שדי חמד פאת השדה מערכת א קצג

הלכה ו' האריך בזה בספר מתא דירושלים בפרק אמר להם הממונה הלכה א' ד"ה לא כן תני

קמ"ז) אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות במה שציינתי בנדפס אות ל"א לעיין בדברי הרב ישרי לב וכו' יש טעות בלשון וכן צריך להיות עיין מה שציין בזה הרב חקרי לב בקונטריס זכרונותיו שבס' ישרי לב דף צ"ו ע"ד אות פ"ח והנה השגתי מקרוב ספר יקר טהרת המים לרב גדול משאלוניקי וראיתי שבקונטריס שיורי טהרה מערכה זו אות ו' העתיק לשון הרמב"ם בעשירי מהלכות גירושין דין י"ט דלא נאמרה חזקה זו אלא באשתו שגרשה או במקדש על תנאי ובעל סתם שהרי אשתו היא ובה אמרו שחזקתו וכו' עד שיפרש שהיא בעילת זנות אבל בשאר נשים הרי כל זונה בחזקת שבעל לשם זנות עד שיפרש שהוא לשם קידושין ואין צריך לומר בשפחה או עכו"ם שאינה בת קידושין שאין חוששין להם כלל וסיים הרב וז"ל וכמדומה דאישתמיט זה מהרב חות יאיר בסוף סי' קל"ח ועיין להמ"מ (מגיד משנה) פרק ד' מהלכות נחלות דין ו' ותוספת יום טוב פרק ד' דעדיות משנה ז' ורמ"א בהגהה ריש סי' ל"ג חילק בזה כמה חילוקים עכ"ל והנה הרב המגיד בהלכות נחלות הנ"ל הזכיר שיטת הרמב"ם הלזו וכתב שכן הכריח הרשב"א גם הרב תוספת יום טוב הזכיר שיטת הרמב"ם הנ"ל ועם שאין הכל מודים בזה ויש קצת גאונים שסוברים שאין חילוק בחזקה זו ואף לגבי אשה דעלמא נאמרה מכל מקום לשיטת הרמב"ם הסכימו כמה פוסקים כמו שמתבאר ממה שהביא מרן הבית יוסף בסי' קל"ט וכן פסק בשלחן ערוך שם דלא נאמרה חזקה זו אלא בגרושתו וכו' ותימה גדולה היא על הגאון חות יאיר די כל רז לא אניס ליה אם נעלם ממנו כל זה וכבר תמה עליו רבין חסידא הרב הפרד"ס בספר אות היא לעולם במערכת היו"ד אות קי"ב סוף דף דק"ל (שרשמתי בנדפס אות ל"א)

והנה ספר חות יאיר לא היה אצלי ומקרוב השגתיו בעה"י אך איננו מהדפוס הראשון כי אם אשר נדפס בלעמבערג בשנת תרנ"ד ובשער הספר כתוב אשר כל ההשמטות אשר היו בדפוס הראשון כמו נד יחדיו בסוף הספר הכניסו כל דבר במקום הראוי לו ולמען דעת כי זה דבר השמיטה קבעום בשני חצאי מרובעות ועיינתי בסי' חל"ק וראיתי שם בשני חצאי מרובעות כתוב (אצל מה שכתב שם שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות) לא אמרינן זה רק באיש שגירש אשתו וכמ"ש הרמב"ם הובא בשלחן ערוך סי' קמ"ט סעיף ה' עיין שו"ת ר"מ אלשקאר סי' ג' עכ"ל הנך רואה שכבר הזכיר בעצמו שיטת הרמב"ם ופסק מרן בזה והרבנים טהרת המים ואות היא לעולם שהיה בידם הספר חות יאיר מדפוס הראשון לאו אדעתייהו לעיין בהשמטות הספר והא גרמא להו לבא בפרק השג יד שלא הזכיר דברי הרמב"ם וכו' ומה שציין לתשובת הרב מוהר"ם אלשקאר סי' ג' הנה שם הביא שיטת הרמב"ם וכתב אף שמקצת גאונים לא כתבו כן וכו' והביא דברי הרשב"א בזה ומתבאר שתופס כשיטת הרמב"ם וכן מתבאר ממה שכתב בסי' פ"ח שציינתי בנדפס עי"ש

קמ"ח) אימתי כשאומר ר' יהודה אימתי או במה דברים אמורים דקיימא לן שלא בא לחלוק אלא לפרש דברי חכמים הבאתי בנדפס באות קל"ג מה שכתב הגאון יד מלאכי בכלל שי"א בשם הגאון יבין שמועה דדוקא כשרבי יהודה אומר כן הוא דבא לפרש ולא נאמר כלל זה על תנא אחר שאומר בלשון זה וכתבתי דבזה ניחא לי מה דתניא בבבא קמא דף קט"ז ובסוכה דף ב"ן תניא מסננת יש בה משום גילוי אמר ר' נחמיה אימתי וכו' והוא חולק ותני בלשון אימתי וכתבתי שאין לומר דכלל זה אינו אלא במשנה ולא בברייתא שכבר הכריח ביד מלאכי כלל ש"ב שגם בברייתא נאמר כלל זה ולכן צריכים אנו לומר כדאמר מר בס' יבין שמועה ועתה נתיישבתי וראיתי שטעות הוא בידי דהנה אמת שביד מלאכי שם הכריח שכן דעת הרי"ף והרז"ה והרמב"ם והר"א ממיץ והריטב"א בחידושיו לחולין (אף שבמקום אחר סובר דדווקא במשנה עשה עיקר לדעתו מה שכתב בחידושיו לחולין שהם אחרונים עי"ש) ורשב"א והכריתות ומרן מוהריק"א והרדב"ז (ורבינו מוהר"י ן' מיגאש בחידושי שבועות שבספר אוריין תליתאי שהביא ביד מלאכי בתחלת הכלל עי"ש) מכל מקום הרי סיים שם שאין בדבר הכרע לפי שלדעת התוספות והרא"ש והרש"מ והסמ"ג והרשב"א והר"ן והגהות מרדכי ופרי חדש ומוהרח"א ודמשק אליעזר ומוהר"ש אלגאזי ליתיה להאי כללא כי אם במשנה ולא בברייתא עי"ש וכיון דמאריה דהאי כללא (לחלק בין ר' יהודה לתנא אחרינא) מר ניהו הרב מוהר"ש אלגאזי ומר הוא דאמר דליתיה להאי כללא בברייתא ממילא נפל פיתא בבירא ואין לנו ראיה לחלק בין ר' יהודה לתנא אחרינא מההיא דרבי נחמיה כמובן וצריך לתקן הלשון בנדפס שהראיה לחלק בין ר' יהודה לתנא אחרינא מההיא דבבא קמא לא להרב יבין שמועה עצמו היא כי אם להחולקים וסוברים שגם בברייתא אתמר כללא דאימתי לפרש וק"ל

ובמה שייחס הרב יד מלאכי בדעת הרמב"ם דלא שאני ליה בין משנה לברייתא והביא כן בשם מרן הכסף משנה בכמה מקומות (יש טעות בדפוס בהמצויין פ"ו מהלכות טומאת מת והוא בפרק עשירי הלכה יו"ד וכן המצויין הלכות עבודה זרה פרק ט' הלכה ד' הוא הלכה וי"ו) ומכללם בהלכות עבודה זרה (הנ"ל) הנה שם כתב שני טעמים לפסק רבינו והטעם השני הוא משום דאימתי לפרש וכתב הרב פני משה במראה הפנים על הירושלמי פרק קמא דעבודה זרה הלכה ה' (בד"ה אנן תנן) שאף שטעם זה כתבו מרן בכסף משנה בהבלעת תירוצא ועוד וכו' טעם זה הוא עיקר ונכון כמבואר בפרק ז' דשבועות בהלכה דחנוני בדינר פירות דדעת הרי"ף והרמב"ם דאף בברייתא הוא לפרש וכו' עי"ש נראה שהבין בדברי מרן שכתב כן כמסתפק בדבר זה לדעת הרמב"ם ואילו ראה דברי מרן כסף משנה בשאר מקומות שציין הרב יד מלאכי אף הוא ראה שכן גם דעת מרן בהחלט לדעת הרמב"ם (ועיין לקמן בד"ה ומה שכתב) גם הגאון רב"ך בשו"ת ראשית ביכורים סי' ב' אות ג' ד' ב' ע"א ייחס שדעת מרן כסף משנה שגם בברייתא הוא לפרש עי"ש מה שפלפל בחכמתו הרמה בעיקר כללא דאימתי לפרש והגאון חות יאיר בסי' צ"ד דף נ"א (מדפוס לעמבערג תרנ"ד בד"ה כל מקום) הביא שיטת רבותינו התוספות דאיתיה להאי כללא גם בברייתא וכתב דאישתמיט זה ממרן הבית יוסף בא"ח סי' קע"ח בסוגיא דעקירות ומהרב טורי זהב שם וחידוש הוא שלא זכר שיטת מרן בכסף משנה ומדברי כל הראשונים הנז"ל וידידי הרה"ג אבד"ק טעלפין יצ"ו בס' מגדים חדשים בכללים שבסוף הספר כלל ד' אות י"ט כנראה שאין בידו ספר יד מלאכי וכתב בסתם דכללא דאימתי וכו' אינו אלא במשנה ולא הזכיר שיש הרבה מהראשונים שסוברים דגם בברייתא איתיה להאי כללא עי"ש

והנה במה שנחלקו הראשונים שהביא ביד מלאכי אם נאמר כלל זה גם בברייתא לא הודיענו הגאון יד מלאכי בכלל ש"ב איך דעת הרמב"ן בחידושיו על הש"ס בזה וכנראה שלא היו בידו חידושי הרמב"ן לחולין שעינינו הרואות שבסוגיא דבפרק כיסוי הדם דף פ"ח (שהזכיר ביד מלאכי) במאי דאמרינן במאי קמפלגי כתב פירוש ר' יהודה ורשב"ג אליבא דתנא קמא וכו' ואחר שפירש הסוגיא סיים וזה הפירוש נכון בכל מקום שאמר ר' יהודה אימתי אינו אלא לפרש דברי חכמים ועליו סמכו רבינו הגדול והגאונים שפסקו הלכה כר' יהודה עכ"ל הרי מפורש שעל אימתי שאמר ר' יהודה בברייתא כתב שהוא לפרש והוא כשיטתו שבספר המלחמות בפרק ע"פ שהזכיר ביד מלאכי וכן ראיתי להרב ערוך השלחן ביו"ד סי' כ"ח אות ט"ו שייחס להרמב"ן שגם בברייתא הוא לפרש והוא על פי מה שכתב במלחמות בפרק כיסוי הדם בסוגיא הנ"ל (להשיב על דברי הרז"ה) וחידוש הוא שלא הזכיר דב"ק ביד מלאכי והגאון רש"ל בים של שלמה בפרק כיסוי הדם סי' ט"ו כשכתב להשיב על תמיהת הרא"ש על דברי הרי"ף ופירש הסוגיא לדעת הרי"ף סיים שוב מצאתי שכן כתב הרמב"ן במלחמות וכו' עי"ש כנראה שמסכים שגם בברייתא הוא לפרש: