שדי חמד פאת השדה מערכת א קצא

שט"ז וכו' ומה שרשם תלמידו לספר יעיר אזן אין הספר מצוי אצלי אך בתשו' חיים שאל ח"א סי' כ"ז ג"כ לא הסכים עכ"ד יצ"ו ולא היה אצלי ס' חיים שאל אך מקרוב השגתיו ועיינתי שם וראיתי את אשר דבר בקדשו למר בריה בתוכחת מגולה מאהבה כאשר ייסר איש את בנו על אשר כתב הרב בנו דאישתמיט מהרבנים ארעא דרבנן ועפרא דארעא דברי התוספות ומשנה שלמה וכו' ואלה דבריו שמענה ואתה דע לך לא זו הדרך להחליט הדברים ואשרי אדם מפחד תמיד בדברי תורה והדברים קל וחומר כי תקרב אל עיר וקדש אל תאמן בעצמך הפוך בה והפוך בה הלא ידעת הא דאמרי במערבא לעולם יראה אדם בעל השמועה כנגדו ובשגם הן האדם קרא ושנה ושלש וילן בעמק ופשיטא ליה בכל זאת אם פקח הוא לא יגזור לומר דאישתמיטתיה וכיוצא רק כה ידבר דרך אפשר מבוא העיר והוא הצעיר עכ"ל. ושוב כתב לפלפל בעיקר הדין ובראיות הרב בנו ועל פי הדברים האלה כתב ידידי הרב הנ"ל יצ"ו שבחיים שאל לא הסכים כלומר שאין דעתו נוחה להשתמש בלשון זה אבל הדבר תימה שזה סותר למה שכתב ביעיר אזן בפשיטות שהוא דרך כבוד כמו שהאריך הגאון חות יאיר וכו' וכו' ואין דעתי נוחה לומר שכל קפדתו היתה על מה שהחליט לומר דאישתמיט מינייהו ואם היה כותב (הרב בנו) כמסתפק ואמר כפי הנראה אישתמיט מנייהו וכיוצא ללשון זה לא היה לו תרעומת דברים כי אין בלשון זה חשש זילזול שאם כן לא היה שייך בזה הא דאמרי במערבא יראה אדם בעל שמועה כנגדו דמאחר שאין בלשון זה חשש זילזול כי עומד כנגדו מאי הוי אלא ודאי מוכח דמשמע ליה דאינו לשון כבוד עד שאילו היה בעל השמועה כנגדו לא היה מעיז לומר בלשון זה והוא היפך ממה שנראית דעתו ביעיר אזן כמו שיראה הרואה ובס' נחמד למראה ח"ב פרק חמישי דמסכת עירובין דף פ"ז ע"ב הביא בשם הרב יצחק ירנן בכתיבת יד שהתרעם על הרב מר אביו של הרב נחמד למראה על שכתב לו דאישתמיט מניה דברי הרב בית דוד וחשב שלשון זה הוא לשון בזיון והרב המחבר תמה עליו דלשון זה הוא דרך כבוד וכו' והביא דברי הרבנים הנ"ל (יד מלאכי יעיר אזן) ולא זכר דברי מרן חיד"א בחיים שאל הנ"ל אשר לפי מה שנראה מדב"ק דיש קפידא בזה יש סמך לדעת הרב יצחק ירנן ועיין במה שהבאתי בקונטריס הערות לחלק הכללים סי' צ"ו אות ח' אלא שמדברי מרן חיד"א בספר שם הגדולים באות הוי"ו בקונטריס אחרון בשם ויידא נראה בעליל דמסכים לדעת הגאון חות יאיר שאינו לשון זילזול אלא כלומר שנעלם ממנו לשעתו איזו בקיאות כמו שקרה כן לכמה מגדולי ישראל ראשונים כמלאכים

קמ"ג) אומר בשם אמרו מביא גאולה לעולם שנאמר ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי הכי תניא בברייתא דפרק קנין התורה ובמגילה ד' ט"ו ובשאר דוכתי ונסתפק גאון בדורנו אבד"ק קראז יצ"ו בספרו הבהיר תפארת זיו בפתיחה לספרו בחכם שחדש דבר בתורה מדעתו ושוב מצא שכבר קדמו גברא רבה בספר אם מחוייב לאומרו בשם זה שקדמו או נימא כיון שהוא חדשה מדעתו טרם שראהו בספר רשאי לאומרה בשמיה דנפשיה והאריך קצת וזו הלכה העולה דאינו צריך להזכיר את מי שכבר קדמו אלא רשאי לומר אותו דבר משמיה דנפשיה ותורף ראייתו היא (שם באות ד') מסוגיא דחולין דף ע"ח אמר רב חסדא השוחט את הטרפה ומצא בה בן תשעה חי טעון שחיטה ומבואר שם בש"ס דרב חסדא ידע דהכי תני ר' חייא ואפילו הכי אמרה משמא דנפשיה ולא הזכיר את ר' חייא כי אם אחר שהקשו עליו כיעי"ש ונרגש שמדברי התוספות שם נראה בהיפך שהרי כתבו תימה כיון דשמיע ליה ברייתא לימא ברייתא ופירש כונתם שלא יסתרו את דבריו ועוד ראיה מדאמר ר' יוסי בחולין דף קל"ז בשם אביו ד' דברים וכו' ומסקינן ואמר ר' יוחנן דמפי זכריה ומלאכי אמרה ואפילו הכי לא חש ר' יוסי למיתני בברייתא אלא משם אביו והיינו משום שאביו חידש זה מדעתו ושוב נודע לו כן משם חגי זכריה ומלאכי וכו' אלו תורף דב"ק ובפנים הספר בסוף סי' כ' בתשובתו לידידי הג' אד"ר אבד"ק מיר יצ"ו מביא וקורא מה שהשיב הרב אד"ר על דבריו בזה והרב המחבר מיישב דברי עצמו ומקיים ראיותיו עי"ש דב"ק והאידנא נהוג עלמא בכל כי האי גוונא היד כותבת חידושי תורה שחידש מדעתו בלשון ונראה לי וכיוצא ואם אחר זה ראה כן באיזה ספר שקדמו חוזר וכותב שוב מצאתי בס' פלוני וכיוצא ואם האמת כן הרי מקיים אומר דבר בשם אמרו וגם מוצל מאש מדינה של גהינם להגוזל חידושי תורה של אחרים ומתעטף בטלית שאינו שלו שהאריכו חכמי המוסר בזה רחמנא לישזבן ועיין בס' טהרת המים לרב גדול משאלוניקי במערכת הגימ"ל אות ט"ו וז"ל האומר פשט הכתוב בספר או אשר שמע אינו מזכיר האומר או הכותב הרי גזילה זו יותר מגזילת ממון שני לוחות הברית דף קפ"ג ע"ב הביא דבריו קיצור שני לוחות הברית דף צ"א ע"א והרב המגיה שם ציין להקדמת ס' שער אשר ח"א להגאון מוהר"א קובו שפירש בענין זה דברים ערבים וציין גם לספר מנחת זכרון דף ב' ע"ב

ומצוה להביא מן ההדיוט את אשר ראיתי לשני שרי ישראל הגאונים האדירים נודע ביהודה ומר בריה מוהרש"ל אשר דברו בקדשם מוסר השכל ותוכחת מגולה על זה הלא הם כתובים בספר אהבת ציון בדרוש ט' (בד"ה ולפי האמור) שהרב מוהרש"ל כתב לבאר מאמר הש"ס דסוף פרק שני דבבא מציעא העוסקים במקרא וכו' העוסקים במשנה וכו' ובהדי שותא הכי אמר מר שמואל דבתלמיד חכם יש שני אופנים אשר יכול להכשל בעון. א. הוא החטאים שבאים מחמת תאוות גופניות כגון גזל ועריות מאכלות אסורות וחילול שבת ויום טוב וכדומה ובזה הוא שוה לכל נפש אדם שאם עשו תשובה מוחלין להם. ב. הוא במכשול אשר אי אפשר לעם הארץ להכשל בו כגון שחוטא על ידי לימודו והעבירה באה לו בסבת לימודו כגון שמתלבש בטלית שאינו שלו ומתכבד בדברי תורה שלא עמל בו וגוזל את זולתו או שעושה תורתו לכלי משחית בתחבולות שקר לפסוע על ראשי עם קודש וכדומה אשר בעונותינו נמצאים הרבה תלמידים שלא שמשו כל צורכם ורוצים להתגדל בעטרה שאינה שלהם ועון השני קשה להתכפר והטעם הוא על דרך שכתבו המפרשים ליישב מה שיש לתמוה שמצינו בשאול המלך בחיר ה' ושאול באחת ולא עלתה לו על שהי' מרחם על אגג ועל מיטב צאנו ומה עלתה לו שנכרת ממנו ומזרעו המלוכה והקב"ה אמר כי מאסתי את שאול וננעלו שערי רחמים לפניו אף שעשה תשובה והתודה על חטאתו ואמר חטאתי כי עברתי את פי ה' וכל זה לא הועיל לו ולא שב אף ה' מעמו והרי דוד נכשל בעבירה חמורה במעשה דבת שבע וכאשר שלח השם את נתן הנביא להוכיחו כתיב ויאמר דוד אל נתן הנביא חטאתי לה' ויאמר נתן אל דוד גם ה' העביר חטאתך לא תמות ומה בין זה לזה והלא שניהם צדיקים גמורים היו וכתבו ליישב יען כי שאול חטא בדבר המלוכה ובשליחות המקום ברוך הוא ולכך נתפס בעונו וכך היא המדה מאתו יתברך לדקדק עם קדושיו וצדיקי עולם על הדבר אשר נכשלו בסבת גדולתם ועבודתם אבל דוד לא חטא בדבר המלוכה וחטאתו לא היה בסבת המלוכה והממשלה רק היתה מכשלה אשר יקרה לאדם בהיותו אדם ולכך כאשר שב ורפא ונסלח לו

כן הדבר בשני אופנים שאפשר לתלמיד חכם להכשל שאם נכשל מחמת תאוה גופנית הרי הוא כשאר כל אדם ושב ורפא לו אבל אם חטא מחמת לימודו כנז"ל אזי עונו לא במהרה נמחק וכו' דומה לחטאתו של שאול המלך וכו' וכתב שכבר הרעיש מר אביו במוסר השכל ביום שהשלים ספרו נודע ביהודה קמא הוכיח לתלמידים ולבני תורה אשר מתלבשים בטליתות שאינן שלהם והביא הדברים אשר יצאו מפי קדשו ואלו הם מה יקר חסדך אלהים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון הנה רבותינו דרשו בפרק ב' דסנהדרין דף י"ט ע"ב אלה תולדות אהרן ומשה כל המלמד לבן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו ואפשר שזה רמז בן עזאי כשאמרו לו אתה נאה דורש ואין נאה מקיים והשיב נפשי חשקה בתורה ותשובתו בזה כי מקיים מצות פריה ורביה על ידי התורה שמלמד ודומה כאילו הוליד בנים והנה כל המצות אדם מקיים בעולם הזה אבל כשמת נעשה חפשי מן המצות ואי אפשר לעשותם כמו שאמרו