שדי חמד פאת השדה מערכת א קצה

דר' נתן שהשיב על מה שכתב הרדב"ז דאיכא אסורא משום הרהור ואילו מהברייתא דאבות דר' נתן מוכח דליכא איסורא אלא משום גנאי הוא דאיכא וכן כתב רש"י וכו' והרב המחבר יצ"ו כתב שהרדב"ז קאי בשיטת הרמב"ם פרק כ"א מהלכות איסורי ביאה וכו' ושכן כתב בח"א דברכות לדעת הרמב"ם והאריך שם בעניינים אלו לך נא ראה וכתבתי בנדפס שיש להחמיר בסומא כדכתב בשל"ה הקדוש לפי שהרבנים שער אפרים ומוהר"י עטייה הביאו דבריו בשתיקה עיין להרב זרע יצחק לומרוזו בקונטריס פלפלת כל שהו דף פ"ט ע"ב

ק"ן) ארטבון המוזכר בירושלמי ריש מסכת פאה (פרק א' הלכה א') אם היה עכומ"ז או ישראל הבאתי דעות בזה בספרי דברי חכמים ריש סי' קל"ה עי"ש ועתה ראיתי להגאון זכר ישעיהו בהשו"ת ריש סי' י"ז שהביא שהגאון מוהר"ר אלעזר לאנדי אבד"ק בראדי בספרו (לא ידעתי שם הספר) כתב בפרק ה' מהלכות מזוזה דארטבון שנזכר בירושלמי הוא שנזכר ביומא דף י"א וכתב שיפה כיוון בהשערתו וכן משמע מבעל הלכות גדולות סוף הלכות מזוזה ושם ליתא למילת אחד דשפיר יכול להיות דארטבן הוא שם העצם וביפה תאר בב"ר פל"ה כתב שהיה מלך פרס ובמכ"ת טעה בחשבון השנים דארטבן זה היה כשבעים שנה קודם לידת רבי ומה שרצה מר להגיה רב במקום רבי ואדרכן במקום ארטבן לא נראה דבירושלמי ובב"ר ובשאלתות סי' קמ"ה איתא בהדיא רבינו הקדוש וארטבן אולם עיקר קושייתו למה מסר לו רבי מזוזה לאו קושיא דאין מקשין מן האגדות כמו שהשיב מרן זקני בנודע ביהודה תניינא יו"ד סי' קס"א והביא שם דברי הרשב"א דמגילה אלו תורף דברי הרב זכר ישעיהו והנה הספר של הגאבד"ק בראדי אין אצלי לעיין בו וכפי הנראה משום שהוקשה לו איך שלח לו רבינו הקדוש מזוזה הוצרך לומר שהוא הוא המוזכר ביומא וכלומר שישראל היה שהיה בודק המזוזות וכבר כתבתי אני הדל בדברי חכמים שם כן בשם הרב פני משה שהיה ישראל ועיין שם מה שכתבתי על הקושיא דאיך שלח לו מזוזה (למאן דאמר שהיה עכומ"ז) ומה שכתב הגאון זכר ישעיהו דאין מקשין מן האגדות כמו שכתב בנודע ביהודה וכו' הנה שיטת הרב נודע ביהודה בזה הבאתיה בשדי חמד מערכת האל"ף אות צ"ה וגם בקונטריס זה לעיל אות ט"ל ופלפלתי בשיטתו עי"ש אמנם איני מבין בעניותי מה ענין זה למאי דקמן דכל השקלא וטריא שם היא אם נוכל ללמוד דין ממה שאמרו באגדות אבל מי זה אמר שאין להקשות על האמור באגדות ובהא דארטבון המקשים כן (איך שלח לו מזוזה) הוא משום דהדין פשוט בעיניהם דאסור למסור מזוזה לעכומ"ז (ולא באו ללמוד דין מן האגדה) ולכן מקשים שפיר איך שלח לו מזוזה דודאי חובה עלינו להבין דבריהם בכל מקום אשר דברו בקדשם ולכן הוצרכו ליישב בכמה פנים כמו שהבאתי בדברי חכמים ותלמידי הב' וחשוב אברהם נסים אשכנזי הי"ו בכ"ר יצחק נ"ע הראה לי מה שכתב הגאון מוהר"ץ הירש חיות בהגהותיו בסוגיא דיומא הנ"ל ועיינתי שם וראיתי שהביא בשם הערוך שהיה מלך הפרסיים וכתב דהמעיין ביוסיפון ימצא שזה ארטבון היה קודם החרבן ושצריך לומר שכל מלכי פרס היו נקראים ארטבון וכו' עיי"ש אכן נודע שמה שכתב הרב יפה מראה שהביא בזכר ישעיהו כתב כן על פי מה שכתוב בערוך ומניה דמר (זה זכרי') נעלם מה שכתוב בערוך (וכתב במוהרצה"ח שם להגיה על הירושלמי רב במקום רבי עי"ש) ותלמידי הבחור רפאל לאבא"ק הי"ו הראני שגם הגאון מוהרר"מ שטארשון בס' מתת יה (על המדרש רבה) בפרשת לך לך פרשה ל"ה כתב שרבינו המוזכר שם הוא רב וארטבן הוא אדרכן אוהבו של רב בעבודה זרה דף יו"ד ע"ב ושגירסת הרי"ף והרא"ש בהלכות מזוזה מעשה בארטכן אחד (בכ"ף) ושם תמה מאד על מוהרי"ל בדרכי משה ביו"ד סי' רצ"א שלא כתבו להתיר בפשיטות למסור מזוזה לשר מהך עובדא דארטבן וכתב שנראה לו דלכן העתיקו השאלתות והבעל הלכות גדולות להך עובדא לאשמועינן האי דינא דמותר למסור מזוזה לעכומ"ז

קנ"א) אדם אם המת נקרא אדם הנה בכריתות דף ו' ע"ב דתניא הסך המת בשמן המשחה פטור אמרינן בגמרא טעמא משום דכתיב על בשר אדם לא יסך וכיון דמית מת איקרי ולא אדם והגאון מוהרש"ק בספר טוב טעם ודעת בהשמטות שאלה רפ"ח הרבה להפליא בסוגיא זו מדכתיב בפרשת בהעלותך ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם ועוד שם אנחנו טמאים לנפש אדם וכן בפרשת חקת או בעצם אדם וביחזקאל סימן ל"ו וראה עצם אדם וכו' והביא דבריו ידידי הגאב"ד ניזנוב יצ"ו בספרו משכנות הרועים בקונטריס עת דודים דף ג' ע"ב והרב המחבר יצ"ו האריך ליישב כל תמיהותיו עי"ש גם ידידי הגאב"ד מאראש לודאש יצ"ו בספרו ילקוט הגרשוני במערכת האל"ף דף ג' סוף ע"ב וע"ג פלפל בדברי הגאון טוב טעם ודעת ובדברי הגאון בעל שואל ומשיב בספרו יוסף דעת (על יו"ד) בסי' שב"ע בענין זה עי"ש ואתה תחזה

קנ"ב) אפוטרופוס לעריות בשבועות דף מ"ז ע"ב איתא שמעון בן טרפון אומר אזהרה לעוקב אחר נואף מניין שנאמר לא תנאף לא תנאיף ופירש רש"י נעשה לו אפוטרופוס להרגיל לו נשים לזנות וכתב הגאון מוהרש"ק בתשובתו שבספר נחלה לישראל לידידי הגאבד"ק ניזנוב יצ"ו בקונטריס הלכה למשה הלכה ל"ו דמדלא פירש רש"י נשואות אלא נשים סתם וכן בסמ"ג לא תעשה ק"ג כתב כלשון רש"י משמע דאף בפנויות מיירי דאף על גב דפנוייה איסור דרבנן מכל מקום להיות אפוטרופוס לאחר גרע ואל תתמה דהרי ביאת פנוייה מדרבנן והרהור בפנוייה אסור מן התורה וזה בכלל מאמרם הרהורי עבירה קשים מעבירה אם כן הכי נמי בזה הדין כן ופירוש רש"י מוכרח דאי באשת איש הרי בלאו הכי עובר על לפני עור ולומר דמיירי שהיה יכול ליקח אותם בלאו הכי אינו בכלל עוקב דהרי רש"י פירש דהוי אפוטרופוס להרגיל נשים אצלו משמע דבלאו הכי לא היה יכול לעשות כן וגם לומר דהוי לעבור בשני לאוין הרי כל דאיכא למדרש לא מוקמינן בתרי לאוי לכך מסתבר דמיירי אף בפנויה ואף דהמעשה אינו אסור מן התורה להרגיל גרע ולכן לא מיבעיא אם מרגיל לזנות עם נכריות נשואות דהוי איסור אף לעכומ"ז שבודאי אסור להרגיל בזה אלא אף בפניות נמי אף דגוף הדבר אין איסור לעכומ"ז מכל מקום להיות אפוטרופוס להרגיל אסור וגם הוא דבר מכוער ומביא לידי הרהור דהוי דאורייתא אלו תורף דב"ק והרב המחבר יצ"ו כתב על דבריו שבמחכ"ת דבריו חלושים ורחוקים ויותר נראה דמיירי היכי דמוזהר ואיכא לאו יתירא מלבד אלפני עור דהוא לאו שבכללות או דרוצה לומר היכא דאפשר ליקח בלאו הכי דליכא לפני עור רק דמוזהר גבי ישראל מדרבנן ועם כל זה בכאן יש לאו על זה אבל האמת יורה דרכו בנ"ד ודאי אסור ומכוער הדבר ואם אסרו להסתכל בשעה שחיה ועוף נזקקים זה לזה מכל שכן לעסוק בדברים כאלה ואש בנעורת וחטאים המה בנפשותם ר"ל וכבר אמרו חז"ל על פסוק טוב מראה עינים מהלך נפש דטובה ראי' באשה יותר מגופה של מעשה והכוונה לידע איך ליזהר מזה ובזוהר הקדוש ר"ש כד הוי חזי נשי שפירין הוי אמר אל תפנו אל האלילים ע"כ שומר נפשו ירחק מזה והמזהיר והנזהר ישכילו כזוהר וכעצם השמים לטוהר עוד יש איסור דלפעמים תתעבר עי"ז וזה ודאי אסור ועיין מהרי"ט ח"א סי' צ"ט אם מותר לעשות תחבושת לעכומ"ז כדי שתתעבר וכמו דאסור וכו' היכי דליכא משום איבה ע"ש כי אינו תח"י עכ"ד יצ"ו העתקתי כל הכתוב בספר הנ"ל לפי שלדאבון נפשנו שמעתי גם ידעתי שפשתה מספחת ונמצאים באיזה מקומות סרסורים לעבירה החמורה הלזו ומחזיקים בתי זונות לזנות בהן לא לבד עכומ"ז כי גם הרבה מבני ישראל נלכדים בשחיתתם ומחזיקים ידי עוברי עבירה והם מתפרנסים שלא בצער בעולם הזה ומשתכרים הרבה מזה ולא ידעו ולא יבינו כי אחריתם מרה כלענה ועתידים ליתן את הדין אוי לאזנים שכך שומעות והלא ישראל קדושים הם ואיך יפרצו גדר העריות והנה בספר החסידים סי' קע"ט כתב וז"ל אל יקבל אדם בביתו נשים פן יהרהר אחריהם וכו' צא ולמד מכשרי אומות העולם טפסר אחד היה ובמקומו היה שוק גדול והיה באותו יום נתקבצים מכל המקומות ונתקבצו שם זונות