שדי חמד פאת השדה מערכת א קפח
Sdei Chemed peat hasadeh marechet alef 188 · שדי חמד פאת השדה מערכת א · free full Hebrew text
Open in the reader →מיתה נחית דרגא וליכא אף משום חסידות יש לומר דרב נחמן היה רגיל לעמוד מפניה בחיי בעלה ממדת חסידות ואם עתה לא יעשה לה כמנהגו תצטער הרבה ויסתתמו טענותיה לכן הוצרך להפריח בר אווזא ולי הדל נראה דלפי דברי רבינו האר"י אין אנו צריכים לומר דעובדא דרב נחמן היה אחר מיתת בעלה (לפי מה שביאר הרב חשק שלמה מה שהזקיקו לרש"י לומר כן כנז"ל) דיש לומר שהיה בחיי בעלה ועשה כן ממדת חסידות ואי תיקשי לך איך נאמר שיפרש הרב האר"י שלא כפירוש רש"י ושאר הראשונים הנה בלאו הכי דבריו נראים בעליל שלא כדברי הראשונים שהרי הוא כמבואר בדבריהם דבחיי בעלה איכא חיובא מדינא וכבר ציין בפתח עינים לעיין במה שכתב בברכי יוסף והמעיין שם ישר יחזה שדעתו להבין מדברי הראשונים שבחיי הבעל החבר יש חיוב לעמוד מפניה מן הדין
והנה במכתב ידידי הרה"ג מוהר"ר שלום צבי הירש אבד"ק יאנאווצא יצ"ו שרטט וכתב לי לעיין בשו"ת שאלת יעב"ץ ח"ב סי' קה"ל וכבר ציין תשובה זו הרב עיקרי הד"ט בחלק יו"ד סי' כ"ו אות ז' (ד"ה ועיין) אך לא היה בידי שו"ת הנ"ל לעיין בו ועתה שהשגתי ס' הקדוש הנ"ל עיינתי שם וראיתי השאלה שם היא אם צריך לקום מפני אשת חבר וכתב דלכאורה תלמוד ערוך הוא בפרק רביעי דשבועות דף ל' בעובדא דדביתהו דרב הונא אתיא לקמיה דרב נחמן לדינא ואמר היכי איעביד איקום מקמה מיסתתמן טענתי דבעל דינה לא איקום אשת חבר הרי היא כחבר ואפרח עליה בר אווזא וכו' והתוספות נדחקו דהא בעינן קימה שיש בה הידור והגאון המחבר כתב דלפי מה שפירש רש"י דהאי עובדא הוה אחר מיתת רב הונא אם כן יש לומר דבזה אין חיוב גמור אלא ממדת חסידות וכתב שמפני זה הוצרך רש"י לומר דאחר מיתה הוה ולא ניחא ליה לומר דמה שרש"י הוצרך לפרש כן הוא משום דמסתמא אין אדם רוצה שתתבזה אשתו בבית דין והיה לו לרב הונא עצמו לבא לבית דין ולא תבא אשתו דאי מהא לא איריא דיש לומר דרב הונא לא היה הולך לדון לפני רב נחמן שהיה גדול ממנו או שמא היה הדין בנכסי מלוג ולכן מוכרחים לומר בכונת רש"י שבא ליישב הרגש התוספות ולכן אמר שהיה אחר מיתה דבכי האי גוונא ליכא חיוב גמור אלא מדת חסידות ועוד הוכיח שאין חיוב מן הדין בכי האי גוונא שאם כן לא היה לנו לחוש דמיסתתמן טענתי דבעל דינה כיון שכן שורת הדין מחייבת כדקיימא לן בח"מ סי' ז' דכשבא החכם לדין עומדים מפניו שוב כתב דיש לומר דאשת חבר חייב לקום מפניה מן הדין בין אם בעלה בחיים ובין לאחר שמת אלא שכשיש לחוש דמיסתתמן טענתי דבעל דין אינו חייב לקום אף מפני החבר בעצמו ומה שעשה רב נחמן דאפרח בר אווזא וכו' לפנים משורת הדין הוה וסיים שכן נראה שכבוד חבר נדחה כשיש לחוש דמיסתתמן טענתי דבעל דין ורק משום חסידות יש לעשות טצדקי לעמוד מפניו ושמח שמצא בכנסת הגדולה שכתב כן בעובדא דרב נחמן שאינו אלא מדת חסידות שאם מן הדין לא היה לחוש משום דמיסתתמן טענתי דבעל דין ומכל מקום כתב דאף מפני החכם אינו חייב לעמוד במקום המשפט שיש לחוש פן יסתתמו טענות הבעל דין ויצא משפט מעוקל וגם בלאו הכי מסתמא אין חיוב לבית דין לקום מפני סתם חכם דודאי לאו רבו הוא וסגי ליה בהידור בעלמא וכו' אלו תורף דב"ק אשר העתקתים מפני שאין ספר התורה הזה מצוי וכיונה דעתו לדברי הרב חשק שלמה הנ"ל שכתב לפרש בכונת רש"י שהוצרך לומר שהיה אחר שנסתלק רב הונא שאם לא כן לא היה צריך להפריח בר אווזא כנז"ל
יש להעיר על הגאון יעב"ץ די כל רז לא אניס ליה איך לא זכר שר דברי הרמב"ן והר"ן ושאר דברי הראשונים בעובדא דדביתהו דרב הונא ומה גם אחרי שכבר ראה דברי הרמ"א בחשן משפט סי' טו"ב סעיף ב' (תלמיד חכם שבא לדון מותר לעמוד לפניו ולא חיישינן שיסתמו טענות שכנגדו) איך לא הביט עין בדברי רבינו השפתי כהן שם וז"ל עיין באגודת אזוב דף ע"ה ע"א שלא ידע א הוציא הרב ל זה והוא מהרמב"ן והר"ן פרק שבועת העדות ומבואר שם מה שהקשה באגודה אזוב הא דהוצרך רב נחמן להפרחת אווז משום דאשת חבר לאחר מיתה היתה עכ"ל השפתי כהן וז"ל הר"ן יש לומר דעובדא דדביתהו דרב הונא לאחר מיתה דרב הונא הוה וכן פירש רש"י ולפיכך לא היה צריך להושיבה שמן התורה לא הוה כאן עשה דכבוד התורה אלא מדרבנן וכתב הרמב"ן שכן ודאי נראה שאילו בתלמיד חכם לא היה צריך לבר אווזא אלא מיקם הוה קאים להדיא וליכא משום מסתם טענתא דכולי עלמא ידעי והדרת פני זקן עכ"ל הנך רואה שדברי הגאון הם דברי הראשונים
והרב עיקרי הד"ט בחלק יו"ד סי' כ"ו אות ו' ד"ה ועיין (שציינתי למעלה בד"ה והנה במכתב) ציין בדין זה ספרים רבים ולהועיל למי שנמצאים בידו אעתיק דב"ק וז"ל ועיין להרב בית יהודה סי' כ"ח שהשיב כהלכה ספקו של הרב הלק"ט ח"א סי' נ"ד אי בעי למיקם קמי סבתא דהדבר פשוט שכל מיני, כבוד שיש לעשות לאיש יש לעשות לאשה ועיין להרב ברית עולם סי' תקע"ח שהביא תשובת הלקט הנז' דסיים ומסתברא דלא מתחייב אלא לאשת חבר והוסיף עליו הרב"ע הנז' דאחרונים נבוכו בזה כמ"ש בברכי יוסף שלו בח"מ סי' טו"ב אות ה' ושהאר"י כתב דאין חיוב לקום מפני אשת חבר והרגיש גם כן על הרב שי' הח' דערער על הלק"ט דנסתפק והו"ל להעיר עליו יותר על מ"ש דמסתברא שלא לקום ופשוט בעיניו להפך ועיין גם כן להרב יעב"ץ ח"ב סי' קל"ה ולא זו בלבד שחלקו בכבוד אשת חבר בחיי חבר אלא שאפילו אחר מיתת החבר יש מי שמחייב לכבדה עיין בתוספות דשבועות דף ל' ע"ב ד"ה והאמר מר ועיין להרב זרע יעקב למהר"י בן נאיים שם בדרשותיו פרשת חיי שרה שנשא ונתן בזה ועיין להרב זרע יצחק (עטייא) בקונטרסין פלפלת כ"ש סי' ו' דהעיר על מה שמצא כתוב מכ"י הרב פ"ח דאף על גב דפשיטא ליה דחייב לקום מפני אשת חבר מספקא ליה אם חייב לקום מפני אשה חכמה מצד חכמתה והרב המחבר פשיט ספיקיה דהפר"ח לחיובא דאתיא מק"ו מאשת חבר והביא גם כן זכר לדבר מחיוב קימה לאשה זקנה ככתוב בס' חסידים סי' תקע"ט הזכירו הרב כנה"ג בי"ד סי' רמ"ד אות ה' ע"ש עכ"ל (ולענין אשה חכמה רשמתי למעלה באות ט"ן עי"ש)
עתה (תרנ"ח) השגתי ספר יקר יפה ללב חלק ח' למר קשישא הרה"ג מוהריץ פלאגי יצ"ו וראיתי בדף יו"ד ע"ב אות ג' שעל מה שכתב הרמ"א ביו"ד סי' רנ"א סעיף ט' ואשת חבר כחבר כתב וז"ל ס"ט בהגה ואשת חבר כחבר היינו בחיי חבר מפני כבודו של חבר וכגון שאין בעלה בעיר אבל לאחר מיתה לא דאין בא"ח לאחר מיתה עשה דכבוד תורה כמ"ש התוספות בשבועות דף כ"ט ע"ב ד"ה והאמר ומצא להם הרב אהלי יהודה נגיאר דקכ"ד ע"ג ראיה לדבריהם ממ"ש בירושלמי פרק ג' דהוריות ה"ד עי"ע ונראה דאם היא אשת חבר עיר דביתהו דרב המקום ההוא רב שאני דיש לה עדיפות עדפה על ידי בעלה ועיין בס' גנזי חיים מערכת ה"א אות ד"ן עכ"ד יצ"ו והנה ס' אהלי יהודה וס' גנזי חיים אינם אצלי לעיין בדב"ק ויש להעיר על מה שכתב בשם התוספות דשבועות (יש טעות בהמראה מקום לדף כ"ט כי דבריהם הם בדף ל' כנז"ל) שהרי התוספות לא החליטו לומר כן ורק בלשון שמא אמרו וכן הוא הלשון בפסקי תוספות ויותר היה לו להביא דברי הר"ן שכתב מפורש דאין באשת חבר אחר מיתת בעלה עשה דכבוד תורה אלא מדרבנן ומרן חיד"א כתב כן בשם כמה רבוואתא וגם בשם התוספות כתב כן כמו שכתבתי למעלה (בד"ה ומלבד) בשמו ולא יתכן שכונתו על דברי התוספות שבדף ל' הנ"ל שהרי לחד שינויא מתבאר בהיפך וגם לשינויא בתרא לא החליטו לומר כן אלא ספוקי מספקא להו ומה שכתב הרב יפה ללב שהביא ראיה מהירושלמי וכו' הוא הירושלמי שהבאתי למעלה (בד"ה שוב) ולא אדע מאי אמר רב אהלי יהודה למה שכתבו הראשונים דאיכא חיובא מדרבנן למה לא תקדים לגם הארץ אם סובר כמו שכתבתי