שדי חמד פאת השדה מערכת א קצד

ומה שכתב ביד מלאכי שגירסת הרמב"ם בפירוש המשנה בפרק מפנין (אמתניתין דאמר ר' יהודה אימתי בזמן שהוא נוטל אחת וכו') היא כל מקום שאמר ר' יהודה אימתי הוא לפרש ומזה דן שדעתו שגם בברייתא זו לפרש עי"ש נראה שלא ראה מה שכתב רבינו עובדיא בפירוש המשנה שם וז"ל וכל מקום שאמר ר' יהודה אימתי במשנה לא בא לחלוק אלא לפרש דברי חכמים הילכך הלכתא כוותיה עכ"ל וכנראה שעל פי דברי הרמב"ם בפירושו כתב כן ומוכח אם כן שהיתה גירסתו בדברי הרמב"ם כל מקום שאמר ר' יהודה אימתי במשנה וכו' שאם לא כן לא היה מוסיף מדעתו תיבת במשנה ואף אם אין מזה הכרח שכן היתה גירסתו בדברי הרמב"ם על כל פנים אם היה רואה דבריו היה עושה אותם סניף לדעת הסוברים שרק במשנה הוא לפרש ולא בברייתא ועיין בעיקר כללין בספר מקנה אברהם במהדורא תניינא במערכת הכ"ף אות ר"ג ובהגהות הגאון מוהר"ץ הירש חיות בגטין דף ז' ע"ב ובספר טהרת המים בשיורי טהרה במערכת האל"ף אות ח' ט' יו"ד ובס' כלילת המנורה לידידי הגאון אבד"ק דובנא (עתה הוא אבד"ק קאחווקא) יצ"ו במערכת הכ"ף אות ג' ושם ראיתי שכתב בשם הגאון מקור מים חיים ביו"ד סי' קנ"א שהשיג על מרן כסף משנה בהלכות עבודה זרה הנ"ל מדברי התוספות בגטין דף ז' דלא נאמר האי ללא אלא במשנה ולא בברייתא וגם השיג שמהסוגיא מוכח דפליגי וכן השיג על הרב פני משה בראשון דמסכת עבודה זרה הנ"ל והרב הנ"ל יצ"ו דחה דבריו דודאי שיטת הרמב"ם היא דאף בברייתא הוא לפרש כדכתב הכסף משנה בהלכות ברכות ובהלכות עבודת יום הכיפורים ובהלכות טומאת מת והרדב"ז בס' יקר תפארת וכן דעת כמה ראשונים וכו' וכו' (בכל הבקיאות שהזכיר ידידי הרב יצ"ו כיונה דעתו לדברי הרב יד מלאכי כמו שיראה המעיין בדברי שניהם וכנראה שלא היה בידו בו בפרק ספר יד מלאכי שאם כן לא היה לו להכריח שיטת הרמב"ם על פי דברי מרן כסף משנה שעליו הוא דן הרב מקור מים חיים ויותר נכון להכריח שיטת הרמב"ם מדברי עצמו בפירוש המשנה במקומות שהביא בידו זה הי"מ גדול כמו שיראה הרואה) וגם על מה שהשיג מהסוגיא דמוכח דפליגי השיב ובאר הדברים עי"ש דב"ק

והנה בדעת הריטב"א כתב הרב יד מלאכי שם דמיחלפא שכ שיטתיה שבפרק כיסוי הדם דף פ"ח ע"ב כתב כגירסת הרי"ף דאימתי לפרש אף בברייתא ואילו בחידושיו לבבא בתרא דף קל"ב ע"ב כתב דבברייתא אפילו אימתי הוא לחלוק והצריך עיון שסותר למה שכתב בפרק כיסוי הדם וסיים ועיין עוד בחידושי הריטב"א לגטין דף ה' (צריך להיות דף ז') ע"ב וראיתי להעתיק דברי הריטב"א בשלשה המקומות לפי שנראה שיתכן לברר אמתות דעת הריטב"א מתוך הדברים המוצגים לפנינו ואלה דב"ק. א. בפרק כיסוי הדם הנ"ל כתב במאי קמפלגי ת"ק סבר דמו כל דמו ור"י סבר דמו ואפילו מקצת דמו רשב"ג ס"ל דמו המיוחד פירוש לפום פשטא שלש מחלוקות בדבר ור"י חולק הוא עם ת"ק ואין הלכה אלא כת"ק וכן פסק ר"י אבל הרי"ף פסק כר"י וטעם דבריו משום דהא קיימא לן דכל מקום שאמר ר"י אימתי אינו אלא לפרש דברי חכמים דאפילו למאן דאמר במה לחלוק אימתי לפרש ואפילו בברייתא קאמר דלהא לא אמר במשנתינו ועוד דאף במשנתינו קתני אימתי והא דאמרינן הכא ת"ק סבר היינו דלפום פשטא סבר הכא בלאו פירושו דמתניתין עד שבא ר"י ופי' ואפשר דרשב"ג נמי מפרש הוא אלא שחולק עם ר"י בפי' ת"ק והלכה כר"י כדקתני במתניתין וזהו הפסק הנכון ובמהדורא קמא הארכתי בזה יותר בס"ד. ב. בחידושיו לבבא בתרא הנ"ל כתב וז"ל (על מאי דאיתא והא תניא אמר ר"י אימתי וכו') וא"ת והא קיימא לן דבמה לחלוק ואפילו למאן דגריס אימתי לפרש ה"מ במשנה אבל בברייתא אפילו אימתי הוא לחלוק כדכתיב בפ"ק דגטין וי"ל הני מילי כשנשנה האימתי או בד"א באותה משנה או ברייתא אבל בזה שדברי ת"ק ור' יוסי במשנה ודברי ר' יהודה בברייתא לפרש הוא בא בברייתא עכ"ד. ג. בפרק קמא דגטין הנ"ל כתב וז"ל (כפי מה שהגיה הגאון בכור לזהב) אר"י ל"ק הא ר"י והא רבנן ואי קשיא האיך אמר הא ר' יהודה והא רבנן דהא פ' חלון דף פ"א ע"ב אר"י דכל מקום ששנה ר"י אימתי אינו אלא לפרש דברי חכמים וכי תימא דזה אינו אלא במשנתינו זה אינו דהא כל מקום קאמר יש לומר דהעיקר כההיא שמעתתא דאמר, בפי במשנתינו אף על גב דבקצת מקומות בתלמוד מייתי לה ולא אמר במשנתינו כן דרך התלמוד דשלא במקומו אינו מדוקדק כל כך והיינו דלא מייתינן מתניתין אע"ג דהיא משנה במסכת חלה ומייתי ברייתא משום דברייתא אינו מפרש דברי חכמים אלא חולק וכי תימא כשלא נשנה ענין זה במשנה דאז אמר דר"י חולק אפילו כשאומר אימתי אבל הכא שענין זה נשנה במשנה והתם במשנה ר"י אמר בלשון אימתי שאינו חולק מס' איך אמר דברייתא דע"ז ממש חולק וי"ל דהא ל"ק דתרי תנאי ואליבא דר"י תנא דמתניתין סובר דאינו חולק ותנא דברייתא סובר דחולק וע"כ אית לן לומר הכי כי היכי דלא תיקשי הני מתניתין אהדדי א"נ י"ל דההיא מימרא דר"י הוא דסבר ר' יהודה בלשון אימתי אינו חולק אבל ר' ירמיה ור"ז לא סבירא להו הכי עכ"ל ומשמע לי שעיקר דעתו היא מה שכתב בבבא בתרא ובגטין הנ"ל שמלבד שיש לומר סמי חדא מקמי תרתי ועוד שיש לומר שמה שכתוב בפרק כיסוי הדם היא דעת הרי"ף שסובר שגם בברייתא נאמר כלל זה ומה שסיים שזה הפסק נכון יש לומר שהוא מהטעם שכתב אחר כך דאף במשנתינו קתני אימתי אבל אם לא היה שנוי במשנה אימתי כי אם בברייתא אפשר שלא היה מסכים לפסק הרי"ף ויוכל להיות שבמהדורא קמא כתב לדחות טעם הראשון וכיון שמצינו מפורש בשתי מקומות הנ"ל (בבא בתרא וגטין) שסובר שלא נאמר כלל זה בברייתא ובדבריו שבפרק כיסוי הדם אין הכרע כל כך שסובר כדעת הרי"ף (שנאמר כלל זה גם בברייתא) יש לנו לתפוס בדעתו כמפורש בשתי המקומות הנ"ל

קמ"ט) אחורי ארי ולא אחורי אשה סומא כשיודע שאשה הולכת לפניו אסור לילך אחריה והביא ראיה על זה השני לוחות הברית דף צ"ז ע"א עי"ש וממה שכתב רש"י בחומש ריש פרשת ויצא על פסוק ואלקי יצחק נראה דלא איכפת לן כן כתב הרב טהרת המים במערכת הסמ"ך אות כ' דברי רש"י הם בשם התנחומא שאמרו אף שלא מצינו שייחד שמו יתברך על הצדיקים בחייהם לכתוב אלקי פלוני משום שנאמר הן בקדושיו לא יאמין כאן ייחד שמו על יצחק לפי שכהו עיניו וכלוא בבית והרי הוא כמת ויצר הרע פסק ממנו עכ"ל רש"י וכנראה שכונת הרב להוכיח זאת מדברי רש"י היא לפי שסובר שטעם איסור ההליכה אחורי אשה הוא מחשש שמא יבא להרהר אחריה וכיון שסומא הרי הוא כמת ופסק יצר הרע ממנו שוב אין לו לחוש ומותר לילך אחורי אשה ואם לכך נתכוון אומר אני דודאי הסברא מחייבת לומר כן דאם האיסור הוא מחשש הירהור אין לחוש בסמוי מן העין. אמנם אם נצטרך להביא ראיה לזה אין ראיה זאת מכרעת משום שנראה לי פשוט שאין כונת רש"י לומר שכל סומא הרי הוא כמת ופסק ממנו יצר הרע אלא כונתו שיצחק אבינו לפי גודל קדושתו בצירוף כי זקן יצחק וכהו עיניו והיה כלוא בבית הרי הוא כמת והיצר פסק ממנו ואין ללמוד מזה לשאר סומים לומר שפסק היצר מהם ולפי שיטתו לא אדע למה לא הביא ההיא דארבעה חשובים כמת (נדרים דף ס"ד ע"ב) ואחד מהם סומא דכתיב במחשכים השיבני כמתי עולם וגמרא גמור אבל לדעתי העניה אין מזה הכרח שחשוב כמת ואין בו משום הרהור אך מצד הסברא נראה שאם מה שאמרו אחורי ארי ולא אחורי אשה הוא משום הרהור לגבי סומא שאינו רואה אותה אף אם יודע שהולכת לפניו אין לחוש משום הרהור וכבר כתב כן גאון עזנו הרב אבות הראש יצ"ו בח"א דף צ"א ע"ג על פי דברי הרדב"ז בסי' תש"ע דטעם האיסור הוא משום שעל ידי שרואה פסיעותיה ותנועותיה הרי הוא בא לידי הרהור ומטעם זה כתב הרדב"ז שאף אם היא מכוסה כל גופה מכף רגלה ועד קדקדה אסור ועל כל פנים בסומא שאינו רואה פסיעותיה ולא תנועותיה אין לחוש וכמו שכתבתי בשמו בנדפס אות ש"ב ועי"ש באבות הראש שכתב בשם מרן חיד"א בס' כסא רחמים בפרק שני דאבות