שדי חמד פאת השדה מערכת א קצ

כתב המרדכי וכו' מוכח שסובר שמלשון הרמב"ם אין הכרח שצריך לשער במקום רוחב הגודל דיש לדחות, דרוחב הגודל דקאמר הוא לאפוקי רוחב שאר אצבעות וכן יש לדחות מה שכתב בהלכות ספר תורה וכן נראה מדברי מרן כסף משנה בהלכות ציצית דין א' (וצריך להגיה דין ו') והביא דברי הרב בשלמי צבור הנזכר לעיל ותמה עליו מה מצא בהלכות ספר תורה יותר ממה שכתב כאן (אינו מדוקדק דמר קעסיק בהלכות ציצית ושם לא נזכר בדברי הרמב"ם לשון רוחב הגודל ונכון להגיה ממה שכתב בהלכות שבת) ולדבריו למה הרחיק מרן לחמו להביא מהמרדכי ולא מהרמב"ם או לכל הפחות לכתוב שכן נראה מדברי הרמב"ם בהלכות ספר תורה אלו תורף דב"ק ותמיה לי במה שכתב לדחות דמה שכתב הרמב"ם רוחב הגודל הוא לאפוקי רוחב שאר אצבעות דאכתי לאו ממילא שמעינן מדבריו דבמקום הרחב משערינן שאם לא כן היה כותב בסיגנון הלשון שבהלכות ציצית שלא הזכיר רוחב כלל לכן נראה שמה שיש לדחות הוא מה שכתבתי שהוא למעט אורך הגודל ומה שכתב שכן נראה מדברי מרן בהלכות ציצית האמת אתו שכן מתבאר מדברי מרן שדבר זה מפי רבינו ברוך שבמרדכי שמענו ואין לזה הוכחה מדברי הרמב"ם וכתב הרב אהל יעקב במערכה זו אות ב' (בד"ה הטפח) בשם תשובת מוהר"ם שהובאה בהגהות מיימון בתשובות דשייכי לספר קנין סי' י"ד דארבע בגודל שהוא טפח היינו ברחבו של גודל דמסתמא לא באו חכמים לסתום אלא לפרש ובראשו הוא צר מאד ושוב שופע והולך ואי אפשר לעמוד עליו מהיכן מודדין אלא מרחבו וכו' וסיים הרב אהל יעקב וכן כתב המרדכי בשם רבינו ברוך וכן כתב בדרכי משה חשן משפט סי' קנ"ד ומגן אברהם סי' י"א סק"ה וחידוש הוא שלא הזכיר דברי מרן הבית יוסף הנז"ל גם הרב מגן אברהם דקאי על דין מרן שבסעיף ד' לא הזכיר דברי מרן בבית יוסף שעל סעיף ט' עי"ש ועיין להרב פתח הדביר בח"א דף קב"ץ וכן כתב הרב פרי מגדים דנקטינן למדוד במקום הרחב שבגודל ועיין בדברי רבני האחרונים בסי' י"א בדינים אלו

ובספר מלאכת שמים להגאון מוהרי"ץ דוב באמבערגער בריש כלל יו"ד בחלק הבינה כתב וז"ל של אגודל עיין מג"א סי' י"א כתב בשם מרדכי וד"מ שמודדין במקום הרחב ושכ"ה כתב שתוס' פ' התכלת נסתפקו בדבר ועיין בת' מיימוני ספר קנין סי' י"ד ומג"א סי' תקפ"ו ס"ק ח"י ורמב"ם בס' פאר הדור סי' ס"ו כתב וז"ל ודע כי כל אצבע המוזכר בתורה בכל המקומות הוא רוחב הגודל מאמצע עכ"ל וביד אפרים על הש"ע סי' י"א סעיף טי"ת כתב גבי עשיית הציצית בכנף וז"ל במ"ש רמ"א גודלין לכאורה לפמ"ש המג"א לעיל סק"ה שהתוספות נסתפקו בדבר אם יש למדוד במקום הרחב או במקום הקצר א"כ יש למדוד במקום הקצר לחומרא וכו' עכ"ל ועיין מ"ש בבית אפרים על הל' טרפות בחלק שו"ת סי' י"ז דף נ"ה עכ"ל (הספר מלאכת שמים) גם בספרו מורה לזובחים בהלכות שחיטה סי' ד' בתוספת הלכה אות ט"ז סוף נומר 24 שציין לעיין בספר יצחק ירנן פרק א' מהלכות סוכה ופאר הדור סי' ס"ו ומגן אברהם סי' י"א סק"ה ויד אפרים שם סק"ט ובית אפרים בשו"ת לטרפות סי' טו"ב דף נ"ה ע"ג תבואת שור סי' ב' סק"ח ט' יו"ד וסי' ל"ה ס"ק נ"ד ורא"פ סי' ל"ה ס"ק ק"י ועיין עוד פרי מגדים סי' תס"א אות ב' באשל אברהם קרקע עובי אצבע רוחב אגודל ובס' אפריון שלמה (שציינתי בנדפס) בקונטריס שיעורין דאורייתא בד"ה אגודל) ובביאורו שם הביא דברי הרמב"ם דאצבע היא רוחב אגודל וכתב שכן כתב מרן בית יוסף ביו"ד סי' רע"ג ושכן מוכח מהטור. שם שכתב ששיעור הגליון בספר תורה למטה ד' אצבעות בגודל והצריך עיון בסוגיא דבכורות דף ט"ל ע"ב אצבע שאמרו אחד מד' בטפח וכו' למאי הילכתא וכו' ומפרש רבה לענין תכלת וכו' ולענין אמות שבמקדש ולענין בכור וכו' ואם באמת כך היא המדה שבכל מקום שאמרו חכמים אצבע היא הגודל מאי מבעיא ליה למאי הלכתא אטו לא ידע דהרבה שיעורי תורה יש לנו בכאצבע וכו' וסיים דמכל מקום ממרוצת לשונות הפוסקים מוכח דכל מקום שאמרו אצבע היא הגודל

וכל האמור למעלה דאצבע היינו אגודל נראה דזה דוקא כשנאמר אצבע לשיעור מן השיעורין כמדוקדק לשון הרמב"ם (אצבע שמשערין בה בכל מקום וכו') אבל ודאי יש מקומות רבים שנאמר אצבע (וטבל הכהן את אצבעו וטבל הכהן אצבעו ויטבול אצבעו והזה באצבעו וכיוצא) והוא האצבע של מעלה מהאמה וכן הראני תלמידי הבחור רפאל לאבאק הי"ו בס' הערוך במערכת אצבע קרוב לסופו שכתב ושלמעלה הימנו הוא אצבע האמור בתורה וטבל הכהן באצבעו (אולי אות ב' יתירה וצריך להיות אצבעו) הרי שמפרש אצבע שבשאר דיני התורה שהוא שבין אמה לאגודל. ובכללים שבראש ס' קיצור שלחן ערוך להגאון מוהרש"ג כתב במקום שנזכר סתם אצבע הכונה היא לרוחב אצבע אגוד כונתו ליתן כלל זה על אצבע שנזכר בספרו ולא על כל אצבע שבתורה

אחר זמן השגתי ספר שערי שמחה (מאה שערים) לרבינו יצחק בן גיאת ונלוה אליו פירוש יקר יצחק ירנן הוא הס' הרשום לעיל (בד"ה ובספר) וראיתי שם בריש הלכות סוכה עמוד ס"ו סק"ז שתמה על הרב חכמת אדם כמו שכתבתי אני הדל ולפי שספר היקר הזה אינו מצוי ומקרוב השגתיו (בששון) הנני להעתיק דב"ק וז"ל ודע שהרמב"ם בפרק י"ז מהלכות שבת הלכה ל"ו ובפ' חמשה עשר מהלכות תפילה הלכה ד' והוא בהלכות נשיאות כפים כתב וז"ל האצבע שמשערין בה בכל מקום הוא רוחב האגודל של יד כו' עכ"ל וכן כתב בספרו פאר הדור סי' ס"ו (ומכל מקום יוצא מזה הכלל הא דשפופרת הנוד כשתי אצבעות חוזרות בפ"ח מה' מקוואות ה' ו' דמשערין בב' אצבעות הסמוכות לאגודל) ואמר בני הרבני מו"ה שלמה נר"ו שאולי יש קצת סמך להרמב"ם מבכורות דף ט"ל ע"ב תנא אצבע שאמרו אחד מארבעה בטפח של כל אדם אף על גב דהש"ס מפרש ליה או אמתניתין דבכורות או אברייתא דמנחות או אמתניתין דמידות היינו ליישב לשון דכאצבע שאמרו דאיתא בברייתא וגם הראני דבר תמוה בס' חכמת אדם כלל י"ד סעיף ג"ל שעל מ"ש הפר"ח בי"ד סי' נ"ו סק"ז וז"ל כל אצבע האמור בכ"מ הוא גודל וכמו שכתב הרמב"ם בס' ה' נשיאת כפים וכן הוא במוהרי"ל וכו' עכ"ל כתב הרב חכמת אדם וז"ל וכל מקום שנזכר אצבעות צ"ע אם ר"ל אצבע פשוט או רחב אגודל (ועיין לקמן בדין טריפת מעים סי' ח') ובפר"ח סי' נ"ו סק"ז כתב בשם הרמב"ם בפרק ט' מהלכות ס"ת כל אצבע האמור בכל מקום הוא גודל ע"כ ויש שם ט"ס וצ"ל כמו שכתבתי וצ"ע כי לא מצאתי שם אלא שכתב כל רחב גודל האמור בכל מקום הוא רחב ז' שעורות בדוחק שהם ערך ב' שעורות באורך ע"ש כ"ו עכ"ל ס' חכמת אדם ופשוט שבמח"כ הרב נעלם ממנו לפי שעה אגב שיטפיה דתלמודיה שהפ"ח יפה כיון על דברי הרמב"ם בה' תפלה ונשיאת כפים הנ"ל ואין מקום להגה"ה הנ"ל בדבריו עכ"ל ועיין בספר ארחות חיים החדש לידידי הרה"ג מוהר"ן כהנא אבד"ק סאפינקא יצ"ו בסי' י"א אות ה' שבשפלנו זכר לנו מה שכתבתי בנדפס בכלל זה

קמ"ב) אישתמיטתיה בנדפס אות שט"ז הבאתי מה שכתב הרב יד מלאכי בשם הרב חות יאיר דלשון כבוד הוא זה דלפי שעה הוא שנעלם ממנו אף דידעו והיתה עמו וקרא בו וסמך ידו מש"ס דזבחים דף נ"ט ע"א אמר רב מקרא הוא ושכחנוהו וכו' ואמר רב כהנא היינו קרא דאישתמיט לרב עי"ש ובזה הצלתי את הרב נהר שלום מתלונת מר רבו מרן מוהרד"ף על אשר כתב לשון זה על הרב מגן אברהם וכו' ותלמידי וחתני היקר החבי"ב לנצ"ח (הוא ראשי תיבות לוי נסים צחצי"ר) יצ"ו ציין לעיין ביעיר אזן מערכה זו אות י"ב אף הוא היה מתכוין לומר דאין בזה חשש זילזול ח"ו כמו שיראה הרואה בדב"ק ועל זה כתב לי ידידי הרב הגדול מוהר"ר מנחם מענדל הילויץ אבד"ק זעמבין יצ"ו וז"ל בספרו בחלק הכללים אות