שדי חמד פאת השדה מערכת א קצו

הרבה ולאותן זונות היתה גברת אחת על כולן אמר לו השר קחו מממוני הרבה ותשכיר לי כל הזונות כי למחר יבואו לשוק ולאחר שתשכיר לי את כלן כמו שירצו תכניס כולן בבית אחד ותציע לכל אחת מטה אחת יפה ותן להן לאכול ולשתות ומלאכת צמר ותשמרם עד שיעבור השוק ותשיבם למקומן הלך ודיבר לגברת של וכו' כל מה שאת חפצה אתן לנשים שלך יותר ממה שתרויחי ונתן לה כל מה שאמרה והכניס כולן בבית אחד ושמרן לאחר שעבר השוק השיב כולן לעיר כך היה עושה כל זמן שהיה השוק והזונות באות על כן כל שכן ישראל צריכים לעשות סייג וגדר לעושי עבירה על כן צוה הכתוב לא תהיה קדשה מבנות ישראל (וכתב המפרש רוצה לומר שהבית דין יעשו סייג וגדר שלא תהיה קדשה וכו') עכ"ל ספר החסידים ומעתה מה יענו האנשים החטאים האלה שאם לקבל נשים בביתו אסר רבינו יהודה החסיד מחשש שמא יבא לידי הרהור (המביא לידי עבירה) איך יחזיקו בעבירה עצמה ויכשילו בה רבים וכל העושה זאת חבר הוא לירבעם בן נבט שהחטיא את הרבים וכתב ידידי הרב הנ"ל יצ"ו שציוה למחזיקי הפ"פ שלא יתנו לאיש הזה מזיגה והגאון מוהרש"ק כתב לו שיפה דבר וכו' עי"ש ולכן נראה שכל מה שיש בידינו להרחיק את המשוקצים האלה אם לא יהיה הדבר מנגד למשפטי וחקי הקיר"ה מחויבים אנו להרחיקם ויהיו מובדלים מכלל עדת בני ישראל אולי על ידי זה יתנו בלבם לשוב ונזכה לקרבם לאבינו שבשמים ולא יוסיפו לעשות כמעשיהם הרע והוא רחום יכפר

קנ"ג) אח סתם אם הוא דוקא מן האב הנה בנדפס אות שע"ג כתבתי דהיה פשוט בעיני דגם אח מן האם נקרא אח בלשון בני אדם שהרי אף קרובים בעלמא ואוהבים נקראים אחים כי אנשים אחים אנחנו וישמע כי נשבה אחיו וכו' ויזבח יעקב זבח בהר ויקרא לאחיו (בראשית ל"א פסוק ד"ן) והוא אוהביו וציינתי לעיין בנאות יעקב ודרכי שלום והנשיאים הביאו מה שכתב רש"י בפרשת ויצא (ל"א. מ"ו) על פסוק ויאמר יעקב לאחיו לקטו אבנים שהכתוב קרא את בניו של יעקב אחיו לפי שהיו גבורים וצדיקים כמותו וכו' וכיון שכן לא נפלאת היא לומר דבלשון בני אדם נקרא האח מן האם אח בסתם וכתבתי שכן משמע מדברי הרב באר היטב באבן העזר סי' זק"ן סק"ב שכתב בשם הרדב"ז בח"א סי' צ"א (והם דברי הרב כנסת הגדולה שם) העיד שהמת היה קורא לזה אח ולא היה יודע אם היה אח מן האב או מן האם אין כאן עדות והיינו משום שגם אח מן האם (שאינו זוקק ליבום) נקרא אח בלשון בני אדם ועיינתי בשו"ת הרדב"ז שנמצאים עתה אצלי ותשובה זו היא (בדפוס וארשא תרמ"ב) בחלק ד' סי' אל"ף קס"ב וכונתם היא לומר שאין כאן עדות ברורה אלא ספק שמא אח מן האם היה עי"ש וכיוצא לזה ראיתי עתה להרב זכר דבר בחלק ח"מ דף מ"ב אות ח"י וז"ל אחות סתם כולל בין אחות מן האב בין אחות מן האם שמש צדקה ח"מ סי' ח' עכ"ל ולא פירש אם כונתו על לשון בני אדם או גם בלשון תורה ועיינתי שם וראיתי שכתב מפורש דבין בלשון תורה ולשון חכמים ובין בלשון בני אדם אחות נקראת גם אחות מן האם וכתב כן כמדבר על הידוע בלתי שום ראיה ומשמע ודאי שכן הוא גם באח דמשמעותו בין מן האב בין מן האם וז"ל הרב שם יצאתי ממחיצתי כננס על גבי ענק לענות אמן בכל כחי אחרי שאין שום ספק בדבר שבשם אחות סתם נכללו בין אחיות מן האב בין אחיות מן האם לא בלבד בלשון תורה ובלשון חכמים אלא גם בלשון בני אדם עכ"ל לעניננו ולפי השערתי דאחות ואח שוים לדעת הרב אין לפקפק על מאי דפשיטא ליה דבלשון תורה היינו בין מן האב ובין האם ולכאורה איפכא מסתברא שהרי גבי יבום כתיב אחים ואינו אלא מן האב דאדרבא משם ראיה דסתם אח הוא גם מן האם מדמצרכינן גזירה שוה אחוה אחוה מבני יעקב או מיחדיו המיוחדים בנחלה כדאיתא ביבמות דף י"ז ע"ב שמעת מינה דמסתמא בעלמא לשון אח הוא כולל גם אח מן האם וכבר הבאתי בנדפס שם בשם הגאון מוהרי"ץ אלחנן שהביא מש"ס דסוטה דף י"א ע"ב דמאי דכתיב עתניאל בן קנז אחי כלב היינו שהיה אחיו מאמו ולפי המובן מדברי הרב שמש צדקה הנ"ל דלשון תורה ולשון חכמים פשוט טפי מלשון בני אדם יש לפקפק בראית הגאון דהא מר קעסיק בלשון בני אדם ואם כן יש לדחות דשמא דוקא בלשון תורה הוא דנאמר אח על האח מן האם ולא בלשון בני אדם אבל דעת הגאון היא דמסתמא כל שאין לנו הכרח לשון בני אדם הוא בסיגנון לשון תורה ודוחק ועוד יש לפקפק בראיה זו דשאני התם דגלי קרא שמאחר שהכתוב מיחסו כלב בן חצרון וכתיב עתניאל בן קנז אחי כלב הרי הוא כמבואר דאחי כלב היינו חרגו שאם לא כן איך נפרנס קרא כדכתיב בן חצרון שלא מצינו לדרוש שום דרשה בחצרון כמו שמצינו לדרוש בבן יפנה (שפנה עצמו מעצת מרגלים) והיכא דמוכח ומוכרח שאני ואין מזה הכרח לעלמא דגם אח מן האם נקרא בסתם אח

והנה בנדפס הבאתי מה שכתב לי ידידי הגאון עמודי אש יצ"ו בשם הגאון מוהרש"ק בקונטריס תיקון עולם שבדף ל"ג הוכיח דסתם אח הוא מן האב ואין אח מן האם נקרא אח בסתם ושבדף ל"ח תבריה לגזיזיה והוכיח בהיפך ושאין דבריו מוכרחים היה אצלי סה"ק הנ"ל ועתה על ידי סבה נתגלגל הדבר ובא לידי ספר התורה הזה בשאלה על מנת להחזיר ולמען יהיו שפתי צדיק דובבות ולזכרון בין עיני הנני מעתיק לשונו הטהור בשני המקומות בס"ד וזהו א' דבריו הם בתיקון ד' תשובה ב' בנדון שאחד היה אומר בחייו שיש לו אח במקום פלוני ושמו פלוני אך לא פירש אם אח מן האב או מן האם וכשמת הלכה האלמנה למקום אותו האח ואמר היבם שהוא אחיו מן האב וכן אמרו בני היבם וכו' ועל זה נשא ונתן בעדות קרוב להכרת היבם וכתב בדף ל"ג ע"ב וז"ל והנה עוד נראה דלא בעינן עדות היבם בזה רק מפי דברי המת שאמר שיש לו אח ממילא משמע דסתם אח הוי מאביו ואם דבש"ס פריך ביבמות בפסוק כי ישבו אחים יחדיו דדלמא אחין מן האם ומוכרח ללמוד אחוה אחוה מבני יעקב וכן בבבא בתרא פרק יש נוחלין משמע דסתם לשון אח יתכן במן האם היינו ללשון תורה אבל בלשון בני אדם לא נקרא סתם אח רק מן האב ולא מן האם וכיון דבנדרים ובשטרות הכל הולכין אחר לשון בני אדם לכך גם בזה האומר סתם יש לי אחין הוי מן האב וראיה לדברינו מפ"ב דקידושין במשנה מי שאמר בשעת מיתה יש לי בנים נאמן יש לי אחים אינו נאמן וקאמר שם לימא מתניתין דלא כר"נ וכו' דתניא וכו' ר"נ אומר אף נאמן לאסור וקשה מהו קושיא נימא דמתניתין מיירי דאמר סתם יש לי אחים לכך אינו נאמן מכח דהוי ס"ס דלמא משקר ואם תמצא לומר דאמר אמת דלמא אחין מן האם קאמר לכך אינו נאמן ור"נ מיירי דפירש דאית ליה אחין מן האב לכך הוי רק חד. ספיקא ולכך ס"ל לר"ן דנאמן ועוד קשה יותר לפי מה דמשני שם דמתניתין בלא הוחזק לא באחין ולא בבני וברייתא דמוחזק לן באחי לפ"ז נאמר כך דבין במתניתין בין בברייתא מיירי דאמר בשעת קדושין אין לו אחין ובשעת מיתה אומר יש לי אחין ולכך כיון דכל היכי דאפשר לתרץ דבורי' ראוי לתרץ במה דאפשר כדאשכחן בכמה דוכתא ואם כן ה"נ כיון דפעם אמר יש לו אחין ופעם אמר אין לו ראוי לתרץ דבורי' במה דאפשר והנה אפשר לפרשו בשני פנים או דיש לו אחין מן האב ואין לו אחין מן האם או להיפוך דיש לו מן האם ואין לו מן האב ולכך כיון דאפשר לפרש הכי ואפשר לפרש הכי כל חד מוקמינן אחזקתי' ובמשנה דלא הוחזק באחין והיתה בחזקת היתר מפרשינן לקולא דאין לו מן האב ויש לו מן האם וברייתא דמוחזק באחין והוי חזקה לאיסורא לכך מפרשינן להיפוך דאין לו מן האם ויש לו מן האב לכך ס"ל לר"ן דנאמן לאסור ולמה לא משני כן לכך נראה מכל זה יהיה מוכח דודאי בלשון בני אדם אין בכלל משמעות סתם אחין רק מן האב דמן האם יש לו שם לווי ומפרש יש לי אחין מן האם אבל סתם אחין הוי מן האב ולכך בנדון דידן יש לנו עדות עפ"י דבורו שהוא אח מן האב ולכך בודאי תחלוץ ואין לספק בדבר עכ"ד הגאון בדף ל"ג הנ"ל והרבה יש לפלפל בדב"ק לדעתי הקצרה ואין הפנאי אתי להאריך רק את זה אגיד דנראה פשוט דכי קתני מתניתין אמר יש לי אחים לא שאמר בלשון זה ממש אלא כונת התנא שאמר בשעת מיתה שאשתו זקוקה ליבם והיינו שאמר שיש לו אחים מן האב דבזה הוא שמזקיקה ליבם שאם נאמר שכונת התנא שאמר בלשון זה ממש מהיכא תיסק אדעתין לאוסרה על פי דבור