שדי חמד פאת השדה מערכת א קפז

הטורי זהב שלפי הבנתו בדברי התוספות דבריהם תמוהים דאם כן מה כל החרדה דאמר לא איקום מקמה אשת חבר הרי היא כחבר והרי כבר מת רב הונא הנה לפי דברי הרשב"א והר"ן הנ"ל מתיישב שפיר שהרי על כל פנים איכא חיובא מדרבנן ומה שכתב על הפסקי תוספות שלא העתיק יפה ולא ידע מי חברם וכו' הנה כבר כתבתי בקונטריס פאת השדי לחלק אסיפת דינים במערכת בית הכנסת אות וי"ו על דבריו שבשו"ת שואל ומשיב קמא ח"ג סי' ע"ב (שכתב שאין ראיה מפסקי תוספות להתוספות) שאף שהאמת הוא שאינו ברור שהתוספות עצמם עשו הפסקי תוספות ויש בזה מבוכה גדולה שיש סוברים שהרא"ש חברם ויש סוברים שהריב"ה בנו חברם ויש אומרים שבעלי התוספות עצמם עשו את הפסקי תוס' ויש אומרים שהם מרב אחד כמו שרשמתי בקונטריס כללי הפוסקים (שנדפס בשדי חמד חלק אסיפת דינים שמאות הדל"ת והלאה) בסי' ט' אות ח' מכל מקום כולי עלמא מודו שמחברם גדול כבודו ובמקומות רבו מספר כותבים הפוסקים להכריע איזה דין על פי מה שכתוב בפסקי תוספות וכו' עי"ש ובמאי דקמן יש לנו להכריע שמה שכתוב בתוספות תיבת עדיף יתר כנטול דמי נסמוך על נאמן ביתם המחבר פסקי תוספות שהשמיטה לפי שהבין שהיא אשגרת לישן כאמור ולכן נראה שמה שכתבו הרבנים הנ"ל דאחר מיתת הבעל ליכא עשה כלל הוא אמת וגם התוספות לא פשיטא להו דאיכא עשה כלל (כדמשמע ליה להגאון יד שאול וכן מה שייחס לדעת רבינו מוהר"ם מינץ שאחר מיתת בעלה גם כן וכא עשה דכבוד התורה אינו מוכרח לדעתי הקצרה דאף למה שדקדק הרב טורי זהב מדבריו דבעודה אלמנה חייבים לכבדה כבראשונה אינו מוכרח שכונתו שכשם שבראשונה מדאוריתא כן גם עתה אלא כונתו דאיכא חיובא מדרבנן לכבדה כבראשונה וכן בדין משום דאף אי נימא בכונת התוספות כדכתב הגאון מדקדוק תיבת עדיף מכל מקום כיון שהרשב"א והר"ן סוברים שלאחר מיתה ליכא אלא חיובא מדרבנן מנא ליה למוהרמ"מ למיפסק בסכינא חריפא כדעת התוספות בפרט בדבר שאינו מפורש בדבריהם ורק מדיוקא הוא דאתינן עלה לכן נראה דגם לדעת מוהרמ"מ ליכא עשה מדאוריתא אלא חיובא מדרבנן

ומלבד הרבנים הנז"ל שהבינו דברי התוספות כפשטן דלאו לדיוקא נקטי בלישנייהו תיבת עדיף ראיתי שכן דעת הרב מחנה יהודה בהלכות דיינים סי' י"ז אות ד' דף ע"ב הביא דבריו מר נכדו הרב מעשה אברהם בחלק יו"ד סי' ח"ן (ד"ה ברם) והוא שהביא דברי התוספות בשבועות דף ל' ד"ה והאמר שמתבאר מדבריהם דלשינויא קמא פשיטא להו דאשת חבר היא כחבר מדאוריתא ולשינויא בתרא מספקא להו והקשה מאי שנא מהא דאמרינן בכתובות פרק הנושא דף ק"ג אהא דאמר רבי בשעת פטירתו הזהרו בכבוד אמכם ופרכינן דאוריתא היא ומשנינן אשת אב היתה ואף דאשת אב נמי מדאוריתא (את אביך זו אשת אביך) הני מילי מחיים אבל לאחר מיתה לא דמתבאר דלאחר מיתה אינו חייב מדאוריתא אלא מדרבנן ומדברי הרמב"ם בסוף פרק ששי מהלכות ממרים משמע דאף חיובא מדרבנן ליכא אם כן מוכח דאחר מיתה פקע מיניה חיובא דכבוד לענין כבוד אב ואם ואמאי לא נימא הכי לענין אשת חבר דמאי שנא ויהי כמשיב דשאני אשת חבר דאיהי גופא חשיבא חבר כדאמרינן נשי במאי זכיין דמקריין בנייהו ומנטרן לגברייהו ופלגי בהדייהו מה שאין כן אשת אב שכבודה הוא מחמת האב וכשמת פקע (אמר המחבר הנני להודיע כי מסיגנון לשון הרב מעשה אברהם בשם הרב מחנה יהודה נראה שקושיתו תלה לשינוייא בתרא שבתוספות דמספקא להו ולפי שאינו מובן לדעתי הקצרה אמאי לא תיקשי ליה אשינוייא קמא דנתי בדעתי דמה שתפס הרב בלשונו שינוייא בתרא כונתו דאף אשינוייא בתרא קשיא ליה וכל שכן דקשיא ליה אשינוייא קמא דפשיטא להו דאיכא עשה מן התורה גם לאחר מיתה וספר מחנה יהודה אין מצוי אצלי ואם שגיתי אתי תלין) הנה בעיניך תביט ששני הרבנים מר קשישא ומר נכדו מייחסים להתוספות בתירוץ שני דמספקא להו אי איכא עשה באשת חבר אחר מיתה ואם היו מפרשים את דברי התוספות כדמתרגם רב יוס"ף סיני הגאון יד שאול הנ"ל הרי אם כן התוספות פשיטא להו גם לתירוץ השני דאשת חבר כחבר מן התורה גם אחר מיתה ולא נסתפקו אלא לגבי דחיית העשה דבעלי דינים בעמידה והוה ליה לאולמיה קושיתיה מההיא דאשת אב דליכא חיובא מן התורה כלל ואילו באשת חבר קים להו להתוספות בבירור דאיכא חיובא מדאורייתא אלא ודאי מוכח שהבינו דבריהם כפשטם ואהכי כתבו דלשינויא בתרא מספקא להו והנה כבר כתבתי שספר מחנה יהודה אינו אצלי ואיני יודע אם הזכיר מה שכתב הר"ן דאחר מיתת החבר ליכא חיובא אלא מדרבנן וכן נראה דעת שאר הראשונים וכמו שכתב מרן חיד"א בברכי יוסף ח"מ סי' י"ז אות ה' וז"ל ויש להעיר על הרב כנסת הגדולה שהרי רש"י והתוספות והרא"ש והרמב"ן והרשב"א והר"ן אוקמוה להאי עובדא לאחר מיתת רב הונא וכתבו דמן התורה לא היה כאן עשה דכבוד התורה אלא מדרבנן ולכך לא הושיבה עכ"ל הרי שמייחס לכולהו הני רבוואתא דסברי דלאחר מיתה איכא חיובא מדרבנן (אף שאני הדל לא ראיתי שכתבו כן מפורש זולת הר"ן בהלכות נאמן עלינו הדיין יוסף צדיקא די כל רז לא אניס ליה ואין לא ראינו ראיה) שלכאורה גם עליהם יש להקשות מההיא דאשת אב דמתבאר מדברי הרמב"ם דגם מדרבנן ליכא חיובא ומדתלה קושייתו על סברת התוספות נראה לכאורה שלא ראה דבריהם אך יש לומר דל"ק ליה עלייהו משום שיש לומר שהם סוברים דאף שלאחר מיתה אין כאן חיוב מן התורה משום אשת אב מדרבנן מיהא יש חיוב כבוד גם לאחר מיתה ורבינו הקדוש שהזהירם על זה היא גופא אשמועינן דאיכא חיובא מדרבנן שאם לא היה מזהירם אפשר שהיו סוברים שלאחר מיתה אין חיוב גם מדרבנן (וכמו שסובר כן הרמב"ם לקושטא דמילתא) אהכי הוצרך להזהירם על זה ואזהרתיה מהכא משום דעל כל פנים איכא חיובא מדרבנן לכבדה גם אחר מיתת האב

ולא אכחד מאי דתמיהא לי בדברי הרב מחנה יהודה ולא ידעתי איך נתקררה דעתו במה שכתב לחלק בין אשת חבר לאשת אב שאף שהחילוק הוא נכון אכתי קשה אי פשיטא לן דאשת חבר בעלמא חייבים בכבודה מן התורה או מדרבנן למאי איצטריך רבי להזהירם על זה הלא אף אם לא היתה אשת אב הרי חייבים בכבודה משום שהיא אשת חבר שגם לאחר מיתה חייבים בכבודה (נחזור למאי דאתאן עלה באשת חבר אי איכא חיובא אחר מיתת הבעל)

שוב ראיתי מה שאמרו בירושלמי בשלישי דמסכת הוריות הלכה ד' כסות אשת חבר וחיי עם הארץ כסות אשת חבר קודמת מפני כבודו של חבר ולא אמרן אלא בחיי החבר וכו' עיי"ש הרי מבואר דמשום כבודו של חבר אינו אלא בחייו ולכאורה קשה מזה על מה שכתבו הראשונים הנז"ל דמדרבנן איכא חיובא גם אחר מיתה שאם כן למה לא תקדים אשת חבר מדרבנן מיהא וצריך לומר שלא חייבו רבנן לכבדה אלא כשאין מזה חוב לאחרים כגון לקום מפניה וכיוצא אבל לא מפני זה יחובו לאחרים להקדימה לחיי העם הארץ והנה מדברי הירושלמי יש סתירה לסברת הגאון יד שאול שהרי על כל פנים צריך לומר דמדאורייתא מיהא אין חיוב לכבד אשת חבר אחר שמת החבר. אמנם כבר פקח עיניו על זה הגאון יד שאול בהגהותיו להירושלמי ציון וירושלים שם וכתב וז"ל לא מר אלא כסות אשת חבר בחיי חבר ע' תוס' ד"ל שנסתפקו בזה דעשה דכבוד תורה לענין אשת חבר שמא לא שייך לאחר מיתה ועטו"ז יו"ד סי' רמ"ב סקי"ד ע"ש מ"ש ביד שאול וכאן מבואר דדוקא בחיי החבר ולפמ"ש ביד שאול יש ליישב גם כאן ודוק היטב עכ"ל ועם שלדעתי העניה לא ידעתי איך יתישבו דברי הירושלמי על פי שיטתו שביד שאול כתבתי דב"ק והמעיין יכריע

וראיתי בעין יעקב הקטנים דפוס רא"ם בפרק שבועת העדות סי' ט"ז דמובא שם בשם ספר פתח עינים למרן חיד"א דלרבינו האר"י אין חיוב לעמוד מפני אשת חבר ולא לעשות לה הידור אפילו בחיי בעלה וכן כתב בפירושו על ספר החסידים (ברית עולם) סי' תקע"ח שציינתי בנדפס וכתב בפתח עינים דלפי זה צריך לומר דרב נחמן דאמר אפרח עלי בר אווזא אמר כן ממדת חסידות ואף שלפי זה נראה דלאחר