לו שאחיו פורס שלומו דודאי יש לומר דאחיו מאמו הוא אף גם אם הוא אמר יש לי אח י"ל נמי דאחיו מאמו אמר דדרך לקרוא בלשון בני אדם לאחיו מאמו נמי אח וכעין דפריך בש"ס ב"ב פ"ח דף קכ"ו ע"ב דלמא בוכרא דאמא הוא ייע"ש והנה כן יש להוכיח מפירוש רש"י בקדושין שם דף ס"ד במשנה יש לי בנים אין אשתו זקוקה ליבם יש לי אחין זקוקה ליבם והיא היתה עד הנה בחזקת שאינה זקוקה עכ"ל והנה אין לומר דכוונתו לדינא היוצא מדבריו דאם כן הו"ל לציין דבריו על לשון נאמן בזה הו"ל לפרש דלענין מהו נאמן דאינה זקוקה וכן בסיפא ביש לו אחין הו"ל לציין על תיבת אינו נאמן ואינה זקוקה ליבם ועוד אם כוונת רש"י על הדין הו"ל למנקט תחלה מ"ש דהיא היתה בחזקת שאינה זקוקה ואח"כ לכתוב עליו דאינו נאמן ואינה זקוקה ומדשינה מוכח דאין כוונת רש"י לדינא רק על דברי הבעל שהוא אומר כן דיש לי בנים ואינה זקוקה או יש לי אחין והיא זקוקה וכן מוכח יותר בלשון הרשב"ם פ"ח דב"ב דף קל"ד ע"ב וז"ל יש לי בנים ואין אשתי זקוקה ליבם נאמן יש לי אחין וזקוקה ליבם אינו נאמן עכ"ל הרי דנקט תחלה וזקוקה ליבם ואינה זקוקה ואח"כ נקט נאמן ואינו נאמן ומוכח דמפרש דהוא אומר כן ולמ"ל כל זה בע"כ כוונתם דודאי אם אומר סתם ממה שאמר יש לי בנים אין ראיה לפוטרה מחליצה דדלמא יש לו בן שאינו פוטר כגון מן השפחה ונכרית ולהיפוך יש לי אחין אין ראיה שהוא זקוקה דדלמא אחיו מאמו קאמר רק היכי דהוא אומר בפירוש כן דכוונתו ליבום או דהוי הוכחה מעסוקין באותו ענין דליבום קאמר אז שפיר שייך לומר נאמן ואינו נאמן וא"כ הכא דלא לענין יבום אמרו ודאי י"ל דאחיו מאמו הי' ואין להוציאה מחזקת היתר כדמוכח מפירש"י דבלא הוחזק באחיו הוי לה חזקת היתר והנה כל זה אני כותב לרווחא דמילתא לעלמא הואיל דאתי לידן אימא בה מילתא דתתקבל לפני אבינו שבשמים אך כאן לדינא היא מותרת בלא כל הני טעמי רק מטעם האמור בפתח דברינו שהוא התירה כשאמר בשעת מיתה שאינה זקוקה וגם בצירוף הסכמת כל הגאונים הנ"ל בחבורי הנ"ל ז"ז אין להאריך והאשה מותרת בלי חשש ופקפוק ע"כ הגיעו דברי הגאון מוהרש"ק הנ"ל:

קנ"ד) אסרו חג מה שעושים יום שאחר החג קצת שמחה וכבוד כמתבאר בפוסקים הנה על מקור המנהג הזה [שלא נזכר בתלמוד בבלי] וזמן התפשטותו וכמה שמות נקראו להיום הזה [ברא דמועדא וכיוצא] עיין בהפסגה קובץ רביעי במאמר חקירת מנהג צד נ"ז וח"ן וכתב שם בשם החוקר ר"י ריפמאן דמנהג זה היה ראשונה בארץ ישראל שעשו כן משום אחיהם שבחוצה לארץ שעושים יום טוב שני שלא יאמרו הגוים שישראל נעשים אגודות אגודות ושוב נתפשט גם בחוצה לארץ עיי"ש ומדברי מוהרי"ל בריש ספרו בהלכות ראש חדש ניסן שכתב טעם שאין אומרים תחנונים בכל חדש ניסן לפי שבי"ב ימים ראשונים היו ימים טובים להנשיאים שהקריבו קרבן בכל יום ויום י"ג היה אסרו חג וכו' עיי"ש מזה יש סתירה לדברי החוקר שאם כדבריו מה מקום לעשיית אסרו חג ביום שלשה עשר ואין שום שייכות ליום זה לבני חוצה לארץ ועיין בס' שו"ת בית אב להגאון אבד"ק קאפוליא יצ"ו במילואים שבדף אחרון שאחר לוח המפתחות שכתב שטעם מוהרי"ל נכון מאד דכל אסרו חג שהוא יום טוב ואסור להתענות בו הוא משום דשלמים נאכלים לשני ימים אם כן יום שאחר יו"ט איכא עוד בשר הקרבן וגם הנשיאים הרי הקריבו שלמים קנ"ה) אסור לאדם שימלא פיו שחוק בעולם הזה כתבתי בנדפס אות שכ"ו לענין אם מותר לדבר מצוה וכתבתי לחלק בין מילוי פה שחוק לשמחה בלבד ועתה ראיתי מה שהאריך הרב צפיחת בדרש סי' מ' ואיה"ש אנופף ידי שנית בקונטריס שדי חמד במערכת השי"ן ורשמתי שם עוד איזה ספרים המדברים בזה אמר הקטן תלמידי רפאל לאבאק הי"ו בן ר' משה ליב כתב מרן יצ"ו בשדי חמד אות שכ"ו דמה שאמרו אסור לאדם שימלא פיו שחוק בעולם הזה וכו' הוא מדת חסידות ולא מדינא ונראה שיש ראיה ברורה לזה ממה שאמרו בגמרא אמרו על ריש לקיש שמימיו לא מילא שחוק פיו בעולם הזה מכי שמעה מרבי יוחנן רביה ע"כ ואם נאמר שאסור מדינא ולא חסידות בעלמא אם כן מאי רבותיה כיון דאסור הוא מדינא אלא על כרחין שאינו אלא מדת חסידות ומזה ראיה למה שכתב רבינו שליט"א בספרו הקדוש שדי חמד בקונטריס כללי הפוסקים סי' ט"ז אות י"ב שבכמה מקומות מצינו בש"ס אסור ואינו אלא מדת חסידות בעלמא ואתי שפיר מה שהביא מרן שליט"א בספרו הנורא במערכה זו אות שכ"ו מדברי מרן חיד"א ביעיר אזן שרובא דעלמא לא זהירי וכו' נוכל לומר מפני שאינו אלא מדת חסידות בעלמא ולא מדינא וכל שכן שמותר לשחוק לדבר מצוה כמו שכתוב בזוהר הקדוש שהביא רבינו שיחיה בנדפס (אמר המחבר מה שדקדק תלמידי הי"ו מאי רבותא דלא מילא שחוק מכי שמעא וכו' אינו מתיישב במה שנאמר שאינו אלא מדת חסידות משום דגברא רבה דכוותיה הדר הוא לכל חסידיו לשמור ולעשות אף מילי דחסידותא וכן ראיתי בספר יקר בן יהוידע להרה"ג ריש גלותא דבבל יצ"ו (שהשגתיו בבואי פה עיהק"ו חברון תוב"ב) שכתב וז"ל אמרו על ריש לקיש שמימיו וכו' קשה ודאי כל מילי דחסידותא דשמע מר' יוחנן היה מקיים ומאי קמשמע לן עלה ונראה כי ריש לקיש היה בדחן בטבעו כמו בר קפרא ולפי טבעו ומנהגו היה קשה עליו חסידות זו ובכל זאת היה נזהר בה עכ"ל הנך רואה דאף דפשיטא ליה למר דאין זה אלא מדת חסידות קא קשיא ליה מאי רבותא ואי הכי אין מזה הוכחה דעיקר דבר זה משנת חסידים היא וממילא איפרכו שאר דברי תלמידי הי"ו כמובן:

קנ"ו) אדם חשוב שאני דאמרינן בש"ס היינו שהתלמיד חכם יש לו להתרחק בכל האיסורים מדברים המותרים לאחרים בדבר שיש בו צד איסור פן ילמדו ממנו אחרים להקל באיסורין כדאמרינן בירושלמי ילפי מקלקלתא ולא ילפי מתקינתא כמו שפירש הריטב"א בחידושיו למועד קטן דף כ' ע"א כן למד הגאון יד מלאכי באות ו' מדאמרינן בש"ס אדם חשוב שאני בכמה דינים היינו. א. לענין רבית בבבא מציעא דף ע"ג ע"ב. ב. לענין שבת בשבת דף קמ"ב ע"ב. ג. לענין עבודה זרה בעבודה זרה דף ח' ע"ב. ד. לענין מלאכה בחו"ה במועד קטן דף י"א ע"ב וי"ב ע"ב ודלא כהרב באר שבע שכתב בדף ק"י ע"ד (בדפוס חדש וארשא תר"ן דברי הרב הם בדף ק"ו ע"א בתשובה סי' מ"ח ד"ה ומעתה) דאפשר דלא אמרינן אדם חשוב שאני רק