שדי חמד פאת השדה מערכת א קצב

רז"ל היום לעשותם ולא למחר לעשותם אלא לקבל שכר ואפילו תולדות שמוליד תלמידים פסק ממנו בשעת מותו דשוב אי אפשר לו ללמוד עם תלמידים אבל אם זכה מאת ה' לחבר איזה חיבור והחיבור הזה נתייסד על דבר אמת וצדק על פי דרכה של תורה איש הזה אינו פוסק מהוליד תולדות גם אחר מותו שלא פסק מלהעמיד תלמידים הלומדים מתוך ספרו וזה נרמז בפסוק זה ספר תולדות אדם שעל ידי ספר אשר חיבר נתקיים בו לדורי דורות תולדות אדם

והנה יש אדם ויש קוף שרוצה לדמות לאדם והוא אדם בליעל מצד הקליפה כי יש למדן היגע בתורה ולומד לשמה ויגעת ומצאת תאמין וזוכה לדברים הרבה לחדש חידושים ולומד ברבים נגד זה יש מתעשר ואין כל לא למד ולא לימד ומתנשא לומר על עצמו שלמד הרבה וחידש חידושים ומתלבש בטלית שאינו שלו וגונב דעת הבריות להתגאות ולהתפאר במה שאין בו וגוזל החיים והמתים ואמנם בודאי לא יגנוב מה ששמע מלומדים שבעירו כי כל אחד יכיר את שלו אבל הוא גונב מה ששמע בשם לומדים מעיר אחרת או שהשיג מכתבים מלומדים בריחוק מקום מעיר לעיר וממדינה למדינה ואנשים כאלו מכבים אור תורה כי בעבור זה אין יתרון לחכם מן הכסיל אף כי החכם עיניו בראשו ולכאורה תמוה באמרו החכם עיניו בראשו וכי הכסיל עיניו בכריסו אלא שהחכם עיניו בראשו כלומר שהכל צומח מן הראש ממחשבת המוח שמחדש בשכלו ובו נותן ואינו נותן עין בשל אחרים אבל הכסיל עיניו אינם בראשו אלא בכתביו שמביט בכתבים שיש לו משל אחרים ובזה נותן עיניו לקרותם ולהגידם בשמו ולהשיג בזה ממון וכבוד וכל זה יכול לעשות לפי שעה אבל להדפיס דברי זולתו בחיבור הוא הדבר קשה לו כי זה דבר המתפשט בעולם ויהיה לו למזכרת עון ולבושת ולכלימה כבושת גנב כי ימצא ולא שכיח כל כך אלא נמצא מיעוטא דמיעוטא דחציף כולי האי ולהדפיס בשמו מה שהוא מאחרים ומועטים הם עזי פנים כל כך ולכן רובא דרובא המחברים ספרים הדברים הם תולדותיו שהוליד בעין שכלו ולזה יש לומר רמז בפסוק זה ספר תולדות אדם כשהוא מפרסם חידושיו בספר לחלקם ביעקב ולהפיצם בישראל זה אות ומופת שהוא תולדות אדם שהוא חידושיו ממש שהוליד בשכלו ולא בני זנונים משל אחרים המה וכו' (והאריך עוד לבאר על פי זה המשך הכתובים החכם עיניו בראשו והכסיל בחשך הולך וכו' וסיים) לכן מי שבטוח שדברי חידושיו בתורה הם על דרך לימוד האמיתי ומפרסם את חידושיו בדפוס עושה שתי טובות. א. הוא זכות הרבים שעל ידי שיאמרו דבריו בשמו מביאים גאולה לעולם ב. שנועל דלת בפני עושה עולה שלא יהיה כל אחד ואחד הולך ותוקף בטליתו של חבירו ויאמר אני הוצאתי הדברים משכלי ועתה אליכם הלומדים שעדיין הם בשני נעורים אשים פני לבקש מכם שלא תכשילו חס ושלום בעון זה ואל תטעו במה שאמרו רז"ל אל יבוזו לגנב כי יגנוב שמותר להעתיק אפילו בלא רצון אדם חלילה לכם לחשוב שמותר להתלבש בטלית שאינו שלו לומר דבר ששמע מאחרים בשמו חלילה חלילה אלא הפירוש הוא שמותר להעתיק כדי ללמוד ולידע הדברים אבל החיוב הוא לאומרו בשם אומרו אלו דברי הגאון נודע ביהודה וכתב מר בריה שהאריך מאד והזהיר מאד להתרחק מעון זה וגם מר בריה שם האריך בדרשתו לבאר מה שאמרו הגד לעמי פשעם אלו תלמידי חכמים ששגגות נעשות להם כזדונות וכו' עי"ש דבריו הנחמדים והנני להודיע שאחר זמן רב שציינתי באות זו דברי ספר טהרת המים כנז"ל ראיתי אני הדל דברי הרב מוהרש"ל באהבת ציון הנ"ל ודימיתי בעצמי שמציאה מצאתי בזה להביא דבר חדש אשר לא כתוב בספר התורה טהרת המים הנ"ל והעתקתי דברי קדשו לזכרון בין עיני לבל אכשל ח"ו ברשת זו ולזכות את זולתי להשיב רבים מעון זה וכתבתי הדברים בשמי (ומצוה להביא מן ההדיוט וכו') כאילו לא קדמני אדם בזה שלא עיינתי בו בפרק בהקדמת ס' שער אשר (שציין הרב המגיה בטהרת המים) ועתה אנכי הרואה שבספר שער אשר כבר הזכיר דברי האהבת ציון הנ"ל ואין כל חדש רק שהרב שער אשר הביא דבריו בקיצור נמרץ ואני ההדיוט הבאתי דברים ככתבן ואתהלכה ברחבה ולמען לא יכשלו בי לחשדני בנאה דורש ואין נאה מקיים לומר דבר בשם אומרו הודעתי הן כתיב כאן הנה שפתי לא אכלא וה' אתה ידעת והייתי יכול לתקן באופן אחר לצאת מידי חשד זה אך חפץ חיים להודיע זה אולי יועיל למקום אחר כיוצא בזה דלא חזיתיה ודלא ביארתיה

וכתב הרב טהרת המים במערכת החי"ת אות כ"ה אזהרה שלא להחליף שם בעל השמועה מרבי יהודה לר' יוסי וכיוצא וז"ל חילוף תניא מנין למחליף דברי רבי אליעזר בדברי רבי יהושע לומר על טהור טמא ועל טמא טהור שהוא עובר בלא תעשה תלמוד לומר לא תשיג גבול רעך כו' ספר יראים סי' רנ"ח ומינה יוצא דאם בש"ס וכיוצא כתוב ר"י סתם ולא ידעינן אם הוא רבי יוסי או ר' יהודה וכיוצא דהנכון שיקרא ר"י ויהיה מי שיהיה ולא יכנס בקוראו בפירוש בסוג עובר בלא תעשה והגם דיש לדוחה לדחות דזה דוקא ביודע בבירור והוא מחליף מכל מקום מידי ספיקא לא נפקא וספיקא דאורייתא לחומרא ויש לדחות דשא"ה דמחליף של זה לזה ושל זה לזה אבל הכא אינו אלא מסוג דלא אמר דבר בשם אומרו דהאיסור קיל עכ"ל והנה מה שכתב בשם ספר היראים הוא לשון הספרי בפרשת שופטים סימן קפ"ח והוגה שם גבול עולם (במקום רעך) וכתב שם הרב זרע אברהם וז"ל לומר על טהור טמא וכו' משום דקיימא לן בכל מקום הלכה כרבי יהושע לגבי ר' אליעזר דמתלמידי בית שמאי הוא זולת במקומות המבוארים במס' נדה דף ח' והמחליף דברי ר' אליעזר בדברי רבי יהושע מורה על טהור טמא ועל טמא טהור שלא כדין תלמוד לומר לא תשיג גבול עולם היינו קרא דמשלי כמו שפירש בי"ם וז"ל דאי אל תשיג גבול עולם כפשוטו מאי אתא לאשמעינן מצוה המפורשת בתורה אמנם לפי זה ניחא שפירושו שלא ישנה מזה שקבלו רבותינו על פי הקבלה וכו' עיי"ש וכן מצאתי בילקוט משלי וז"ל אמר ר' שמעון ן יוחאי אם ראית מנהג שעשו אבותינו אל תשנה אותו כגון אברהם תקן תפלת השחר יצחק תפלת המנחה יעקב תפלת ערבית שלא תאמר אף אני אוסיף אחרת תלמוד לומר אשר עשו אבותיך עכ"ל הילקוט והכא נמי סתם ספרי רבי שמעון הוא ודריש ליה הכי שלא לשנות מקבלת רבותינו עכ"ד הרב זרע אברהם ואין לדקדק מדבריו דדוקא בגוונא דאומר על טמא טהור או בהיפך הוא דאסור להחליף אבל בדבר שאינו בדין מדיני התורה רק איזו דרשה או פירושא דקרא דלא נפקא לדינא אין חשש איסור להחליף דהרב לא אמר אלא לעבור באל תשיג אבל משום אינו אומר דבר בשם אומרו ודאי איכא בכל גוונא ונראה שאין איסור זה מדאורייתא אלא אסמכתא אדברי קבלה והרב טהרת המים לפי שלא ראה דברי הספרי רק ראה מה שכתוב בספר היראים דמייתי מקרא דלא תשיג גבול רעך חשב שזה איסור תורה וחשיב ליה ספיקא דאורייתא

קמ"ד) אמרו לפעמים נאמר לשון זה על יחיד כן כתבתי בנדפס אות ר"ז בשם הגאון חקרי לב בזכרונותיו משמא דגמרא בכריתות ד' י"א ע"ב ונשאתי ונתתי בזה בס"ד עי"ש עתה ראיתי בספר טהרת המים לרב גדול משאלוניקי במערכה זו אות ט' שכתב כן על פי הש"ס דכריתות והביא בשם מרן מוהריק"א בכלליו דף ק"ג ע"א שהביא מחידושי הרשב"א לגטין דף ל"ח דאמרו הוא לישנא בעלמא ואפשר שנאמר על אחד

קמ"ה) אמצע כתבתי בנדפס אות שכ"ד דמצינו שנא' בדבר שאינו נקודה האמצעית ממש וכתב לי ידידי הרה"ג מוהר"ר שמחה כהנא אבד"ק לאקישאווקא יצ"ו לעיין בטורי זהב יו"ד סי' רל"ב סק"א שכתב דפחות מעט או יותר נחשב גם כן ממוצע

קמ"ו) אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד אם הוא מדרבנן בסתירת דברי רש"י דבסנהדרין ד' ק"א כתב דהלכה למשה מסיני הוא ובסוטה דף מ' כתב דמדרבנן הוא דאין זה כבוד שמים עיין משנה למלך הלכות בית הבחירה פרק ז'