שדי חמד פאת השדה מערכת א יח

ומ"ש בשם הפנ"י דרצה לומר דבתרומה מותר לבטל לכתחלה הנה הרשב"א במשמרת הבית בבית ד' שער ד' (בד"ה עוד שם עוד כתב דכלי חרס וכו') בהתווכחו עם הרא"ה בבישל במקצת הכלי אם צריך להגעיל כולו וכתב דלכאורה נראה ממ"ש בזבחים דף צ"ו ע"ב לא נצרכה אלא לכדאמר מר בשל במקצת הכלי צריך למרק כולו ובתרומה לא צריך כתב וז"ל אי משום הא דילמא לא איריא דהתם אפשר דדוקא בבשר בחלב ובתרומה דבלע היתרא ובבשר בחלב טעמא משום דכל שנחלש טעם הבשר ע"י הגעלת אותו מקצת הכלי שבישל בו שוב אינו ראוי לחול עליו שם איסור בב"ח ובתרומה נמי אע"ג דמעיקרא אסורה לזרים והויא לה לזרים כדבר האסור שאני תרומה דאפילו היא בעינה אקילו בה להתירה ולבטלה לכתחלה במה שאין דרך להקפיד בעלים בחולין שלהם ודוקא כל שאין בה נתינת טעם וכמו שאמרו במגורה שפינה ממנה תרומה ורוצה ליתן בה חולין שאין צריך להיות יושב ומלקט אבל בשאר איסורין גמורין כנבלה וכיוצא בה אני אומר בשל במקצת כלי צריך להגעיל כל הכלי וכו' עכ"ל מדבריו למדנו דתרומה קילא משאר איסורין לענין כל שאין בה נתינת טעם אבל אם יש בה נתינת טעם אית בה משום ביטול איסור לכתחלה ואף היא מיקריא איסורא בלע וגם למדנו דעכ"פ אין תרומה חמורה לענין זה משאר איסורין וגם כתב דאקילו בה וכו' משמע דאיסור הביטול בה הוא רק מדרבנן

והנה כל הנ"ל כתבתי בשנת התר"ן אחר ששלחתי את ספרי שדי חמד לווארשא להדפיסו (ותשלם מלאכת ההדפסה בסוף אלול התרנ"א) ועתה בשנת התרב"ן קבלתי מכתב ידידי הגאון מוהר"ר שלום מרדכי אבד"ק ברעזיאן מח"ס משפט שלום ועוד. יצ"ו. וכתוב בו בענין זה במערכת א' אין מבטלין וכו' אות ו' הביא כתר"ה דברי האב"מ ושאר מחברים אם בתרומה הא דאין מבטלין לכתחלה לכ"ע מה"ת ואני מצאתי באס"ז לב"ב דף פ"ז ע"א בהא דהטיף בה ג' טיפין נותן לתוכה חולין והקשה הר"ן דבשלמא במוכר ולוקח תליא בקפידה אבל בתרומה אמאי הקילו ותי' דכיון דביטול איסורין הוא מדרבנן לא רצו להטריח יותר מדאי והתירו לתת לתוכה חולין לכתחלה עי"ש הרי דגם בתרומה הא דאסור לבטל לכתחלה הוא רק מדרבנן ושם הביא בשם הרשב"א דכיון שהוא דבר מועט מאד מותר לבטל לכתחלה ואזיל לשיטתו בתה"א שהובא ביו"ד סוסי' צ"ט והר"ן לשיטתו שם שחולק על הרשב"א הוצרך ליישב כאן באופן אחר

ואני מצאתי בירושלמי פי' דערלה ה"א. מתני' פליגי על דרבי בא בר ממל וכו' מיסבר סבר רבב"מ שמותר לעשות כן בתחילה לא לשעבר מאי כדון וכו' אם אין בו כדי לצבוע וכו' אותו האיסור אין בו כדי לאסור ופי' הפ"מ דלפי שאין בהאיסור כדי ליתן טעם בהיתר ואין האיסור ניכר מותר לבטל אפי' לכתחלה ע"ש ומזה סיוע לדעת הרשב"א ובגוף סברת האב"מ יש לדין במ"ש ליישב ק"ו הפר"ד דלמאי דמבואר בסופ"ק דפסחים דהיכי דבלא"ה אזיל לאיבוד ליכא משום משמרת תרומותי וה"נ הרי בלא"ה יאכלנה החולה הזר וא"כ טפי עדיף להתיר לבטלו ברוב ולאכלו עכ"ד בזה יצ"ו וכיונה דעתו לדברי הגאון זכר ישעיה שהבאתי למעלה ועיין בס' כלילת המנורה לידידי הגאון מוהר"ר משה נתן הלוי אבד"ק דובנא יצ"ו במערכת האלף אות ז' מה שכתב להקשות על האבני מילואים כקושית הגאון מלא הרועים במערכת ביטול על הגאון נודע ביהודה ממתניתין דפרק י"א דתרומות עי"ש ויישב דשאני התם דאינו מתכוין לבטל עיין שם דב"ק ובספר ילקוט הגרשוני בח"ג (במערכת התי"ו) דף ל"א ע"ג הביא בשתיקה דברי הגאון אבני מלואים כנראה שלא ראה הגאון המחבר יצ"ו כי רבים לוחמים בזה

ז) אין מבטלין איסור לכתחלה כתבתי בנדפס באות ז' שכל הפוסקים שוים שדעת הראב"ד דביטול האיסורין אסור מן התורה ולא ראיתי מי שייחס להראב"ד בהיפך עתה ראיתי לידידי הגאון עמודי אש יצ"ו בסי' י"ג אות ב' שכתב בשם ס' שם אהרן בחי' ליבמות ד' צ"ג שדעת הראב"ד דהוא מדרבנן וכתב דשגה בזה וליתא דמלבד עדות הפוסקים בדעתו מבואר הוא בתמים דעים דהוא מדאוריתא ועיין לקמן בקונטריס זה אות כ"ב

ובמה שכתבתי בנדפס באות ו' שנראה שהרשב"א ס"ל כדעת התוס' דאיסור ביטול האיסורין הוא מדרבנן השיב ע"ז ידידי הג' מוהר"ר ישראל חיים דייכעש יצ"ו וז"ל המעיין בחידושיו לחולין צ"ח ע"ב (בד"ה והתנן זהו היתר) יראה שדעתו נוטה לסברת הראב"ד שהוא מדאורייתא עכ"ד יצ"ו ועיינתי בדברי הרשב"א וראיתי שאחר שכתב סברת התוס' שהוא מדרבנן ושקו"ט קצת בזה כתב ומ"מ דעת הראב"ד באיסור משהו שהוא מן התורה וכו' ומיהו היכא דעבר ובטלו בטל מדאורייתא ומדרבנן הוא דאסור וכו' ע"ש וזו היא נטיית דעתו לסברת הראב"ד שכתב הרב הנ"ל יצ"ו. ואני אומר מלבד שאינו מוכרח כל כך שכן היא דעתו ועוד אף אם היה מפורש כן בדבריו שבקידושין הנ"ל דנקיט כדעת הראב"ד מכל מקום אנכי ההדיוט כיונתי להלכה בס"ד לייחס אליו שסובר כדעת התוס' שהוא מדרבנן לפי מה שהבאתי בקונטריס כללי הפוסקים סי' יו"ד אות ב' (ורמזתיו בשדי חמד ח"א בחלק הכללים במערכת הגימל אות ה"ן ס"ק כ"ח) בסתירת דברי הרשב"א מחידושיו לתורת הבית דנקיטינן בדעתו כמ"ש בתורת הבית שחזר בו ממ"ש בחידושין. ואשר הבאתי אנכי ההדיוט הוא מ"ש במשמרת הבית שער ג' ע"ד הרא"ה וז"ל אין בדבריו כלום חדא דמנ"ל דאין מבטלין איסור לכתחלה מדאורייתא דילמא מדאורייתא מישרא שרי ומדרבנן הוא דאסור ופשטא דשמעתא דזרוע בשלה הכי דייקא וכן הסכימו רבותינו הצרפתים עכ"ל שדברים אלו מוכיחים שכן דעתו כהסכמת רבותינו הצרפתים וכיון שדבריו אלו הם אחרונים למ"ש בחידושיו הכי נקיטינן בדעתו והשגתי ספר יקר פני יצחק להרה"ג מוהרי"ץ אבואלעפיא אבד"ק דמשק יצ"ו וראיתי בקונטריס הכללים מערכה זו אות ט' (בד"ה ברם) דנקיט בפשיטות שדעת הרשב"א דביטול האיסורין הוא איסור תורה ולא פניתי להתיישב בדבריו ואי חיליה דמר הוא מדברי החידושין לחולין יש לומר כמו שכתבתי שיותר יש לתפוס בדעתו מה שנראה מדבריו שבמשמרת הבית הנ"ל

ומה שכתבתי בנדפס שם שבדעת התוספות פליגי רבוותא ושהרב כנסת הגדולה ביו"ד סי' צ"ט אות כ' (בנדפס כתוב בטעות אות ב') כתב דלולא דהרבנים שהביא שם הבינו בדעת התוס' שהוא מדרבנן היה נראה לי להבין מדבריהם שהוא מדאורייתא עיין להרב פרמ"ג בספר ראש יוסף למס' חולין על דברי התוספות דף צ"ח ד"ה לא למעוטי שאר איסורין שאחר שביאר דברי התוספות סיים משמע מכאן דתוספות סברי דאסור לבטל איסור מן התורה עכ"ל וכן כתב הרב שערי חכמה בשער ו' אות ט"ז בהגהה להוכיח מדברי התוספות בפסחים דף ה' ע"א ד"ה ואומר (ויש דפוסים שהוא ד"ה וכתיב) שביטול האיסורין הוא מ התורה כמו שכתב בשמו בספר כרם חמד ח"ב המובא להלן באות ח' עי"ש שהרב המחבר יצ"ו דחה הוכחתו

ובדעת הרמב"ם הבאתי בנדפס באות ז' מחלוקת דהרבנים כנסת הגדולה בהגהת בית יוסף אות כ"א בסי' צ"ט (בשם הרבנים מוהראנ"ח ח"א סי' פ"ח ודמשק אליעזר דף רפ"ח ע"א) ופרי חדש בסק"ח ופרי תואר בסק"ה ומזמור לדוד דף ע"ג ע"ב סוברים שדעת הרמב"ם שהוא מן התורה אך הרב נחמד למראה בח"א דף צ"ח ע"א כתב שהרב פרי הארץ בח"א דף כ"ה תמה על מה שכתב הרב פרי חדש דמדברי הרמב"ם בפרק ט"ו מהלכות מאכלות אסורות מוכח שסובר שהוא מדאורייתא ולדעתו נהפוך הוא דמוכח משם שסובר דהוא מדרבנן וכן הביא בשם הרב שרשי הים בח"ב דף ס"ח ע"א אמנם בשם הרב חקרי לב בחלק יו"ד ח"א דף ע"ד עמוד ד' כתב שצדק הרב פרי חדש שדעת הרמב"ם היא דהוא מדאוריתא. גם הרב ערך השלחן בסי' צ"ט אות ד' שקיל וטרי בזה וכתב שדעת הרמב"ם והראב"ד וראב"ן והרא"ה והריטב"א היא דאסור מדאורייתא אלא שלא נתבאר בדברי הרמב"ם והראב"ד בבלוע בכלי אם אסור לבטלו מדאורייתא אבל בראב"ן והרא"ה והר"ן והריב"ש מבואר דאין חילוק ותמה על הרא"ם בהלכות חמץ שלא זכר שדעת הראב"ד ורוב הפוסקים דהא דאין מבטלין וכו' דאורייתא הוא וכו' עי"ש ועיין בנחלת צבי (להרב פתחי תשובה) בסי' צ"ט סעיף ה' שכתב בדעת התוספות והרמב"ם דאינו אלא