שדי חמד פאת השדה מערכת א קפה

הלשון ואמרת אסתר בכתבא לאתבא פתגמא למרדכי ע"כ הרי מפורש יוצא מפה קדוש ששייך לומר אמירה על הכתב

וידידי הרה"ג מוהר"ר שלום צבי הירש אבד"ק יאנאווצא יצ"ו כתב לי בענין זה וז"ל במערכת האל"ף דחלק הכללים אות קס"ח מ"ש כת"ר הי"ו בענין אמירה אי שייך על הכתב כעת ראיתי בנימוקי רמב"ן פ' יתרו ע"פ אני חתנך יתרו שפי' שהיה על ידי אגרת (והוא מבואר במדרש ש"ר פכ"ז ובמכילתא שם) הרי דיצדק לשון אמירה על הכתב ות"ל מצאתי כן מפורש בספר גור אריה למרן מוהר"ל מפראג פ' יתרו דבזה שכתב לו אגרת היה לנכח ממש יע"ש ויעויין עוד בראב"ע פ' יתרו ובביאור רד"ל על המדרש שם ובשו"ת ברכת רצ"ה לש"ב הגאבד"ק לבוב סי' ט"ז העיר ג"כ מדברי רמב"ן הנז' יע"ש ויעויין עוד בס' מתת יה על המדרש שם פכ"ז עכ"ד יצ"ו והמעיין בגוף ספר אור לי סי' ט' שרשמתי בנדפס בחלק הכללים אות קס"ח הנז"ל עיניו תחזינה שכבר הבאתי שם דברי הרמב"ן ורבינו אבן עזרא שבפרשת יתרו הנ"ל וגם הבאתי דברי התוספות בגטין דף ע"א הנז"ל וכתבתי שצריך לומר שאין מפרשים כפירוש הרמב"ן וכו' וידידי הרב הנ"ל יצ"ו (לפי שאין מצוי אצלו ספר אור לי אשר החל הדפסתו בשנת תר"ל ונגמר בבית הדפוס בשנת תרל"ג) חשב להקריב לפני מנחה חדשה גם דברי המדרש והמפרשים והמכילתא והתנחומא כבר זכיתי בהם תחלה בעזרת שוכן מעלה. וככתוב למעלה. ובכל זאת הרי זה טעון תודה. על הערתו החמודה. אך בזאת תמיה לי איך לא הביט הרב יצ"ו במה שציינתי בספרי באות קס"ח הנ"ל לעיין בשו"ת חתם סופר אבן העזר סוף סי' מ"ט והיה רואה שלא נעלמו ממני הדל דברי הנשר הגדול הרמב"ן כנז"ל

אמנם חדת היא לי מה שציין שו"ת ברכת רצ"ה וספר מתת יה על המדרש כי לא ראיתי דב"ק עד הנה עם כי שניהם ישנם בידי (שהשגתים לפני איזה ירחים אחדים בעה"י) ועיינתי בברכת רצ"ה בסי' ט"ז ובסוף ד"ה והיכי שהכתב וכו' הביא דברי הרמב"ן להוכיח דיוצדק לשון אמירה גם על הכתב ושוב כתב ואף אי נימא דאמירה הוא נאמר רק על אמירה בפה עיין תוספות גטין ע"א ד"ה והא בתירוצם הראשון מכל מקום יש לומר דלאו בדוקא הוא ולא דמי לעיקר השבועה דדקדק קרא וכתב לבטא בשפתים דכל היכא דלא חזינן דדקדק הכתוב יש לומר דלאו בדוקא הוא דמהאי טעמא קיימא לן דלאו דוקא שאמר אמן. שגם באמר הן או שאר דבר שמורה על הקבלה מהני אף דבקרא נאמר אמן ושם בהגהות מלחמות אריה להגאון חתן המחבר הביא דברי התוספות דגטין הנ"ל והביא גם כן מה שהגאון נודע ביהודה במהדורא קמא חלק יו"ד סי' ס"ו הבין ששני תירוצים שבתוספות חולקים בענין זה אי כתיבה מקריא אמירה ורצה לומר שאין שני התירוצים שבתוספות חולקים ורצה להעמיס שגם בתירוצם השני כתיבה לאו כדיבור דמי היכא דבעינן אמירה בפועל ולפי שחזר בו ובטל דעתו מפני שראה בחידושי הרשב"א וכו' לא הוצרכתי להאריך בדב"ק

וספר מתת יה הנ"ל הוא להגאון מו"ה מתתיא שטארישון וראיתי שהביא לשון המדרש רבה ר' יהושע אומר על ידי שליח ר' אליעזר אומר על ידי אגרת וכו' ושבמכילתא הגירסא ר"י אומר כתב לו אגרת ר' אליעזר המודעי אומר שלח לו ביד שליח וכו' ובחר בגירסא זו וכו' והביא מה שכתב הרמב"ן דמצינו אמירה על הכתב ויאמר חורם מלך צור בכתב ושהרד"ל בפירושו על המדרש הביא מאמר עם הספר והשיגו שלא זכר פירוש רש"י אמר המלך בפיו וציוה לכתוב בספר והראב"ע כתב אמר המלך שיכתוב וגם כתב לדחות שאין ראיה משני הכתובים אלו שיוצדק לשון אמירה סתם על כתיבה דהא בשניהם מפורש אצלם שיהא בכתיבה והוא הביא ראיה ממה שכתוב (מלכים ב' סי' י"ט וישעיה סי' ל"ו וישלח מלאכים אל חזקיהו לאמר והיה זה בכתב ככתוב שם בפירוש ויקח חזקיהו את הספרים מיד המלאכים ויקראם (לדעתי גם הוא לא איפרק מחולשא דגם זה הוא כמפורש כתוב) והביא דברי התוס' בגטין ד' ע"א הנ"ל דאמירה היא בפה ולא בכתב וציין קצת פוסקים המדברים בדין אם כתיבה כדיבור אלו תורף דב"ק ועיניך הרואות שבאיזה דברים כיונתי בעה"י לדעת הגדולים עליונים למעלה

ומצאתי בענין זה בספר הפסגה היוצא לאור על יד ידידי הגאון אבד"ק ווילקי יצ"ו בח"ג שנדפס בשנתנו (תנז"ר) מאמר אחד דברי חכמים כמשמרות נטועים (בצד 33) מאת ידידי הגאון אבד"ק סטעפאינעף יצ"ו כתב בשם חוקר אחד בהאסיף שנת תרמ"ה (צד 45) שהשיג על דברי התוס' בגטין ע"א שחילקו דהגדה חשיבא גם בכתב ואמירה הוא רק בפה שהרי נמצא אמירה גם על מחשבה כמו ויאמר עשו בלבו וכו' לא כן הגדה וכתב על דבריו וז"ל הנה בכל השגותיו כבר הרגיש בהם הגאון מוהר"ש מסאקאלא בספרו בית שלמה חיו"ד ח"ב סי' פ"ז ותירצם בטוב טעם ודעת וע"ש בהגהה מבן המחבר וכשאני לעצמי אין כאן קושיא כלל כי דברי תוס' נוסדו על כלל בחקי הדקדוק הובא במסלול נתיב י"א אות פ"ג שהעתיד עם ו' ההיפוך יורה על עבר בלתי נשלם ולכן יש ויאמר שהוא בלתי נשלם פעולת המאמר או שהוא רק מחשבה או כתיבה כמו ויאמר חורם מלך צור בכתב דה"ב ב' יו"ד בעוד לא הגיע המכתב ליד המקבל לא כן בהיפוך עבר לעתיד כמו ואמר ואמרה דמיירו מיניה התוס' שם ומה שכתב ולא כן הגדה וכו' נעלם מהח' הנזכר דברי הרשב"א בחידושיו שם שכתב על דברי התוס' ויפה אמרו דכתיב ובעל כנפים יגיד דבר וקרוב שדעתו ז"ל כי בעל כנפים ירמוז על עט סופר אשר מלפנים לא היה רק מנוצות בעל כנפים

עוד שלח שם רסן לשונו להשיג על הט"ז בא"ח סי' מ"ז סק"ב כי על הא דכתב המחבר שם הכותב דברי תורה צריך לברך הקשה הט"ז דהא גבי עדות מצינו בגיטין ע"א א' מפיהם ולא מפי כתבם והח' הנ"ל השיג דמפורש שם בגמ' שאין למדין דבר אחר מעדות ולא דק דבעדות טעמא משום דכתיב על פי כמו שכתב רש"י שם ואין למדין לדבר שלא נאמר בו פה משא"כ לימוד תורה עיקרו נאמר בו פה על פי התורה דברים י"ז לא ימושו מפיך ישעיה נ"ט ובעירובין נ"ו שיננא פתח פומיך וכו' אלא למוצאיהם בפה ועוד כמה דרשות שם שעיקר תורה בפה ושפתים יעו"ש ועיין יו"ד סי' רמ"ו סכ"ב ומג"א סי' ק"א סק"ב ולא לחנם סיים בה ר' יוחנן בברכות י"א הערב וכו' דברי תורתך בפינו ועי' בתשו' רעק"א סי' כ"ט עכ"ד יצ"ו ומובן שבהאסיף יש עוד איזו ראיות על ענין זה ואין מצוי אצלי וכן שו"ת בית שלמה יו"ד ח"ב אין אצלי ואולי הובאו שם דברי הרמב"ן על התורה בפרשת יתרו הנ"ל וכן תשובת הגאון חתם סופר הנז"ל וכבר כתבתי למעלה דמקרא דויאמר בלבו אין סתירה למה שכתבו התוספות בתירוץ ראשון דאין כתיבה בכלל אמירה ומה שכתב ידידי הגאון יצ"ו ליישב הקושיא על פי חקי כללי הדקדוק וכו' הנה במסרה מנו עשרה אמירה בלבו דוקא בלבו (במלכים א' סי' י"ב כ"ו) ואלו הן הלבן מאה שנה יולד. עשיו. ירבעם. נבל וחברו. המן אמר בלבו מי יורידני ארץ. אמר בלבו לא תדרוש. אמר בלבו שכח אל. אמר בלבו בל אמוט ואין לי יד בחכמת הדקדוק לידע אם אין סתירה מהמקראות הכתובים בלא וי"ו אמר בלבו וכו' לכן כתבתי רק הפסוקים ומי שבקי בזה יבאר הדברים אמנם אף אם נאמר דלפי הדקדוק אין חילוק בין ואמר ואמרה לאמר בלא וי"ו לעתיד אין שום סתירה לדברי התוספות לפי מה שכתבתי למעלה לחלק בין אמירה סתמית להיכא דכתיב בלבו

ואם שייך לומר אמירה על דברים שבלב כתבתי בנדפס באות קס"ח בענין זה וידידי הרה"ג מוהר"ר שלום צבי הירש אבד"ק יאנאווצא יצ"ו ציין לי לעיין בספר אור יקרות ולוית חן פרשת יתרו ואינם מצויים אצלי ותלמידי הבחור יוסף הלוי הי"ו הראה לי מה שכתב רד"ק בישעיה קאפיטול יו"ד פסוק ח' על הכתוב שם כי יאמר וכו' דלפירוש ראשון הוא אמירה בלב וא שבפירוש שני כתב שהיא אמירה לעמו מכל מקום ראינו לא נפלאת לפרש אמירה על האמירה שבלב: